Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Moed Katan Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
על דעתיה דר"מ משקין ממנו דבר שאינו אבד ודבר שהוא טריח כו'. — צ"ל: דבר שאינו אבד ודבר שאינו טריח (כגירסת ק"ע) על דעתיה כו' אבד וטרח מה אמר בה ר"מ (פי' דלרבנן ודאי אסור שאינן מתירין אלא בתרתי לטיבותא אבד ואינו טריח כמבואר למעלה, אבל ר"מ דמתיר באינו אבד ואינו טריח שהוא חדא לטיבותא אפשר דמתיר נמי להפך באבד וטריח) נשמעינה מן הדא כו' זו בית הבעל מחלוקת ר"מ וחכמים (פי' ומשמע דאין ר"מ וחכמים חולקין בבית השלחין ואי איתא דר"מ מתיר נמי באבד וטריח הרי נחלקו נמי בבית השלחין כמו להשקותה במי גשמים שהוא טריח דלר"מ מותר ולחכמים אסור) עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין בית הבעל (פי' כמה ימים יפסוק מלהשקות לבית השלחין עד שתהא דינה כבית הבעל שלא תהא אבודה אם לא ישקנה במועד) נישמעינה מן הדא עד כדי שישהא שנים שלשה ימים קודם הרגל (וכעין זה בשביעית פ"ב ה"ט לענין בצלין הסריסין ופול המצרי "מכיון שמנע מהם מים שלשים יום לפני רה"ש נעשו כבעל") חבריי (פי' שם נהר) נגב קומי מועדא כו'.
כהדא דבני דסכותא איתפחתת כו'. — צ"ל: דבני (פי' בית המרחץ וכעין זה בב"ב פ"ב ה"ג) דסכותא (פי' שם מקום וכעין זה בבבלי ד' ב' ע"ש) איתפחתת ושרא לון ר' אבהו מעבדינה במועדא בטריח וכיוונו מן הדא ומתקנין את קלקולי המים שברה"ר ולא כן תנינן (פ"ב מ"ג) ובלבד שלא יכוין את מלאכתו כו' (וכעין נוסח זה ברא"ש פ"א סימן ו').
מהו בזה ובזה בין ששתו קודם לרגל בין שלא שתו קודם לרגל אלא כאן באילן כו'. — צ"ל: בין שלא שתו קודם לרגל בין באילן (פי' דמתירין להשקות את השדה באילן וחולקין אמימרא קמא דר' אליעזר בן יעקב והכי מוכח בריש הלכה זו) בין בזרעים (פי' וחולקין נמי אמימרא בתרא דראב"י ומתירין להשקות במועד אפי' זרעים שלא שתו קודם המועד וע' בנימוקי יוסף על משנה זו).
[השלמות: ר' חנניה בשם ר' יוחנן התירו סופו מפני תחילתו. — כעין זה בביצה פ"א ה"ה [ס' ע"ג] וחגיגה פ"ג ה"ז [ע"ט רע"ד].]
ומה ביניהון ר' יוחנן אמר ערב הרגל ביניהון כו'. — צ"ל: רי"א ימי הרגל ביניהון ר"ע אומר כו' ואת פוטרו מן הראשונה ואינו מטמאו בשנייה שאת נזקק לו להקל ולא להחמיר ר' יוסי בשם ר' אחא אתייא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא אתייא דיחידייא דתמן כסתמא דהכא ר"ע אומר כו' ודיחידייא דהכא כסתמא דתמן דרבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה ואינו מטמאו בשנייה ותנינן הכא ר"מ כו'.
ואמרון בשם שמואל פריחה ושחין המורד ביניהון (פי' "הלכה לה האום" ששנינו היינו שנעשה מקומה שחין המורד שאינו טמא בבהרת כדתנן בנגעים פ"ו מ"ח¹ וטרם שהספיק הכהן לטמא משום מחיה או שער לבן שבגדים שפשה פרחה מהאום שנעשתה שחין המורד בכולו) ר"ע אומר היא קדמייתא כפורח מן הטמא טהור (פי' דפורח מן המוסגר דינו כפורח מן הטמא) ורבנן אמרי חורי היא כפורח מן הטהור טמא (פי' דפורח משחין המורד דינו כפורח מן הטהור וטמא כרשב"ל למטה) בגין דהיא חורי הא אין היא היא טהור (פי' שאם היא בהרת ראשונה ומוסגרת ונעשית שחין המורד ופרחה ממנו בכולו דינו כמוסגר שפרח בכולו דטהור כדמוכח במגילה פ"א ה"י וכן בנגעים סופ"ח) ואתייא כיי דארשב"ל דאיתפלגון פרחה בו בשחין המורד (פי' שהיה בו נגע בשחין המורד דטהור וממנו פרחה בכולו) ר' יוחנן אמר טהור (פי' דהוא סבר דמש"ה הפורח מן הטהור טמא דהרי פשה וכאן שאין שחין המורד מטמא בנגע אפי' בסמני טומאה אין פשיון מועיל בו שהרי אין בו אום) רשב"ל אמר טמא (פי' דסבר דהא דפורח מן הטהור טמא אין הטעם משום פשיון אלא גזירת הכתוב היא כדתני בספרא פ' תזריע שדורש דין זה מן המקרא, ור' יוחנן ורשב"ל נחלקו בהני תרי פירושי שהביא הר"ש בנגעים פ"ח מ"א ד"ה מטהור טמא כו' אלא בשיש בו כו' ועוד יש לפרש כו' וע"ש).
footnotes: ¹ ונראה ביאור המשנה להירושלמי בהרת כגריס והסגירה ובתוך ימי הסגר נולד לה פשיון כגריס עם סימן טומאה והלכה לה האום.
לומר שנינוחו אבותיו מן הדין. — צ"ל: שנינוחו עצמות אביו מן הדין (כן העתיק הרמב"ן בתה"א שער הקבורה, וביאור זה שבשר המת אחר קבורתו נבאש ומסריח ומתפרד ליסודותיו וישובו היסודות העפריים אל הארץ כשהיה והיסודות האויריים בוקעין מן הארץ למעלה ומתערבין באויר עד שבמשך הזמן פעמים מרובה ופעמים מועט לפי יסודות הארץ שנקבר בה ולפי אויר אותו מקום ישארו רק העצמות, ומשך זמן הפירוד ליסודותיו מכונה אצל חז"ל "חבוט הקבר" כדאיתא בברייתא דחבוט הקבר פ"ג שבספר ראשית חכמה שער א' פי"ב דין הקבר יתר מדינה של גיהנם שאלו בדינה של גיהנם אין דנין עליה אלא מעשרים ומעלה אבל דין הקבר אפי' יונק שדי אמו אפי' נפלים אפי' גמולי מחלב צדיקים וחסידים בה נדונים ע"כ, וכתב רס"ג בספר האמונות והדעות מאמר ששי פ"ז ובתחלת זמן הפרוד תעמוד הנפש זמן מבלי מנוחה עד שיכלה הגוף כו' ויקשה עליה כו' ממה שיעבור על הגוף מן התולעה והרמה כו' וזה שקוראים דין הקבר או חבוט הקבר ע"כ. ואחר שנרקב כל הבשר ונשארו רק העצמות היבשות מכונה בירושלמי כאן שנחו העצמות מן הדין, ונקרא זה "דין" מפני שכך נגזירה גזירה מראש ימות עולם כדכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב).
לא ישא אדם אשה שיש לה בנים אפי' בקבר כו' מפני מעשה שאירע. — פי' דאפי' אין לה בנים חיים אלא שכבר מתו מ"מ לא ישאנה מפני מעשה שאירע כדאיתא בבבלי ח' א' שנתנה מעות בעלה שכינס לרגל לספדן שיספיד את בניה ומפני זה נמנע בעלה ולא עלה לרגל (כן ביאר הרמב"ן בתוה"א שער ההספד).
זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע. — פי' תושב היינו הוספה לקבר החפור מלפני המועד כגון שמתקנו להרחיבו ולהעמיקו וכעין זה בשבת פ"ו ה"ב כל שהוא תושב בשער נקרא פיאה וע' בתוספתא אהלות פט"ז (כ"כ הרמב"ן בתוה"א סוף שער הקבורה ודחה את פירוש הראב"ד שהוא כפירוש הק"ע כאן).
ומעברת כלי חדש על פניה. — צ"ל: ומעברת שרק על פניה (ע' בבלי ט' ב').
אי זהו הדיוט ואי זהו אומן אריב"ח כל שהוא מזויג את האומריות זה הוא הדיוט. — נשמט בינתיים וכצ"ל: כל שהוא מזויג את האומריות זה הוא אומן וכל שאינו מזויג את האומריות זה הוא הדיוט (וע' בבלי יו"ד א').
פוק זבון לן שיחורין לדוכנה א"ל אית לן פילחא דמועדא (פי' שיש לנו שיחורין דכונין הרבה כפי הצורך לכל המועד) ואיקפד עלוי (פי' שר' זעירא הקפיד על ר' יונה תלמידו על שלא הניחו להערים).
תנור וכיריים חדשים אין סכין אותן כו'. — פי' ביו"ט כדמוכח בתוספתא ביצה פ"ג ובבלי שם ל"ד א'.
הורי מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן כו'. — פי' דלכתחילה אסור להביא כלי מבית האומן אפי' במועד כדתנן בפ"ב מ"ד וכ"ש ביו"ט שאסור שמא יטיחנה בטיט על מקומה וחייב משום בנין.
לגג שלשה ולמרפסת עשרה. — צ"ל: לגג עשרה (פי' דמעקה לגג חייב מה"ת כדכתיב דברים כ"ב ח' ועשית מעקה לגגך וצריך שתהיה גבוהה עשרה כדתני בספרי תצא פיסקא רכ"ט ורמב"ם פי"א ה"ג מרוצח) ולמרפסת שלשה (פי' שאין למרפסת חיוב מעקה מה"ת כדתני בספרי שם יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה ע"כ ולכך דיו בגובה שלשה).
ר' מנא איתבר עוקא דסולמיה. — פי' שנשברה מעלה או שליבה אחת מן הסולם והיא בלשון ירושלמי "עוקא" או "עווקא" כמו בב"ב פ"ג ה"ח עד ג' עווקין ככסא; ובויקרא רבה פכ"ט אות ב' שרו של בבל עולה ע' עווקים, ובלשון בבלי נתחלף העי"ן לחי"ת כמו בבלי עירובין ע"ז ב' כל שאין לו ארבעה חווקים.
לא יהא יוצא ומלקט עשבים כו' שאין דרכן לוכל מהן במועד. — פי' שיש הרבה מיני עשבים שאינן ראויין לאכול חיים עד שכובשין אותן במים ובמלח כמה ימים ואם כובשין אותן במועד אינן נעשין ראויין לאכול עד אחר המועד לכך אסור ללוקטן במועד ואם עבר ולקטן במועד אסור לכבשן במועד, אבל אם לקטן ערב הרגל ואם היה מניחן מלכבשן עד אחר הרגל היו מתקלקלין מותר לכבשן במועד.