מאן תנא ווים ר' יודה (פי' שאלו אמרו אני אני בלא ווים אינן נזירין לר' יהודה) ברם כר"מ אני אני (פי' דאפי' בלא ווים כולן נזירין וע' מ"ש בגיטין פ"ט ה"ז, עמ' 436).

אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום כו'. — צ"ל: אחד שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר הראשון ואמר ואני נעשה עיקר טפילה אחד שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני בתוך דיבורו כו' הותר הראשון הותרו השני והשלישי הותר השני הותר השלישי.

אומדין אותו אם יש מלקין אותו כו'. — בשו"ת הגאונים בשם שערי תשובה סימן ט"ו העתיק מנזיר דבני מערבא: אומדין אותו אם יש בו כח מלקין אותו כו' מרדות חובטין אותו עד שיקבל עליו שמונים מלקיות או עד שתצא נפשו.

פשיטא דא מילתא לא היפר לה בעלה של ראשונה ועברה כו'. — צ"ל: לא היפר לה בעלה של ראשונה ועברה על נדרה ואח"כ היפר לה לוקה (פי' שאין הבעל עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא כמבואר למטה ה"ד) שנייה מהו שתלקה (פי' בשאמרה השנייה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ולדעת ר"ש) א"ר יוסה מאחר שזו לוקה זו לוקה ותעשה שנייה כאומרת הריני נזירה עשרים יום (פי' כגון שלראשונה היפר הבעל אחר כ' יום והרי היתה נזירה כ' יום וכשאמרה השנייה שכיוונה להיות כמותה היא כאומרת הריני נזירה כ' יום ולכך היא צריכה להיות נזירה שלשים יום וכענין ששנינו בפ"א מ"ג באומר הריני נזיר יום אחד) א"ר יודן לא ר"ש היא ר"ש כדעתיה כו' (ע' שבועות פ"ה ה"ד).

אריב"ח גזירת הכתוב היא הפר את נדרה כו'. —צ"ל: גזירת הכתוב היא והפר את נדרה אשר עליה (במדבר ל' ט') הפר את נדרה כו'.

רבב"ח בעי שלמים באין לאחר מיתה בריה דר' שמעון מהו שיטענו לחם כו'. — צ"ל: ריב"ב בעי שלמים באין לאחר מיתה מהו שיטענו לחם חזר ומר וכי בחיים (פי' באשה שהפר לה בעלה) לא על הבטלה הן באין ואת אמר אין טעונין לחם וכא אין טעונין לחם (וכן מפורש בתוספתא פ"ג ובבלי כ"ד ב').

כשהוא אצל המעות הוא מזכיר סתומין בהמה אין עליה כו'. — צ"ל: כשהוא אצל המעות הוא מזכיר סתומין כשהוא אצל בהמה אינו מזכיר סתומין (ונשמט מן "סתומין עד "סתומין") בהמה אין עליה הילכות סתומין כו'.

הביא ג' בהמות ולא פירש יש עליהן הילכות סתומין בתחילה כו'. — צ"ל: הביא ג' בהמות ולא פירש מעות אין עליהן הילכות סתומין בסוף דתני אילו לחטאתי (כגירסת פ"מ) ושאר לשאר נזירות ומת דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביא חציו עולה וחציו שלמים (כ"ה בבבלי כ"ו ב') מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן בהמה יש עליה הילכות סתומין בסוף כשהפריש מעות ומת וחיללן על בהמה (פי' שלאחר מיתתו חיללן בנו על בהמה).

מיפר לה מפני שערה ריבר"ב כו' מיפר מה שעליה. — כל זה יש למחוק ונשתרבב מלעיל ריש ה"ד וגם הלשון נשתבש כאן.

תני בניזרי מרחם אית דבעי מימר עד שיביא ב' שערות כו'. — צ"ל: תני מזירו מרחם (פי' שהאב יכול להזירו לבנו משעה שנולד, וכעין זה לקמן פ"ז סוה"א הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם) אית דבעי מימר כו'.

ישב לו לפני הספר כמי שלא מיחה כו'. — צ"ל: ישב לו לפני הספר כמי שמיחה קרובה מהו שתמחה (פי' אשה קרובה כגון אמו ואחותו).