Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Niddah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וההיא ילפה מן הדא שאם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה ותטיל לפושרין תמן כו'. — צ"ל: ואם לאו טהורה תמן תנינן כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמעלה, והביאור פשוט והפ"מ התהפך כי לפי הנוסח שלפנינו פירש להפך הדא ילפא מן ההיא רישא מן סיפא דאם לאו טהורה וההיא ילפא מן הדא סיפא מן רישא תטיל לפושרין והדוחק נראה לעינים).
המפלת דם יבש ר' לעזר אומר טמאה. — פי' אפי' אם הטילו את הדם לתוך המים ולא נימוח.
מתניתא פליגא על ר' לעזר המפלת חתיכה כמין שערה כו'. — צ"ל: המפלת כמין קליפה כמין שערה כו' ואם נמחו טמאה (פי' הא אם לא נמחו טהורה) פתר לה משום בירייה א"ר זעירא ואפי' תימר כולהון משום בירייה עפר משום בירייה (פי' בתמיה והרי עפר אינו בריה) א"ר בא לא תיתיב עפר וקמת משום בירייה (פי' דאף עפר הוא בריה) כו' ואין בה מכה לא הדא פליגא עליה כו'.
א"ר יוחנן הלידה הזאת ככל הלידות שבתורה כו'. —פי' כל הענין הוא על בכור לנחלה וכל זה אינו שייך כאן ומקומו למטה ה"ה, וגם שם יש מאמר שאינו שייך שם ומקומו כאן כמו שנבאר שם, ומחלוקת זו דר' יוחנן ורשב"ל היא עצמה זו שבבבלי בכורות מ"ו ב' ע"ש.
מה הלידות שבתורה עד שיצא ראשו ורובו. — פי' ראשו בשיצא כדרכו ורובו בשיצא דרך רגליו כמו ששנינו במשנה ה'.
מחותך או מסורס על דעתיה דר' יוחנן עד שיצא ראשו ורובו. — צ"ל: על דעתיה דר' יוחנן משיצא רובו כו' לטהרות תשב לנקיבה (פי' שפוסלת את התרומה כל פ' יום לחומרא, ודלא כפ"מ ומראה הפנים שהוא להקל).
ואומרים לו בוא וחלוץ או יבם וא"ר יסא כו'. — צ"ל: בוא וחלוץ או יבם ואילו הן הסימנין כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).
לא דר' יוחנן אמר אינו וולד כל דכן. — צ"ל: אינו וולד כל עיקר אלא כו'.
[השלמות: נפק זוגא לבר. — פי' חוץ לעיר כמו "קרייתא" (ב' כ"ד א').]
מלא מים טמאה לידה מלא דם טמאה נידה כו'. — צ"ל: מלא דם טמאה לידה מלא בשר טמאה לידה.
ואפי' צלולין שאין שפיר אלא באדם בלבד. — פי' שכבר יש בשפיר צורת הולד וכעין זה בבבלי כ"ה א' שאין הקב"ה עושה עור לאדם אא"כ נוצר.
[השלמות: שכלוליה דכר כו'. פי' נגמר, תרגום ויכֻלו" (בראשית ב' א') ואשתכללו.]
ריב"ל מעדותו של ר' חונייה מברת חוורן היא כהדא ר' זעירא כו'. — צ"ל: מעדותו של ר' חונייה מברת חוורן היא ר' זעירא בעי אם מעידותו של ר' חונייה מברת חוורן היא בהדא ר' ינאי צווח כו'.
וקלסון שמואל דאינון אמרין שיטתיה דרבי בון. — צ"ל: דאינון אמרין שיטתיה דרביבון (והיא מלה אחת. ועניינו רב שלהן דהיינו רב חבירו של שמואל וכן משמע למטה שכ"ה שיטת רב, ומפורש כן בבבלי כ"ו ב'; וכסגנון זה יש בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז דף פ"ג ע"ב כגון אנן דרבבינן משגחין כו' אפי' רבבינן לא חכמין כו'. והטעם למה קילס שמואל לתלמידי רב מפני שאמרו בשיטת רבן הוא ע"פ מה דאיתא בברכות פ"ח סוה"א ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומא הוה עביד כר' חנינה וכד הוה נחית לטיבריא הוה עביד כר' יוחנן דלא מפלג על בר נש באתריה ע"כ, והנה תלמידי רב היו אז במקומו של שמואל ומ"מ לא החניפו לשמואל לומר כשיטתו, אלא אמרו כפי מה שהיה נראה בעיניהם כשיטת רב רבם, ולפי דברינו מה שאמר רב בבבלי שם "אין תולין את השליא אלא בדבר של קיימא" עניינו כפרש"י שם כדמוכח כאן וע' חדושי רשב"א שם).
ונימוקה שילייתו של שפיר משפירה של שילייתה. צ"ל: ונימוקה שילייתו של שפיר ונימוק שפירה של שילייה.
נפתח לקטן לא נפתח לגדול א"ר יוחנן דר"ש היא דר"ש אומר כו'. —צ"ל: נפתח לקטן לא נפתח לגדול: ר"ש אומר נימוק הולד עד שלא יצא (כל זה פיסקא ממשנתנו, ומה שבינתיים כפול ומיותר) א"ר יוחנן מודה ר"ש שהוא מושיב את אמו כו'.
פתר לה בשיצא ראשו מתניתא פליגא על ר' לעזר כו'. — צ"ל: פתר לה שלא יצא ראשו מתניתא פליגא על ר' יוחנן יצא כדרכו כו'.
מכיון דאת אמר וולד הוא מעתה הבא אחריו אינו בכור כו'. — צ"ל: מכיון דר"מ אמר וולד הוא (פי' במשנה ב' א"ר מאיר דילדה מין בהמה חיה ועוף ה"ז וולד ועו"ש ה"ב דאם עורב עומד בראש הדקל אומרים לו בוא חלוץ או ייבם) מעתה הבא אחריו אינו בכור לא לנחלה ולא לכהן (פי' ומשנה שלימה שנה רבי בבכורות רפ"ח דר"מ אמר היולדת מין בהמה חיה ועוף הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן) א"ל תיפתר שיצאו מתים (פי' משנתנו דבכורות מיירי בשיצאו מין בהמה חיה ועוף מתים ואף דבאופן זה לא איצטריך לאשמועינן לעניין שיהא הבא אחריו בכור לנחלה שאפי' צורת אדם בן תשעה שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה כמו ששנינו שם מ"מ אשמעינן דהבא אחריו אינו בכור לכהן ולאפוקי מחכמים דפליגי עליה התם. והנה כל הסוגיא הזאת אין לה שייכות כאן ומקומה למעלה הלכה ב' והסוגיא דשם מקומה כאן כ"ש שם).
ר' יצחק בר נחמן בשם ר' לעזר גולגולת העוף ברובו כו'. — צ"ל: גולגולת העוף שנתרוצצה ברובה (ודין זה איתא בבבלי חולין מ"ב ב' בשם שמואל בגולגלת סתם ומשמע דבשל בהמה מיירי וע' עוד מה שנכתוב למטה) ר"ז בשם שמואל גרגרת העוף (פי' שנפסקה) ברובה אתא כו'. אלא מחט אמר וכי אין כו' (והנה דין פסוקת הגרגרת היא גם בבהמה, אבל נראין הדברים דשני מאמרים אלה מקורם מירושלמי חולין על המשנה דפ"ג ואלו טרפות בעוף כו' ופסוקת הגרגרת, ובבבלי שם נ"ו א' מובאת ברייתא "נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח" ודעת הירושלמי שדין זה בכל מיני עופות אבל שנשבר העצם ברובו דוקא ולא כן דעת הבבלי שם אלא דאפי' במשהו טרפה ולכן הוקשה להם שם מרישא דברייתא דאף אם ניקב העצם כשרה עד שינקב הקרום של מוח ונדחקו לתרץ סיפא אתאן לעוף של מים, ובתוספתא שם פ"ג תני "אם ניקב העצם פסולה" וגם שם לא הפרישו בין עוף לעוף ומ"מ משמע שהיא כשיטת הבבלי). ברוך ה' שהחייני והגיעני לזמן הזה אור ליום עש"ק ד' טבת תרע"ד לפ"ק יום שנולדתי בו ואני בן חמשים וחמש שנה וסיימתי את ספרי זה המכונה "שערי תורת ארץ ישראל" אשר החילותי לכותבו ולחברו זה כ"ד שנה והגהתיו והעתקתיו זה שתי פעמים ואבקש מיושב שמים שיזכני להעתיק עוד את שאר הספרים אשר חברתי ויאריך ימי בנעימים למען יהיה בכוחי עד זקנה ושיבה ללמוד וללמד ולקיים את כל מצוותיו אמן סלה, הכותב והחותם פה בריסק דליטה נאום המחבר זאב וואלף רבינוויטש בהמנוח א"א מורי ר' חיים שלמה (המכונה ר' חיים זלמן) זללה"ה (נפטר ז' כסליו תרע"ב) בן ר' מיכאל זצ"ל (נפטר בעיר שֶׁרְשֶׁוו) בן הרה"ג ר' דוד אב"ד דק"ק מיר דליטה (ומ"כ שם כ"ח טבת תר"ו) בן ר' צבי הירש סגי נהור (מ"כ בווילנא כ"ב שבט תקפ"ה ומצבתו נעתקה באבני קדש סימן נ"ט) בן ר' אברהם (נולד אחרי מות אביו ונקרא על שמו והיה דיין בעיר ראזינאי משנת תקי"ז עד תקמ"ז ומ"כ ט' טבת תקנ"ד וגם מצבתו נעתקה שם סימן צ') בן ר' אברהם (ג"כ דיין בראזינאי ומ"כ שם י"א שבט תפ"ו כמבואר בפנקס ח"ק שם) בן ר' אריה ליב פאלאק ז"ל.