Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Peah Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: דב"ש אומרים הבקר לעניים הבקר. — נוסח הרא"פ: דבש"א הבקר לעניים הבקר וכב"ה עניים מעשרין ואוכלין א"ל ר' יסא שמענו דברי הכל שהבקר ב"ד הבקר כתוב כו'. ואינו נכון אלא צ"ל: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל משום קנס שהבקר כו'.]
[השלמות: עד שלא התיר רבי כו'. — ע' שביעית פ"ו ה"ד ומ"ש שם (עמ' 72).]
[השלמות: מתניתא פליגא על ר' הושעיא שיבולת של קציר כו'. — פי' מסיפא מקשה שאם אינה נקצרת עם הקמה היא של עניים וכי א"א שיכול לפשוט ידו וליטלה.]
דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה כו'. — צ"ל: דבר שהוא ראוי להציל ונטלו (פי' שנטלו טרם שנזכר בזה ששכח) מהו שיעשה שכחה כו' נטל את החמישי ה"ז שכחה ואית תניי תני אם שחה (פי' ששחה עצמו כדי ליטול את החמישי ועדיין לא נטלו ונזכר ברביעי מ"מ ה"ז שכחה מאחר שבשעה ששחה כדי ליטול את החמישי עדיין היה שכוח מרביעי) ליטול החמישי כו' כשיש שם ששי מ"ד אם שחה ליטול את החמישי בשאין שם ששי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעי לידון כשורה (פי' דשורה נקרא כשהן ג' וכאן הרי יש ג' רביעי חמישי וששי שהן שורה כלקמן פ"ו סוה"א ואלו היה שוכח את שלשתן אין זה שכחה כבפ"ו מ"ד והרי חמישי וששי ראויין להציל את הרביעי ומ"מ אם נטל את החמישי ה"ז שכחה) הדא אמרה כו' (וע' ר"ש פ"ו מ"ד שנדחק בזה, והרמב"ם בפ"ה ה"ו ממ"ע כתב כפי נוסח שלנו משישהא כדי ליטול החמישי כו' אבל לא משמע כן מלשון הירושלמי "אם שהא ליטול" ולא אמר "כדי ליטול") ראוי להציל ונטלו הרי הוא שכחה.
דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה. — צ"ל: דבר שהוא ראוי להציל ושכחו (פי' אף את המציל) מהו שיעשה שכחה נשמעינה מן הדא (פ"ו מ"ח) סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקודה אינה מצטרפת ותציל שאינה עקורה את העקורה (פי' שאינה עקורה היא קמה וקמה מצלת את העומרין, שם מ"ז) הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל כו' (שערי ירושלמי).
[השלמות: א"ר יוסי הדא דרבי בא כו' ומעשי שיבולת אחת ונותן לו. — פי' מכלל דרבנן סברי שאינו צריך לזכות. ה"א (י"ט ע"ב) א"ר אבין בר חייא (הדא דאמרה) הבקר לעניים כו'. המוקף מיותר.]
ר' יונה אמר בזוכר את הקשים. — פי' ר' יונה דוחה שאין ראייה מסומא לכולן מחופין בקש דהא דתנן עומר שחיפוהו בקש אינו שכחה אינו אלא באופן שזוכר את הקש ולפ"ז י"ל דאף כשכל העומרין מחופין בקש ושכח אחד מהן וזוכר את הקש שעליו אינו שכחה ואין זה דומה לשכחת סומא שאינו זוכר מן העומר כלום (והמפרשים שאמרו דר' יונה מילתא באפי נפשה היא אינו מחוור דלפ"ז היה מקומו למעלה).