Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Peah Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: שאין אדם עושה בדבר ערוה. — גירסת הגר"א: שאין אדם עושה מצוה בדבר עבירה, ופירושו דאף כרבנן דסברי דאפשר שהפריש מע"ש ולא הפריש מעשר ראשון מ"מ כשנתן מעשר עני מודים דודאי הפריש מעשר ראשון דנותן לעני מצוה קעביד ואין עושה מצוה בדבר עבירה אבל מע"ש שהוא לעצמו אין זה אצלו מצוה כל כך.]
נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני אבל באומר כו'. — צ"ל: לפוטרו מן השני באומר ניתן לי אבל באומר משלי הן (פי' לוי עם הארץ שאמר מעשר ראשון זה הוא מתבואה שלו) אינו נאמן (ספר ניר).
כיני מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן. — צ"ל: דרך בני אדם נותנין כן (כ"ה נוסח ר"ש), וביאורו דנאמן הוא על חטים ושעורים וכיוצא בהן שכן הן ניתנין בלקט שכחה פיאה ומעשרות, אבל אינן נאמנין על קמח ופת שכבר נשתנו מכפי שניתנו לו וכן אינו נאמן על חטים ושעורים אם הוא עצמו אומר שלא ניתנו לו אלא שהן מעשר ראשון מתבואה שלו וכר' בון בר' חייא.
[השלמות: להיות מוסקין. — צ"ל: להיות עוצרין (דמסיקה היינו תלישה ע' שבת פ"ז יו"ד ע"א).]
לא כולן מסתור אלא מבני. — פי' לא הכל ממך לסתור, וכעין זה בב"ב פ"ב ה"ג לא כולי מינך מיעל כו' (ומצוי הרבה בבבלי לאו כל כמינה, כל כמיניה כתובות י"ח ב', י"ט א', פ"ג ב') ויש להגיה כאן: "לא כולי מינך מסתור כו'" (ועי' תרומות פי"א ה"ו ומ"ש שם).
א"ר מנא תניא ארבע ליטרין. — צ"ל: א"ר מנא מנה ארבע ריטלין (כ"ה בכתובות פ"ה הי"ב כפי נוסח הערוך ערך רטל ובפ"מ כתובות שם, וריטל הוא מין משקל של רובע מנה דהיינו כ"ה זוז ודלא כפ"מ בכתובות שם שכתב ריטלין כמו ליטרין דהא בתרומות פ"י ה"ח מבואר דליטרא היא משקל מאה זוז, ואף שהיוחסין סדר אמוראים ערך ר' יהודה בר חנינא כתב על הא דאיתא בירושלמי ב"ק פ"ח ה"ח וקנסיה ליטרא דדהבא, והליטרא מאה דינרין ולטרא הפוך רטל ע"כ בלי ספק שלא נתכוין על רטל דירושלמי אלא על הרטל שהיה נהוג בזמנו שהיתה של ק' דנרין אבל בשו"ת רשב"ץ ח"א סימן קס"א כתב ואין ליטרא רטל ולא חצי רטל ע"כ היינו בזמנו ובמקומו.
ודע שבערוך ערך דרס ג' כתב בשם גאון דרטל הוא לוג וכ"כ ר' חננאל בעירובין (פ"ב ב') וע' בשאילתות פ' בשלח סוף סימן ט"ז שכתב "דארבע סאין הן צ"ו ליטרין" ונ"ל ברור שהוא ט"ס וצ"ל "ריטלין" במקום "ליטרין" דארבע סאין הן צ"ו לוגין ולוג הוא רטל כדעת ר"ח והגאון, ומ"מ אין רטל של הגאוגים כ"ה זוז כמו רטל דירושלמי שהרי ר"ח עצמו כתב לפי דברי ערוך ערך רבע שרביעית משקל כ"ה כספים (וט"ס הוא בתוספות סוטה ד' א' שכתבו בשם ר"ח שרביעית משקל כ"ה סלעים) ולפ"ז הלוג משקל מאה כספים וכספים אלו הן זוזים של אלקירואן עיר מולדת ר"ח ז"ל שכ"כ הרי"ף ברפ"ח דעירובין שהקב יש בו ארבע מאה זוז במשקל אלקירואן וכתב בכפתור ופרח פט"ז בשם הרי"ף פ' כיצד משתתפין (ולפנינו נשמט זה ברי"ף שם) ליטרא מאה דינרין שהם במשקל של ערביים שהוא משקל אלקירואן קמ"ד זוז ע"כ ולפ"ז הלוג שהוא משקל מאה כספים של ערביים דהיינו זוזים של אלקירואן הוא משקל שבעים זוזים של התלמוד והוא משקל רטל של ר"ח שהוא משקל לוג ועוד אכתוב בענין זה בתרומות פ"י ה"ז.
עוד כתב בערוך שם בשם הגאון דפרס שיעורו ט"ו כסף וב' שלישי כסף ע"כ ונ"ל ברור דט"ס הוא וצ"ל "ס"ו כסף וב' שלישי כסף" והיינו בכספים ערביים שלוג משקל מאה זוז ופרס שהיא ד' בצים שהן ב' שלישי לוג (כדעת רש"י ע' ב"י א"ח תרי"ב) הן ס"ו וב' שלישי כסף.
אמר ר' חיננא הדא דתימר ביין אבל בשמן מערבין בו מזון ב' סעודות כו'. — צ"ל: אבל בשמן מערבין כדי לאכול בו מזון ב' סעודות תני (תוספתא עירובין פ"ו) מערבין בשמן כדי לאכול בו מזון ב' סעודות ובחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות ר' ירמיה בשם רשבר"י כדי לטבול בו ירק הנאכל בשתי סעודות (כגירסא זו מוכח בבבלי עירובין כ"ט א' ע"ש).
[השלמות: צא מהן ג' ליציאה. — צ"ל: צא מהן שליש ליציאה.]
ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס ליה כו'. — צ"ל: ראו אותו יוצא מעיר זו ונכנס לזו (פי' וכשיצא מזו ברור הוא שנתנו לו שם ככר בפונדיון כפי הדין וכשבא בו ביום לעיר אחרת אם גם שם חייבין ליתן לו ככר בפונדיון או לא) א"ל הנותן כו'.
אין מעמידין ב' אחים פרנסין. — פי' פרנסין לחלק את הצדקה לעניים וכעין הפרנסין שלמעלה דמוכח שהם המחלקין לעניים אבל גבאים לגבות צדקה מעמידין אפילו ב' אחין כדאיתא בבבלי ב"ב (ח' ב') וזה דלא כ"ש באו"ז הלכות צדקה סימן ב' ומובא במרדכי ב"ב פ"א (המגיה ביד רמה ב"ב שם). אבל שם בב"ב מוכח דגם לגבאים לגבות אין מעמידין ב' אחים רק עושין אותן גזברין.
[השלמות: אין מדקדקין פתר ליה לפי כבודו כו'. — צ"ל: אין מדקדקין בריא בזמן שאין מכירין כו' והכל לפי כבודו פתר ליה לפי כבודו והתני למזונות. שם ה"ח וחסרוניה חד קרט. — הוא מין מטבע קטנה ע' ב"מ רפ"ד (וע' מ"ש שם, עמ' 487).]
פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב כו'. — מדברי הגר"א בהגהותיו לספרי פ' ראה פיסקא ק"י נראה שמפרש דדרשינן מן הכתוב ואכלו בשעריך ושבעו שאם אין בעיר הרבה מעשר עני כדי צורך ספוק לכל העניים הנמצאים שם אינן רשאין להוציא עניים חוץ לעיר כדי להתפרנס שם אלא חייבין בני העיר ליתן מעות לעניים כדי שיתפרנסו בעיר.
והתני מעשה בהלל הזקן כו'. — צ"ל: תני מעשה בהלל כו' (ומילתא באפי נפשה היא).
באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן א' ליטרא כו'. — צ"ל: לזקן א' בליטרא (פי' בליטרא מעות וכאוקימתא שנית בבבלי כתובות ס"ז ב') בשר צפרים בכל יום ואפשר כן (פי' שא"א לאיש אחד לאכול כ"כ בשר ביום אחד) אלא דלא אכיל אלא עם חורנין (ספר ניר).
א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן. — גירסת הגר"א (בהגהותיו על הר"ש וכן בשנות אליהו) "כלי נחשת וכלי זכוכית בגופיהן" (וכוונתו לדעתי דר' מנא אומר שאין הדין כדתני בברייתא זו אלא שזה שמשתמש בכלי נחשת וכלי זכוכית אין מחליפין אותן בפחותין מהן מפני שההפרש בין כלי נחשת וכלי זכוכית וכן בין כלי זכוכית לכלי חרס אינו גדול כל כך לפיכך אין מחליפין אותן בפחותין מה שא"כ בין כלי זהב לכלי כסף וכן בין כלי כסף לכלי נחשת ולכן מחליפין אותן, ומה שאמר ר' מנא "בגופיהן" ביאורו שמשתמש בגוף הכלים עצמן ואינו מחליפן בפחותין, אבל מה דאיתא למטה "כאן בגופו" עניינו מלבוש שעל גוף האדם).
[השלמות: שמלותיך עליך וירדת הגורן כו' עמך וערטילא הוות כו' דשובתא. יש להחליף וכצ"ל: שמלותיך עליך וערטילא הוות כו' דשובתא וירדת הגורן כו' עמך (כ"ה במדרש רות רבה לפסוק זה ונגרר משם).]
ר' חמא בר חנינא ור' הושעיה הוון מטיילין כו'. — בשו"ת רשב"ץ ח"ג סימן ק"צ העתיק בשם ירושלמי זרעים בסוף פיאה בלשון משונה: רבי מחוי לרב תרעא לבי כנישתא דקא בני אמר כמה ממון שקעו אבותי במקום הזה א"ל אדרבא כמה נפשות שקעו אבותיך במקום הזה וכי לא הוה תמן בר נש דמלף באורייתא או חולים המוטלים באשפה קרא עליו המקרא הזה וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ע"כ וברור הוא שהרשב"ץ העתיק ירושלמי זה בתשב"ץ קטן לתלמיד מהר"ם סימן תקל"ג ולא חש לבדוק אחריו, ובתשב"ץ קטן שם כתב בשם ירושלמי דזרעים כפי הנוסח שהעתיק הרשב"ץ אלא שלפנינו בתשב"ץ קטן שם נשמטו דברים בינתיים ונעתקו בשלמות בשו"ת מהרי"ק שרש קכ"ח בשם תשב"ץ זה ומשם בבית יוסף יו"ד סו"ס רמ"ט, וקרוב הדבר שתלמיד מהר"ם ז"ל כתב ירושלמי זה ע"פ השמועה וסמך על זכרונו ונתערב לו מאמר זה דפיאה שנמצא ג"כ כהווייתו בירושלמי שקלים סופ"ה עם מאמר אחר הנמצא רק בשקלים שם ע"ש, והעד שבשו"ת מהר"ם ב"ר ברוך דפוס פראג סימן תרצ"ב מובא ג"כ אותו ענין התשב"ץ קטן שם בשם ירושלמי דשקלים והעתיקו כתיקונו וכנוסח שלפנינו.
ויש להעיר שבשו"ת מהרי"ק שם סמך על נוסח הירושלמי שהעתיק מתשב"ץ קטן והוציא ממנו דין חדש נפלא שאם לא היו עניים חולים רק עניים בלבד טוב יותר ליתן לבית הכנסת, ומרן בשלחנו הטהור יו"ד סו"ס רמ"ט הכניסו לדין זה הנפלא וכתב: יש מי שאומר שמצות בהכ"נ עדיפא ממצות צדקה, וכבר הבאנו שבשו"ת מהר"ם בר"ב העתיק הירושלמי כתיקונו באופן שאין ממנו שום ראייה להדין החדש הזה, וגם הרשב"ץ בתשובתו שם אף שהעתיק הירושלמי כנוסח תשב"ץ קטן מ"מ כתב עלה דמכאן נראה שיותר היה המצוה לפרנס העניים מבניין בהכ"נ, והביא עוד ראייה לזה ממדרש אגדה שהביא רש"י (במלכים א' ז' נ"א) ומקורו בפסיקתא רבתי (פיסקא ששית ותשלם כל המלאכה) אמר שלמה רעב היה בימי אבא שלש שנים והיה לו לבזבז ההקדשות הללו להחיות בהן עניי ישראל (וע' מ"ש כעין זה בסוף קידושין מאמר אחר שסמך התלמיד על זכרונו ומשולש עוד בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם סימן קכ"ו "פרק כל הבשר רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולא איקלע למערבא במעלי יומא דכפורא חזי להנהו עורבי דקא שדו כבדי וכוליתא" כו' וכבר העירו שם בהג"ה כי זה המאמר כצורתו ליתא בפרק כל הבשר ק"י א' אבל נמצא בפרק גיד הנשה צ"ה ב' ובלשון אחר ר' נחמן מנהרדעא איקלע לגבי ר' כהנא לפום נהרא במעלי יומא דכפורי כו' ומפני שכתב עפ"י זכרונו נתערבו לו העניינים, ופלא שהרא"ש יומא פ"ח סו"ס כ"ג והטור אחריו א"ח סימן תר"ה העתיקו כל הענין מתשב"ץ עם שיבושיו, וכבר נודע אשר לפתח הזכרון השכחה רובצת, וע' מ"ש בתרומות פ"ח ה"י ומגילה פ"ד ה"א).