כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבא. — פי' סדרא רבא הוא בית הכנסת הגדול והיה בטבריא (כדמוכח בשבת פ"ו ה"ב דף ח' ע"א וכן מפורש בכ"ר פל"א וכ"ש בכלאים פ"ט ה"ד, עמ' 62) ור' הונא זה שבא"י היה תלמידם של ר' ירמיה ור' יוסי והיה בזמן ר' מנא שהיה גם הוא תלמידו של ר' יוסי. וע"ל פ"ד ה"ט (עמ' 222) דהוכחתי שבזמן ר' מנא היו הרומיים מעלילין על בני ציפורי ורודפים אחריהם להורגם וכפי הנראה היה ר' הונא מבני צפורי וברח לטבריא והתחבא במחילות שהיו תחת הסדרא רבא.

והעלייה וגג הבד וגג המגדל. — צ"ל: והעלייה וגג הבית וגג המגדל (וכ"ה בתוספתא פ"א).

שהיו שניהן סמוכין לכותל אחד למעלה מעשרה ואחד למטה מעשרה. — צ"ל: אחד למעלה מעשרה ואחד למטה משלשה (פי' אבל האמצעיים משלשה ועד עשרה נוחין לתשמיש וצריכין בדיקה).

הדא דתימר בגבוהין ג' טפחים כו'. — צ"ל: הדא דתימר בגבוהין עשרה טפחים אבל אם אינן גבוהין עשרה טפחים כחורין הם (פי' וחורין אמצעיים מג' ועד עשרה חוששין להן שמא נשתמשו בהן חמץ כמו שביארנו).

יש חצר שהוא כמבוי (פי' ומרתף שבו אינו צריך בדיקה כאוצר) ומבוי שהוא כחצר (פי' ומרתף שבו צריך בדיקה וכעין זה יש בכתובות פ"ז ה"ז דף ל"א ע"ב בענין יוצאת ודאשה פרועה).

הדא דתימר במחוללות. — צ"ל: במחולחלות (ע' אהלות פ"ט מ"ג בד"א במחולחלת היתה כו' אפוצה).

[השלמות: חושש את ממקום למקום. — נראה דממקום למקום היינו מחצר לרחבה שאחורי הבתים.]

מחלפא שיטתיה דר' יודה דתני ר' יהודה אומר בודקין כו'. — יש להגיה ולשנות הגירסא וכצ"ל: ר' יודה אומר בודקין אור לי"ד וי"ד בשחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד (כל זה הוא פיסקא ממשנתנו) אם לא בדק בי"ד מהו שיהא צריך לבדוק שלש פעמים על דעתיה דר' יהודה בתוך המועד מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו כו' לא צורכא דלא אם בדק בתוך המועד מהו שיהא צריך לבדוק לאחר המועד ג' פעמים ומה שהיא משייר כו'.

רבנן דקיסרין בשם ר' אבהו אין חוששין שמא גיררה חולדה וכר' יודה חוששין. — צ"ל: אין חוששין שמא גיררה חולדה הא אם גיררה חוששין (פי' שאם ראינו שגיררה לבית אחר חוששין לאותו בית) וכר' יודה אין חוששין.

ה"ד הא ר' יהודה אומר מחמש ולמעלה מדבריהן ששית אסורה משום גדר. — צ"ל: הא ר"י אומר משש שעות ולמעלה מדבר תורה ששית אסורה משום גדר (וע' הנוסח בסנהדרין פ"ה ה"ג).

כשירות היו משם מאי הוא פוסלן שלא לשחוט עליהן כו'. — צ"ל: משום מה הן פסולין שלא שחט עליהן את הזבח (פי' ועדיין לא נפדו החלות) ולא בשחיטה הן קדושות ויפדה ויאכל (פי' בשעה חמישית) א"ר חנניה חיויא קומוי (פי' הנחש עומד בפניו) לא אוכלין (פי' דתנן שאין אוכלין חמץ בשעה ה') ואת אמרת יפדה ויאכל ר' חנינה אמר פסולות היו כו' (וכ"ה בבבלי י"ג ב' בשם ר' חנינא).

ר' חנניה סגן הכהנים שנייה משום ב"ש וב"ה א"ר מנא כו'. — צ"ל: ר' חנניה סגן הכהנים שנייה משום ב"ש (פי' לב"ש דאמרי אין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה קמ"ל דמותר לשרוף טומאה קלה של תורה עם טומאה חמורה של תורה אבל לב"ה לא היה צריך לאשמועינן מידי) א"ר מנא כו'.

ר' ירמיה סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית תלויה. — צ"ל: ר' מנא סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית תלויה.

תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהן ר"ח סגן הכהנים שנייה משם ב"ש וב"ה א"ר מנא קומי ר' יוסי כו'. — צ"ל: תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהן א"ר מנא (ומה שבינתיים מיותר ונכפל ע"י ט"ס מלמעלה) קומי ר' יוסי ר"ע כדעתיה דר"ע אמר יטמא יִטַמֵּא דבר תורה (פי' דגר שנטמא בטמא מת נעשה ראשון והשמן שהיה פסול נעשה שני ועושה שלישי מדבר תורה ושפיר אמר כאן שמוסיפין טומאה על טומאתו, אבל לר' ישמעאל בסוטה פ"ה ה"ב דסבר שאין שני עושה שלישי מדבר תורה אף בתרומה שכ"ה שיטת הירושלמי שם אם כן אין כאן הוספה על הטומאה כל עיקר).

מ"ד טמא מת בכלי שטף מ"ד בטמא מת בכלי מתכות כו'. — צ"ל: מ"ד בטמא מת בכלי שטף (פי' דהנר הוא כלי שטף ונטמא בכלי שטף שנגע באדם שנטמא במת ויהיה הנר ראשון לטומאה דבנר אב הטומאה לא התירו ליתן בו שמן פסול להיות ראשון לטומאה ולאו דוקא נר כלי שטף אלא אפי' כלי שטף וכ"ש כלי חרס, וזה שאמרנו דהנר נגע בכלי שטף שנגע באדם שנטמא במת הטעם שאלו נגע באדם עצמו שנגע במת הרי נעשה הנר אב הטומאה לפי שיטת ר"י מסימפוניט שהביא הר"ש והרא"ש באהלות פ"א מ"ג דכלי שטף שנגע באדם שנטמא במת הרי הוא כאדם עצמו שנגע במת ולפיכך הוא נקרא בירושלמי כאן טמא מת¹) מ"ד ט מ א מת בכלי חרס (פי' דהנר הוא כלי חרס ונגע במת עצמו) מה טעם וכל כלי פתוח כו' (פי' ומקרא זה בכלי חרס כתיב) ואינו נעשה אב הטומאה (פי' ונר כלי חרס אפי' נגע במת עצמו אינו אלא ראשון לטומאה. וע' ברא"ש אהלות שם שהעתיק לשון הירושלמי כפי נוסח שלפנינו ופירשו כפי שיטת הבבלי בפירקין י"ד א' הכא בנר של מתכות עסקינן כר' ואיני יודע איך פירש מה שאמרו על זה כאן: מה טעם וכל כלי פתוח כו').

footnotes: ¹ וגס יש לפרש טשוס דהנר שהוא בלי שטף נגע בארס פגמו שנטמא במת ונעשה הנר אב הסומכת והשמן ראשון לטומאה דבנר כלי שטף שנגע במת עעמו דנעשה הנר ג"כ אבי אבות הטומאה לא התירו ליתן בו שמן פסול אף שהשמן ג"כ אינו נעשה אלא ראשץ לטומאה (דאוכלין וםשקץ אינן נעשץ אב הטומאה) וכ"ש בנר כלי תרם שנגע באדם שנטמא במת שאינו נעשה אלא ראטץ לטומאה והא דאמרינן לעיל ר"ע כדעתיד. דאמר יטמא יטמא ד"ת היינו משוס דלדברי הכל מיירי ר"ע גס בנר כלי חרס וסתם נר נמי הוא של חרס.

על דעתיה דרשב"ל מה בא ר' ליעזר ור' יהושע לכאן (פי' דהא במשנה מפורש דלר"א ור' יהושע אין שורפין טהורה עם הטמאה בפסח) א"ל תניין אינון (פי' דמתניתין ר"ש אליבא דר"א ור' יהושע אבל ר"מ סבר דלר' אליעזר ור' יהושע שורפין טהורה עם הטמאה כמבואר בסוף פרקין).

וקשיא דר' יוחנן על דר"מ והדא דר' יוסי אמר אינה היא המדה כו'. — צ"ל: וקשיא על דבר קפרא ניחא דר"מ בהדא ר' יוסי אמר אינה היא המדה סבר בר קפרא כרשב"ל דרשב"ל אמר מדברי ד"א ור' יהושע וקשיא על דר' יוחנן ניחא דר' יוסי, בהדא ר"מ אמר מדבריהם למדנו.

ותני כן תרומה תלויה שאמרו טהורה היא ה"ז טמאה כו'. — ע' מה שתקנתי וביארתי בסוגיא זו בתרומות פ"ח ה"ט (עמ' 96).