ואיידא אמר דא לא יאכל חמץ היום אפי' לכלבים ה"ז בא לאוסרו בהנייה כו'. — חסר כאן וכצ"ל: לא יאכל חמץ היום מה ת"ל אם לאוסרו בהנייה כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ (וכעין זה איתא למטה בעמוד זה) אלא לא בא הכתוב אלא לאוסרו אפי' לכלבים מה אנן קיימין אם לכלבו כו'.

א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. — ע' מה שהגהתי ובארתי בזה בערלה רפ"ג (עמ' 138).

עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן. — פי' בהיסק בעצי ע"ז הוא נשנה בע"ז פ"ג מי"ד.

כיוצא בו אמר ר' יהודה אשה כי תזריע כו' כיוצא בו אמר ר' יהודה תשבו בסוכות כו'. — המלות "כיוצא בו א"ר יהודה" שתי פעמים אינן מן הברייתא אלא הן הוספה ממסדר התלמוד שכיוצא בו א"ר יהודה במקומות אחרים, והעד כי במכילתא פ' בא ליתא רק דברי ר' יהודה בחמץ ובספרא פ' תזריע דבריו בנולד מת ובפ' אמור דבריו בסוכה בלבד, וע' מ"ש כעין זה בכתובות פ"ב ה"ח.

אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה (פי' מותר אתה לחזור אחר עצים כדי לשורפו) משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר (פי' ואסור להשהותו כדי לחזור אחר עצים לשורפו אלא חייב לבערו מיד בכל אופן שהוא).

והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לגוי להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו. — פי' שישראל הולך אחר בהמתו ויש לחוש שמא ישכח ישראל ויאכל מחמץ שעליה.

א"ר יוסה חמצו של גוי הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו. — צ"ל: א"ר יונה חמצו של גוי כו' ולא ביערו (פי' ולכך מותר לאחר הפסח).

[השלמות: איסורו מהו. — פי' לר"ש (וכעין זה חולקין ר' ירמיה ור' יונה ור' יוסי בחלה פ"א ה"ה [נ"ז ע"ד] וע"ע כלאים פ"ח ה"א [ל"א ע"ב]).]

תני רשב"א אומר משום ר' שמעון בן יוצדק. — כל זה מיותר וליתא בתוספתא פ"א ובבלי ל"ב א' ומקצת זה נכפל כאן בשיבוש משורה שלפני זו.

ואת אשר חטא מן הקדש ישלם פרט לפחות מש"פ אית תניי תני לרבות לתשלומין מ"ד כו'. — צ"ל: אית תניי תני לרבות (פי' לפחות מש"פ) מ"ד פרט לפחות מש"פ לחומש ולקרבן כו' פחות מש"פ מזיד אע"פ שאינו משלם חומש ואשם משלם את הקרן (פי' בקדש כדתני לרבות לתשלומין) ואמר אוף הכא כן (פי' בתרומה) כו'.

ר' יוסי בשם ר"ש תני ר' ישמעאל בן ר' יונה כו'. — ע' מה שתקנתי בזה בהגהותינו ריש חלה (עמ' 122).

מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו כו'. —ע' מ"ש ע"ז בתרומות פ"י ה"ב (עמ' 99).

בעון קומי ר' מנא לא כן אמר רבי בשם ר' יוסי. — פי' רבי היינו ר' מנא עצמו שהיה רבן של ר' עזרא ור' חנינה וע' מ"ש בקידושין פ"ג ה"ב.

כר' יהודה דר' יהודה אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה כו'. — פי' וה"נ יחיד מביא קרבן נזירות בנוב וגבעון.

[השלמות: יוצאין בה והא תני יוצאין במצה מתובלת. — צ"ל: יוצאין בה (פי' אע"פ שגם ברבוכה שבתודה היה שמן) כיי דמר ר"י רביעית היא ומתחלקת לכמה מינין והתני יוצאין במצה מתובלת כו'.]

מצה ישנה תפלוגתא דב"ש וב"ה א"ר יוסי ד"ה היא כו'. — כנוסח הזה הוא ג"כ בסוכה פ"א ה"ב; ופלא שבאו"ז ח"ב סימן רנ"ו (דף נ"ט ע"א) העתיק בשם ירושלמי "א"ר מנא כי היכי דפליגי בסוכה ישנה פליגי נמי במצה ישנה ור' בון אמר במצה כ"ע לא פליגי להיתר" והנה לשון זה אינו כפי סגנון הירושלמי ואולי העתיק ע"פ זכרונו וטעה.

בין חמין לתוך מורסן בין מורסן לתוך חמין (פי' בכל אופן מותר לחלוט) בשיש בהן שמנונית (פי' מבאר דהא דתנן "לא ילעוס אדם חטין ויתן ע"ג מכתו" נקט חטין ולא שעורין או מין אחד משום שבחטין יש שמנונית הרבה וזה טוב למכה משא"כ בשאר המינין וה"נ איתא לקמן פ"ג ה"ד דבחטין יש שמנונית).

א"ר יוסה מ"ד שופכן במקום אשבורן בשהיה אשבורן גבוה כו'. —צ"ל: מ"ד שופכן במקום אשבורן בשהיה אשבורן גדול (פי' דאשבורן הוא מקום עמוק שנקוין בו המים ואם המקום רחב שיש בו כדי לבלוע את המים שופכין שם) מ"ד במקום קטפרס בשהיה קטפרס גבוה (פי' קטפרס מקום משופע ואם קטפרס זה גבוה עד שיש בו כדי לבלוע את המים בשעה שיורדין מלמעלה למטה מותר לשפוך עליו) א"ל ר' פנחס הכין הוה ר' אילא רבך הוי בה (פי' ר' אילא היה רבו של ר' יוסי כמבואר בכתובות סופי"א דף ל"ד ע"ג. ו"הוי" עניינו מדקדק וכעין זה בחלה פ"א ה"א דף נ"ז ע"ג ר' יוסי הוי בה ובתענית רפ"א ר' יונה אבוך הוי בה).

[השלמות: חד מן אילין דר' ביריי כו'. במנחות נ"ד א' תוד"ה "אין" העתיקו: חד מן אילין דבית ביירי הוה כו' שאל לרבא.]