א"ר יוסה שבק ריב"ל רישא ואמר סופה כו'. — כעין זה יש בריש שקלים.

קודם לתמיד כשר ויימר אף בשחרית כן. — פי' חלוק ב' שעות ומחצה לפניו וב' שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו.

ור"ע מקדים שעה אחת לעיסוקו כדי שלא יכנסו למצוה משוכרין. — נראה שהיו נוהגין לשתות יין לאחר הקרבת הפסח משום כבוד היום ועונג שבת ואם יאחר הקרבתו וישתו עם חשיכה יהיו משוכרים בעת אכילת מצה ופסח.

תמיד אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו לאחר זמן פסח כו'. — צ"ל: תמיד אם מבטלו את עכשיו את מקיימו לאחר זמן, פסח אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו ועוד יאוחר דבר כו' (ומה דאיתא לפנינו בינתיים מיותר ונכפל בטעות מלמעלה).

מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה. — צ"ל: מועד צאתך ממצרים אתה שורף (כ"ה בספרי ראה פיסקא קל"ג ובבלי ברכות ט' א').

ואין מוקדם לתמיד של שחר ולא מאוחר לתמיד של בין הערבים אלא הפסח והקטרת בערבי פסחים. — צ"ל: אלא הקטרת והפסח בערבי פסחים (פי' הקטרת בכל ימות השנה).

א"ל ר' יוסי מעתה אפי' הקטר אימורין ת"ל וכפר כו'. — מכאן מוכח דשיטת הירושלמי הוא שדין שינוי בעלים הוא בשחיטה קבלה והולכה שחשב בעבודת אלו עצמן ולא חשב על מנת לזרוק שלא לשם בעלים, וזה דלא כשיטת הבבלי.

א"ר יוסי מן תרתין מילין לא דמיא מחשבת פיגול למחשבת פסול אילו שחטו לשמו כו'. — צ"ל: אילו שחטו לשפוך שיריו למחר שמא אינו פיגול שחטו לשמו לשפוך שיריו שלא לשמו כשר אילו שחטו היום להקטיר אימוריו למחר שמא אינו פיגול שחטו לשמו כו'.

ר' חנניה אמר קומי ר' מנא בשם ר' יודן טעמא דר' יוחנן כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב כו'. — צ"ל: כל שאילו יבוא לאותה העבודה והוא מחשב לה (פי' שמחשבתו מועלת לפסול אף הזבח) מחשב הוא מעבודה אחרת לה אילו שחטו לשמו וזרק דמו שלא לשמו שמא אינו פסול שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול א"ל ר' מנא הרי אילן שחטו לקבל דמו למחר שמא אינו כשר (פי' שאין מחשבת פיגול מועלת אלא במחשב על אכילת אדם או אכילת מזבח) ובשעת קבלה מחשב הוא הרי כל שאילו יבוא ולאותה העבודה והוא מחשב לה אינו מחשב מעבודה אחדת לה אילו שחטו לשמן להקטיר אימוריו למחר שמא אינו פיגול ובשעת הקטרה אינו מחשב הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה מחשב מעבודה אחרת לה.

ר' בון בר חייא בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם כו'. — צ"ל: ר' בון ב"ח בשם שמעון בר אבא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) מכיון שאין לו שם נעשה שוחטו לשמו ושלא לשמו כשוחטו בשתיקה והוא כשר א"ל כו' משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו ויהא כשר (פי' בשאר ימות השנה ולעיל אמרינן דלרשב"ל פסול, ומלת "בשתיקה" נשתרבבה כאן מלפני זה בשקלים פ"ב ה"ה ליתא).

כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת הדא אמרה שהקטן יש לו מניין כו'. — צ"ל: כיצד שלא למניין שחטו לשם בני חבורה אחרת אית תניי תני כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם קטן שאינו יכול לאכול כזית או לשם מי שהוא בדרך רחוקה הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך ושחטו לשמו פסול הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו (פי' לפני זריקת הדם) מחשב להן כמי שהן קיימין (פי' שזרק את הדם על מנת להקטיר למחר את האימורין שכבר אבדו הזבח פיגול ואימורין שאבדו דומין לשוחט הפסח על מי שהוא בדרך רחוקה) הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו כשר (פי' דהכא אמרינן בשחטו לשם חולה שאינו יכול לאכול כזית פסול הא אם יכול לאכול כזית כשר אע"פ שלא שחטו אלא על שם חולה זה בלבד ולא על שאר בני חבורה) א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהיו כולן חולין (פי' שאין כל אחד יכול לאכול כזית ושחט לשם כולן לכך פסול משום שלא לאוכליו אבל אם היו כולן בריאין יש לומר דצריך לשחוט לשם כולן) א"ל ניתני לשם בני חבורה חולין (פי' ולמה תני בברייתא דלעיל שהיא בתוספתא פ"ד "כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה" דמשמע חולה יחיד דאל"כ ליתני "לשם בני חבורה חולין" וכדתני בסיפא כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת) אלא בשהיו שם כשרין ושחטו לשם פסולין.

מה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול כו'. — צ"ל מה אנן קיימין אם היא מחשבה לכושר (פי' שאם חשב לאוכלין שיאכלו כל אחד חצי זית ה"ז כשר) תהא מחשבה לפסול (פי' שאם שחטו שלא לאוכליו ע"מ שכל אחד יאכל חצי זית יפסול) אם אינה מחשבה לפסול לא תהא מחשבה לכושר א"ר יוסי מתניתא אמרה שאינה מחשבה לפסול דתנינן תמן לוכל כחצי זית כו'.

במחזורא תינייא חזר ביה ר' יוסי כו'. — כעין זה ביבמות פ"א ה"ב דף ב' ע"ד.

תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבחי . — פי' דאע"פ שעובר בל"ת הזבח כשר.

מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת כו'. — צ"ל: מצינו דבר פסול פי' בתמיה דמאחר שחייב על השחיטה ועל הזריקה מוכח שהזבח כשר כר' שמואל ב"ר יצחק ואין צריכין לדרשת חזקיה, ומלת "חטאת" מיותרת וכן מחקה המל"מ פ"א ה"ה מק"פ אלא שאין פירושו מחוור בזה ע"ש) המחמץ את הפסולה כו'.

א"ר חסדא מ"ד חייב בשנפסלה מחמת חימוצה. — פי' ורב חסדא חולק על ר' שמואל ב"ר יצחק ור' מנא וע' מנחות נ"ו ב' ונ"ז א'.

א"ל למידין עונש מעונש ואין למידין עונש מפטור. — צ"ל: למידין עונש מעונש (פי' שלמידין כל הזבחים ששחטן על החמץ דחייב מן הפסח שעל כולן חייב בחוץ) ואין למדין פטור מעונש (פי' דהמולק עוף בחוץ פטור כדתנן בזבחים פי"ג מ"ז).

הכל מודין שאם היה נתון כנגדו בחלון בירושלים מ"ד ספק כו'. —צ"ל: כנגדו בחלון בירושלים שהוא חייב מ"ד ספק ודאי הוא מ"ד בירושלים בירושלים הוא.

א"ר מנא להו דכתיב זבח חג הפסח י"ד אנן קיימין כו'. — צ"ל: א"ר מנא מן מה דכתיב זבח חג הפסח הדא אמרה בי"ד אנן קיימין א"ר יוחנן חבורה היתה מקשה (פי' על הא דתנן ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב) מה אנן קיימין אם בשאבד ונמצא קודם לכפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול וניתק לרעייה (כדתנן בפ"ט מ"ה) אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר שלמים הוא כו' שלא לשמו חייב והוא כשר תני (תוספתא פ"ד) אימתי בזמן שהוא ראוי לבא פסח אבל בזמן שאינו ראוי לבא פסח בין לשמו בין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר (והסופר השמיט מן "כשר" עד "כשר") והיידנו שאינו ראוי לבא פסח תמן אמרין בשם רב חסדא בשעברה שנתו בין ראשון לשני (פי' דכשיבא פסח שני כבר יהיה יותר משנה משנולד ואינו ראוי לפסח) ר' לא בשם ר' יוחנן בשעבר זמן כפרתו (פי' שכבר נתכפר באחר ואין לו צורך עוד לפסח) פסח שעיבר זמנו כו' (ברייתא שם בתוספתא) על דעתיה דרב חסדא בשעיבר שנתו על דעתיה דר' לא כו' (ומה דאיתא בינתיים "בין ראשון לשני" מיותר ונשתרבב מלמעלה, וביאור "שעיבר שנתו" בי"ד בניסן).

[השלמות: א"ל ר' זעירא א"ל בפלגות פומך. — פי' ר"ז אמר לר' אבינא אמור לריב"א שאמרת כן בחצי פה.]

הכל מודין בשפיכה די הכן (פי' שעומד סמוך למזבח ושופך בנחת) ובהזייה די הכן (פי' שעומד מרחוק ומזה בבת אחת).

א"ר יונתן לא כל שבות התירו במקדש. — ע' עירובין פ"י דף כ"ו ע"ג דאיתא כן בשם ר' יוסי ב"ר בון.