Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת. — צ"ל: כבר אמרנו אם יש ממך תוחלת (כלשון הזה כפול למטה ועניינו שאמרו לו שאין אחד דומה לחבירו וכמו שיפרשו למטה).
כך אם יהיה השרץ בידו כו' מיד הוא טהור. — כל זה מחק בק"ע, וכן ליתא בפרדס לרש"י סימן קע"ה אשר שם נעתק כל הענין דכאן.
א"ר מנא אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין מפני מה נוהגין ב"ד שלמטן בכבוד שלא ירבו המחלוקת בישראל. — המפרשים נדחקו בביאור מאמר זה, ומה שנראה לנו בזה הוא שכנודע היתה משׂרת הנשיאים בא"י משמשת בירושה למשפחת הלל הזקן אף כי אחרי מות ר' יהודה נשיאה בן בנו של רבי לא קמו במשפחה זאת חכמים ידועים בשם ורובם בינונים וכשאירע להם איזה ענין היו צריכים לשאול לחכמים (ע' ע"ז פ"א ה"א שר' יודן נשייא השני שאל מרשב"ל ובנו ר' גמליאל שאל מר' אבהו. ובנו ר' יודן נשייא הג' או הד' שאל מר' מנא ע' פסחים פ"י ה"א. ומה שקראו להם בע"ז "אדם גדול" היינו מפני שהיו נשיאים) ומן הדין היה להעבירם ולהעמיד במקומם חכמים גדולים וכמו שהעמידו להלל במקום "זקני בתירה" אלא מפני שכבר האריכו בני משפחת הלל בנשיאותם יותר משלש מאות שנה ונתחתנו עם משפחות רבות עשירות ומיוחסות ואלה היו מחזיקות בידם ולא הניחו להעבירם ממקומם לכן נהגו כבוד בהם ובנשיאותם שלא ירבו מחלוקת בישראל. וצ"ל "מפני מה נוהגין בבית שלמטן בכבוד" וסתם "בית" הוא בית הנשיא ומקומן היה בטבריא שבעמק לכן מכונה "בית של מטן" כ"ש בסוטה פ"ז ה"ד ע"ש, ור' יודן ור' מנא היו בצפורי (ע"ל פ"ד ה"ט) שיושבת בהר וטבריא היא למטה מהן.
א"ר לא אפי' נשים מאחורי הקוריין יודעות כו'. — המאירי בהקדמתו לאבות העתיק א"ר שילא אפי' נשים כו'.
[השלמות: רבנין דקיסרין אמרין אף ר' חנינה דציפורין לר' מנא. —ע' תענית פ"ד ה"ב [ס"ח אין ונראה שר' מנא זה הוא הנזכר בב' קידושין (י"ג א') שר' אסי אמר משמו ע"ש ורבב"ח בשמו ב' ב"ק נ"א ב' ונזכר עוד ב' ב"ב נ"ט ב'. שוב ראיתי בשבת פ"ז ה"ב דף ט' סוע"ב דר' חנינה דצפורין אמר בשם ר' אבהו ולפ"ז ר' חנינה דצפורין אין זה ר' חנינא בר חמא אע"פ שגם הוא היה מציפורי ובנדרים פ"ט ה"א ר' חנינא דציפורין בשם ר' פנחס. ונ"ל שר' מני זה הוא בירושלמי ר' מנא בר תנחום והוא אינו נזכר בבבלי כלל ומצינו בירושלמי קידושין פ"א ה"ה ס' ג' שר' יסא דהוא ר' אסי אמר משמו.]
מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. — פי' שהפסח תולין אותן ומפשיטין אותו (לעיל פ"ה מ"ט) והתליה היא על רגליו האחרונות וראשו למטה ומפשיט מלמעלה למטה כמו בתמיד (כדתנן בתמיד רפ"ד וע' רש"י בשבת קט"ז ב') וכשגומר להפשיט עד החזה הרי מה שהפשיט מן העור מתהפך ונופל למטה על הראש ונוטל האימורין מהמקום שכבר הופשט.
אין תאמר מובחר הוא יקרענו ויוציא אימוריו כו'. — צ"ל: אין תאמר מובחר אינו דוחה יקרענו ויוציא אימוריו א"ר יוסי בר"ב לא אתיא אלא כר"ש דתני כו' בשבת חייב ר' שמעון אומר הגורר כו' עד שיעבד כל צורכו: והקטר חלביו כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב משבת פי"ב סוה"א).
הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום לא אמר אלא חוץ לירושלים כו'. — צ"ל: לא אמר אלא בתוך ירושלים (פי' שאסור להרכיבו משום שבות) אבל בתוך העזרה מותר.
הבאתו מחוץ לתחום שבות (פי' כמו שאמר ר"א) הדא מסייעא כו' (פי' לר' חייא רבה).
חתיכת יבלתו בכלי שבות (פי' בתמיה דודאי מלאכה היא ואיך אמר ר"א אילו שהם משום שבות) א"ר אבהו לא תני ריב"ח (פי' בדברי ר"א שאמר אילו שהם משום שבות ובזה תתיישב קושית שירי קרבן כאן) אלא הרכבתו והבאתו.
א"ר יוסי שנייא היא הכא דכתיב זבח כו'. —צ"ל: שנייא היא הכא שהוא בזבח (פי' ר' יוסי אמר דבריו על מה שהשיב ר"ע מהזייה שאינה דוחה שבת וה"ה הרכבתו והבאתו, ור' יוסי אמר שאינן דומין דהזייה מכשרת את האדם ואינה בזבח אבל הרכבה והבאה היא בזבח עצמו לכך דומין) א"ר מנא (פי' הוא מבאר דברי ר' יוסי רבו) הזייה שבות ואלו שבות הזייה אינה דוחה ואלו דוחין אלא שזה בזבח כו'.
א"ר יוסה הכין הוה ר' ליעזר צריך מתבזה לר' יהושע כו'. — צ"ל: הכין הוה ר' יהושע צריך מיתב לר' ליעזר הרי חגיגת יו"ט כשיטתך תוכיח שהתירו בה משום מלאכה ואסרו בה משום שבות (פי' דתנן בביצה פ"ב מ"ד ב"ש אומרין מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, ובירושלמי שם ביארו דשלמים אלו הן שלמי חגיגה ור' אליעזר הוא מתלמידי ב"ש כדאיתא בתרומות פ"ה ה"ד והרי התירו בהן שחיטה שהיא מלאכה ואסרו סמיכה שהיא שבות).
ר' יעקב בר אחא בשם שמואל בר אב א. — צ"ל: בשם שמעון בר אבא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).
מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים היה יודע כו'. —צ"ל: מתניתא (דתנן במ"ח הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת) ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים היה סבור בו שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים ר' מנא אמר יש בעשייתו מצוה (פי' דר' מנא סבר דעקירה בטעות לא הוי עקירה) ר' יוסה אמר אין בעשייתו מצוה (פי' דס"ל עקירה בטעות הוי עקירה והפסח פסול) אבל אם היה סבור שהוא שלמים ושחטו לשם פסח כל עמא מודיי שיש בעשייתו מצוה אילו אילי ציבור שהיה סבור כו' מתניתא (פי' הא דתנן דשאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם הן ראויין דר' יהושע פוטר) בסבור בו שהוא פסח כו' שמותר לשנות שלמים לשם פסח (פי' שהיה סבור דשוחט שלמים לשם פסח ה"ז כשר לפסח).
רשב"ל אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה. — פי' בזה דוקא פוטר ר"מ וכן מוכח לקמן ה"ח (עמוד ד' מדף זה, וזה כפירוש שירי קרבן הנדחה ממנו שם מחמת קושיא שיש לו כפי נוסח שלפנינו למטה ר' יוסי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ והוא שיהא שה תמים כו', אבל הוא ט"ס וצ"ל: ר' יוסי בשם ר' יוחנן דברי ר' שמעון והוא שיהא שה תמים כו', ור' שמעון הוא ת"ק דר"מ).
ר' יוחנן אמר אין בעשייתו מצוה כו'. — פי' ומ"מ פוטר ר"מ מפני שדרכו להתחלף.
מתניתא פליגא על ר' יוחנן שכח ומל כו'. — צ"ל: מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש שכח ומל כו'.
א"ר יוחנן דר"מ היא דר"מ אמר דבר שיש בעשייתו מצוה כו'. — ע' שבת פי"ט (עמ' 186) מה שהגהתי ופירשתי בסוגיא זו, ובשאר עניינה צ"ל כגירסת ק"ע.
א"ר יוחנן דר"ש היא ריב"א ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש היא. — צ"ל: א"ר יוחנן דר"ש היא (פי' דסבר דבשאין בעשייתו מצוה חייב לפיכך אם נמצא טריפה בגלוי חייב אבל אם נמצא טריפה בסתר פטור משום דאנוס הוא, אבל לר"מ אפי' נמצא טריפה בגלוי פטור דר' יוחנן לטעמו לעיל ה"ז דלר"מ אליבא דר' יהושע אפי' אין בעשייתו מצוה פטור) ריב"א ר' אימי בשם רשב"ל דר' מאיר היא (פי' ורשב"ל נמי לטעמו דאמר שם דאינו פטור לר"מ אלא בשיש בעשייתו מצוה).
פתרין לה פטור כשר ר' יסא בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא כו'. — חסר כאן וכצ"ל: פתרין לה פטור כשר תני השוחט את הפסח (פי' בשבת) על היחיד פטור ר' יסא בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד ור' יוסי מתיר (פי' דלר' יוסי דמתיר לכתחילה לא צריכא למימר דפטור אלא לר' יהודה דאוסר לכתחילה קמ"ל דאם עבר ושחטו על היחיד פטור משום דבדיעבד הפסח כשר וכדאיתא לקמן פ"ח ה"ז מודה ר' יהודה שאם עבר וזרק את הדם שהורצה) ר' עזרא כו' (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 86) הן אשכחן פטור וכשר (פי' דאם כשר לפסח בדיעבד ג"כ לא צריך לאשמועינן דפטור והא דאמרינן לעיל פתרין לה פטור כשר היינו דכשר לשלמים ובזה צריך לאשמועינן דאע"ג דאינו כשר לפסח מ"מ פטור) א"ל תנינן הכא (פי' בשחטו לאוכליו ושלא לאוכליו) פטור ותנינן תמן (פי' לעיל פ"ה מ"ג) כשר.