על דעתיה דהדין תנייה ברייה חוזר והופכו. — פי' שלמשנתנו נותן קצה השפוד הדק למטה בקרקעיתו של תנור כדי שיהא ראש הפסח למעלה וזה דרך כבוד וגם הוא תולה על הראש את כרעיו ובני מעיו לדעת ר"ע ואפי' ר' יוסי הגלילי אינו חולק באופן הצלייה (ולא כן משמע בבבלי ע"ד א' דמהא דאמרינן שם "כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל מידב דייבי" משמע דראש הפסח הוא למטה וע' פרש"י שם וכ"כ שם בתוד"ה כיצד בשם ר"י, אלא שיש לתמוה על שיטת הבבלי דמצריך בית השחיטה לזיבת הדם מאחר שהבטן פתוחה והדם זב דרך שם וכדתנן לעיל סופ"ה קרעו והוציא את אימוריו, וע' מ"ש בתויו"ט בריש פרקין ד"ה אלא) ולתנא ברא ג"כ אינו משנה סדר צליית הפסח דודאי שהראש הוא למעלה אלא שתוחב מבית נקובתו עד פיו ונותן הקצה העב של השפוד למטה כדי שלא ישתמט הפסח ממנו ויגע בקרקעיתו של תנור שבאופן זה צריך לקלוף את מקומו כבמשנה ב' דפרקין.

צלייו בגדי של חולין אין תימר כירך עבה עבד ליה ר"י הגלילי פסול כו'. — צ"ל: אין תימר כירך עבה עבד ליה ר"י הגלילי כשר אין תימר קריי דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול חתך ממנו כו' צלייו בחלל של קדירה אין תימר כירך עבה עבד ליה ר"י הגלילי כשר אין תימר קריי דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול, כשר לא כן תני צלי אש לא צלי קדירה פתר לה בנוגע בגופה של קדירה (כן העתיק באו"ז ח"ב סימן רכ"ט).

אם י' עשאן ב' סדרים של י"ד רואין את העליונות כאלו אינן והתחתונות כשרות. — פי' אף שעשה כל סדר וסדר משבע שבע כשרות מפני שאין נותנין הבזיכין ע"ג הלחם מלמעלה שתהא העליונה חוצצת אלא נותנין אותן על השלחן בין הסדרים.

תוך בר דברי ר' טרפון כו'. — צ"ל: תוך בר דברי ר' ישמעאל ר' טרפון אומר מקולס (וכ"ה בבבלי ע"ד א' ובמכילתא פ' בא כפי נוסח הגר"א שם ולפנינו ט"ס במכילתא; וגירסת הילקוט בשם מכילתא "תוך בר דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר מקולס" ולפ"ז ר"ע לטעמו במשנתנו) ואתייא דר' טרפון כר"ע ודר' ישמעאל כר"י הגלילי תני איזהו גדי מקולס כו' (והמלות "ר' יוסי הגלילי אומר" שבינתיים מיותרות ונשתרבבו פעם אחרת משורה שלמעלה וליתא בבבלי שם ובתוספתא ביצה פ"ב) מהו תודס כו' דרבנין (כל זה נוסף באמצע הברייתא לבאר ענין תודס ע' מ"ש בתרומות פ"ג ה"ה, עמ' 86).

ר"ג חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו. — פי' בתמיה שהרי מבואר בברכות פ"א ה"ב וע"ז פ"ג הי"ב שר"ג חלוק על חכמים ולא עביד עובדא כוותיה וכעין זה יש בע"ז שם וכתובות פי"ג ה"א וע' מ"ש שם.

ולא נאמר נא הייתי אומר היבהבו וצלייו מותר כו'. — צ"ל: הייתי אומר היבהבו מותר (ומלת "וצלייו" נכפלה כאן משורה ג' דלמטה) הוי צריך הוא שיאמר נא או אילו אמר לא תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש ולא אמר ובשל הייתי אומר בשלו וצלייו יהא מותר הוי צורך הוא שיאמר ובשל או אילו אמר אל תאכל ממנו נא ובשל כי אם צלי אש ולא אמר מבושל הייתי אומר שלקו וצלייו יהא מותר הוי צריך כו' וצריך הוא שיאמר מבושל (פי' דשלוק היינו מבושל הרבה כדמשמע במכילתא על פסוק זה וכן ענין הכפול בשל מבושל היינו המבושל ביותר וכמבואר במכילתא שם).

חד ברנש בישל תרנגולתא. — צ"ל: חד בר נש טיבל תרנגולתא.

אתא שאל לר' ביסנא א"ל אזל שולקה. — צ"ל: אזל שורפה.

[השלמות: ודלא כרבי נתן כו'. — המלים "הלכה ה'" מיותרות כאן ודלא כר' נתן" היינו הא דאמרינן שלא בא מתחלתו אלא לאכילה.]

נטמא הבשר ואבדו האימורין א"ר שמי וההן קיימיה לא כמי כו'. — צ"ל: נטמא הבשר ואבדו האימורין (פי' מה הוא הדין לזרוק את הדם לר' נתן דאמר יוצאין בזריקה בלא אכילה) א"ר שמי וההן עומר לא כמי שנטמא כו' הוא ואת אמר קומץ (פי' דתנן בעומר שבא בטומאה, אע"פ שאין אימורין שייכין בו) אוף הכא זורק א"ר מנא (וכן הנוסח בדף זה לקמן עמוד ג' וגם שם נשתרבב כל הענין מפה וזה אינו שייך שם וכ"ש שם) תיפתר כר' ליעזר כו'.

ה' חבורות שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבלת בעורה של אחת מהן כולהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פ"ש סברי מימר דר"נ היא כו'. — חסר כאן וכצ"ל: פטורין מלעשות פ"ש מתניתא דר' נתן (ובתוספתא סופ"ז תני בענין זה "צריכות לעשות פ"ש" ואתיא כרבנן) חבורה שנטמא אחד מהן ואינו ידוע איזהו הפסח יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פ"ש (עי' למטה ה"ו וכן בתוספתא שם איתא בזה צריכין לעשות פ"ש והוא כרבנן) סברין מימר דר' נתן היא תיפתר ד"ה בנטמא בספק קבר התהום (פי' ותנן נטמא טומאת התהום הציץ מרצה ובזה אף רבנן מודין וכיון שיש כאן אחד שפטור מלעשות פ"ש ואינו ידוע מי הוא כולן פטורין מפ"ש). וכר' נתן זורק את הדם (פי' זה קאי עלה דתנן נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם ואמרינן דלר' נתן זורק את הדם).

א"ר מנא תיפתר כר' אליעזר דר"א אמר אע"פ שאין שיריים יש קומץ. — כל זה יש למחוק מכאן ונכפל בטעות מלמעלה הלכה זו בדף זה בעמוד ב' וכ"ש שם.

מאן תנא רוב ר"מ כו'. — כל הענין הולך עלה דהוריות פ"א מ"ו וגם הלשון כאן משובש ויש לתקן כמו בהוריות שם ע"ש.

ר' יודה אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רוב (פי' רוב הקהל דהיינו דבשבט אחד חטאו יותר מחציו) שבטים שלימים (פי' ואם חטאו שבטים שלימים) שבט אחד כו'.

ר' יהודה אומר הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. — צ"ל: ר' שמעון אומר הטהורין עושין לעצמן כו' (וכ"ה בתוספתא רפ"ו ובבלי פ' א' ע"ש וכן הגיה בפ"מ).

על דעתיה דר"מ ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה כרוב כמיעוט אין תימר כרוב הטהורין אינן עושין את הראשון כו'. — צ"ל: אין תימר כרוב הטמאין אינן עושין את השני (פי' דהטהורין ודאי עושין את הראשון מפני שהן כרוב אבל הטמאין למה עושין את השני כיון שהן כרוב אין רוב טמאין נדחין לשני) אין תימר כמיעוט הטהורין אינן עושין את הראשון (פי' בטהרה דמאחר שהן כמיעוט הרי יכולין לעשות את הראשון בטומאה) א"ר יוסה לא אמר מיעוט טהורים אינן עושין את הראשון כו' (פי' שההלכה שנאמרה דצבור עושין פסח ראשון בטומאה לא נאמרה בלשון זה: שאם המיעוט הן טהורים אינן עושין את הראשון בטהרה ואם היו רובן טמאין לא יעשו פסח שני, אלא כך נאמרה הלכה: רוב טמאין לא ידחו לפסח שני וכדאמרינן לקמן רפ"ט איש טמא נפש נדחה לפסח שני ואין צבור טמא נפש נדחה לפסח שני לפיכך במחצה על מחצה, מחצה טמאין נדחין לפ"ש, ומחצה טהורין עושין את הראשון בטהרה).

א"ר לעזר הבא בטומאת כלי שרת הבא בטומאה הוא כו'. — צ"ל: הבא בטומאת כלי שרת כבא בטומאה הוא, הוא בא בטומאת כלי שרת הוא בא בטומאת ידים (ע' יומא פ"ב ה"א ומל"מ פ"ד ה"ו מבהמ"ק) הוא בא בטומאת סכינין.

צבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו ר"ז אמר יעשו בטומאה תני ר"ה כו'. — צ"ל: ר"ז אמר יעשו בטומאה שלא לענוש ליחיד כרת (פי' שאם יעשו כולן בטהרה נמצא זה האחד שנטמא ונכנס בעזרה חייב כרת משום טמא שנכנס למקדש) תני ר"ה יעשו כספיקן לא מסתברא דלא כהדא דתני ר"ה ר' אימי בשם רשב"ל כו'.

לראייה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים. — פי' שרק אלה הנמצאים בתוך הגבולים הללו חייבין במצות יראה כל זכורך, וזה הירושלמי נתעלם מהמל"מ פ"א ה"א מק"פ שכתב שם ואף במצות ראיה לא ראיתי שיפטרו למי בחו"ל.

קל שאת מקיל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא כו'. — צ"ל: קל שאת מקיל ביחיד שאם נטמא (פי' בטומאת התהום) לפני זריקה ונתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפ"ש (ע' תוספתא פ"ו) את מחמיר עליו בצבור שאם נתוודע ל ה ן לאחר זריקה יעשה כמי שנטמאו לאחר זריקה בשביל שלא יאכל הבשר (פי' דאיתא לעיל ה"ד שאם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה) קל שאת מקיל בנזיר טהור שאם נטמא (פי' בטומאת התהום) לפני זריקה ונתודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה (פי' ואע"ג דתנן בנזיר פ"ט מ"ב נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא כו' טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר, הרי אמרו עלה שם בירושלמי מאן תנא אם גילח ואם לא גילח ר"א ברם כרבנן עד שלא נזרק הדם עליו ע"כ והרי זה שלא כשיטת הבבלי בפרקין פ"א ב' וע' רמב"ם פ"ו הי"ז מנזירות) את מחמיר בנזיר טמא שאם נתודע לו לאחר זריקה (פי' שנטמא לפני זריקה ע' נזיר פ"ו ה"ח) כו'.

כללו של דבר כל שאת יכול לפנותו עושה קבר התהום כו'. — צ"ל: כל שאת יכול לראותו (פי' כגון באפילה או בנקיקי הסלעים שיכול לראות לאור הנר או שמכוסה במים זכים ונראה שמונח שם) אינו עושה קבר התהום וכל שאין את יכול לראותו (פי' כגון שמכוסה בקש ובתבן ובעפר) את עושה קבר התהום, וקש ותבן אינו עתיד לפנותו (פי' ומאחד שסופו לפנות את הקש והתבן לא יהא דינו כקבר התהום) מתניתא דר' יוסי, דר' יוסי אמר תבן וביטלו בטל דתני (תוספתא אהלות פט"ו) ר' יוסי אומר יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין את עתיד לפנותו הרי הוא כעפר (פי' אבל לרבנן אפי' ביטל את התבן אינו בטל כדאיתא בפ"ז ה"ג דעירובין) עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן אי זהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מעירובין שם).

לאיזה דבר נאמר אין לך דבר עושה קבר התהום אלא המת בלבד להוציא משכב ומושב. — צ"ל: להוציא הזב שעושה משכב ומושב.

מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז ויקוץ מפני המוח כו'. — צ"ל: העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז וישליך את העצמות (פי' דלר' יוחנן אסור להשליך שמא ילקטם אדם וישברם ומה דאיתא לפנינו "ויקוץ" נשתרבב מלמטה ריש הי"א וע' מ"ש שם) מפני המוח כו' (ובשאר הסוגיא העיקר כגירסת ק"ע ופירושו).

דר' יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם ר' אימי בשם ר' לעזר מ"ט אמרו העצמות כו'. — יש להפך ולשנות הגירסא וכצ"ל: הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם שמואל אמר נימנין כו' על דעתיה דר' יוחנן ישרף וימנה על דעתיה דשמואל ישרף וימנה מפני אבדן קדשים ר' אימי בשם ר' לעזר מ"ט אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר (פי' ולא בט"ו) שהשורף יש בו משום שבות (פי' דהבערה שלא לצורך אסורה ביו"ט והכי תניא במכילתא פ' בא והנותר ממנו עד בקר מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא ע"כ ומה דאיתא לפנינו כאן "סבר שמואל כר' יעקב דר"י אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם" אינו שייך כאן כל עיקר ונכפל בט"ס מענין שלמעלה) אית דבעי מימר ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר כו'.

מחלפה שיטתיה דרשב"ל תמן הוא עבד ליה בשר כו'. — צ"ל: מחלפה שיטתיה דר' יוחנן הכא הוא עבד ליה בשר ותמן לא עבד ליה בשר א"ר יודה כו' כ"ש מחלפה שיטתיה דרשב"ל כו' (וכעין זה במו"ק פ"ב ה"א [דף פ"א ע"א] וכ"ש מחלפה שיטתיה דר' יוסי כו').

מאן דאמר יד כ"ש צפורן. — פי' דפגימה כזו שהיא מעכבת את היד כ"ש שהיא מעכבת את הצפורן וע' חולין י"ז ב'.

ר' יעקב בר אחא אמר שמואל בר אבא בעי מעתה לעולם כו'. — צ"ל: ריב"א אמר שמעון (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) בר אבא בעי מעתה כו' אבן וירסס והא תנינן (במ"ט דפרקין) וקולף עד שיגיע לפרק וחותך ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ שלא לפקע תחת הבשר (מקצת מהוספה זו נמצא לפנינו למטה רהי"א ואינו שייך שם וגם נשתרבב שם מלעיל רה"ט כמו שאעיר שם) עצם לחייב על כל עצם ועצם כו' וחזר ושברו חייב שתיים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על רשב"ל דרשב"ל אמר עצם כו' לא אמרה (פי' משנתנו) אלא שלא ילקה הא לאסור אסור (פי' דפסח טמא אסור לשוברו לכתחילה, והטמא כמו שאינו דמי והוי כעצם שאין עליו בשר וכמו שאסור לשבור לכתחילה בטמא ה"נ בעצם שאין עליו בשר כל עיקר) ר' אבון בשם ר"א מתניתא כשבא בטומאה כו' (פי' ופסח שבא בטומאה בצבור לאכילה הוא בא לפיכך אינו כאבוד ואסור לשוברו בתחילה) כבא בטהרה ולוקין על שבירתו (פי' ולא קשיא על ר' יוחנן ורשב"ל דסברי שאין לוקין על עצם שאין עליו בשר מזה שבא בטהרה ונטמא שלוקין על שבירתו דמאחר שבתחלתו טהור היה אין דינו כאבוד): הלכה י"א. ר' סימון בשם ריב"ל בשם בר פדייה כו' (ומה דאיתא לפנינו בריש הלכה זו מיותר וכ"ש למעלה).

לא כן אמר ר' יוחנן כל הדברים טהורין ברובן. — נראה שדברי ר' יוחנן הן מה שאמר בחולין קכ"ג ב' דאפי' עור טהור בקריעת רוב ודלא כרשב"ל שם ע"ש.

יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה מפני שבני חבורתו ראויים לימשך כו'. — צ"ל: יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורתו לר"ש מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו (פי' אף לכתחילה) נפטר מל"ת כו' אפי' כרבנן מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו יפטרו מל"ת (פי' ולעיל איתא הוציא אחד כזית חייב) מ"מ אינן עוברין בעשה (דלעיל איתא דלרבנן אם ימשכו אצלו עוברין בעשה לכן אין חוששין שמא יעברו על העשה וימשכו אצל היחיד אבל אם שנים שלשה הוציאו כזית יש לחוש שימשכו בני חבורתן אצלן אף שעוברין בעשה כדי שיפטרו אלו מל"ת ורובן יעשו כן לכך אלו שהוציאו פטורין) שמש שאכל כזית כו'.

ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו תמן אמר דר"ש היא כו'. —צ"ל: תמן אמרין דר' יהודה היא (וכ"ה בבבלי פ"ו א' וביאור זה דלר"ש דהאוכל אוכל בשני מקומות יכול השמש לילך אצלם ולאכול עמהם במקומם) ולא שמיעין דא"ר הילא כו' בתחילה שהן חולקין (פי' דטרם שהתחילו לאכול יכול כל אחד ליקח חלקו ולאכול בבית מיוחד) בסוף שאינן חולקין (פי' שאם כבר התחילו לאכול אפי' ר"ש מודה שאינן רשאין ליקח כ"א חלקו ולאכול במקום אחר) מה פליגין בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה כו' (פי' וה"נ בשמש שהתחיל לאכול ולא פקעה עליו הקורה אינו רשאי עוד לאכול במקום אחר אפי' לר"ש).

התחילו אלו ונטמו אלו זכו טהורין כו'. — פי' בחלקו את הפסח לשתי חבורות בבית אחד.

אבל התחילו אילו וניטמא אחד מהן כו'. — צ"ל: אבל התחילו אילו ואילו (פי' דשתי החבורות התחילו לאכול) ונטמאה אחת מהן לא זכו טהורין בחלקן של טמאין (פי' שאין מוציאין מחבורה לחבורה).

יחיד מפשיט ידו בכל הבית ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית והא תנינן כו'. — צ"ל: יחיד מפשיט ידו בכל הבית (פי' שאם חבורה אחת בלבד אוכלת בכל הבית הזה מותר ליחיד לאכול חלקו בכל מקום שירצה והכי תניא בתוספתא סופ"ו אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית ואינו חושש) ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית (פי' שאם שתי חבורות אוכלות בבית אחד אין יחיד רשאי לפרוש עצמו מחבורתו שלא יחשדו אותו שהוא אוכל בשתי חבורות) דתנינן שתי חבורות כו' והא תנינן המיחם באמצע (פי' סמיך אסיפא דתנן וכשהשמש עומד למזוג כו' עד שמגיע אצל חבורתו, והרי שמש זה מותר לפשוט ידו גם לחבורה שאינה שלו) מקום השמש מוכיח עליו ששם הוא חבורתו (פי' מאחר שמחזיר פניו לחבורה שלו הרי זה מוכיח שאין בדעתו לאכול עם החבורה האחרת) והא תנינן הכלה הופכת פניה ואוכלת (פי' אפי' בשתי חבורות כמו ברישא והרי היא הופכת פניה מבני חבורתה) כו'.