Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: רבי אמי מטלטל כו'. — צ"ל: ר' אמי מל על פומא דמיילדותא ר' מתנייא מטלטל על כו' (פי' על אור הירח דכל זמן שלא שקעה השמש אין הלבנה מאירה).]
שהיו אומרין עצרת לאחר השבת והיו יוצאין עליו מבערב כו'. —ע' תוספתא פ"א דמשמע דקילקול זה היה ע"י המעשה ששכרו בייתוסין שני עדי שקר להעיד על החדש כו' וכדאיתא למטה, ואף שכפי המבואר שם נודע לחכמים שרצו להטעותן והחדש לא נתקדש מ"מ כבר יצאו השלוחין מבערב בחזקת שנתקדש כמו שתיקן רבי וכדאיתא למטה ובכל מקום ששלוחים אלה הגיעו נתקלקלו שעשו עצרת לאחר השבת. וגם מזה ראיה דרבי זה הוא ר"ג שהרי בימי ר' נהוראי כבר היתה התקנה ע' מ"ש למטה (בעמ' 275).
מעתה כד היא דכוותהון יקבלינון כו'. — צ"ל: כד היא דכוותהון לא יקבלינון אין לית הוא דכוותהון יקבלינון (וכן העתיק בפירוש ר' חננאל רה"ש כ"ב ב').
עולה הייתי במעלה אדומים. — פי' הוא מקום בין גבולי יהודה (יהושע ט"ו ז').
רבי ביטל את המשואות והתיר רוצח והתיר עד מפי עד. — הנה בפרק א' מ"ד תנן על ששה חדשים השלוחין יוצאין כו' וכשהיה בהמ"ק קיים היו יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן ע"כ ומזה מוכח שהמשואות נתבטלו בעוד המקדש קיים ¹. ונראה שכל נשיא ונשיא שבא"י היו קוראין לפעמים בשם "רבי" סתם בירושלמי ומדרשות כמו בשבת פ"ו ה"א ג' דברים התירו לבית רבי כו' ושיהו מלמדין את בניהן יונית ע"כ, ואותו ענין בתוספתא סוטה פט"ו התירו להם לבית ר' גמליאל ללמד בניהם יונית, וכן בבבלי סוטה מ"ט ב' של בית ר"ג התירו להן חכמת יונית; ובנדרים פ"ו הי"ג במעשה דחנינה בן אחי ר' יהושע שעיבר בחו"ל דשלח ליה רבי תלת איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן, והוכחתי בהערותי שם דרבי סתם דשם הוא ר' שמעון בן גמליאל (ודלא ביוחסין סדר תנאים סוף אות ח' שכתב דרבי דשם הוא ר' גמליאל, ועוד כתב ביוחסין מאמר א' אצל ר' צדוק כי בתוספתא ובירושלמי קורא לר' גמליאל סתם רבי ע"ש) ופה בירושלמי מכונה לדעתי רבן גמליאל הזקן ברבי סתם או שיש להגיה כאן: רבן גמליאל הזקן ביטל את המשואות והתיר יציאה (כצ"ל לדעתי. והיינו הא דתנן בפרקין מ"ה התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח) והתיר עד מפי עד (פי' זהו דתנן ביבמות פט"ז מ"ז וח' מקובל אני מר"ג הזקן שמשיאין האשה ע"פ עד אחד כו' והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ע"כ, ולא נמנו כאן אלא הדברים שהתיר ר"ג הזקן ומה שביטל הנהוג מכבר, אבל עוד תיקן תקנות הרבה שנמנו בגיטין פ"ד ע"ש) וע' מ"ש לעיל בראש פרק זה.
footnotes: ¹ וראיתי לה' ווייס בדד"ו ח"ב פ"כ שכתב דבימי הבית היו השלוחים יוצאין ומסבה לא נודעת בטלו המנהג והנהיגו שיהיו משיאין משואות אך משקלקלו הכותים ביטל רבי את המשואות והחזיר למנהג הראשון ולמען הראות כי הכל תלוי בכח בית דינו קבל כל מיני פסולי עדות ואף עד מפי עד לעדות החדש ע"כ. וכל זה אינו נכון כלל שא"א שאחר החורבן שהרומיים שלטו בכח על ישראל שהיו מניחין אותן להשיא משואות וגם כי כפי המבואר במשנה היתה התחלת המשואות בהר המשחה שהוא הר הזיתים סמוך לירושלים וזה מורה שבאותו זמן היו מקדשין החודש בירושלים, אבל העיקר כ"ש בפנים. וכבר אמרנו במקום אחר כי אותו זקן היה יושב בווינא העיר ורואה חלומות בארץ ישראל ובבל, וגם כי הרבה פעמים היה יודע את האמת ומתכוין למרוד בו.
לא בטלו מים טיבריה ר"ז בעי קומי ר"א אלין דחמיין צפת כו'. — צ"ל: לא בטלו מים טיבריה (פי' שבאותו הרוח אין כותים מצויין ולכן אין חשש קילקול מכותים) ר"ז בעי קומי ר"א אילין דחמיין כגון צפת מהו דיסבון (פי' המקומות שברוחות אחרות שרואין בים טבריה אלא דשם מצויין כותים מהו שישיאו משואות) א"ל כו' למה מסבה א"ל בגין מודעה דאינון ידעין (פי' לא ידליקו לסימן לאחרים ולהודיע שנתקדש החדש שכבר ביטל זה שם ר"ג הזקן אלא שיודיעו בזה שיודעין הן עצמן שנתקדש החדש).
לילי זמנו אין משיאין מפני יו"ט. — פי' שאם קידשו ר"ח ביום שלשים ה"ז יו"ט של רה"ש ואין מדליקין בו שלא לצורך, וא"א לומר שב"ד קידשוהו בליל שלשים דהא אין מקדשין את החדש בלילה כדתני בתוספתא רפ"ב קידשוהו בלילה אינו מקודש וכ"ה בבבלי כ"ה ב' אלא צ"ל שדעת הירושלמי שגם בסוף יום כ"ט יכולין ב"ד לקדש את יום שלשים וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ב ה"ט מקה"ח ואולי מכאן הוא המקור לפסקו של הרמב"ם שם.
מהו עצי שמן דדנין (פי' הוא לכש שבשבת רפ"ב שביארו ג"כ בירושלמי שם "דדינון") א"ר יונה כהדין מקזנה (פי' דתנן ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וזה כרופא המקיז דם שמוליך ומביא באיזמל שלו ושוב מעלהו ומורידו).
והוינן חמיין דקלייא דבבל כאילין חגייא. — צ"ל: כאילין חגבייא (פי' שהיו נראין להן הדקלים קטנים כחגבים, וכעין זה בב"ר פל"ח אות י"א ר' הונא בשם ר' אידי כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאילו חגבים ע"כ, ור' חונא דהכא הוא עצמו ר' הונא דשם כנודע).
תני בר קפרא תרתיי לפני החמה לאחר החמה כו'. — לפ"ז פירושו פשוט דהלבנה הישנה הולכת לפני החמה והחדשה היא לאחר החמה וחוששין שמא יטעה אחד ויראה הישנה ויחשוב שהיא החדשה, וע' בבלי כ"ג ב' שלא פירשו כן אולי מאותו הטעם שבירושלמי כאן דאפי' טועה שבטועין אינו טועה בדבר הזה.
ר"ח רבה הילך לאורו של ישן ארבעת מיל ר' אבון משדי עלוי צדדין כו'. — צ"ל: לאורו של ישן ארבעת מיל שרי משדי עלוי צדדין (פי' שר' חייא התחיל לזרוק צרורות בלבנה, וכעין זה ביבמות פ"א ה"ו "שרי מישדי עליהון צררין"; ומעשה זה דר' חייא כפול בילקוט בא רמז קצ"א בשם תנחומא והוא בתנחומא החדש שהו"ל הרש"ב ז"ל וז"ל מעשה בר"ח הגדול שעלה הירח ערב רה"ש והלכו הבהמין לאורו מהלך ג' מילין ראה אותו ר' חייא נטל צרורות ועפר והיה זורק בו אמר למחר אנו מבקשין לחדשך ועלית לך עכשיו מיד נבלע במקומו ע"כ וע' גם בבבלי כ"ה א').
ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' חייה בשם ר' יוחנן לקידוש החדש כו'. — צ"ל: ר' יונה ר' בא בר חייה בשם ר' חייה כו' (וכ"ה בסנהדרין פ"א ה"ב).
אילו אמר בעיבורה הייתי אומר כו' אלא בעיבורה כו'. — בפירוש ר' חננאל סנהדרין ט"ו א' העתיק: אילו אמר הרי השנה בעיבורה הייתי אומר כו' אלא הרי השנה מקודשת בעיבורה (ובכפתור ופרח פט"ז העתיק אמר הרי השנה מקודשת בעיבור א"ר יונתן כו' אילו אמר בעיבורה הייתי אומר כו' אלא בעיבור שהוסיפו כו').
והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג כו' לא היה מעכבו. — כל זה אינו שייך כאן ונשתרבב ממגילה סופ"ב.
ר' שילה דכפר תמרתה בשם רבי עשה ירח כו'. — צ"ל: ר' שילה דכפר תמרתה בשם רבי יוחנן עשה כו' (וכ"ה בב"ר פ"ו ופסיקתא דר' כהנא פרשת החדש).
[השלמות: אילו אמר ר' יוחנן ולא אמר רשב"ל. — צ"ל: אילו א"ר יוחנן כו' אפילו מקצת לילה ויום ככולו הוי צורכא להיא דארשב"ל (פי' שצריך שיהא כל הלילה והיום מן הלבנה החדשה ואם לאו אין מקדשין בו).]