Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והתנינן אמר רשב"ג כו'. — מלת "והתנינן" יש למחוק.
זעיר' בר חיננא בשם ר"ח ור' יהודה חד אמר כו'. — צ"ל: ור' יהודה קרייה (פי' מקרא) חד אמר כו' שיוצא לאמיתו צדקיהו ואם לאו חקריהו.
כיצד פותחין לזכות אומרין איפשר שזה הרג את הנפש כו'. — צ"ל: כיצד פותחין לזכות אומרין לו אפשר יש לך עדים להזימן א"ר יוסי והא תני (תוספתא פ"ט) הגדול שבדיינין פותח בזכות וחבירו מסייעו ויש כאן סיוע אם אומר את כן לא נמצאת חב לעדים (וכעין זה בבבלי ל"ב ב' וכי פותחין בזכותו של זה שהיא חובתו של זה) אלא אומרין אפשר שזה הרג את הנפש (פי' בתמיה וכעין זה בבבלי שם אי לא קטלת לא תדחל) א"ר יוחנן כל שאינו יודע כו'.
א"ר יצחק אמר לי ר' יוסי לא שנייא כו'. — צ"ל: א"ר יצחק אמר לי ר' יוחנן ובמסית לא שנייא כו' (ע' תוספתא סופ"י ובבלי ל"ו ב') בטעות מחזירין אותו ר' אמי בעא קומי ר' יוחנן (ומה שבינתיים מיותר) אפי' נואף ונואפת (פי' אם ב"ד טעו ופטרו את הנואף והנואפת והרי טעו בדבר שהצדוקין מודין בו אם גם בזה אין מחזירין אותן לחובה) א"ל איתקלף מרקועך (פי' שבאופן זה ודאי מחזירין לחובה וכן בבבלי ל"ג ב' א"ר אמי א"ר יוחנן טעה בנואף חוזר).
רבי אומר ובלבד כו'. — צ"ל: רב אומר ובלבד כו'.
העד אין מלמד לא זכות ולא חובה מנלן שנאמר כו'. — צ"ל: העד אין מלמד לא זכות ולא חובה מניין שנאמר (במדבר ל"ה ל') ועד אחד לא יענה בנפש למות ומניין אפי' זכות ת"ל אחד לא יענה ומניין שהוא עצמו אינו מלמד עליו חובה ת"ל לא יענה בנפש למות (כעין זה ברי"ף פרק זה ויש שם ט"ס ע"ש וע' בבלי ל"ד א', ומשנה שלימה שנינו בפ"ה מ"ד אפי' הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו) ריש לקיש אמר פעמים שאדם רואה את עצמו מזדמם (פי' שרואה עד זה שבאו עדים אחרים להזים את עדותן) ומפליג דבריו שלא ימות (פי' לפיכך עד זה מפליג עדותו לענין אחר כדי לבטל דבריו מה שהעיד לחובה ולא יהיה צורך אל העדים להזימן ומשום הכי אמרו שאין העד מלמד אפי' זכות, וכן פירש הפ"מ מאמר ריש לקיש זה).
רב אמר לא תענה אפי' אחר מאה דברי ר' פנחס כו'. — צ"ל: לא תענה אפי' אחר מאה שהורו (פי' שאפי' הוא רואה לפניו מאה חכמים שהורו כך והוא יודע שטעו בהוראה לא ילך אחריהן להורות כמוהם וכעין זה בתוספתא פ"ג "לנטות אחרי רבים להטות שלא תאמר בשעת הדין דיו לעבד שיהיה כרבו אמור מה שבדעתך", ומה שתפסו כאן לשון "מאה" הוא גוזמא וה"נ בהוריות פ"א ה"א נכנסו מאה עד שיורו כולן): ר' פנחס ר' חלקיה כו' (פי' כאן מתחיל ענין אחר).
אין מדקדקין ביין נסך. — כן העתיק בהגהות מיימוניות בפי"ב ממא"ס ופירש לענין יין נסך של גוים ואינו מובן, ובספר המסלות מסלת שדה כובס הערה י"א כתב דהיינו יין שמנסכין ע"ג המזבח שאפי' עם הארץ נאמן עליו כל השנה (חגיגה פ"ג מ"ד) וגם זה אינו מחוור; ואולי יש להגיה כאן "אין מדקדקין בעדות החדש" וכ"ה ברה"ש פ"ג ה"א בשם ר' יוחנן, ובספר משבי"ח כתב דצ"ל אין מדקדקין בשור הנסקל דכתיב לא תטה משפט כו' והפיסקא שבינתיים מיותר.
הסריס וכל מי שלא ראה לו בנים כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות ר' אבהו כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות ר' יוסי ב"ח אמר תלת עשרה והי דינון תרתין אוחרנייתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף פחות מבן עשרים שלא הביא שתי שערות¹ כשר בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ויושב בדינו של שור דנין שני דיני ממונות ביום אחד כו'.
footnotes: ¹ נראה להגיה ""שתביא שתי שערות" דבלא הביא עדיין קטן הוי ופסול אף לדיני ממונות, וע' טור ח"מ ס"ז סעיף ג' בשם ר"י ברצלוני שהעתיק כנוסח שלפנינו וע' פרישה שם שנדחק ליישבו.
מייתי לה רב ממתניתא כו'. — צ"ל: מתלא רב (פי' גדול) ממתניתא (כן העתיק ביוחסין סדר תנאים סוף אות אל"ף) מתלא אמר הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות מתניתא אמרה הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים דתנינן צרכו לסמוך סומכין מראשונה.