ר"ש דרש אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי ע"ז היו בשריפה כו'. — צ"ל: עובדי ע"ז היו בסקילה יצאו לידון בקלה שבמיתות בחנק לא דייך כו'.

ויתן קשה בפני עצמו אמרין שלא ימות כו'. — חסר וכצ"ל: ויתן קשה בפני עצמו אמרין שלא יהא מנוולו (וכ"כ רש"י מדעתו בבבלי נ"ב א') ויתן רך בפני עצמו אמרין (ונשמט מן "אמרין" עד "אמרין") שלא ימות מיד (ע' בבלי שבת נ"ז א' שרך חוצץ יותר מקשה וזה דלא כפרש"י על משנתנו כאן; ומה שהצריכו חכמים את הקשה אף במיתת חנק שלא לשנות בין שריפה לחנק למעשה הסודרין וכעין זה בל"מ פט"ו ה"ג מסנהדרין ע"ש) שכן מצינו שבשעה כו' גיחון העליון במוכים רכים סתמן (פי' בצמר רך סתמן וכעין זה בבבלי גיטין ס"ח א' "וסתמינהו בגבבי דעמרא" וכבר ביארנו שרך חוצץ יותר מקשה): מהו פתילה ר' קריספא בשם ר"י בפתילה של בעץ (פי' בדיל) רבנין דקיסרין אמרין אבר וקסטיריון מעורבין (פי' הפתילה היתה של עופרת ובדיל מעורבין יחד ותרגום ירושלמי במדבר ל"א כ"ב בדיל קסטרא וכ"כ הר"ש בכלים פ"י מ"ב דקסטרון הוא בדיל ובעץ ונראה שבקיסרין היו קורין לבדיל קסטרון ובטבריא מקומו של ר' יוחנן היו קורין לבדיל בעץ).

א"ר יוסי בר"ב אתיא כמאן דמר מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו כו'. — נראה שנוסח הירושלמי בדברי ת"ק במשנתנו היה "מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו" ותו לא מידי ומ"ש לפנינו "והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו" מיותר ונשתרבב מדברי ר' יהודה שלמטה דלת"ק א"א לומר כן שהרי לדידיה חונקין אותו עד שהוא פותח את פיו נמצא שצוארו סתום ואין הפתילה יכולה לעבור לתוך מעיו; ועוד ראיה לזה דאי ת"ק נמי קאמר שיורדת לתוך מעיו למה ליה לר' יהודה לכפול את דבריו שהרי אין חולק על ת"ק בזה (וע' מ"ש ברכות פ"ב ה"ה, עמ' 5).

כד הוה מהלך עם רבי לא הוה פחית מן תלתין שנין. — פי' דרבי לא היה פחות משלשים שנה ומזה יש להוכיח דר' לעזר האריך ימים, והק"ע וסה"ד ערך ר' אליעזר ב"ר צדוק שגו בביאור ענין זה.

ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור"ל ב"ר צדוק מבית שיריון כו'. — בבבלי יומא ע"ט ב' באותו ענין הנוסח אמר רבי כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו כו', ובתוספתא סוכה פ"ב הנוסח מעשה שהייתי אני ור' אלעזר ב"ר שמעון הולכין אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים כו', ומהירושלמי כאן מוכח דעיקר הגירסא "ר' אלעזר ב"ד צדוק" וכתב בדה"ר כרך ה' מח"א צד רכ"ו דשני מעשים היו.

[השלמות: א"ר יוחנן ותני כן. פי' שגם מצינו ברייתא כמאמר ר' יוחנן וכן הרבה בירושלמי ע' יבמות פ"י ה"ד [יו"ד סוע"ד] "א"ר יוחנן ותני כן" ודלא כפ"מ כאן דפירש דר' יוחנן אמר ותני כן כרבנן דכתיב חרב באורייתא.]

ה"ה לכן צריכה בהעלם אחד כו'. — צ"ל: לכן צריכה (פי' כל הסוגיא הזאת נאמרה על המשנה דכריתות פ"ג מ"ז א"ד עקיבא שאלתי את ר"ג ור' יהושע באיטליס של אימעוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת אמרו לי כו' חייב על כל או"א ע"כ) בהעלם אחד (פי' שבא על ג' נשים הללו בהעלם אחד) אבל בשני העלמות שכן אפי' באשה אחת בא עליה וחזר ובא עליה בהעלמות הרבה חייב על כל או"א (פי' ובאופן זה לא היה ר"ע מסתפק) ר' שמעון כו' אבל אם היו נשים הרבה והעלם אחד כאשה אחת והעלמות הרבה הן (פי' ובאופן זה לא היה ר"ע מסתפק) א"ל לכן צריכה בנשים הרבה בהעלם אחד דאיתפלגון הוא בהעלם אחד כו' שלא תאמר יעשו נשים הרבה בהעלם אחד כהיא בהעלמות הרבה והוא בהעלם אחד ואינו חייב אלא אחת לפום כן כו'.

שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאת ערייה כו'. — ע' שבת פ"ז דף ט' ע"ג (עמ' 168) מה שהגהנו וביארנו בסוגיא זו.

שאם התרו בו משם אשת אב לוקה כו'. — צ"ל: משום אשת אב נסקל משום אם נסקל ויתרו בו כו' בפנויה: תמן (פי' בבבל) אמרין תני ר' יהודה אומר כו'.

מה ראה ר' יוחנן לתפוש את האם ולהניח את אשת האב א"ל דהוא סבר כר' ישמעאל כו'. — צ"ל: דהוא סבר כר' עקיבה (פי' שדורש למטה אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו) דר' ישמעאל דרש ערות אביך בזכר כו'.

אמו שאינה אשת אביו מניין אמך היא לא תגלה ערותה מה עבד לה ר' ישמעאל כו'. — צ"ל: אמך היא לא תגלה ערותה ר"ע דרש ערות אביך באשת אב (ומה שבינתיים כפול ומיותר) הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שאינה אשת אביו אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו (פי' כשהיא אמו ואשת אביו) מה עבד לה ר"ע להדא דכתיב אשת אביך לא תגלה פתר לה לאחר מיתה ולית ליה לר' ישמעאל כן ערות אביך היא לא שנייה בין בחייה בין לאחר מיתה: כתיב (פי' לענין אזהרה, ויקרא י"ח ז') ערות אביך וערות אמך לא תגלה וכתיב (פי' לענין עונש, שם כ' י"א) ערות אביו גלה מה אביך כל שהוא אביך כו' ליה דא פשיטא על דר"ע כו' (פי' דודאי ג"ש זו היא לר"ע דסבר דג"ש שאינה מופנה אפי' מצד אחד למדין ממנה, אבל ר' ישמעאל דורש ערות אביך בזכר הכתוב מדבר ולחייבו שתים ואינו מיותר אף מצד אחד ור' ישמעאל סבר דאין למדין מג"ש כזאת וכעין זה ביומא פ"ח ה"ג ע"ש).

דתני אף בשאר כל העריות כן כו'. —צ"ל: תני אף בשאר כל העריות כן כו' אחותו ואשת איש את תופסו משום אשת איש ויתפס משום אחותו (ונשמט מן "משום" עד "משום") מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל (פי' דאשת איש בחנק ואחותו אינה אלא בכרת) תני הבא על אחותו כו' אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד ר' ירמיה ר' אבהו כו' (ומה דאיתא לפנינו בינתיים "וכן הבא על כלתו" נשתרבב כאן מתוספתא פ"י דקאי שם על הא דתני למעלה בתוספתא שם הבא על אשת אב אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייב אנוסתו ומפותתו של אביו פטור או שהיתה אחת מכל עריות של אביו פטור ועל זה תני שכן הדין בבא על כלתו שאם היתה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייב ואם היתה אנוסתו ומפותתו של בנו או שהיתה ערוה עליו פטור).

עד כדון כר"ע כר' ישמעאל לא יהיה קדש כו'. — מקור מחלוקת זו הוא בספרא פ' קדושים.

עונש מניין ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת את יליף דמיהם בם כו'. — צ"ל: את יליף הריגה מהריגה (פי' כתיב בבא על הבהמה ואת הבהמה תהרוגו, ויקרא כ' ט"ו, וכתיב במסית כי הרוג תהרגנו, דברים י"ג ט"ז, ומסית נסקל) הזהרה לנשכב מניין ר' ישמעאל מן אתריה (פי' מלא יהיה קדש) ור"ע מן אתריה (פי' שדורש לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך וכן מפורש בספרא) כו' עונש לנשכב בין על דר' ישמעאל בין על דר"ע לית משכח ת"ל (שמות כ"ב י"ח) כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב וכתיב (פי' סמוך לו) זובח לאלהים כו' שכב את הזכר ונשכב ממנו על דעתיה דר"ע אינו חייב אלא אחת על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתיים שכב את הבהמה ונשכב הימנה ע"ד דר"ע אינו חייב אלא אחת ע"ד דר' ישמעאל חייב שתים שכב את הזכר ואת הבהמה בין ע"ד דר"ע בין ע"ד דר' ישמעאל חייב שתים נשכב מן הזכר ומן הבהמה ע"ד דר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת ע"ד דר"ע חייב שתים שכב שני זכרים כאחת כו'.

ואת ש"מ מיכן לעד שהעיד עדותו השני אומר כו'. — צ"ל: מיכן לעד שהעיד אף אני כמוהו עדותו עדות השני אומר כו' שאין מתאחין ואת ש"מ מכיון שהיו קורעין בשעה הראשונה ששמעו שם המיוחד שאינו צריך לקרוע (פי' דהרי כאן לא הצריכו את העדים וכן לדיינים לקרוע אחר עדות השני).

מודה שאם עבדה בעבודתה בעבודת הגבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל או"א כד מר ר' שמואל כו'. — יש להפך ולתקן וכצ"ל: שהוא חייב על כל או"א (פי' דעל כל או"א כתיב לאו מיוחד כמו שמבאר) עבודתה ועבודת השתחויה לא תשתחוה להם ולא תעבדם עבודת הגבוה ר' שמואל אמר קומי ר' זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים א"ל מטי קרייה לקדשים (פי' מקרא זה אינו אלא בקדשים ששחטן בחוץ אבל עדיין לא ידענו שוחט חולין לע"ז) מאי כדון כו' דמר ר' הילא לא תעשון כן לה' אלקיכם כל לה' אלקיכם לא תעשו כן (פי' שעבודת גבוה לא תעשו לע"ז) ר' יסא בשם ר' יוחנן זיבח לה טלה בעל מום חייב (פי' שלהירושלמי מקריבין לפעמים חסר לע"ז ע' ע"ז פ"א ה"ה, והק"ע שם הגיה כשיטת הבבלי שם נ"א א' דאם הקריב בעל מום לע"ז פטור וקלקלתו תקנתו) ר' בון ב"ח בעא קומי ר' זעירה לא תשתחוה להם פרט ולא תעבדם כלל פרט וכלל הכל בכלל ר' בון בר כהנא בעא זובח לאלהים יחרם פרט (ומה שבינתיים מיותר) בלתי לה' לבדו כלל פרט וכלל הכל בכלל וריבה כו' לא ללמד על עצמו שאינו מעשה יצאו המגפף והמנשק שאינן מעשה (פי' מדצריך לכתוב השתחויה בפני עצמה שאין בה מעשה מוכח דשאר דברים שאין בהן מעשה פטור).

[השלמות: כל הן דאנא משכח וי"ו כו'. ע' כלאים רפ"ג [כ"ח רע"ג] וצ"ל כאן: אין בגין דכתיב וי"ו כו' כל הן דאנא משכח כו'.]

השתחוה לה מהו ר' יוחנן אמר דברי הכל מודין כו'. — צ"ל: ר' יוחנן אמר הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב (פי' דכפיפה הויא מעשה) ור"ש בן לקיש אמר במחלוקת (פי' דחכמים שפוטרין מגדף משום דעקימת פיו אינה מעשה ה"נ כפיפה אינה מעשה) מה בין המעלה ומוריד קומתו ומה בין המעלה ומוריד שפתותיו א"ר זעירא קרייה מסייע לריש לקיש תורה אחת כו' דבר שהוא מעשה יצאו המגדף והמשתחוה שאינן מעשה (ומה שבינתיים מיותר וכאן סיום הלכה זו).

ר' נסה בשם ר' לעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו העבירו כדרכו כו'. — צ"ל: עד שימסרנו ויטלנו ויעבירנו כדרכו (וכן תני בתוספתא פ"י ואינו חייב עד שיעביר כדרכו) היה מושכו ומעבירו מהו נישמעינה מן הדא דתני העבירו ברגלו פטור העביר את עצמו פטור (כגירסת ק"ע) ראבר"ש מחייב אחד המולך כו' מזרעו נתן למולך מות יומת מפני שהעבירו ברגליו אבל אם היה מושך בו ומעבירו חייב והוא שהעביר עצמו לא ברגליו הוא עובר מה היא דא"ר לעזר בר"ש העביר את עצמו חייב בההוא דאעבר מזקר.

מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר כו'. — צ"ל: מסר ולא העביר (פי' דכתיב ומזרעך לא תתן להעביר והרי יש כאן אזהרה שלא למסור לכומרים והוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאם אח"כ העביר חייב מיתה ואם מסר ועדיין לא העביר אם לוקה משום לאו זה או לא) תפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאיתפלגון גנב (פי' שגנב איש) ולא מכר (פי' שאינו חייב מיתה עד שימכרנו) חזקיה אמר חייב (פי' משום לא תגנוב וע"ה בבלי פ"ו ב').

דתני אחד המולך ואחד שאר ע"ז בין שעבדה בבנים בבנות כו'. — צ"ל: אחד המולך ואחד שאר ע"ז (פי' אע"פ שאין דרך עבודתן בכך) שעבדו בבנים ובבנות חייב (פי' דסבר מולך לאו ע"ז היא אלא שהתורה חייבה על העברה באש לפני כל ע"ז וע"ז שבעולם וכן לכל שהמליכו עליו אפי' קיסם ואפי' צרור) ר' אלעזר ב"ר שמעון פוטר בשאר ע"ז א"ר זעירה בשאין עבודתה לכן (פי' שדוקא ע"ז שאין דרכה לעובדה בהעברה באש פוטר ר"א בר"ש) אבל אם עבודתה לכן חייב (פי' משום עובד ע"ז כדרכה ולא משום מולך דמולך עצמו ע"ז הוא ודרכו בעבודת העברה באש ולכך חייב אם עשה כן למולך) א"ר הילא אם עבודתה לכן חייב שתים (פי' א' משום עובד ע"ז כדרכה וא' משום מולך דהיינו מעשה העברה באש שאם עושה כן לפני כל ע"ז וע"ז שדרכה לעובדה בהעברת בנים ובנות באש חייב) מתניתא מסייעא לר' הילא ר"ש אומר מולך בכלל עובדי ע"ז היה (פי' דס"ל נמי דמולך עצמו ע"ז הוא שדרכו בהעברת זרע באש והרי בכל ע"ז חייבין בעבודה כדרכה) ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו (פי' אבל שאר ע"ז שדרכה לעובדה בהעברת יוצאי יריכו והעביר אבות ואמהות ה"ז חייב מפני שזה כעין דרך עבודתה וכאופן זה מצינו בבבלי ע"ז נ"א א' ע"ש, ומאחר שחייב בהן אף באבות ואמהות אם העביר לפניהן יוצאי יריכו חייב שתים א' משום מעשה מולך וא' משום עובד ע"ז זו שחייב בה אפי' באבות ואמהות מה שא"כ במולך) א"ר תנחום בר ירמיה כו' כן ר' לעזר בר"ש אמר מולך בכלל ע"ז היה כו' אלא על יוצאי יריכו א"ר פנחס קומי ר' יוסי בשם ר' חסדא היתה (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלעיל הי"א) עבודתה באבות ואמהות ועבדה בבנים ובבנות חייב שתים.

ר' יסא בשם ר"ל שהוא בל"ת שהוא בא מכח עשה כו'. — צ"ל: ר' יוסי בשם ר"ל שהוא בל"ת שאינו בא מכח מעשה (כגירסת ק"ע) ר' הילא בשם ר' יסא מפני שנכללו כולם בלאו אחד (כל זה איתא לפנינו למטה סוף הלכה זו בשיבוש והוא שייך כאן, וענין זה דמאחר ששניהם נכללו בלאו תפסו את הראשון שהוא אוב אבל כן הדין גם בידעוני) א"ר זעירא קומי ר' יסא הכן לא אתא בר נש כו'.

ודורש אל המתים אית תניי תני זה הנשאל בגלגולת כו'. — צ"ל: ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות אית תניי תני אוב זה הנשאל בגלגולת (פי' שמעלה גלגולת של מת מן קברו על הארץ ושואל ממנו) אית תניי תני זה המעלה בזכורו (פי' שמעלה המת על זכורו) מה בין כו' (וע' תוספתא פ"י וספרי שופטים פיסקא קע"ב והגהות הגר"א שם) והעלי נא לי אשר אומר אליך (פי' משמע את המת כולו וכדכתיב שם איש זקן עולה וגו' והיינו מעלה בזכורו אבל נשאל בגלגולת אינו מעלה אלא גלגולת בלבד) א"ר מנא מה את ש"מ מיכן דהות ידעה מילין מילין סגין (פי' ואפשר ששאול ביקש ממנה שתים קסמי לי באוב דהיינו בגלגולת והעלי נא לי אשר אומר אליך שהוא מעלה בזכורו והיא ידעה שתיהן ותחילה היתה מעלה בזכור) מאי כדון והיה כאוב מארץ קולך (פי' ומוכח דאוב היינו נשאל בגלגולת שמעלה אותה מהקבר למעלה על הארץ ומשם היא מדברת עמו אבל מעלה בזכורו אינו מונח על הארץ) מיליהון דרבנין מסייעין לר' יוסי (פי' דאמר לעיל בשם ריש לקיש דלא שנינו ידעוני מפני שאין בו מעשה אבל אוב יש בו מעשה מפני שמקטר לשד) דא"ר יסא בשם רבנין מפני שהן מקטירין לשדים (וכאן נסתיימה הלכה זו, ומה שלמטה שייך למעלה כ"ש שם).

מסית אומר בלשון גבוה והמדיח אומר בלשון נמוך כו'. — צ"ל: מסית אומר בלשון נמוך (פי' וזה מפורש בתורה כי יסיתך אחיך וגו' בסתר ותני בספרי שם מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר) והמדיח אומר בלשון גבוה, מסית שאמר בלשון גבוה נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון נמוך נעשה מסית, מסית אומר בלשון הדיוט ומדיח אומר בלשון הקודש מסית שאמר בלשון הקודש נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון הדיוט נעשה מסית (כ"ה בערוך ערך סת ע"ש, ובנימוקי יוסף דרע"ב ע"ב העתיק כנוסח שלפנינו).

מטייל הוינא באילין גופתא דציפורין. — ע' מ"ש בכלאים פ"ט ה"ד (עמ' 61).