אין מצילין אותן מפני הדליקה מ"ד מטמאין את הידים מצילין כו' — צ"ל: מהו להציל אותן מפני הדליקה (פי' אותן שכתובין בכל לשון דתנן שטעונין גניזה) מ"ד מטמאין את הידים כו' (ומקור מחלוקת זו לא נודע לי).

מששיקע בו רבי רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. — פי' שרבי שיקע בתלמוד משניות הרבה וכשהוא לומד תלמוד זה לומד עמו גם משניות וזה טוב יותר ממשניות בלבד, וכעין זה מצינו בבבלי ב"מ ל"ד ב' דבימי רבי נשנית משנה זו דתלמוד אין לך מדה גדולה מזו וע"ש.

קע"ה פרשיות שכתוב בתורה דבר אמורה ציווי כנגד שנותיו כו'. — צ"ל: קע"ה פרשיות שכתוב בתורה דיבור אמירה כנגד שנותיו כו' (וביאור זה דמצינו באותיות דר"ע אות צד"י ומה משה שעתידה שכינה לדבר עמו בקע"ה מקומות ע"כ; וענין זה שבקע"ה מקומות בתורה נתייחד הדבור למשה בלשון דיבור או אמירה וכבר מניתי אותם וספרתים אחד לאחד ומצאתי בספר שמות ע"ו פעמים, בספר ויקרא ל"ה פעמים ובספר במדבר ס"ד פעמים, מלבד דיבור ואמירה שבמשנה־תורה שאינן בכלל הזה).

קכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה כו'. — כתב בהגהות הרש"ש שבסו"ס נתיבות עולם שעניית הללויה היה רק עד הודו לה' וכל פסוק שעונין עליו היו חולקין לשנים ועל כל חצי פסוק היו עונין הללויה כמו שנראה מדברי הרמב"ם סופ"ג דחנוכה לבד מי"א פסוקים שהיו חולקין לשלשה חלקים מפני שכל חלק וחלק הוא ענין מופסק לעצמו והם פסוק א' וט' בפרשה א', ז' י"ב י"ח בפרשה י"ג ופסוקים ג' ח' ט"ז וי"ט בפרשה ד' ופסוק ב' בפרשה ה'.

אבוי דההוא גברה כתבה כו'. — פי' אביו של אותו האיש שאמר זה וכעין זה בסוכה רפ"ה "אמר לון ההוא גברא הוא". ומקצת המפרשים פירשו "אביו של ר' חייא" ואין זה נכון כפי סגנון הירושלמי והבבלי. ועוד תמה על עצמך וכי אפשר הוא שר' חייא אחר שנודע לו שאביו כתבה יחזור ויקללנו.

ניחא תיק הספר עם הספר תיק התפילין עם התפילין. — פי' דתיק הספר הוא שומר לספר ונוגע בו אבל תיק התפילין אינו נוגע בפרשיות רק בבתים והבתים הם השומרים לפרשיות והתיק אינו אלא שומר לשומר ואין בו קדושה כל כך.

בן בתירה כר' יהודה דת"ת גשרין כו' וחכמים אוסרין כו'. — חסר כאן וכצ"ל: וחכמים אוסרין מערבין במבוי המפולש וחכמים אוסרין (גם זה בעירובין פ"ט שם) ר' בון כו' מתניתא דר' הונדקס דאמר ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת (בבבלי קי"ז ב' הנוסח ר' הידקה והוא עצמו ר' הונדקס דירושלמי) תפתר כו' למימר על דעתיה דר' יוסי לעולם מצילין שלש סעודות (פי' שכן סבר ר' יוסי במשנה ג') על דעתהון דרבנן לא יציל כלום כו'.

תני אין מערימין ר' יוסי בר בון אומר מערימין. — חסר כאן וכצ"ל: תני (תוספתא פי"ד) הציל פת נקייה אינו רשאי להציל פת הדראה הציל פת הדראה רשאי להציל פת נקייה ואין מערימין בכך ר' יוסי בר רבי יהודה אומר מערימין.

תני אף מכבין להציל מתניתא דר"ש דאמר אין דבר כו'. — צ"ל: מתניתא דר"ש דאמר (לעיל פ"י מ"ה) עד שיהא לו צורך בגופו של דבר, ושאין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש (עירובין פ"י מ"ג) והתני (תוספתא פי"ד) ספר שנפל לתנור מטמא את התרומה ומציל (פי' שאפי' טמא מציל את הספר ואין חוששין למה שהוא נוגע בשעת מעשה בככרות של תרומה שבתנור או שידו מטמאה את אויר התנור) הוא תרומה הוא מע"ש (פי' שגם מע"ש מותר לטמא כדי להציל את הספר אף שאין מע"ש טמא ראוי לבער בטומאה משא"כ בתרומה טמאה) אית לך מימר דבר שהוא משום שבות והתני בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה (פי' וזה לאו לנגיעה ע' בבלי מכות י"ד ב') מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול (פי' שמכבה כלאחר יד בשינוי ובזה אפי' חכמים דסברי מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה מתירין לכבות בשביל הספר ולפיכך גם הטמא מותר להציל את הספר אף שמטמא את התרומה מאחר שאין כוונתו לטמא אלא להציל את הספר וה"ז כמשנה ואינו חייב על טומאה כזו).

שמונה עשר שנין עביד הוה יהיב בהדא ערב. — רש"י ז"ל פירש "ערב שם מקום" נראה שדעתו דערב היא ערביא והיא המקום שיושבים בו הערביים; אבל מזה דאיתא בירושלמי כאן שריב"ז אמר "גליל גליל" מבואר שערב היא עיר בארץ הגליל וכן מבואר בברכות פ"ד ה"א שיש עיר ערב הסמוכה לציפורי (וראיתי בתבואות הארץ פ"ג בסוף חלק אשר שכתב דלמזרח כבול בערך ארבע שעות הכפר עראבי והוא ערב הנזכר כאן שבגליל ע"כ. ולדעתי אינו כן שכבר הוכחתי דערב זו היא סמוכה לציפורי; עוד מצינו בב"ר פל"ג אות ו' עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי). ונראה שריב"ז שהיה בערב י"ח שנה היה שם לפני שנחרב הבית כדמשמע מזה שאמר "סופך לעשות במסיקין" וכשהתחילו הרומיים במלחמה בגליל בא ריב"ז עם תלמידיו לירושלים.