הא א"ר יוחנן כל שאין יודע עיקר שבת הא אינו יודע ושכח חייב כו'. —צ"ל: הא היה יודע ושכח חייב כו' הדא הילכתא כר' ליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה היא הדא היא הדא (פי' ור' ליעזר התנא ס"ל לקמן ט' ב' לפי מה שאגיד. שם [עמ' 167] דגדול שנשבה בין הגוים אינו חייב אלא אחת וגדול שנשבה היינו ידע ושכח ומשנתנו אתיא כר"א) כו' כר' יוחנן אמר לן.

ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה ועשה אחת כו'. —צ"ל: ועשה אחת ועשה הנה ועשה מאחת ועשה מהנה. ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת, הנה לחייב על כולהון אחת מאחת לחייב על מקצת מלאכה (פי' כגון שם משמעון ע' פי"ב מ"ג) מהנה לחייב על התולדות.

בעבודתה לחייב על כל או"א (פי' כגון שפער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס שחייב שתיים שלכל ע"ז עבודה בפני עצמה) בעבודת הגבוה לחייב על כולהן אחת (פי' כגון שזבח וקיטר לע"ז אחת).

חלבים אין להן תולדות עריות עשה בהן את המערה כגומר כו'. —צ"ל: חלבים ועריות אין להן תולדות התיבון הרי עריות עשה בהן את המערה כגומר (פי' ומערה היינו תולדה). חברייא אמרין שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת, את אמר אין השבתות חולקות (פי' וזה ששכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב על כולן אלא אחת) השבתות מצטרפות (פי' בעייא היא דכמו שחושבין כל השבתות לאחד לענין שאינו חייב אלא אחת ה"נ זה ששכח עיקר שבת וקצר חצי גרוגרת בשבת זו וחצי גרוגרת בשבת אחרת יהיו מצטרפות לחייבו חטאת) א"ר יוסי בר"ב כשם שאינן חולקות כך אינן מצטרפות א"ר אילא כתיב כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו גדול שנשבה בין הגוים כו'.

ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו כו'. — צ"ל: תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו (פי' אם חייב על כל שבת ושבת) בדא תנינן מלאכות הרבה כו' (פי' דא"כ מה נ"מ במה שעשה מלאכות הרבה) רבא בשם ר' חסדא אמר בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו (וכעין זה בכריתות ט"ז א' שרבה אמר בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלן אלא שהבבלי שם איתא דר' חסדא חולק ואומר בזדון מלאכות ושגגת שבת שאלן, ומ"מ משמע דרבא דהכא דהיינו "רב בא" הוא רבה דבבלי. ועוד בשקלים פ"ב ה"א א"ר אבא ואפי' תימר בשומר שכיר נגנבו בליסטים מזויין אבדו במי שטבעת ספינתו בים ע"כ, ואותו ענין בבבלי ב"מ נ"ח א' בשם "רבה". וכן בירושלמי יבמות פי"ב ה"א ר' בא ר' יהודה בשם רב אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל כו', ואותו ענין בבבלי שם ק"ב א' "רבה אמר ר' כהנא אמר רב". וצ"ל בירושלמי שם "רב בא" מפני שהוא מאמוראי בבל אבל "רבי בא" דירושלמי הוא "רבי אבא" דבבלי שעלה לא"י ונסמך שם כנודע) בדא תנינן כו' ר' זעירא בשם ר' חסדא ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הודי ליה לא הודי ליה (פי' אם הודה ר"ע לר"א או לא) כו' הדא אמרה לא הודי ליה. הא ר' בא בשם ר' חסדא אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הודי ליה כו' מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת (פי' ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה) כו' חייב על כל העלם והעלם (פי' אם נודע לו בין כל שבת ושבת שהיא מלאכה שחייבין עליה כרת) מפני שהן העלמות הרבה אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה (ומה דאיתא בינתיים כאן "מן מה דלא מתיב לה" מיותר ונשתרבב כאן מראש העמוד שלאחריו) כו' בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הא בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף ר"א יודה כו' ר' בא בשם ר"ח אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף ר"ע יודי כו' ויתיבניה ר"א כו' הרי אין בה אלא אזהרה אחת ואת מודה לי שהוא חייב כו' היא הדא היא הדא הא ר' זעירא בשם ר"ח ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו כו' שתים שאלו שוגג בשבת ומזיד במלאכות שיהא חייב על כל או"א (פי' על כל שבת ושבת) מזיד בשבת ושוגג במלאכות לעשות את התולדות כעיקר (פי' אם הוא חייב על תולדה במקום אב) כו' דבית רבי כן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחת מהו כו' שבתות הרבה הדא הוא שוגג בשבת ומזיד במלאכות הא ר' בא בשם ר"ח אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו ויש אדם מתחייב על הזדון (פי' ולדברי ר' בא פשט לו ר' אליעזר שחייב על כל שבת ושבת כדמוכח לעיל דפשטינן דלא הודה ר"ע בדין זה) כו' את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת (פי' על כל מלאכה ומלאכה) אית ליה לר"א הנה לחייב על כולהון אחת אשכח תני בשם ר"א גדול שנשבה בין הגוים (פי' ונשתהה אצלם זמן מרובה עד ששכח עיקר שבת) חייב על כולן אחת (פי' בשוכח כל עיקר שבת וכן מבואר למעלה בעמוד א' דלר"א אפי' ידע עיקר שבת ואח"כ שכחו אינו חייב אלא אחת על כולן. וע"ל פ"ב מתני' ב' דף ה' ע"א, אבל ביודע עיקר שבת חייב על כל שבת ושבת ועל כל מלאכה ומלאכה) מה בין מזיד בשבת כו'.

מתניתא היא כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת כו'. — צ"ל: כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו ר"א מחייב ור' יהושע פוטר (ותיבת "חטאת" מיותרת וכן בדין דהא רצה לומר דמיירי במזיד וכן ליתא בכריתות י"ז א' והכא פשיט מר' יהושע דפוטר וע"ל פי"ג ה"א) כו' מה אם הזדון שאינו חולק (פי' דר' יהושע שפוטר כאן בזדון שאין חילוק בו בין שבת זו לשבת זו דבשניהם צריך שיהא מזיד בשבת ובמלאכה) אינו מצטרף שגגה שהיא חולקת (פי' דהרי שאל באופן שיש חילוק בין שבת לשבת דבאחת יש זדון שבת ושגגת מלאכה ובאחרת להפך) כו' לא אמר אלא קצר חצי גרוגרת בשחרית בזדון שבת ובשגגת מלאכות כו'.

ר' אחא בשם ר' חנינא כן ר' מנא מקשי לה ולא כן א"ר שמואל ר' אבהו בשם ריב"ח כו'. — צ"ל: ר' מנא בשם ר' חנינה כן ר' אחא מקשה לה (פי' על ר' לעזר ב"ר שמעון ונשארה הקושיא בלי תירוץ, ואחר זה הוא ענין חדש על הא דתנן העושה מלאכות הרבה בעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת). ולא כן א"ר שמואל כו' כרבנן אינו חייב אלא אחת אף הכא יהא חייב על כל אחת ואחת (פי' דלעיל מסקינן דר"א עושה את התולדות כעיקר ומחייב על תולדה במקום אב) א"ר יוסי קיימתיה כו' לית כאן אינו חייב אלא חטאת אחת אלא חייב על כל אחת ואחת רבנן דקיסרין בשם ר' ניסא כו'.

ארבעים אבות מלאכות חסר אחת ליידא מילה שאם עשאן כולן בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. —צ"ל: שאם עשאן כולן בעלם אחד חייב על כל אחת ואחת.

א"ל כיון שאת לומד מצדו אפילו כלל במקום אחר את למד. — צ"ל: כיון שאין את לומד מצדו אפי' ממקום אחר אין את למד.

זובח לאלהים יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל. — פי' מה זביחה שעובדין בה לשמים וחייב עליה בע"ז אף כל עבודה שעובדין בה לשמים אם עבדן לע"ז ה"ז חייב אף שאין דרך ע"ז זו לעובדה בכך וכדדרשינן במכילתא [נזיקין סוף פי"ז] על מקרא זה.

דמר ר' ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד כו'. — צ"ל: אמר ר' ירמיה הבערה כו' א"ר שמואל בר אבדומא מושבות לצורך יצאת; לא תבערו יצאת שלא לצורך ודבר שיצאת שלא לצורך מלמד (פי' שבכתוב לא תעשה כל מלאכה היה צריך לכתוב "בכל מושבותיכם").

המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם כו' ולחם הפנים ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש. — פי' שהקטיר על המזבח מבשר. חטאת או מחביריו עם שאור או דבש ה"ז עובר בל"ת כמבואר בספרא [נדבה פרשה י"ב ו') על מקרא זה וכן פסק הרמב"ם בפ"ה ה"ג וד' מא"מ, וע' תוספתא מכות פ"ג ובספר התורה והמצוה על מקרא זה; אבל הגר"א בהגהותיו על הספרא שם מחק [ע"פ הבבלי במנחות נ"ז ב'] "והקטירם מן השאור ומן הדבש" וע' תוספתא מנחות פ"ו כבספרא.

ר"א שאל לר"י יצאו שתי הלחם וילמדו על הקדשים לכבש א"ל כהדא דתני כו'. — צ"ל: וילמדו על הקדשים לכבש כהדא דתני כו' הדא אמרה שני דברים שיצאו מן הכלל חולקין א"ר חנניה כו'.

שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה משם טומאה כו'. — צ"ל: הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה (פי' שאין בה משום שאר בשר כשאר כל העריות כדאיתא ביבמות פ"ד הי"ד ואין היא נקראת אצל חז"ל בשם ערוה, ומהטעם הזה אין הולד ממנה ממזר והיא עצמה מותרת לו לאחר שבעה ודלא כראב"ע שכתב ויקרא י"ח י"ח ד"השוכב עם הנדה חשוב מהעריות" ואם נדה היתה חשובה אצל חז"ל לערוה לא היו מתירים לבעלה להסתכל בה ולזון עיניו ממנה כרמב"ם פכ"א ה"ד מא"ב) לפום כן צריך מימר חייב על המערה כגומר (והנוסח שלפנינו "על כל אחת ואחת" נשתרבב מלמטה עמוד ד') א"ל והכתיב ואיש אשר כו'.

א"ר יוסי דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו כו'. — צ"ל: למעט את אשת אחי אביו מאמו נאמר כאן (פי' באשת אחי אביו, ויקרא כ' כ') דודו ונאמר להלן (שם כ"ה מ"ט) או דודו או בן דודו יגאלנו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר (פי' דכתיב ממשפחתו ואין משפחת אם קרויה משפחה) אף דודו שנאמר כאן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר (וכ"ה בספרא פ' קדושים שם) אף אשת אחיו למדה מדודתו (פי' בג"ש ערירים ערירים) מה דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו כו' עד כדון כר"ע (פי' שדורש ג"ש שאינה מופנה ביומא פ"ח ה"ג וסנהדרין פ"ז ה"ח והוא דורש גם למד מן הלמד ע' ערלה פ"ב ה"א ומ"ש שם, עמ' 135) כר' ישמעאל? (פי' שאינו דורש ג"ש שאינו מופנה וגם אינו דורש למד מן הלמד) תני ר' ישמעאל כתיב איש אשר יקח את אשת אחיו כו' יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה הא ר' אלעזר מקשי לה (פי' שהקשה למעלה על ר' יוחנן שלמד לחלק מן כרת של אחותו) כו' ולית לר"א כן אית ליה לא תקרבו אחד האיש ואחד האשה ומה עביד לה ר' יוחנן פתר לה שאינו מחוור (פי' שאין מקרא זה מוכיח על האשה די"ל דלא תקרבו על כל אחד ואחד מהאנשים כתיב) ועוד מן הדא שמעון בר בא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) בעא קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים לטומאה (פי' ואם אכל כזית מקרבן עולה וכזית מקרבן חטאת בהעלם אחד יהיה חייב קרבן טומאה על כל קרבן וקרבן, ובריש כריתות שנינו רל"ו כריתות בתורה שאם עשה כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ושם נמנה טמא שאכל קודש באחת ומשמע שאינו חייב על כל קרבן וקרבן דאי הכי נפישי להו יותר מל"ו) א"ל לצורך יצאו למעט את קדשי בדק הבית שלא יהיו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ר' מנא בעא ולא מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה ולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מכיון שהן מצטרפין חולקין (פי' מאחר שאם אכל הטמא חצי זית מעולה וחצי זית משלמים מצטרפין לחייבו קרבן חטאה הרי זה מוכיח שהן מין אחד ואיך עלה על דעתו של שמעון בר בא לומר שיחלוקו ולחייבו חטאת על כל קרבן וקרבן שאכל ממנו כזית בטומאה) א"ל ר' חנינה וכיני (פי' זאת היתה שאלתו של שמעון בר בא) ויחלוקו ולא יצטרפו (ומה שכתוב לפנינו בינתיים "מה שאין כן בקדשי בדק הבית" אינו אלא הגה"ה מתלמיד טועה שהעיר מן הצד, והסופרים שאינן בקיאין הכניסוה בפנים, וליתא בכריתות רפ"ד ע"ש וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב, עמ' 28).

ולית לר"א חולקין כו' א"ר אלעזר ועשה מלמד על ל"ת כו'. — צ"ל: ולית ליה לר"א אינן חולקין אית ליה כו' ואין ל"ת מלמד על עשה על דעתיה דר"א עשה אינו מלמד על ל"ת אבל ל"ת מלמד על עשה על דעתיה דר"א ניחא מותר כו' ומערות ע"ד דר' יוחנן מהו לחפור כו' שש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית כל ל"ת שהוא בא מכח עשה הוא עובר בעשה ר' ירמיה אמר עובר בעשה ר' יוסי אומר אפי' עשה אין בו וליידא מילה כתיב כו' (ע' סנהדרין שם).

אית תניי תני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כו'. — ע' כלאים פ"ח ה"א (עמ' 57) מה שהגהתי בענין זה.

וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש אוכלין ומשקין כו'. — צ"ל: וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין (פי' אבל לא כלים ואפי' כלי חרס ע' רמב"ם ריש הלכות אבות הטומאות). אוכלין ומשקין וכלי חרש אינן נעשין אב הטומאה לטמא כלום (וכן בבלי עירובין ק"ד ב' שאין כלי חרס נעשה אב הטומאה) והכא תנינן כו'.

מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. — פי' סממנין לקטרת ושמן המשחה דאלו סממנין לצביעת צמר למשכן לא היה צורך לשיטת הירושלמי מפני שצמר צבוע היה מוכן להן ממה שהוציאו ממצרים כ"ש לעיל (פ"א דף ג' ב' וע' מ"ש שם. עמ' 147); ומלבד זה כל מיני צבע של תכלת וארגמן ותולעת שני היו מבעלי חיים ולא ממיני צמחים כדאיתא בכלאים רפ"ט (ע' מ"ש שם, עמ' 59) ובתוספתא מנחות סופ"ט. והא דאיתא במנחות מ"ב ב' בענין צביעת התכלת מייתינן דם חלזון וסממנין כו' כבר ביאר רש"י שם שאין הסממנין הללו באין אלא כדי לשרות בהן הבגדים כדרך הצובעין (וע"ע בתוספות שם); ולדעת רש"י ז"ל היו נוהגין כן גם בארגמן ותולעת שני וע"ז נתכוין במ"ש בשבת ע"ב א' דזריעה וחרישה ושאר המלאכות היו בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני. ובבבלי שם ע"ד ב' איתא שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן פירושו ג"כ לדעת רש"י לשרות הבגדים, ולולא פרש"י היה אפשר לפרש סממנין דשמן המשחה כדאיתא בשקלים רפ"ו.

זעירא בר חייא בר אשי בשם כהנא הנוטע בשבת כו'. — צ"ל: זעירא ר' חייא בר אשי בשם כהנא כו' (וכ"ה בסנהדרין פ"ז ה"ה).

ריבר"ב בשם רשב"ל הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש אריבר"ב ולא פליגין כו'. — חסר כאן וכצ"ל: חייב עליה משום שלש ר' יוחנן אמר אינו חייב אלא שתים א"ר יוסי בר"ב ולא פליגין כו'.

[השלמות: טריקסימון. — הוא עולשין (כלאים פ"א ה"ב [כ"ז ע"א]).]

ר' יוסי שמעית טעם מן דר' שמעון בשם ר' אחא ולית אנא ידע כו'. — צ"ל: שמעית טעם מן דר' שמי בשם ר' אחא כו' (וכן מצינו למעלה בעמוד זה ועוד בפ"א ה"א דף ב' ע"ג וכן ביבמות פט"ז ה"ו שאמר ר' שמי בשם ר' אחא) צמוקין ונסב בסלה וקולטה (ע' רקח סימן סמ"ך).

כד יהיב משקין משום דש. — בק"ע הגיה "משום לש" וכ"ה באמת באו"ז ח"ב סימן ס"א.

ההן סיקורה כד מכחד בגרדיה בקליפופיתיה משום בורר כו'. — צ"ל: ההן סיקורה (פי' קנה דבש שעושין ממנו סוקר ע' בה"ג ברכות פ"ו סכר קנה דיליה ודאי עץ הוא) כד מבחר בגרריה בקליפותיה כו' כד משקע באנטרין (פי' אנטרין הוא דפוס בלשון רומית ע' ערוך ערך אנטרין) משום בונה כד מקטע בנומייא (פי' שחותך וקוטע הפירורין והנימין שבולטין סביב הדפוס וכעין זה לקמן עמוד ג' במלאכת הטויה כד מקטעה בנימייא משום מחתכת וע"ע ביצה פ"ד ה"ה) משום מחתך.

בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור אם להוציא שורפו מותר. — צ"ל: אם ליתן טעם מותר אם להוציא שורפו אסור (וע' רקח סימן ס"א שהעתיק כנוסח שלפנינו).

ר' בא בר חייא בר אשי זה שרוקק מבליעו בכסותו. — צ"ל: ר' בא בשם ר' חייא בר אשי כו' (וכ"ה במאמר שלאחריו, ושוב מצאנו בס' משפחות סופרים ערך ר' אבא בר חייא בר אשי שגם הוא הגיה כן).

אפי' רמונים מן גוא רמונים או כיני אפי' בני נש מן גו בני נש כו'. — צ"ל: אפי' רמונים מן גו רמונים (פי' שבורר את היפים ואוכל) אין כיני אפי' בני נש כו' הבון דעתיכון אתון מיכול קיסייא בסופא (פי' וה"נ בבורר רמונים יפים ואוכל הוי כמו נתן דעתו לאכול הגרועים, שכ"ה המנהג לאכול היפים תחלה או הגדולים ואח"כ הגרועים או הקטנים).

ומה המרקד קמח מלמטן וסולת מלמעלן. — פי' כדתנן באבות פ"ה ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת וע"ע במנחות ע"ו ב' ובפרש"י שם.

בעייא דא מילתא מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן. — צ"ל: מהו לרקד את הקמח לאחורי הנפה כרבנן (פי' שמאחר דמשנה אפשר דמותר אפי' בפעם ראשונה) כו' מלח שחק פלפלין כו' דחשר גיר (כן העתיק ברקח סימן ס"ד) גבסין (פי' כמו "גפסית").

נישמעינה מן הדא הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב ב' אותיות כו'. — צ"ל: נישמעינה מן הדא (לקמן פ"ח מ"ג) הוציא דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות ותני עלה הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות אות אחת.

ר' ירמיה בעי מחלפא שיטתיה דרשב"ל דאיתפלגון התולש כנף כו'. — צ"ל: ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על דרשב"ל דתני התולש כנף (ע' בכורות כ"ה א) כו' א"ר יוסי ב"ר בון התולש חייב משום גוזז כו' (וזה דאיתא לפנינו בינתיים "ולא פליגין" מיותר כאן, וכיוצא בזה כתבתי למטה בסוף עמוד ג' [עמ' 172] וזה נשתרבב ממקומות אחרים כמו למעלה בדף זה יו"ד ע"א, ברכות פ"ו ה"א יו"ד א', עו"ש ע"ב).

ר' כהן בשם רבנן דקיסרין המיינטון חייב משום מלבן. — צ"ל: המיינטון שנתנו באש חייב משום מלבן (פי' המיינטון הוא בגד הנארג ממין אבן המתחלקת לחוטים וכשבגד כזה מתלכלך נותנין אותו באש ומתלבן ע' דברים רבה סו"פ תבא ואגדת בראשית סו"פ כ', כ"כ הרה"ג ר"ש באבער ז"ל בהערותיו לפסיקתא דר"פ פיסקא יו"ד אות רט"ו).

ההן דעביד ממזור חייב משום טויה. — נראה דממזור הוא כמו מיזרן שבכלים פי"ט מ"ג וע"ש בפירוש הרמב"ם ור"ש.

ההן דעבד קופין כד צפד משום מיסיך כו'. — צ"ל: כד צפר לאורך משום מיסיך לרוחב משום אורג כד מחייט כו' (כן העתיק באו"ז ח"ב סימן ס"ד).

ההן דעביד מלין ערסיין לאורך כו'. — צ"ל: ההן דעביד מטין ערסיין לאורך כו' (וזה כמו ששנינו בכלים ר"פ ט"ז המטה והעריסה).

קנקלטון משום עושה בתים. — הוא מעשה שׂבכה כ"ש במוסף הערוך ערך קנקל.

א"ר יוסי מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כו'. — צ"ל: א"ר יוסי ב"ר בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה מהו כדון א"ר פנחס מתופרי יריעות למדו (וכ"ה למטה ריש ה"ד וכן בר"פ י"ב).

ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרא כו'. — ע' בסוף כלאים (עמ' 62) מה שהגהתי בסוגיא זו וביאורה.

משור פר מקרין ומפריס מקרן כתיב השוחטו רשב"ל כו' מסרגלין לון ואתיא כו'. — צ"ל: מקרין ומפריס מקרן כתיב ואתיא כהא דא"ר שמואל בשם ר' אבהו אין עושין אהלין מעור בהמה טמאה (פי' דאהל העשוי מעור בהמה טמאה אינו נטמא מן המת שבתוכו מפני שלא מצינו בתורה אהל מבהמה טמאה דתחש מין חיה טהורה היה, ולעיל פ"ב ה"ג איתא דר' אלעזר שאל מהו לעשות אהל מעור בהמה טמאה ומה שפירש בק"ע כאן תמוה) השוחטו רשב"ל אמר לית כאן שחיטה כו' מה עיבוד היה במשכן שהיו משרטטין בעורות (פי' שא"א לומר עיבוד ממש שכבר שנינו "והמולחו" דמליחה כעיבוד הוא וכן בבבלי ע"ה ב' היינו מולח היינו מעבד ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרווייהו אפיק חד מינייהו ועייל שירטוט) מה משרטטין לון מסרגלין לון הממחקו מה מחיקה היתה במשכן כו'.

ר' אחא בשם ר' יהודה בן לוי משום מוחק כו'. — צ"ל: ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי משום ממחק (כ"ה בחדושי רמב"ן) הדא דאת אמר בחדש אבל בישן פטור. תני המכבד המרבץ כו' וחכ"א משום שבות א"ר יוסי ב"ר בון המכבד המרבץ כו' (ומ"ש בינתיים "ולא פליגין" מיותר כ"ש למעלה סוף עמוד ב').

ודע שבאותו ענין דהכא איתא בבבלי ע"ה ב' א"ר אחא בר חנינא השף בין העמודים בשבת חייב משום ממחק, ומזה נראה דר' אחא סתם דירושלמי הוא עצמו ר' אחא בר חנינא דבבלי; עוד בירושלמי סופי"א דיבמות ר' אחא בשם ר' יסא כו' ואותו ענין בבבלי שם ק"א א' ר' אחא בר חנינא א"ר אסי (וכבר כתבתי בחלה פ"ג ה"ו שר' אסי דבבלי הוא ר' יסא דירושלמי ושלפעמים הוא מכונה בירושלמי ר' יוסי); עוד בירושלמי ברכות פ"ט ה"ג דף י"ג ע"ד ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יוסי עד שתתמלא פגימתה, ואותו ענין בבבלי סנהדרין מ"א ב' ר' אחא בר חנינא א"ר אסי, ועוד למעלה בסופ"ג דמכילתין ר' אחא בר חנינא ר' יסא בשם ר' יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה, ואותו ענין בבבלי מ"ה ב' ר' אחא בר חנינא א"ר אסי הורה ריש לקיש בציידן מגורה הניטלת בידו אחת מותר לטלטלה ע"כ. ולפ"ז נראה שיש להגיה בירושלמי ר' אחא ור' חיננא ר' יסא כו' (וכעין דאיתא בירושלמי ברכות פ"ט הנ"ל¹), ועוד בברכות פ"ט ה"א דף י"ג א' ר' יודן בשם ר' אחא הקב"ה דרכו בקדושה כו' ואותו ענין נמצא במדרש תנחומא החדש (הוצאת הרה"ג ר"ש בובער ז"ל) פ' בראשית אות ז' בשם ר' אחא בר חנינא; עוד מצינו בסנהדרין פ"א ה"ב שר' אחא היה מלוד וידוע שלוד היא מדרום וה"נ מצינו בבבלי סוכה נ"ד א' יבמות נ"ז א' וסוטה כ"ד ב' כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומה. ונראה שהיה ר' אחא זה בבבל ולמד אצל ר' הונא כ"ש באגרת ר' שרירא גאון דר' אחא בר חנינא איעקר מפירקיה דר' הונא (שכן היה הנוסח לפניו ביבמות ס"ד ב' ולפנינו נשמט זה) ואח"כ חזר לא"י, ור' חנינא אבי ר' אחא אפשר שהוא ר' חנינא בר חמא שהיה איזה זמן בלוד (ולוד היא מיהודה כמבואר בירושלמי סנהדרין שם ויהודה היינו דרום כדמוכח בסוף הוריות) כדאיתא בשקלים רפ"ה ועוד בברכות פ"ח סוה"א שר' חנינה היה בדרום (וע' מ"ש שם, עמ' 19). עוד מבואר במע"ש פ"ה ה"ה שר' אחא היה כהן, וכן בבבלי בכורות נ"א ב' שר' חנינא היה כהן. וגם נזכר ר' חנינא אביו של ר' אחא בתנחומא החדש פ' נשא ס"ד ובפ' שלח סכ"ז ולפ"ז משמע שאינו ר"ח בר חמא.

footnotes: ¹ ונמצא הרבה פעמים בירושלמי שר' אחא אמר בשם ר' חיננא כמו בעירובין פ"ה (דף כ"ג ע"א) ותרומות פ"א ה"ג (ואותו ענין ביבמות פי"ג ה"ב דף י"ג ע"ד ר' אחא בר חיננא והוא ט"ס), ולפעמים אמר בשם ר' חנינה (והכל אחד) כמו ביבמות פ"א ה"ב ר' אחא ר' חנינא בשם ר"ש בן לקיש זאת אומרת כו' (ואותו ענין עו"ש פי"ג ה"א דף י"ג ע"ג "ר' אחא בר חנינא" והוא ט"ס). ור' חנינה או ר' חיננא זה שר' אחא אומר בשמו אינו ר' חנינא הראשון רבו של ר' יוחנן אלא הוא השני תלמידו של ר' יוחנן (ע' מ"ש בקידושין פ"ג ה"ד) מדאמר בשם ר"ש בן לקיש (ואפשר דר' חנינא השני הוא אביו של ר' אחא זה שאמר בשמו) ובכתובות סופ"ב ר' אחא ר' חנניה בשם ר' יוחנן.

א"ר זעירא קומי ר' מנא שכן שוו בהיסק כו'. — צ"ל: א"ר עזרא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68) קומי ר' מנא כו' קומי ר' יוסי שכן שוין במצניע לזרע לדוגמא ולרפואה (לקמן ר"פ יו"ד) א"ר חנניה כו'.

א"ר חנניה קופדה משלים לפיסתה כו'. — זה ענין בפני עצמו וביאור זה דשיעור הבשר הוא פחות מכגרוגרת, ונראה דשיעורו כדי ללפת בו כביצה קלה וכעין הא דתנן בפ"ט מ"ה תבלין כדי לתבל ביצה קלה.

מודה ר' הושעיה שאם הוציא תבן לפרה כמלא פי גדי שהוא פטור דלא תיסבור כו'. — צ"ל: שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב דלא תיסבור כו' (וכעין זה בבבלי ע"ו א' לרבין).

ר' בון בר חייא בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת כו'. — צ"ל: הגע עצמך שיש בהן (פי' בקליפין וגרעינין ועוקצין וסובין ומורסין, ועל דברי ת"ק קאי) כגרוגרת, וכגרוגרת מבטל כגרוגרת (פי' מאחר שיש בפסולת כגרוגרת כמו שיש באוכל כגרוגרת אפשר שהפסולת מבטלת את האוכל ואם הוציאן מעורבין יחד פטור).