מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד כו'. —על ביאור המפרשים דנהר זה הוא נחל מצרים כבר הקשה יפה הר"ש ואחריו באריכות בספר תבואות הארץ רפ"א, ובתה"א שם פירש דנהר זה הוא פרפר נהר דמשק, אבל גם זה אינו מחוור דבאיזה מקום נמצא כזה שיקראו לנחל מצרים או לנהר פרפר "נהר" סתם. ולכן נ"ל שנהר זה הוא נהר פרת המכונה "נהר" סתם במקרא, וביאור משנה זו הוא כן: כל שהחזיקו עולי מצרים מגזיב (פי' מגזיב שהיא תחום שהחזיקו בו עולי בבל ועד סוף תחום עולי מצרים) ועד הנהר (פי' וגם עד נהר פרת שהוא גבול המזרח ויש בכלל זה ארץ סוריא שהיא ארם צובא כדמוכח במשנה ב' דסוריא נאכל ולא נעבד ומפורש בירושלמי כאן "לפיכך נאכל אבל לא נעבד כסוריא" וארץ סוריא היא עד נהר פרת כ"ש רש"י בגיטין ח' א' סוריא היא ארם צובא וכן בשה"ג על הרי"ף שם פ"ד דף קס"ז ע"א בשם ריא"ז סוריא שהיא מארם צובא עד דמשק ודמשק בכלל, ועוד בערוך ערך סוריא "מדמשק עד צובא קורין לו חז"ל סוריא". אבל ארם נהרים מכונה אצל חז"ל "בין הנהרות" ע' יבמות ס"א ה"ו ובבלי קידושין ע"ב א', וכן הוא מכונה אצל חכמי העמים "מסופוטמיא" וכן בב"ר רפמ"ד ורפ"ס שביאורו בלשון יונית בין הנהרות כ"ש במוסף הערוך ערך מספוטמיא; ואולם לא כן היא דעת הרמב"ם בפ"א ה"ג מתרומות שדעתו שם דגם ארם נהרים בכלל סוריא וכ"ה דעת התוספות בב"ב צ' ב' ד"ה לסוריא ע"ש, ומזה שאמרו בספרי עקב פיסקא נ"א וכן בירושלמי חלה פ"ב ה"ב [נ"ח סע"ב] שדוד כיבש גם ארם נהריים אין להכריע כרמב"ם ותוספות די"ל דאף שכבשה דוד לא הנהיגו בה חז"ל דיני סוריא מפני שהיא רחוקה הרבה מא"י וגם נהר פרת מפסיק בינה ובין א"י) ועד אמנה (פירשו בירושלמי מגזיב ועד אמנה והוא גבול צפונית מערבית) כו' מן הנהר ומאמנה ולפנים (פי' היינו ארצות בבל וארם נהריים שהן בין גבולי הנהרות פרת וחידקל ומשום שהן בינתיים יפה אמרו עליהן "ולפנים" וע' ר"ש שנדחק בזה לפי דעתו. וע' בחדושי רמב"ן גיטין פ"א שדעתו ג"כ דנהר דהכא הוא פרת וכ"כ שם בשם ר' משה בר חסדאי ומ"מ ציוריהם שם הן סותרין את המציאות ע"ש).

אסיא ואספמיא. — צ"ל: אסיא ואפמיא (כ"ש הרד"ל בהגהותיו לב"ר סופמ"ד דהרי אספמיא רחוקה הרבה מא"י כמהלך שנה כב"ב פ"ג מ"ג וע' חלה סופ"ד דמבואר דאפמיא היא מסוריא).

[השלמות: רבי אחא בר יעקב בשם רבי אימי. — צ"ל: ר' יעקב בר אחא (וכ"ה בגיטין פ"א ה"ב [מ"ג ע"ג]).]

רבי תנחום ב"ר חייה הוה בחפר. — באותו ענין בגיטין פ"א ה"ב [מ"ג ג'] הנוסח "ר' תנחום בר ירמיה" וכ"ה בויקרא רבה פ"כ סימן ו' וכן יש להגיה כאן שהרי ר' תנחום בר חייא קשיש טובא מר' מנא שהיה בנו של ר' יונה שכבר מצינו בברכות פ"ה ה"א (דף ט' ע"א) ר' יונה בשם ר' תנחום בר חייא.

ודע שבבבלי סנהדרין ה' ב' איתא כעין מעשה זה דהכא והמעיין שם וכאן ימצא כי יש להגיה שם "חפר" במקום "חתר" (כי חפר היא גת החפר שבנחלת זבולן ביהושע י"ט י"ג והיא נמצאת מזרחית צפונית לציפורי ע' מ"ש בכלאים פ"ט ה"ד; אבל עיר חתר לא מצינו זכרונה בשם מקום וע' בערוך השלם ערך חתר שהרחיקה מא"י) ור' תנחום בר ירמיה במקום ר' תנחום בר אמי (שלא נמצא בשום מקום עוד בין בבבלי בין בירושלמי ומדרשות) ור' מני מן ציפורי במקום ר' מני דמן צור (שר' מני שהוא ר' מנא היה מקום מושבו בציפורי ולא בצור כדמשמע בפסחים פ"ד ה"ט דף ל"א ע"ב וגם נפטר בציפורי כדאיתא בקהלת רבה פי"א סימן ח').

דבי ישמעאל ב"ר יוסי ובן הקפר כו'. — צ"ל: רבי ור' ישמעאל ב"ר יוסי (וכ"ה בתוספתא סוף אהלות ע"ש) ובן הקפר כו' וטובלין ואוכלין (פי' הגר"א דמדהלכו לשם מוכח שהיא טהורה. וטבלו משום צנורא דגוי שנתזה עליהם) כו' מסתמך על בן הקפר אמר לו רבי מפני מה משכת את ידיך ממנו א"ל אתמול אני הוא שטימאתי (פי' שטומאת ארץ העמים מדרבנן) אני הוא שטיהרתי ועכשיו אני פוטרה שמא נתכבשה כו' (כגירסא זו מבואר בתוספתא שם וע' בר"ש סוף אהלות).

אימתי היא טמאה משום ארץ העמים כו'. — צ"ל: אימתי היא טמאה משום מדור הגוים (פי' שאין דין טומאת מדור הגוים בארץ העמים אלא בא"י ומאחר שטיהרו לאשקלון מדין ארץ העמים חל עליה דין מדור הגוים) א"ר סימון משתשהא כו' מיד היא טמאה משום מדור הגוים א"ר מנא כו' והקונה שם אינו מתחייב (פי' בתמיה) אמר ליה דלא תסבור מימר כו' וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה (פי' ובעולי בבל כתיב בנחמיה י"א כ' ושאר ישראל הכהנים הלוים בכל ערי יהודה, ומזה מבואר שכל ערי יהודה הם מכבוש עולי בבל ואשקלון שהיתה מערי יהודה בכבוש ראשון היתה ג"כ מערי יהודה בכבוש שני) ליתי עזה ליתי אשקלון (פי' דאשקלון שלנו שהיא כלחוץ אין זו אשקלון שביהושע שכבשה יהודה וא"כ גם עזה הסמוכה לה שכבשה יהודה עם אשקלון אין זו עזה שלנו הסמוכה לאשקלון שלנו) מעתה ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים (פי' דכתיב ביהושע ט"ו מ"ז עזה בנותיה עד נחל מצרים וא"כ עזה שלנו הסמוכה לנחל מצרים אין זה נחל מצרים הסמוך לעזה שביהושע. כל ענין זה הוא מהגהות הגר"א שבשערי ירושלמי עם תוספת ביאור).

ג' פרסטגיות שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא נכנסו כו' גרגשי פינה כו'. — פלא שכתוב ביהושע (כ"ד י"א) "ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו וגו' והגרגשי", ואולי שנאמר שרוב עם הגרגשי פינה מא"י ורק מעטים מהם נשארו, או שאלו שנתיישבו במקומו מכונים ג"כ גרגשי.

[השלמות: סוסיתא. — הוא מקום סמוך לטבריה (ע' ב"ר פל"א) והוא חו"ל כדמוכח בתוספתא סוף אהלות.]

מפני מה לא גזרו על אותה הרוח שבגרריקו. — פי' שלא גזרו עליה טומאת ארץ העמים, וגרריקו היא ארץ גרר וע' ב"ר פס"ד סימן ג'.

שלח שאל לר' חייא בר ווא לתרין בנוי דר' אביתר דדמא. — צ"ל: לר' חייא בר ווא ולתרין בנוי דר' אביתר דדמך (פי' שבאותו זמן נפטר ר' אביתר שהיה גדול הדור, ע' בבלי גיטין ו' ב', על כן שאל מבניו ומר' חייא בר ווא).

מעתה לא יחושו כהנים על חלתן (פי' ואם תתערב בחולין תבטל ברוב וכן יהא טבול יום מותר לאוכלה ע' חלה פ"ד מ"ח, וכעין זה יש בע"ז פ"ה סוה"ד ע"ש) כו' לא בגין מילתא דאת אמרת אלא בגין דלא חלטתון מלכותא בידא (פי' זה שנהגו בהן היתר לענין מעשרות אין הטעם משום שהן מחוץ לארץ אלא משום שהשדות לא נחלטו מהמלך לכותים לעולם ואין הכותים בהן אלא כאריסין בלבד וסובר שיש קנין לגוים בא"י כדי להפקיען מן המעשר, ולפ"ז צ"ל שר' יודה בן פזי פליג אר' אבהו וס"ל שמימי עזרא נהגו בהן היתר ולא מימי יהושע בן נון).

רשב"ל שאל לר' חנינה הקונה בעמון ומואב כו' ומגיב ליה חדא רשב"ל אזל כו'. — יש להחליף כל הסוגיא וכצ"ל: רשב"ל אזיל לבוצרה (ע' בבלי ע"ז נ"ח ב') אתון כו' וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב סבר רשב"ל מימר את בצר במדבר שאל לר' יוחנן א"ל בצר אינה בוצרה ר' יצחק ב"נ אמר רשב"ל שאל לר' חנינה הקונה מעמון ומואב מהו א"ל אני לא שמעתיה מר' חייא הגדול אלא מפרשת אשקלון ולחוץ וקשיא דהוא שאל ליה הדא ומגיב ליה הדא אלא בגין דלית ר"ח אמר מלה דלא שמע מן יומוי (עי' ע"ז פ"א ה"ד [ל"ט ע"ד]) ובגין דלא מפיקתיה ריקן בגין כן שאל ליה הדא ומגיב ליה הדא א"ר זעירא קשייתה קומי ר' יסא לית עמון ומואב דמשה (פי' דעמון ומואב דמשה ודאי אינן מא"י ופטורין) א"ר יוסי בר"ב כתיב כי חשבון כו' צריכא לרשב"ל טהרה מיד סיחון כו' ארצו חולין לפניך א"ר מנא קשייתה קומי ר' חגיי לית עמון ומואב דראב"ע (פי' דתנן בידים פ"ד מ"ג דחייבין במעשר) אשכח תני סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות אחת נאכלת ונעבדת ואחת נאכלת ולא נעבדת (פי' שתי הארצות הן: א) עבר הירדן שאינו אלא מכיבוש עולי מצרים בלבד וכדעת ראב"ד בפ"ד הכ"ח משמיטה נאכל ולא נעבד, ואף הרמב"ם דמשמע שם שסובר דעבר הירדן נתכבש גם מעולי בבל מ"מ גם לדעתו נאכל ולא נעבד כמבואר שם ע"ש,—) שאר הארץ שבין עמון ומואב ובין ארץ מצרים היא חוץ לארץ ונאכלת ונעבדת וכן עמון ומואב ומצרים עצמן נאכלין ונעבדין כדמשמע בידים פ"ד מ"ג ודלא ברא"פ כאן ומנחת בכורים על התוספתא פ"ד שכתבו דעמון ומואב נאכל ולא נעבד) ר' חונא בעי מישרי ההן יבלונה כו' (מהגהות הגר"א שבשערי ירושלמי וביתר תיקון וביאור).

מקום שהוא נאכל ולא נעבד מהו להשכיר בהמתו שם. — פי' לישראל חשוד לעבוד בשביעית אבל להשכיר לגוי בהמה גסה אסור בכל מקום ע' ע"ז פ"א ה"ו.

ר' הושעיה יהיב לעממיא פריטין כו'. — צ"ל: ר' הושעיה לא יהיב לעממיא פריטין (פי' כדתנן בכלאים פ"ח מ"ה הפרוטיות אסורות דהיינו מין פרדות וכשהיה לו לר' הושעיה להוביל משאו בפריטין לא מסר אותן בשביעית לגוי) לא משום דהוא אסור (פי' שאסור למסור בהמה לגוי בשביעית שמא יעבוד בה) אלא כו'.

[השלמות: לא אמרתי אלא במורכנין. — צ"ל: במדוכנין (כן איתא בבבלי נדרים נ"ח א', פי' שכתשן וריסקן שבזה הוא בטל; וע"ל פ"ה ה"ג ובהשגת הראב"ד פ"ד הכ"א משמיטה).]

רבי ור' יוסי בר יהודה נחתון לעכו ואיתקבלון גבי ר' מנא. — כבר כתבתי לעיל פ"ה ה"ט (עמ' 69) דר' מנא דהכא הוא התנא תלמיד ר' יהודה וע' בפתיחת הירושלמי למהרש"ס ח"ג שנסתפק בזה וכן בניר כאן שגה בזה ע"ש וגם בסה"ד ערך ר' מנא עירבב את התנא עם האמורא יחד וע' גם בערך ר' מנא.

ניכר הוא זה שהוא מפתח של שמואל א"ל ריבר"י אפי' מפתח של שמואל אינו כו'. — צ"ל: ניכר הוא זה שהוא מפתח של שלמה (פי' שהיה עושה סעודות גדולות עי' ב"מ פ"ז מ"א) א"ל ריבר"י אפי' מפתח של שמואל (פי' הרמתי)¹ אינו ולמה כו' כד אתא (פי' רבי) לגבי אבוה (פי' רשב"ג אביו של רבי) תני ליה עובדא א"ל צריך הויתה עביד כוותיה (פי' מאחר שר' מנא הוא תלמידו של ר' יהודה היה לך לנהוג כמנהג מקומו כר' יהודה ושלא לבקש אצלו אכילת ירק).

footnotes: ¹ שאמרו עליו בבבלי ברכות (יו"ד ב') "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו שכל מקום שהלך שם ביתו עמו" שהיה עשיר, וע' בפ"מ שכתב שהיה תלמידו של שמואל, כמדומה לו שהוא שמואל חבירו של רב, והוא בורכא שכבר נתבאר שהיה תלמידו של ר' יהודה.

הדא דתימר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחו"ל לארץ אבל משהתיר רבי להביא כו'. — צ"ל: עד שלא התירו רבותינו להביא ירק מחו"ל לארץ אבל משהתירו רבותינו להביא כו' (פי' שכבר מבואר למעלה שעוד לפני רבי התקינו שיהא מותר להביא ירק מחו"ל לארץ, וה"נ תניא בתוספתא סופ"ד רבותינו התירו שיהו מביאין ירקות מחו"ל וגם בבבלי סנהדרין י"ב א' איתא אין מביאין ירק מחו"ל לארץ ורבותינו התירו).