שתים שהן ארבע לחיוב כו'. — צ"ל: מהו שתים שהן ארבע (פי' זה שייך על משנה א' דפ"א דשבת) שתים לחיוב ושתים לפטור או ארבע לחיוב וארבע לפטור נישמעינה מן הדא שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה ב' שהן ד' יציאות השבת ב' שהן ד' א"ר בא תמן כולהון לחיוב ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני הדא אמרה ד' לחיוב וד' לפטור א"ר יוסי מתניתא אמרה כן שבועות ב' שהן ד' לא לחיוב ודכוותה יציאות השבת ב' שהן ד' לחיוב ועוד מן הדא דלא תנינן דלתות ההיכל שתים שהן ארבע הדא אמרה לחיוב אתינן מיתני ברם תמן לא לחיוב ולא לפטור וניתני י"ב פטור א"ר חייה בר אדא לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא חיוב אהן פטור דתנינן הכא מותר כו' (וביאור ענין זה תמצא בהערותינו ברפ"א דשבת, עמ' 145).

ר' לעזר בשם ר' לעזר בשם ר' אבון. — צ"ל: ר' לעזר בשם ר' אבון (והמלות "ר' לעזר בשם" נכפלו בטעות, ור' לעזר דהכא הוא ר' לעזר ב"ר יוסי ע' מ"ש במע"ש פ"א ה"ב, עמ' 112).

יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא א"ל לומר שאם אין בקי כו'. —צ"ל: א"ל לומר שהן מצטרפין זה עם זה ומניין שמצטרפין זה עם זה כו' אף ארבע מצטרפין זה עם זה ר' לעזר בשם ר' אבון כו' (וכ"ה בר"ש נגעים פ"א מ"א בשם הירושלמי וכבר כתבנו למעלה דר' לעזר זה הוא ר' לעזר ב"ר יוסי) ואל יאמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע א"ל לומר כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים א"ל ויאמרו מראות נגעים ארבע (ונשמט מן "ארבע" עד "ארבע") א"ל לומר שאינו זה למעלה מזה (פי' כסדר שלג, סיד, צמר לבן וביצה, דהיינו בהרת ותולדתה ושאת ותולדתה וכמו ששנינו בנגעים פ"א מ"א; אלא סדרן הוא שלג צמר לבן סיד וביצה דהיינו בהרת ושאת שהן האבות ואח"כ תולדת בהרת ותולדת שאת).

והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא כו'. — פי' דכתיב (ויקרא י"ג ד') ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור וגו' ועל כרחך שאין הכתוב מדבר בבהרת עצמה דודאי בהרת שהיא מראה ראשונה מראה עמוק מן העור ע' פרש"י שם, אלא בתולדת בהרת הכתוב מדבר וכתיב בתריה וראה הכהן והנה כהה הנגע וגו' ואם פשה תפשה וגו' וטמא הכהן, ומזה יוצא דתולדת בהרת שכהה ופשה טמא אבל כהה מן הכהה אפי' פשה טהור, ומכאן יש להוכיח דסיד שהיא תולדת בהרת אינו אלא מראה שלישי וכהה היא מראה רביעי דהיינו קרום ביצה וכהה מן הכהה היא מראה חמישי שהוא למטה מקרום ביצה וטהור אבל אם נאמר שסיד שהיא תולדת בהרת היא מראה שני נמצא דכהה מן הכהה דהיינו מראה רביעי ה"ז טמא וע' ספרא תזריע על הכתוב י"ג נ"ו.

ר' חנינא בשם ר' אחא בר אחווא. — צ"ל: ר"ח בשם ד' א ד א בר אחווא (וכן באותו עניין בבלי ו' ב' "ר' אדא בר אבא" ואבא כמו "אהבה" והיא "אחווה" בלשון ירושלמי, וזה נעלם מסה"ד ערך ר' אדא בד אהבה).

א"ר לעזר ב"ר יוסי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה שאינן זה למעלה מזה כו'. — צ"ל: מתניתא אמרה שהן זה למעלה מזה (פי' כסדר ששנינו בריש נגעים בהרת ותולדתה שאת ותולדתה) אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור (פי' דשאת היא מראה ג' וכהה מן הכהה שהיא מראה חמישי טהוד שהיא למטה מקרום ביצה) יש לה מראה שני כו' חמי מה מר שלישי יש לה שני לא כל שכן ומה חמית מימר בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא (פי' וסוף ברייתא זו "לא כל שכן שיהא לה מראה שני" ולמה הוצרכו ללמוד משאת דמבהרת עצמה יש ללומדה מאחר שמראה שלישי שלה טמא מראה שני לא כל שכן) זו שֶׁאַת מונה של שאת כקרום ביצה (פי' ברייתא זו אתיא כר"מ דסבר בראש נגעים דשאת כקרום ביצה ושנייה לה כצמר לבן ולפ"ז תולדת שאת יותר לבנה משאת ולכן אין ללמוד שנייה לבהרת מבהרת עצמה שהיינו אומרים דכמו שתולדת השאת יותר לבנה משאת ה"נ יש לומר שנייה לבהרת יותר לבנה מבהרת ומאחר שזה אי אפשר שאין בעולם יותר לבן מבהרת לכך אין תולדה לבהרת לכך ילפינן משאת דיש לה שנייה וכ"ש בהרת יש לה שנייה ומאחר שאין לה שנייה למעלה הימנה מוכרח שהשנייה היא למטה הימנה; והא דתני "אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור" אף דגם הכהה שלה בלבד טהור דהא למטה מקרום ביצה טהור נקיט הכא משום סיפא בבהרת. וע' פ"מ שנדחק לפרש כפי נוסח שלנו והרבה דברים כדרכו כדי ללחוש על המכה ולא הועיל כלום).

אבל דברי חכמים שאת ובהרת אחת ספחת שנייה לזה ולזה. — צ"ל: שאת ובהרת שתיים ספחת אחת (פי' דבין סיד ובן קרום ביצה נקראין בתורה בשם אחד "ספחת") שנייה לזה ולזה מתניתא אמרה כן (נגעים פ"ז מ"ב) נעשית מספחת שאת (פי' שמצמר לבן שהוא שאת נעשה "מַסְפחת שאת" דהיינו קרום ביצה שהיא כהה משאת) או מספחת עזה (פי' שמבהרת שהיא עזה כשלג נעשה "מַסְפחת עזה" שהיא מראה סיד ומדמכנה במשנה זו לשניהן לסיד ולקרום ביצה בשם "מספחת" מוכח שדורשין "ספחת" שנייה לזה ולזה וע' באליהו רבא נגעים שם).

מה חמית מימר הפנימי תולה כו'. — יש להחליף הגירסא ובתחלת הלכה זו צ"ל: א"ר יעקב בר אחא מילה חמית כו' דילמא דא היא מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר או החיצון תולה והפנימי מכפר או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו מאי כדון א"ר אמי בשם ריש לקיש והתודה עליו (פי' דכתיב בשעיר המשתלח) עוונות אלו הזדונות פשעיהם אילו המרדין חטאתם אלו השגגות כשהוא אומר ונשא השעיר עליו את כל עוונותם (כגירסת שירי קרבן) תפש כו' ר' אילא בשם ר' יסא לתלייה (פי' שעל שגגות שלא נודעו לו עד יוהכ"פ שעיר המשתלח תולה עד שיתודע לו ויביא קרבן ששעיר המשתלח אינו מכפר על עבירות שסופן להתודע לו) כו' יצאו שגגות שאין בהם חיוב קרבן שייר כו' מה שיירתה יש בה ידיעה בתחילה אבל אין בה ידיעה בסוף (פי' שבזה אינו אלא תולה עד שיתודע לו ויביא קרבן שאינו מכפר על עבירה שסופה לבוא לידי חיוב קרבן כמו ששעיר המשתלח אינו מכפר על שגגה שסופה לבוא לידי חיוב קרבן).

קבעו לתלייה שלא ישתנה. — ע' יומא פ"ו ה"א דף מ"ג ע"ג ומ"ש שם (עמ' 257).

ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי רח"ש מחמת ר"ח באין כו'. — צ"ל: ר' בא בר ממל בעי מעתה אחד משני שעירי רה"ש מחמת ר"ח בא ותימר כו'.

שאין קרבנות הצבור נקבעין אלא בקבוע. — צ"ל: שאין קרבנות הצבור נקבעין אלא בשחיטה (וכ"ה ביומא רפ"ה ושקלים פ"ד ה"ה, ועוד יש להגיה "אלא בקריבה" וענין "קריבה" ג"כ היא שחיטה וכדאיתא למטה "לשם אותו הזבח שהוא קרב").

א"ר יוסי דרומייא קומי ר' יונה. — צ"ל: א"ר יהושע דרומייא קומי ר' יונה (ע"ל סופ"ו וכעין זה בסוכה סופ"ד, אבל ר' יוסי דרומייא לא נמצא עוד בשום מקום בירושלמי והיוחסין לא הביאו).

מכפרת היא על כורחו כו'. — צ"ל: מכפרת היא. אי אפשי שתכפר לי אינה מכפרת לו על כורחו האומר אין יוהכ"פ מכפר מכפר הוא לו על כורחו.

ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן כו'. — צ"ל: אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן (פי' דזה שאמר ר"ש דם הפר מכפר על הכהנים הוא בדבר שיש בו חיוב קרבן דהיינו בשהיתה לו ידיעה בתחילה) אנן קיימין יאות לא תנינן משיח (פי' דסבר ר"ש בהוריות פ"ב מ"ח דאין משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו) אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח אשכח תני כהן משיח כו'.

שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל פעם שנייה כו'. — צ"ל: צריך להתוודות עליו פעם שנייה כו'.