Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Shevuot Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
על דעתיה דריש לקיש נטמא ונעשה לו כו'. — צ"ל: על דעתיה דריש לקיש (פי' דלר' יוחנן שפיר נפשטה שאלת ר' ירמיה אבל על דעתיה דריש לקיש עדיין תיבעי לך, ואח"כ מתחיל ענין חדש ושאלה אחרת) נטמא ונעשה לו הדבר ספק כו' ויהא חייב תפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דאיתפלגון כו' (ובשאר כל הסוגיא העיקר כמו שהגיה בק"ע וכביאורו, ודלא כפ"מ שהרבה דברים כדי לקיים את דחוקיו כדרכו ברוב המקומות ולא הועיל כלום כי המבין יראה כי הפרוץ מרובה על העומד).
והתנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת כו'. — פי' ובטהרות פ"ד מ"ז שנינו כל הספיקות הטהורים וביניהם נמנה ספק רה"ר, ובתוספתא שם פ"י מבואר דטהור אף לתרומה וכ"כ הר"ש בפרה פי"א מ"ב ומאחר שאין מתירין לספק רה"ר לעשות לכתחילה ה"ז כתלוי ונשפך לחטאת, וקשיא הא דתנן כל הטהור לתרומה טהור לחטאת דהא איכא ספק רה"ר הטהור לתרומה ונשפך לחטאת.
מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הזבח כו'. — צ"ל: בדבר שאינו בא מחמת הוכח (פי' כגון שני שבילין ברה"ר אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן הלך) מה דמר ר' יוחנן בדבר שבא מחמת הוכח (פי' כדתני בתוספתא טהרות פ"ו שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות ע"כ ובבבלי נדה ז' א' שלא תאמר בהוכחות שנינו כמו שני שבילין וע' פרש"י ותוספות שם; ולשון הוכחה מצוי בירושלמי ע' תרומות פ"ד ה"ט כולן נעשו הוכיח ובשקלים פ"ח ה"ב נעשו הוכיח ובריש פ"א דביצה יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן) ר' הושעיה אמר מתירין אותו לעשות הכל מודים שאם עבד ועשה טהור מחלפה שיטתיה דר' יוחנן מחלפה שיטתיה דר' הושעיה דאיתפלגון (פסחים סופ"ח ונזיר פ"ח ה"א) נזיר שנטמא בספק רה"י (פי' ספק טומאה שברה"י) ר' הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח (פי' הנה ר' הושעיה מחמיר בספק טומאה ור' יוחנן מיקל ולענין ספק טומאה ברה"ר כאן הם מחליפים שיטתם) כאן ברה"י כאן ברה"ר (פי' דוקא בספק טומאת רה"י מחמיר ר' הושעיה אבל בספק טומאת רה"ר הוא מיקל שספק טומאה ברה"ר טהור) כל שכן מחלפה שיטתיה דר' יוחנן לא אמר ר' יוחנן אלא לחומרין (פי' דאף ר' יוחנן מודה דספק טומאה ברה"ר טהור מה"ת אלא שחכמים החמירו שלא לעשות לכתחילה, ולהפך בספק טומאה ברה"י הוא מודה דטמא מה"ת אלא שחכמים החמירו שיהיה בספק נזיר טמא ולא יגלח) והא ר' יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה כו'.
הראשונה עד שלא נתגייר והשנייה משנתגייר. — כל זה יש למחוק כאן והוא הוספה מתלמיד טועה שהוסיף מהוריות פ"ג ה"ג וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב.
הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא (פי' לא אמרינן שלא עלתה לו אלא ודאי עלתה לו) הא מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה קלה לא (פי' ה"נ עלתה לו).
ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכו לו סככות כו'. — צ"ל: ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכו לו סככות ופרעות מאחר כו' ר' ינאי כולן תורה הן אצל תרומה כמי שהוא טומאה חמורה (פי' ולא עלתה לו טומאה חמורה כדאמר לעיל).
ר' יסי בעי מה אנן קימין אם בששכחו לעולם כו' אם שחזר ומשחו כו'. —צ"ל: אם בששכחו לעולם (פי' ששכח שהוא הלך בשביל ראשון ולא נזכר לו כלל) שביל אחד הוא (פי' ולמה חייב לת"ק ומאין נודע שהלך בשני השבילין) אם שחזר ונזכר שני שבילין הן (פי' ולמה פוטר ר"ש הרי הלך בשניהם וטמא בודאי) כו' ניחא תמן (פי' באנדרוגינס) משום ספק ידיעה אינה כידיעה ברם הכא (פי' בשני שבילין) ידיעה ודאי היא (פי' ואף שאינו יודע באיזה שביל היא הטומאה מ"מ יודע הוא שנטמא בקבר הנמצא באחד מהם, ומה דאיתא כאן בינתיים מיותר והגה"ה היתה מן הצד מתלמיד טועה לפרש ענין הירושלמי כאן ובטעות הכניסוה הסופרים בפנים ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב).
נכנס למקדש כסבור כנסת מהו. — פי' שהיה יודע שיש מקדש בירושלים אבל כסבור על מקדש זה שנכנס בו שאינו מקדש אלא בית הכנסת אם זה הוא כהעלם מקדש או לא וע' בבלי י"ד ב'.
כן אנו אומרים היה יודע שיש טומאה בעולם אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן כו'. — צ"ל: אלא אינו יודע אם טמא הוא (פי' שלא ידע דשרץ זה שנגע בו הוא טמא) שתהא ידיעה אלא כי אנן קיימין בבריא לו שטמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ובא בבריא לו שהוא מקדש ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש.
רבי אומר בתחילה. — צ"ל: ר' יהודה אומר כתחילה (ע' מ"ש בסנהדרין פ"א ה"ב דף י"ט ע"ב, עמ' 511).
שיעור השתחויה עשר אמות. — ע' יומא פ"ג ה"ג ובבלי שבועות ט"ז ב'.
היה בארוכה עשרים ובקצרה עשר הילך חמש אין ייזיל בדא חמש כו'. — צ"ל: הילך חמש אין ייזיל בדא חמש עשרה (פי' שאם הלך בארוכה חמש אמות ונמלך לצאת בקצרה הרי הוא צריך לחזור לאחוריו חמש אמות להגיע למקום שעמד בו תחלה ומשם יצא בקצרה עשר אמות וביחד ט"ו אמה) ואין ייזיל בדא ט"ו (פי' וכן אם לא יחזור לאחוריו אלא יצא באותו דרך ארוכה יש לו גם כן עוד ט"ו אמה והרי שני הדרכים שוים) א"ר יוסי כו' (וראיתי בפירוש ר"ח בבלי י"ז א' שהעתיק כנוסח שלפנינו).
היה בארוכה שלשים ובקצרה עשר הולך חמש אין ייזיל בדא חמש כו'. —צ"ל: אין ייזיל בדא חמש עשרה (פי' שאם יחזור לאחוריו חמש למקום שעמד בו תחלה וילך בקצרה עשר הרי ילך ט"ו) אין ייזיל בדא כ"ה (פי' ואם לא יחזור לאחוריו אלא ילך עוד באותה ארוכה יש לו עוד כ"ה והרי הלך בעשר אמות יותר מאילו היה חוזר לאחוריו והולך בקצרה לפיכך הוא חייב, אבל אם הלך בארוכה תשע וחזר לאחוריו ויצא בקצרה עשר אמות ה"ז פטור שלא הוסיף אלא ט' אמות ואין בו כדי השתחויה ואם לא חזר לאחוריו ויצא בארוכה ה"ז חייב משום י' ראשונות).
כהנא אמר א"א שלא היתה בה ידיעה בתחילה כו'. — צ"ל: כהנא אמר מפני שלא היתה בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים (פי' דהא דתנן במ"ד זו היא מ"ע שבמקדש שאין חייבין עליה ב"ד פר הטעם דב"ד פטורין בהוריית טומאת מקדש מפני שבזה צריך שתי ידיעות והעלם בינתיים וכאן אין העלמה לצבור שיודעין הן דזו טומאה וזה מקדש אלא שסמכו על הודיית ב"ד שמותרין הן) השיב כו' ויהיו כן במורים (פי' שגם כאן יש למצוא ב' ידיעות והעלם בב"ד שהודו דתחלה ידעו שאסור ונעלם מהם איסור זה והורו שמותר ושוב נודע להם שאסור) כו' מאי כדון (פי' ומה יתרץ ר' שמואל בר אבדימי שסבר דסגי בהעלמות וידיעת ב"ד) כו'.