Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Shevuot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל כו'. —צ"ל: ואם סבור שאין בו שבועה (פי' שאין זו שבועה כל עיקר) ונשבע שלא אכל ר' בא ר' יהודה כו'.
אלא כי אנן קיימין כל שהוא כל שהוא אכילה כו'. — צ"ל: אלא כי אנן קיימין בסתם ר"ע אמר כל שהוא אכילה ורבנין אמרין אין כל שהוא אכילה מה מפקה מביניהון כו'.
ר"ל אמר אפי' בכולל אין שבועות חלות על האיסורין: ה"ד שבועה שלא אשתה כו'. —צ"ל: אפי' בכולל אין שבועות חלות על האיסורין ומתניתא במפרש חצי שיעור בדא ר"ש פוטר כו' על דעתיה דר"י דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין ניתני שש חטאות באומר שבועה שלא אוכל ואכל (פי' דתנן בכריתות פ"ג מ"ד "יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכיפורים" והא משכחת לה נמי חמש חטאות בכולל) כו' אם באומר שבועה שלא אוכל כל ימות השנה הרי הפסח בתוכן (פי' וחייב לאכול מצה בפסח והוי כמפרש שלא יאכל מצה בפסח ואין שבועה חלה ע"ז כדאיתא למטה) אם באומר שלא אוכל עשרת הימים הללו ויוהכ"פ בתוכן כמיחל שבועה על האיסורין (פי' ואין שבועה חלה על האיסורין) כו' ולמה לא מר שבועה שלא אוכל משחיטת פלוני אין בה חלב בשוחט צביים (פי' אפשר שפלוני ישחוט רק צביים שאין חלבן אסור וחלה עליו שבועתו ואף אם שחט אח"כ בהמה חלה שבועתו אף על החלב בכולל ואין זה כמיחל שבועתו על האיסורין מאחר שאפשר שלא יהיה לעולם שום איסור) אין בה גיד הנשה (פי' בתמיה דגם בצביים יש איסור גיד והוא כמיחל שבועה על האיסורין ואין השבועה חלה) בעופות (פי' הא אפשר שפלוני לא ישחוט אלא עופות ואין בהן לא חלב ולא גיד הנשה) אין בהן דם ר' חיננא בעי ולמה לא מר שבועה שלא אוכל סתם (פי' וחל בכולל על יוהכ"פ ואין זה כמיחל שבועה על האיסורין מאחר שלא אמר "ימים הללו") בגין ר"ש (פי' דלית ליה איסור כולל חל) ואי כר"ש לא ניתני יוהכ"פ דתני בשם ר"ש תענו את נפשותיכם ממותר לכם ולא מאסור לכם אלא שזה בקבוע כו' שהוא בעולה ויורד ותני לא אתינן מיתני אלא כו' שבועות יש להן היתר אחר איסורין תמן תנינן ר"מ אומר אף אם היה שבת והוציאו בפיו חייב הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוהכ"פ כלום אמרו אין אבות מלאכות ביוהכ"פ אלא שאם עשה כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כו' (וע' יומא פ"ג ה"ו).
לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני כו'. — צ"ל: לא סוף דבר אשתו אלא אפי' פלוני (פי' דהא דתנן "קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא אכל נבילות כו' אשתו אסורה" אין זה אלא משל וה"ה אם אמר קונם פלוני נהנה לי) לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט (פי' אפי' אמר מפורש אם אכלתי היום נבלות וטרפות שקצים ורמשים ונמצא שאכל אשתו אסורה) לא סוף דבר לשעבר (פי' שאמר אם אכלתי היום) אלא אפי' לבא (שאמר בלשון עתיד "אם אוכל היום" ואח"כ אכל נבלות ולא אמרינן שבשעת שבועה לא עלה בדעתו שיאכל נבלות ולא נתכוין על אכילת איסור) לא סוף דבר ר"ע (פי' דאמר בריש פרקין דאכילת כל שהוא חשובה אכילה לעגין שבועה וא"כ י"ל דאם אמר אם אוכל היום נתכוין ג"כ על פחות מכשיעור נבילות וטרפות שאינן אסורין מה"ת ואם אח"כ אכל פחות מכשיעור אשתו אסורה) אלא אפי' רבנין (פי' דסברי דאין אכילה פחות מכזית מ"מ אם אכל כזית מנבלות וטרפות אשתו אסורה) לא סוף דבר נבילות כו' (וע' בבלי כ"ד א' דמעיקרא אכל) כו'.
לכל אשר יבטא פרט לקטן. — צ"ל: לכל אשר יבטא האדם פרט לקטן.
ואינו חייב על העלם חפץ ותן העלם חפץ כו'. — צ"ל: ואינו חייב על העלם חפץ ויהא חייב על העלם חפץ כעל העלם שבועה כר' ישמעאל דאמר חייב כו'.
כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דברים שיש בהן הרעה והטבה כו'. — צ"ל: מה הפרט מפורש דברים שהן לבא אף כל שהן לבא: א"ל ר"ע א"כ אין לי אלא דברים (ונשמט ע"י הסופר מן "דברים" עד "דברים") "שיש בהן הרעה והטבה כו' (כל זה פיסקא ממשנתנו) ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך ר' הילא בשם כו' משם שבועת ביטוי א"ל ואית לך דברים שאין בהן הרעה כו' אע"ג דאית לי דברים שאין בהן הרעה והטבה דלית אינון כתיבין אית בהן משום הרעה והטבה (פי' דפעמים יש בזריקה הרעה והטבה כגון שיזרוק אבן על ראשו או שלא יזרוק) הא לשעבר לית הוא לבא.
א"ר מני כיני מתניתא חייב דברי ר' יהודה ב"ב. — צ"ל: חייב כדברי ר' יהודה ב"ב (פי' שלנוסח "דברי" משמע דגם לריב"ב פטור).
לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן כו'. — צ"ל: לא טעמא דאהן טעמא דאהן טעמא דריש לקיש משום שאינו ראוי לקבל התרייה (פי' דהתריית ספק הוא וריש לקיש סבר ביבמות סופי"א שאין מקבלין התרייה על הספק) טעמא דר' יוחנן משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה (פי' וסבר דמקבלין התרייה על הספק ביבמות שם).
בעי חיפה מיבדקיניה כו'. — ע' מ"ש על זה בנדרים פ"ב ה"ג, עמ' 401.
שבועה שאין אנו יודעין לך עדות לוקין משום שבועת עדות כו'. — צ"ל: שבועה שאין אנו יודעין לך עדות חייבין משום שבועת עדות (פי' דעל זדון העדות חייבין קרבן כבפ"ד מ"ב) שבועה שלא נעידך לוקין משום שבועת שוא (משנה שלימה היא).
לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך שניהן בדיבור אחד נאמרו. — ביאור הענין לפי פשוטו דכבר נודע שדרך הכתוב להקדים את הפעל לפני השם כמו (במדבר ט"ו ל"ח) ועשו להם ציצית וגו' ונתנו על ציצית; אבל במקום שהכתוב בא להוציא את הדבר מענין שלפניו אז הוא מקדים ע"פ רוב את השם לפני הפעל כמו (בראשית ד' ב') ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה, ועוד (ויקרא ב' י"ב) קרבן ראשית תקריבו אותם. ולפ"ז אם היה כתוב כאן "עשה לך גדילים" היה זה דבור מיוחד ומאחר שכתיב גדילים תעשה לך ה"ז מוכיח שהוא סוף דיבור שלפניו ובא הכתוב לומר שזה שאמרתי לך לא תלבש שעטנז אינו נוהג בציצית אבל גדילים תעשה לך משעטנז זה שאסרתי לך במקום אחר.
מה מפקה מביניהן שינה בפני שנים והשליכו לים כו'. — צ"ל: שינה בו בפני שנים ואחד בסוף העולם מכירו והשליכו לים כו' (וע' מ"ש ע"ז בנדרים פ"ג ה"ב, עמ' 401).
[השלמות: קורי פולי בריכסון. — פי' אדוני חזר להמטר בל"י (רמד"ל).]
שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום כו'. — צ"ל: שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכל היום (פי' שום מאכל בעולם) ואכלה ר"י אמר קיים את הראשונה וביטל לשנייה (פי' דשבועה שנייה חלה עליו לאוסרו מלאכול ככר זו בכולל כמו שסבר ר"י לעיל ה"ג דשבועה חלה על האיסורין בכולל) ר"ל אמר קיים לראשונה ולא ביטל לשנייה (פי' דאין שבועה שנייה חלה על ככר זו שכבר נשבע עליה לאוכלה היום דר"ל סבר לעיל ה"ג דאין שבועה חלה על האיסורין אפי' בכולל) שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכל היום (פי' כל מאכל שהוא) ואכלה ר"י אמר ביטל את הראשונה וקיים לשנייה (פי' דסבר שיוצא ידי שבועה שנייה באכילת ככר זו שכבר אסרה עליו בשבועה ראשונה וכדסברי חכמים בתוספתא רפ"ו שיוצא באכילת פגול ונותר וטמא) ר"ל אמר כו' (פי' סבר שאין דעתו בשבועתו השנית על הככר שכבר אסר על עצמו בשבועה ראשונה) שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכל היום ואכלה כו' שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכל היום ואכלה על דעתיה כו' על דעתיה דר"ל אינו חייב אלא אחת אף ר' יוחנן מודה שאינו חייב אלא אחת שאינו (ונשמט מן "שאינו" עד "שאינו") אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' שמה שנשבע שנית שלא אוכל היום היתה כוונתו לזרז עצמו על שבועה ראשונה שלא יאכל אותה ככר ואין שבועה חלה על שבועה ולכן אינו חייב אלא אחת וכן י"ל ברישא בנשבע שיאכל היום ככר זו וחזר ונשבע שיאכל היום שנתכוין בשבועה שנייה על אותה ככר עצמה וכדי לזרז את עצמו ולכך אם אכל אותה ככר לר' יוחנן אין צריך לאכול עוד שום מאכל, ע' פ"מ שביאורו עקול ופתלתול וטובה היתה לו פה השתיקה או להודות ולומר לא ידעתי).