תני מפי עצמו בשבועת העדות כו'. — ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ח (עמ' 68).

פרט למכחש באחד השותפין פרט למכחש בעדים ובשטר א"ר יוסי כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: פרט למכחש בעדים ובשטר ויעשה ככופר בחלקו (פי' של שותף זה שכפר בו) ויהא חייב כהדא דתני שניים שהפקידו כאחד וביקש האחד ליטול את שלו אין שומעין לו (פי' ולכך אם כפר באחד מן השותפין ה"ז פטור) אחד שהפקיד לשנים כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה ומה אילו נשבע ונשבע ונשבע שמא אין מביא קרבן על חצי פרוטה תמן כל שבועה חלה על ש"פ הכא אין שבועה חלה על ש"פ א"ר יוסי הדא אמרה שניים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה (פי' ולפיכך אחד שהפקיד לשנים ש"פ כל מי שכפר ה"ז חייב שקרבנו הוא על פרוטה שלימה) ולא עבדין כן ר' לא ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין כו' (והר"נ פרק זה העתיק כנוסח שלפנינו וגם היה לפניו השמטת דברים בירושלמי ונדחק בו ע"ש).

מתניתא (פי' דהודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דמשמע אפי' יש עדים שאכלו) בשאין יודע בעדים (פי' שזה הכופר לא ידע שיש עדים שיכחישו אותו, ודלא כפ"מ שפירש שאין התובע יודע בעדים).

בן עזאי אומר ג' אבידות הן ביודע בה ובמוצאיה כו'. — צ"ל: ביודע במוצאיה ולא בה (וכ"ה בספרא פ' ויקרא ובבלי ב"ק ק"ה ב' ע"ש) בה ולא במוצאיה כו' ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לית כן (פי' שאין ברייתא זו מתוקנת) ר' יוסי בעי ויהא כן לפטור (פי' ומפני מה א"ר יוחנן לית כן) א"ר מנא לית כן ג' אבידות ביודע במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה (פי' בתמיה דלא בה ולא במוצאיה הרי באמת הוא נשבע וכ"ה בבבלי שם) בה ובמוצאיה נן קיימין אלא שמכחש בה ובמוצאיה (פי' דהא דתני "לא בה ולא במוצאיה" היינו שמכחש בשניהם אע"פ שיודע בשניהם) תמן אמרין כיני מתניתא בה ובמוצאיה (וכ"ה בבבלי שם ומה דאיתא בינתיים כאן מיותר).

א"ר יוסי קרובין שכאן למידין מרחוקין שלהלן כו'. — צ"ל: א"ר יוסי כר"מ ברם כרבנין קרובין שכאן למידין מקרובין שכאן (פי' כמו שקרוב מפי עצמו חייב בשבועת הפקדון ה"נ קרוב מפי אחרים) ר' יודן קפודקייה בעי השביע עליו ה' פעמים מפי אחרים בפני ב"ד מהו שלא יהא חייב על כולן אלא אחת (פי' לר"מ שלמדין מפי אחרים בפקדון מעדות, ובעדות אם השביען בפני ב"ד ה' פעמים אינו חייב אלא אחת) כו' מתניתא היא (פ"ד מ"ג) א"ר שמעון מה טעם (פי' שבעדות בפני ב"ד אינו חייב אלא אחת) מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל והוא יכול לחזור ולהודות חייב על כל אחת ואחת ר' ירמיה בעי מאחר דר"מ עבד מפי אחרים בפקדון כפי אחרים בעדות מהו שיקבענו לקרבן בלא תביעה (פי' שבעדות אינו חייב קרבן אלא בתביעה) ייבא כהדא (תוספתא פ"ד ושם בשינוי הסגנון) מה את בא אחרי שבועה שאין לך בידי כלום (פי' שום פקדון) משלם קרן וחומש כו' מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים בקנסות מהו שיהא פטור (פי' שמפי עצמו בפקדון קרקע וקנס פטור ובעדות חייב ע' מ"ש לעיל ס"ד סוה"ג, עמ' 514) מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים.

ר' אבהו ר' ירמיה בעי אמר שבועה חטין וחטין כו'. — צ"ל: ר' ירמיה אמר ר' אבהו בעי שבועה כו'.

ר' יוסי בעי שבועה שבועה אין לך בידי מהו א"ר יוסי נישמעינה כו'. — צ"ל: אין לך בידי מהו א"ר יוסי בר בון נישמעינה כו' (וכעין זה לעיל פ"ג ה"ח).

אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה כו' (עד סוף הלכה זו). — כל זה אין מקומו כאן ושייך למטה בה"ד כמו שנכתוב שם.

א"ר בא אף ר' יסא מודה בה כו'. — צ"ל: אף ר' יהודה (כגירסת ק"ע) מודה בה אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה כו' (דלעיל סוף ה"ג עד) פטור על השאר. נמצא שאין בידו חטין מהו שתחול כו' מתניתא מסייעא למה דאמר ר' זירא כו' והשנייה אסורה ר' שמעון אומר (כ"ה בנזיר פ"ד ה"ג) אם אמרה לא נתכוונתי כו' (וצ"ל כמו שהגיה הק"ע "חברייא אמרין חלה ר' זירא אמר לא חלה" וסברי חברייא דלר"ש היא שבועה אחת על כולן ואם יש בידו אפי' רק מין אחד כבר עבר על השבועה).

לא היפר לה בעל הראשונה ועמדה בנדרה לוקה שנייה מהו כו'. — ע' תיקון וביאור סוגיא זו בנזיר פ"ד ה"ג (עמ' 434).

היך עבידא פרוטה כו'. — צ"ל: היך עבידא פרוטה חטין פרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נפרטין לג' קרבנות שליש פרוטה חטין שליש פרוטה שעורין שליש פרוטה כוסמין נכללין לקרבן אחד. היו בידו ארבעה מינין שני מינין בפרוטה ושני מינין בשתי פרוטות אפי' כן נכללין ונפרטין ליידא מילה לחייבו ג' קרבנות (פי' אף שיש כאן כלל ופרט כאחד) ר' יוחנן בשם ר' ינאי כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).

א"ר חיננא ע"ד דר"מ בין שאמר חטין כו'. —ע' תיקון וביאור סוגיא זו בגיטין פ"ט ה"ז (עמ' 426).

דברי ר"ש עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו כו'. — צ"ל: לדברי חכמים אין עיקר תביעה קנס א"ר אילא דברי ר"ש כתובעו קנס בושת ופגם (פי' ואם תובעו מפורש קנס בושת ופגם עיקר תביעתו קנס שאמר תחילה ופטור) דברי חכמים כתובעו בושת ופגם וקנס (פי' ואם היה תובעו מפורש כן היה חייב וה"ה אם תובע סתם) רבנין אמרין דברי ר"ש כתובעו דבר אחד (פי' רק קנס בלבד אבל אם היה תובעו מפורש ג' דברים גם ר"ש מודה דחייב) דברי חכמים כתובעו ג' דברים ר' זעירא בעא קומי ר' יסא כו' א"ר יוסי דסבר כרבנן (פי' דר' זעירא סבר דמחלוקת ר"ש וחכמים הוא כאוקימתא דרבנין ולכך תמה ר' זעירא על ר' יסא) א"ר מנא ואפי' דו סבר כר' אילא דברי ר"ש כתובעו ג' דברים (פי' ואפי' הכי הוא פטור) ברם הכא (פי' לר' יסא בשם ר' יוחנן) כתובעו דבר אחד (פי' אבל אם היה תובעו מפורש ג' דברים היה חייב לר"ש ור"ז סבר כר' אילא ולכך תמה על ר' יסא).

אין לי אלא דברים שאינו משלם עליהן את הקרן כו'. — צ"ל: אין לי אלא דברים שהוא משלם עליהן את הקרן כו' לשקר ומוציא שם רע לאו קנס הוא (פי' דאין בו ממון כל עיקר) תיפתר בשעמד בדין ואם בשעמד בדין אמור סופה (ספרא פ' ויקרא שם) ר"ש אומר יכול האומר לחבירו אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית, אמר לו עבדו הפלת את שיני וסמית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סמיתי יכול יהא חייב ת"ל וכחש בעמיתו בפקדון וגו' מה אלו מיוחדים שאינן קנסות יצאו אלו שהם קנסות ואין בשעמד בדין לית הוא קנס (ונשמט מן "קנס" עד "קנס") א"ר ירמיה ר"ש כדעתיה דאמר (כתובות פ"ד מ"ב) במגבה הדבר תלוי (וע' בבלי כתובות מ"ב ב').