אמר תמן הוחזק המשכון בידו כו'. —צ"ל: אמרין (וע' בפירוש ר"ח בבלי מ"ב ב' שהעתיק "אמרי") תמן לא הוחזק המשכון בידו (פי' שבמעשה דנהרדעא לא היו שם עדים שיש בידו משכון אלא שהודה מעצמו) הכא הוחזק המשכון בידו (פי' שהרי תפסו ממנו בשוק בפני העוברים ושבים) שמואל אמר שאין השבועה זזה מביניהן (פי' אף שמה"ת לוה נשבע ונפטר אם יש איזה עיכוב שאין הלוה יכול לישבע נשבע המלוה ונוטל וה"ג תני במכילתא פ' משפטים שבועת ה' תהיה בין שניהם שאם זה שמחויב שבועה חשוד נשבע זה שכנגדו) רב ור"ל אמרי על רישא סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה חייב אם ישבע המלוה ה"ז נשבע ונוטל ואם ישבע הלוה מוציא הלה את הפקדון מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר איני יודע ר' בא ר' הונא בשם רב כו' אהן ידע (פי' הלוה יודע וחייב המלוה לשלם לו סלע) ר' יהושע דרומייא (ע' מ"ש לעיל פ"א ה"ח, עמ' 538) בעא קומי ר' יונה תמן את אמר (פי' בתובע מחבירו מנה והלה אומר איני יודע ע' ב"ק פ"י מ"ח) פטור וכא את אסר הכין תמן לית חיוב שבועה (פי' דהתם בב"ק לא מיירי כשתובעין אותו אלא כשהודה בעצמו ואמר איני יודע אם הלויתני ואם הפקדת אצלי) הכא אית חיוב שבועה.

ממשמע שנאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם כו'. — צ"ל: אין אנו יודעין שאם ישבע לא ישלם מה ת"ל כו' פטור מלשלם ולקח בעליו ולא ישלם הא אם לא ישבע ישלם (כל זה איתא לפנינו למטה ושייך כאן) ר' חגיי בעא קומי ר' יוסי עד כדון כר"מ אפי' כרבנן לא כן א"ר אסי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן א"ר חנינה הכל מודין בלשון תורה כו' (ומה שבינתיים מיותר).

א"ר יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד כו'. — צ"ל: אין לו אלא כנגד אותו היום בלבד (פי' וכמו דאיתא למטה בשם ר' חמא בר עוקבא, וכ"ה בבבלי ב"מ קי"ג א' "א"ר חמא בר עוקבא כנגד אותו היום של תביעה"; ונ"ל דר' יוסי זה דהכא הוא אמורא וחולק על ברייתא דר' חייא וע' תוספתא פ"ו דשם איתא דר' חייא וליתא לדר' יוסי) כר תבעו ביום אין לו אלא לילה (פי' שלאחר היום) לילה אין לו אלא יום (פי' אותו יום שאחר הלילה) וחרנה אמר כו' בשם ריש לקיש תבעו ביום אין לו אלא לילה לילה אין לו אלא יום הוי ריב"ח כו' (כן נראה לתקן ע"פ דברי הר"נ פרק זה ורמב"ם פי"א ה"ו משכירות).

היך עבידא תבעו ואמר לי לא אמר לך כו'. — צ"ל: תבעו (פי' לאחר זמן) ואמר לו לא אמרתי לך אותו היום אתן אותו היום כו' הקדים לו שכרו (פי' שטוען בה"ב שהקדים לו שכרו).

ואפי' מת השכיר יורשיו נשבעין ליורשי בה"ב. — צ"ל: יורשיו נשבעין לבה"ב (כן העתיק הב"י ח"מ ספ"ט מחודש ה' בשם תשובת הרשב"א, אלא שבסוף אותה תשובה משמע שגם לפניו היה כנוסח שלפנינו וע"ש).

א"ר לעזר כשתבעו בעדים יכיל מימר כו'. — צ"ל: א"ר לעזר כששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מאחר דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך א"ר יודן (כ"ה לעיל פ"ו ה"א בשם ר' יודן, אבל ר' יוחנן סבר שם דאומרים בממון מאחר) אין אומר בממון מאחר מתניתא פליגא על ר' לעזר בד"א בשזה אומר נתתי לך שכרך וזה אומר לא נטלתי אבל זה אומר שכרתני וזה אומר לא שכרתיך סלע קצצתי עמך וזה אומר שתים קצצת עמי המוציא מחבירו כו' והלה אומר לא שכרתיך (פי' בתמיה שאין אדם מעיז להכחיש את העדים וע' בבלי מ"ה ב').

יום ראשון נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דר' יוחנן ור' לעזר כו'. — צ"ל: נוטל בשבועה שנייה תפלוגתא דר' יוחנן ור' חייה רבה (פי' שחולקין בב"מ רפ"א בתובע לחבירו מנה והלה כופר בכל ועדים מעידין שחייב לו חמשים שלר' חייה ישבע על השאר כמודה מעצמו במקצת ולר' יוחנן לא ישבע וה"נ לאחר שנשבע השכיר על יום ראשון ובה"ב חייב לשלם לו ה"ל כאלו יש עדים שחייב לו מחצה לכך בה"ב חייב לו שבועה על יום שני אבל לר' יוחנן דפוטר שם ה"נ פטור) סלע אחד כו' סלע ראשונה נוטל בשבועה שנייה תפלוגתא דר' יוחנן ור' חייה רבה ר' הונא אמר אם בשנשבע באו עדים שהיתה עומדת באבוס (פי' בשומר חנם שנשבע שאבדה) כבר קנה בשבועה (פי' ופטור מלשלם; ואיני יודע מה שייך דין זה לכאן) כו' בשאכלו ואח"כ נשבע לו (פי' ובשעת שבועה לא היה לו מה לקנות שהרי כבר נאכל) מה דמר ר' הונא כו'.

מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תורה. — פי' כגון שהפקיד אצל שומר חנם את בהמתו וטען השומר שנגנבה ועוד הלוה לו מנה והודה במקצת, והתובע רוצה שישבע שבועה מיוחדת לכל תביעה ותביעה והנתבע רוצה לישבע שבועה אחת על הכל; וכעין זה לעיל פ"ו ה"ד המתן עד דיגלגל עלך כל דבעי ובסופא תשתבע על כולן.

שבועת תקנה על שבועת תקנה שבועת תורה על שבועת תקנה כו'. — צ"ל: שבועת תקנה על שבועת תקנה אבל לא שבועת תורה על שבועת תקנה ולא שבועת תקנה על שבועת תורה תמן זה נשבע ואינו משלם וזה נשבע ואינו משלם זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל ברם הכא זה נשבע ונוטל כו'.

ייבא כהדא יצא חבול מבין שניהן כו'. — צ"ל: יצא חבול מבין שנים שניהן פטורין (פי' ברייתא היא וה"נ שניהן פטורין במשכון) תמן אין שנים ראויין לחובלו (פי' שגם באחד שחובל בחבירו הוא דבר משונה כ"ש שאין תולין ששנים חבלו בו לכך שניהן פטורין) ברם הכא שנים (ונשמט מן "שנים" עד "שנים") ראויין למשכנו (פי' לכך אפשר ששניהן חייבין) ומה דמי ליה (פי' ובאיזה אופן דומה חובל למשכון, וכעין זה בתרומות פ"ו סה"ב "מה דמי לה פיטרי חמורות" ועוד בערלה פ"א ה"א).

ר' יהודה היה קורא חבטי. — צ"ל: היה קורא חככי (וכעין זה בתוספתא ב"ק פ"ט).

א"ר מנא קומי ר' יוסי ועוד מהדא דסנהדרין כר' ליעזר כו'. — ע' רה"ש פ"א ה"ט (עמ' 274) תיקון סוגיא זו.

בב"ד דלא חכמין ליה ויימר לון כו'. — צ"ל: בב"ד דלא חכמין ליה והוא קאים חייב לחבריה שבועה ויימר לון ההוא גברא חשוד הוא ומחלפא עליה (פי' שהחליפו השבועה על שכנגדו) ר' הושעיה כו'.

כהדא דמר ר' יודה בר שלום כו'. — צ"ל: כהדא ר' יודה בר שלום סמך כתפייא כו' קומי ר' שמי ממה דאילון קפלייא אמרין יהבתין לית סופיהון כו' אלא יסבון מקפלייא.

אמר לחנוני תן לי בדינר פירות כו' ר' חנינא אמר במחלוקת א"ר יהודה אימתי בזמן כו' מתחת ידי אחד מהן עוד היא במחלוקת. — צ"ל להפך דתחילה צ"ל: א"ר יהודה אימתי בזמן כו' מתחת ידי אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה ר' חנינא אמר במחלוקת. עוד היא במחלוקות. וביאור זה שדעת הירושלמי שענין דברי ר' יהודה הוא כעין פירוש רז"ה (ומובא בר"נ על הרי"ף) שר' יהודה חולק על רישא דחנוני ושולחני ואומר אימתי אני מודה לת"ק שישבע בה"ב בזמן שהקופה מונחת בין שניהן דנשבע בה"ב ונוטל אבל אם הקופה יוצא מאחד מהן המע"ה וכן בשולחני שהמעות מונחות בין שניהן; אבל בסיפא דחנוני ושולחני שנתן לו את הדינר ובע"ה תובע פירות או מעות היה נראה שאין ר' יהודה חולק בה, לכן בא ר' חנינא ופירש שגם בזאת חולק ר' יהודה דכמו שאמר בשכיר ונגזל ונחבל (משנה א' ב' וג') שאין בהן שבועה עד שיהא בהן מקצת הודאה ה"נ בסיפא דחנוני הוא סובר שאין החנוני נשבע אא"כ הודה בה"ב שנתן לו מחצית פירות ותובע עוד מחצית אז נשבע חנוני ונפטר וכן בסיפא דשולחני מודה בה"ב שנתן לו בחצי דינר מעות ותובע עוד חצי דינר מעות נשבע שולחני ונפטר, אבל אם יש מקצת הודאה החנוני והשולחני פטורין בלא שבועה.

היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן עוד היא במחלוקת כו'. — צ"ל: היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראייה (כ"ה בתוספתא פ"ו ובבלי מ"ז א', וביאור זה כמו שפירש רז"ה במאור פרק זה ומובא בר"נ שם, והש"ך ח"מ סו"ס צ"א וכן בהגהת הח"צ על הט"ז שם שנו וחשבו שפירוש זה מהראב"ד וגם מה שפירש הש"ך שם בפירוש ששי וכן מה שפירש בזה הח"צ שם אינו מחוור ואינו כפי סגנון הירושלמי ע"ש). עוד היא במחלוקת (פי' שבמשנה ז' בשולחני ג"כ מצריך ר' יהודה שיהא שם מקצת הודייה) הדא דת מר באכסנאי (פי' הא דאמר ר' יהודה אין דרך השולחני כו').

וכתובת אשה לא הוחזקה בידה כו'. — כאן חסר ומשובש ויש לתקן מכתובות פ"ט ה"ז.

ר' יוחנן בשם ר' ינאי אין נפרעין כו'. — ע' הנוסח בכתובות פ"ט ה"ח; וכאן ר' נתן במקום יש אומרים דשם, ואינה אלא הגה"ה ע"פ הבבלי הוריות (י"ג ב').

שטר היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידו כו'. — כאן חסר ומשובש ויש לתקן מב"מ סופ"א וע' מ"ש שם (עמ' 484).

הגע עצמך שהיה כהן ועבד עברי כו'. — צ"ל: הגע עצמך שהיה כהן (פי' מיוחס וה"ה בישראל ידוע שהוא מיוחס) בעבד עברי (פי' דמגלגל עליו שלא נמכר לו לעבד עברי) וכי יש עבד עברי בזמן הזה א"ר שבר"י בשכיר (פי' שמשביעו אם לא נשכר לו לזמן קבוע) דלא כן מה נן אמרין שכירות לא ממון הוא (פי' ומה קמ"ל ר' יוחנן) בעל בעל (פי' כתיב בדברים ט"ו ב' שמוט כל בעל משה ידו וכתיב בשמות כ"ב ז' ונקרב בעל הבית וגו').