Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כמזיד בספיקו כשוגג בודאו א"ר יוסי הדא אמרה כו'. — צ"ל: מזיד בספיקו כשוגג בודאו (פי' שאכל תרומה ולא ידע שהיא תרומה ודאי אלא שהיא ספק תרומה אבל יודע הוא שחייבין על תרומה מיתה וחומש ה"ז חייב קרן וחומש כמי שאוכל תרומה הידועה אלא שהיה סובר דזר מותר לאכול תרומה אבל בדבר שחייבין עליו חטאת אין הדין כן אלא שוגג בודאו חייב חטאת ומזיד בספיקו פטור מכלום) א"ר יוסי את אמר (בספרא פ' ויקרא ד' כ"ז) השב לו מידיעתה חייב קרבן על שגגתה כו' ואין יסבור רבב"ח כרשב"ל דרשב"ל אמר אין אכילה פחות מכשיעור אסור מן התורה והכא כו'.
[השלמות: רבי לעזר בשם רבי הושעיה על פרשה ישרוף. — ע"ה זבחים קי"ג א'.]
ומודי ר' ליעזר בפטרי חמורות שנפלו כו'. — ע' היטב בבכורות י"א א' וי"ב א' ובמהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות שם פ"א אות י"ג.
[השלמות: נותן שתיהן לכהן חבר כו'. — צ"ל: נותן לכהן חבר ונוטל ממנו דמיו ונותן לכהן עם הארץ (ולפי גירסתנו היינו כשאכל שתי תרומות של חבר ושל ע"ה).]
ר' אבהו בשם רשב"ל הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו כו'. — צ"ל: ר' אבהו אמר הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאין לו שהוא חייב להעמיד לו מקחו (ע' תוספתא ב"מ רפ"ד: הפוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לא כל הימנו לאבד זכותו של זה, וע"ע בירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב) אילו כרשב"ל איתאמרת ניחא כר"מ איתאמר ואין כר' יוחנן איתאמרת עיקר סעודה ביניהן ואת אמר הכין ר' אבהו בשם ריב"ח שבח סעודה ביניהן (פי' דלת"ק צריך לשלם דמי כל הסעודה ולחכמים אינו משלם אלא המותר מה שחולין שוין יותר מן התרומה) ולא כבר אכלו (פי' זה שפסק לפועליו מזונות והאכילן תרומה הרי כבר אכלו והן שבעים ואף שהפועלים צריכין לשלם קרן וחומש אין זה אלא כפרה או קנס כדלקמן רפ"ז ולפיכך לא ישלם בה"ב לכהן או לפועלים אלא דמי תרומה שכן היתה שוה אצל כהן) כשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה (פי' ומאחר שפסק להן חולין בפירוש הרי זה כמוכר להם תרומה לשם חולין שאם אכלום צריך להחזיר להן כל הדמים לחכמים כמו שמבואר) וכמאן דאמר טבלים נפשו של אדם חתה מהן (היינו חכמים דפליגי על רשב"א בתוספתא מע"ש פ"ג ובבלי בכורות ל"ז א' במוכר בכור טבלים ויין נסך ואכלום מחזיר את הדמים והוא הדין במוכר תרומה לישראל לשם חולין).
ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות כו'. — צ"ל: ולקט ושכחה ופיאה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות (פי' בתמיה דאותן שבלים שנפלו אח"כ ונעשו לקט וכן העומרים ששכחן, טרם שנפלו או שכחן היו ראויין להתחייב בתרומה ומעשר וגם פיאה מעומרים בששכח ולא הניח פיאה בקמה קודם שעשאן פיאה ראויין היו להתחייב במעשרות) אלא בשכחת קמה ובפיאה קמה אנן קיימין (פי' ואין זיקת תרומה ומעשרות במחובר כל עיקר) והא תנינן לקט אית לך מימר קמה בלקט לית הדא פשטה שאילתיה דחילפיי דחילפיי שאל לקט בנשירה מהו שיקדש (פי' דאם הלקט בנשירתו טרם שיגיע לארץ כבר נעשה לקט הרי לא היתה בו מעולם זיקת תרומה ומעשרות) ר' יוחנן אמר להן על כולהון (ובזה הוא סיום הלכה זו, ופי' על כולהון אף על לקט שו"פ והבקר ולרשב"ל רק על מע"ש והקדש שנפדו (והן אחד) ומעשר ראשון שנטלה תרומתו; ומ"ש חכמים לר' יוחנן "באלו" שלא נאמר רק במע"ש והקדש פליגי לכן הוסיפו "באלו" שעל כולן פליגי וע' ש"א).
עד שלא התיר רבי להביא ירק מחו"ל לארץ. — צ"ל: עד שלא התירו רבותינו להביא ירק כו' (ע' מ"ש בשביעית סופ"ו, עמ' 72).