Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נישמעינה מן הדא חד בר נש ביומוי דרבי. — צ"ל: חד בר נש אתא ביומוי דרבי (כן העתיק רמב"ן במלחמות ריש פרקין ואו"ז ח"א סימן תרצ"ג).
היתה מלחמה בצפון ובאת מן הדרום והיא אומרת מן הצפון באתי ואני אומר כו'. — צ"ל: היתה מלחמה בצפון ובאת ואמרה מן הדרום באתי אני אומר מן הצפון באת והיא אומרת מן הדרום באתי סבורה להתיר את עצמה היא אומרת על מטתו מת אני אומר כו' (וע' נוסח האו"ז ח"א סימן תרצ"ג).
אמרין יאות כתובה דבר תודה ומזון הבנות כו'. — צ"ל: יאות ירושה ד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן למדין מד"ת (פי' ואין מזונות הבנות למדין מירושת הבנים ודלא כר' הונא, ונוסח שלפנינו נשתרבב מלעיל פ"ז ה"ב) אלא בכסף כתובת אמן (פי' שמא תאמר דזה דכתיב בכתובה "הבנים יירשו" היינו כתובת בנין דיכרין) וכסף כתובת אמן לא קרקע היא (פי' דא"כ הרי יש ללמוד מזונות הבנות שיהיו מן הקרקע כמו כתובת בנין דיכרין).
[השלמות: המטלטלין אין בהן משום ניכסי רטושין. צ"ל: אין בהם משום נכסי נטושין (פי' לרשב"ג ואין נותנין אותן לקרוב אלא מעמידין עליהן אפוטרופוס וכן סבר שמואל בבבלי ב"מ ל"ח א').]
א"ר יוחנן זו דברי ר' מנחם ב"ר יוסי אבל דברי חכמים כו'. — כפי שיטת הירושלמי כאן ותוספתא רפי"ד מחלוקת ר' מנחם ב"ר יוסי וחכמים הוא בעד אחד ועד אחד אבל שיטת הבבלי פ"ח ב' שבשני עדים ושני עדים נחלקו ע"ש.
מודה ר"מ בראשונה אשכח תני עוד היא במחלוקת כו'. — צ"ל: מודה ר"מ בראשונה מה בין שנייה מה בין ראשונה ראשונה לא עשו בה דבר זה אצל חברתה כלום אשכח תני עוד היא במחלוקת א"ר לעזר מודה ר' יודה כו' כלום א"ר יוחנן אין (פי' כמו "אם" וכ"ה בסנהדרין פ"ה ה"ב) אמרה ר' לעזר כו'.
מונה ההן אמר חדא תרתיי וההן אמר תלת ארבע וחמש. — פי' "מונה" שאמר ר' יוחנן הוא עצמו "פרט" שאמר רב, וביאור זה שעד אחד אמר שהנודר מנה ופרט פעם אחת "הריני נזיר" וחזר ואמר שנית "הריני נזיר" והעד השני אמר שחזר ואמר עוד פעם שלישית "הריני נזיר" וכן ברביעית וחמישית ולפ"ז שני העדים מעידין שאמר שתי פעמים "הריני נזיר" ואין סותרין אחד לחבירו (והמפרשים לא פירשו כן וע' בבלי נדרים י"ז ב' ובפירוש הרא"ש שם ד"ה כגון דאמר).
תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות. — צ"ל: אחר רוב הדעות (ע' מ"ש בסוטה פ"ו ה"ד).
א"ר חנינה תיפתר שהיה חמיה כן וסיימה. — צ"ל: שהיה חמיה תמן ולא סיימה (פי' מילתא באפי נפשה היא שהיה קשה לר' חנינה שבמשנה ז' שנינו האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו' ולמטה במשנה ח' שנינו "אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי" ולמה לא נזכר מקודם שגם חמיה הלך עמהם למדינת הים ואמר ר"ח דמיירי שהיה חמיה מכבר במדינת הים והמשנה לא סיימה זאת משום שלענין הדין שבמשנה ז' אינן צריכין להודיע היכן היה חמיה ומהדין שבמשנה ח' מאליו מובן שחמיה היה שם).
ר' ירמיה בשם רב כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע היה לו לעשות שליח ב"ד כו'. — צ"ל: רב ירמיה (פי' הוא ר' ירמיה בר אבא מ"ש בברכות פ"א ה"א) כאן בשנשבע (פי' מתניתין דב"מ פ"ג ולכך צריך ליתן לכל או"א) כאן בשלא נשבע ר' יוחנן בעי אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב"ד ולמסור (פי' כדתנן בב"ק פ"ט מ"ז) ר' יוחנן סבר מימר שליח ב"ד שעשאו גוזל לא שליח ב"ד שעשאו נגזל רב אמר שליח ב"ד שעשאו נגזל ולא שליח ב"ד שעשאו גוזל כו' רשב"א שליח ב"ד שעשאו נגזל ולא שליח ב"ד שעשאו גוזל רבי ירמיה (פי' הוא ר"י בר תחליפא ע' מ"ש בברכות שם) בעי אם בשנשבע בדא תני ואם לא היה לו לשתוק (תוספתא ב"מ פ"ג "נותן לזה מאתים ולזה מאתים ואם לא היה לו לשתוק") ר' ירמיה סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות (פי' כן הוא ביאור התוספתא ואי איתא כרב דמיירי בנשבע וכי אפשר לו לשתוק ולא להודות דהא תנן בב"ק פ"ט שם הגוזל את חבירו ש"פ ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי כו' ואם מת יחזיר ליורשיו) ר' יוסה סבר מימר היה לו לשתוק ולא להשבע (פי' שכן הוא ביאור לשון התוספתא ולפ"ז לא קשיא לרב) א"ר יודן ואפי' תימר היא שותקין כו'.