מ"ט דר' לעזר משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כו'. — חסר כאן וכצ"ל: מ"ט דר' לעזר משום שאינה חשודה לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה או משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר (ונשמט מן "לקלקל" עד "לקלקל") נישמעינה מן הדא (לעיל פט"ו מ"ד) הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה ולית ר' לעזר פליג (פי' להתיר עדות צרה) הוי לית טעמא דלא משום שאינה חשודה לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה והא תנינן האשה שהלכה היא ובעלה כו' חשודה היא לקלקל את עצמה כדי לקלקל צרתה ולית ר' לעזר פליג (פי' ועל כרחך שר' לעזר חולק על משנה זו אף שלא שנינו בה שר' לעזר חולק א"כ איכא למימר נמי דר' לעזר סבר שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר אף שלא שנינו שחולק בפט"ו מ"ד) חש לומר שמא נתן לה גט במדינת הים (פי' לעולם שאינו חולק על הא דשנינו "האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תינשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה" שהוא סובר שאינה חשודה לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה ומ"מ מודה ר' לעזר דצרתה אסורה משום דחשש שמא לא מת בעלה אלא שגירשה שם ואינה מקלקלת את עצמה והיא אומרת שמת בעלה כדי לקלקל את צרתה ולפ"ז יש להוכיח נמי שאינו חולק על המשנה הכל נאמנין להעידה כו' מדלא שנינו שם מחלוקת וגם ר' לעזר מודה דחשודה היא כל אשה לקלקל צרתה).

ותני כן אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו'. — צ"ל: ותנינן אין מעידין כו' (פי' אסיפא סמיך דתנן אין מעידין אלא עד ג' ימים וכן מוכח בב"ר פס"ה).

[השלמות: על שחישו את ירבעם ברבים. —ע' בפה"ת לרמב"ן ויקרא כ' י"ז שכתב "ובלשון חכמים מפני שחסדו ברבים" אולי כן היה נוסח שלו כאן, ופי' שחסדו שחרפו כי תרגום חרפה חסודא.]

ר' בריה ור' פפי ור' יהושע דסכנין כו'. — צ"ל: ר' אבא בריה דר' פפי ור' יהושע כו' (וכ"ה במו"ק פ"ג ה"ה).

[השלמות: ועלה לאחר שבעה עשר יום. ע' מ"מ פי"ג מגירושין שהעתיק "מאה יום".]

תני רצו לחתוך ספוגים. — פי' הברייתא מספרת למה שלשלו לזה בים והוא שרצו שיחתוך זה ספוגים הגדלים בקרקע הים.

איזו מתכוין ר' יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה כו'. — פי' דסבר ר' יוחנן דאף ששואלין לו על האיש האבוד עדיין אין זה נקרא "מתכוין" אא"כ הזכירו את האשה לפני הגוי שאז אפשר שהגוי מתכוין להתירה; ורשב"ל סבר דאף אם אינן מזכירין לו את האשה מאחר ששואלין ממנו על האיש האבוד ה"ז נקרא "מתכוין" אא"כ הגוי הסיח מעצמו בלי שום שאלה. ולפ"ז ר' יוחנן הוא המקיל וכן מוכח נמי למטה בסוף הפרק דאיתא לית הדא פליג על רשב"ל כו' ומשמע דלר' יוחנן ניחא; ואף שבבבלי קכ"א ב' מבואר דר' יוחנן הוא המחמיר כבר כתב רמב"ן במלחמות סוכה פ"א שדרך הירושלמי והבבלי להחליף תדיר בכל מקום ע"ש, וע' באו"ז סימן תרצ"ג בשם ראבי"ה שנדחק מאד להשוות את המחולקין בזרוע ופירש את הירושלמי כפי שיטת הבבלי והמעין שם יראה שאין דבריו מחוורין, וע' עו"ש סימן תרצ"ה שכתב על זה הירושלמי בשם רבו ר' יהודה ב"ר יצחק מפריז שאין להקפיד אם הירושלמי מחליף אמוראים או תנאים מתלמודא דידן ומחלפינן סוגיית ירושלמי בתר סוגיית תלמודא דידן ע"כ וגם זה אינו מחוור.