Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Yoma Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
על דעתיה דר' יוחנן דו יליף לה מן הדין קרייה שמעלה היא בפרה כו'. — צ"ל: ע"ד דר"י דו לא יליף לה מן הדין קרייה (פי' פרישת ז' בפרה) אלא שמעלה היא בפרה סלסול היא בפרה ניחא על דעתיה דב"ק דהוא יליף לה מן הדין קרייה למה כו' שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים (פי' שאף הטהור לקדש טמא לחטאת כדתנן בחגיגה פ"ב מ"ז) כו'.
אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יוה"כ מעכב. — פי' מעכב פרישת ז' דאם לא הפריש ז' פסול וכן מפורש בבבלי ג' ב', וע' ק"ע ששגה בענין זה דודאי שעיר של יוה"כ מעכב את הפר ואפי' סדר ההזאות מעכב כדלקמן פ"ה מ"ט והא דתני בתוספתא מנחות פ"ו "פר אין מעכב את השעיר והשעיר אין מעכב את הפר" יש למחוק מלת "אין" ברישא וענין הסיפא מבואר לקמן פ"ד סוה"א וע' מ"ש בהערותי שם.
אף שעיר של יוה"כ מעכב והוא מקבל מיניה מן מה דמר ר' מנא. — צ"ל: והוא מקבל מיניה אמר ר' מנא.
מלק והקטיר מה מליקה כו'. — צ"ל: מלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח (כמו שהגיה בק"ע וכ"ה בספרא פ' ויקרא) הקטרה מעכבת (פי' ראש המזבח מעכב בהקטרה שלא מצינו הקטרה אלא בראש המזבח) אין מליקה מעכבת (פי' שאם מלק ומצה למטה מן הסובב אפי' אמה אחת כשרה כדתני בספרא שם וכן בזבחים ס"ה א' שדין מליקה ומצוי שוין, ודעת הירושלמי שאף לרבנן בספרא וזבחים שם שאין עושין מערכה ע"ג סובב מ"מ מליקה ומיצוי כשרין למעלה מחוט הסיקרא דלמעלה מחוט דינן לענין זה כראשו של מזבח וע' זבחים שם תוד"ה ואם).
תמיד תמיד נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלה"פ מה תמיד האמור בחביתין כו'. —צ"ל: מה תמיד האמור בלה"פ י"ב אף תמיד האמור בחביתין י"ב.
מה משה לא נכנס לפני לפנים כו' אף אהרן לא נכנס לפני לפנים עד שנתרבה בשמן כו'. — צ"ל: אף אהרן לא נכנס לפני לפנים עד שנתקדש כל שבעה (פי' שנתקדש בפרישת ז' לפני יוה"כ וכעין זה בבבלי ג' ב').
יהודה בר רבי אומר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. — כפירוש שירי קרבן דסבר יהודה בר רבי שתחלה הלביש אבנטים לאהרן ולבניו ואח"כ הלביש לאהרן ציץ ומצנפת. ויהודה בר רבי דירושלמי הוא יהודה בנו של ר' חייא ובאותו ענין בבבלי ה' ב' איתא בני ר' חייא; עוד מצינו לקמן פ"ב ה"א יהודה בי רבי אמר או כחטאת ביד כו', ואותו ענין במנחות כ"ו א' בשם ר' יהודה ב"ר חייא; עוד בירושלמי עירובין פ"י דף כ"ו רע"ד יהודה ברבי אמר לא שנו אלא גמי כו', ואותו ענין בבבלי שם ק"ב ב' ר' יהודה ב"ר חייא; וכן בביכורים פ"ג ה"ג מכונה יהודה בנו של ר' חייא "יהודה בר רבי". וגם נמצא פעמים שיהודה בר חייא בירושלמי מתחלף בבבלי בחזקיה אחיו כמו בירושלמי גיטין פ"ה ה"ד (כפי נוסח המפרשים שם) ר' יהודה ברבי אמר בדין היה שאפי' שוגג יהא חייב ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע, ואותו ענין בבבלי שם נ"ג א' בשם חזקיה; והנה בסנהדרין פ"י ה"ג דף כ"ט סוע"ב איתא: "יהודה בר דבי חזקיה ורבי" ויש לתקן "יהודה ברבי וחזקיה ברבי" ואותו ענין נמצא גם בתנחומא פ' ראה סימן י"ג ושם איתא ר' יהודה ברבי ואצלו חזקיה ע"ש. וכל זה נעלם מבעל המחבר סה"ד ערך ר' יודן ברבי וכן מהר"ש בובער ז"ל במבואו למדרש שמואל סימן ג' ערך יהודה ברבי הערה צ"ו ע"ש.
א"ר אידי הד"א למצוה אבל לציווי ויקרב כו'. — צ"ל: הד"א לציווי אבל למצוה ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים ואח"כ ויתן עליו את הכתנת ואח"כ ויחגור אותם באבנט ואח"כ וישם את המצנפת על ראשו וגו' ואח"כ ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות (ויקרא ח').
הדא אמרה חציים קרבה אין תימר שלימה קרבה ניתני כו'. — צ"ל: הדא אמרה שלימה קרבה (פי' חביתי כה"ג בין הערבים ולכן לא היה צריך ללמד מעשה החביתין בבקר) אין תימר חציים קרבה ניתני כו'.
אין תימר מן הקרבנות לילה אחרון אין לו יום כו'. —צ"ל: אין תימר מן הקרבנות לילה אחרון יש לו יום (פי' יום ז' של מילואים שלפני הלילה) ויום ראשון יש לו לילה (פי' שלאחר היום) אין תימר ממעשה בראשית לילה אחרון אין לו יום (פי' לאחר הלילה) ויום ראשון אין לו לילה (פי' לפני היום) תמן תנינן כו' בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד ר' יוסי אומר אף אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד (ומה שבינתיים יש למחוק כאן) תני (תוספתא מנחות פי"א ע"ש) ר' יוסי אומר אפי' פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים אף זו היתה תמיד א"ר יוחנן מישיבת אהרן ובניו כו' ר"ח ב"ר יוסף אמר מכיון שמסר לילה ליום דיו (פי' דיו אם הלחם מונח בסוף לילה ותחלת יום שלאחריו כדי שימסור לילה ליום ולפיכך אפי' אם פירקו את הישנה שחרית וסידרו את החדשה במוצ"ש לפני עלות השחר אף זו היתה תמיד, אלא איידי דאמר ר' יוסי בראש דבריו פירקו את הישנה בשחרית נקט נמי בסיפא סידרו את החדשה בין הערבים אבל אין בין הערבים דוקא אלא ה"ה בסוף הלילה של מוצ"ש. וע' מנחות צ"ט ב' ושם נוסח הברייתא לר' יוסי "ובלבד שלא ילין שלחן בלא לחם" והרי זה עולה כר"ח בר יוסף כפי מה שהגהתי כאן; והנוסח שלפנינו כאן "מכיון שמסר יום ללילה דיו" נשתרבב מלקמן פ"ב ה"א דף ל"ט ע"ג לענין מי כיור והיינו משום דהתם נפסלו המים בהערב שמש כדין הדם והקומץ אבל כאן בלה"פ עיקרו הוא כדי לקיים בו מצות תמיד לכן דיו בסוף הלילה ותחלת היום) מה אמר ר"ח בר יוסף בישיבת אהרן ובניו מה אין תמן שכתוב בו תמיד את אמר מכיון שמסר לילה ליום דיו כאן שאין כתוב בו תמיד לכ"ש תני כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן מושחו וסודר עליו את העבודות ומפרקו וביום השמיני העמידו ולא פירקו (כל זה לפנינו למטה ושייך כאן) אשכחת אמר על דעתיה דר' חייא בר יוסף היו שם שמונה עמידות ושבע פירוקין (פי' שדין המילואים נצטוה אהרן בראשון למילואים בבקר לכך העמידו ביום ראשון בבקר ולאחר גמר עבודה פירקו בו ביום שבכל יום ויום היה צריך לפורקו ולכ"ע אין הלילה שלאחר היום הולך אחר יום שלפניו, ובשאר הימים העמידו לפני עלות השחד כדי שימסור לילה ליום וגם בהם פירקו ביום לאחר העבודה לבד משמיני למילואים שהעמידו לפני עלות השחר מפני שגם ליל שמיני היה בכלל ישיבה אבל לא פירקו עוד) על דעתיה דר' יוחנן היו שם חמש עשרה עמידות וארבע עשרה פירוקין (פי' שבראשון בבקר העמידו ולאחר העבודה פירקו וכ"ש למעלה וחזר והעמידו בסוף היום כדי שימסור יום ללילה ואח"כ שוב פירקו וחזר והעמידו לפני עלות השחר כדי שימסור לילה ליום וכן בכל הימים והלילות עד סוף ליל שמיני שהעמידו ולא פירקו) ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אף ביום שמיני העמידו משחו ופירקו א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום (פי' לר' יוסי בר"י דסבר שהקמת סוף ליל שמיני שמסר לילה ליום פסול לעבודת היום ולפיכך צריך לפורקו גם ביום שמיני ולהעמידו כדי לעבוד עבודת היום ולפ"ז גם בכל יום ויום משאר ימי המילואים הקמת לילה פסולה לעבודת היום והיה צריך לפורקו בכל יום ואח"כ חוזר ומעמידו) אשכחת אמר על דעתיה דר' חייה בר יוסף כריבר"י היו שם ט"ו עמידות וי"ד פירוקין (פי' דשתי העמדות היו בכל יום א' קודם עלות השחר כדי למסור לילה ליום וא' ביום שמפרקו וחוזר ומעמידו לעבודת היום) על דעתיה דר' יוחנן כריבר"י היו שם כ"ב עמידות וכ"א פירוקין (פי' שלר' יוחנן מוסיפין עוד העמדה אחת ופריקה בכל יום כדי למסור אף מיום ללילה).
רשב"ל אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' וגו' (פי' כמו שהעמיד את המשכן ביום זה כן צריך לעשות כל שבעה וע' פרש"י בפסוק זה) ולא כבר תניתה (פי' דמקרא זה כבר דרשו ר' יוחנן למעלה בריש פרקין לענין יוה"כ).
נתפרק ניחא דכתיב שבעת ימים תכפר כו'. —צ"ל: מ"ד לא נמשח ניחא דכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח מ"ד נמשח מה מקיים שבעת ימים כו' (פי' דס"ד כפרה בשמן והרי זה היה שמונה ימים) כדי שיכנסו המים תחת הדם (פי' וס"ל לר' יהודה כר' יוסי בנו דמשיחה היתה גם בשמיני ולכך לא אמר גם "תחת שמן המשחה").
אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות אית תניי תני לרבות. — פי' לרבות את השער שנכנסין בו ללשכת פלהדרין ע' היטב בבלי י"א א'.
ועכשיו הן קורין אותה לשכת פלהדרין פראירתין מי לא עבידא. — צ"ל: פלאירתין מילה בדא (פי' דברים בגו, כן מצאתי).
מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכה"ג כו'. — בקדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו הכהן מבואר שמעשה זה היה בימי הורדוס ושֵׁם הכה"ג שאירע לו קרי הוא מתתיהו בן תפט ומאותו זמן תקנו חכמים שלא יניחו לכה"ג לישן בליל יוהכ"פ.
[השלמות: השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. — נראה דכאן צ"ל "א"ר יוחנן מפני איבה" (דלעיל בסמוך) ומפרש טעמא אמאי אינו ראוי לכה"ג.]
ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ובגדי הקדש כו' א"ל ר' יונה עמך הייתי לא אמר כו'. — צ"ל: ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן (כ"ה בהוריות פ"ג דף מ"ז ע"ד ופה השמיט הסופר המלות "ר' אימי" וכן במגילה פ"א ה"י השמיט "ר' ירמיה" ע"ש) ובגדי כו' א"ל ר' יונה עמך הייתי (פי' שר' יונה היה עם ר' ירמיה לפני ר' אמי וע' בבלי ע"ג א'. אבל לא מצינו בשום מקום בירושלמי שר' יונה היה בפני ר' יוחנן לבד בבבלי בכורות ל' א' איתא ר' יונה ור' ירמיה תלמידי ר' זעירא ואמרי לה ר' יונה ור' זעירא תלמידי ר' יוחנן, והנה מזה משמע דר' יונה תלמיד ר' יוחנן אין זה ר' יונה תלמיד ר' זעירא, וכפי הנודע ר' יונה סתם דירושלמי הוא תלמידו של ר' זעירא ולכך רחוק הוא שיהיה בפני ר' יוחנן. והרב הלוי בספרו דורות הראשונים ח"ב פי"ז עמוד קנ"ו נשתבש בזה כי נעלם ממנו הנוסח הנכון שבהוריות).
כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי כו' שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו. — וה"נ תניא בספרא פ' אחרי (עה"פ וכפר הכהן אשר ימשח); וברור הוא דשיטת הספרא והירושלמי שמקדש אשה אחרת בערב יוה"כ על תנאי שאם תמות אשתו ביוה"כ תהיה זאת מקודשת לו, ולשיטה זו אף ארוסה נקראה ביתו, וה"ג כתיב (דברים כ"ה ה') אשר לא יבנה את בית אחיו וארוסה בכלל זה ליבום. ולא כן שיטת הבבלי י"ג א' וב' אלא שארוסה אינה קרואה בית. וכדי לתקן זה נדחקו מאד בבבלי שם וגם הוכרחו לומר לפי שיטה זו שם דהחוצה אתא לרבות את הארוסה ליבום, והירושלמי לטעמיה אמר ע"ז ביבמות פ"א ה"ו דהכותים דורשין חוצה החיצונה ומיבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות וכל זה שלא כדעת התוספות (י"ג ב' ד"ה ולחדא) וכן באו"ז סנהדרין סוף סימן פ"ט דלהירושלמי מתקינין לו אשה לקדשה ביוה"כ אחר שתמות אשתו, דא"כ למה הצריכו בירושלמי וספרא לתנאי וע"ע מה שאכתוב למטה.
והא אשכחנן דר' יהודה מחמיר ביחיד דתני אר"י לא היה שופר כו' שמא תמות כו'. — הירושלמי לא חש לתרץ הקושיא כי קל לתרץ דודאי בקנים הרבה חוששין שמא תמות אחת מהן אבל באיש אחד אין חוששין למיתת אותו האיש.
ויקדש מאתמול (פי' בלא שום תנאי) וכפר בעדו כו' לא נמצא כקונה קיניין בשבת (פי' מאחר דאין קידושי שנייה נגמרין אלא ביוה"כ אחר שתמות אשתו ה"ז כקונה ביוה"כ עצמו אע"פ שאינו עושה ביוה"כ כלום) א"ל משום שבות שהתירו במקדש (פי' ולא רצו חכמים לתקן שאחר מיתת אשתו ביוה"כ יקדש שנייה בו ביום וכדעת התוספות ואו"ז שכתבתי למעלה דחששו שמא תמות אשתו בביתו בזמן שעובד עבודתו והכה"ג אינו יודע וגומר העבודה בלא בית).
הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום כו'. — פי' תפש אלמנה מפני שלא היה מנהגן לכנוס בתולה בע"ש שמא יבעול בתחילה בשבת וזה אסור לשיטת הירושלמי ברכות פ"ב ה"ו וע' ריב"ש סימן קל"ה שכתב ע"ז הירושלמי שאין נושאין בתולה בע"ש לפי שאין ב"ד יושבין בשבת וחיישינן לאיקרורי דעתא, וכל זה דלא כהרא"ש בריש כתובות ע"ש.
[השלמות: והא אשכחנן דר' יהודה אמר מיתה מצויה כו' שמא תמות אשתו. — כ"ז מיותר.]
בולי ואסרטגי הוה לון קריבו. — פי' שהיה ביניהן מלחמה וריב בענין מה שהבולי המעטים היו רוצין לשלם לפי נפשות והאסרטגי היו רוצין שישלמו לפי ממון דהבולי היו עשירים.
אילו מי שאמר הרי עלי מאה עשרונות סתם ולא אמר בכמה כלים הוא מביאן. — צ"ל: ולא אמר בכמה כלים לא בשני כלים הוא מביאן (והסופר השמיט מ"כלים" עד "כלים").
ריבר"ב בשם ריב"ל בכל יום כה"ג מתלבש בכליו כו' הוא מקריבן והולך בתוך ביתו ובא כו'. — צ"ל: הוא מקריבן והולך ואוכל (כ"ה בחגיגה פ"ב ה"ד) בלשכת פלהדרין (פי' שאוכל שם מקדשי המקדש) ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ובא ולן בתוך ביתו (ולפי נוסח שלנו עולה שכה"ג לא לן מעולם בתוך ביתו וזה רחוק)¹ ר' עוקבא בשם ריב"ל לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים (פי' ואין ביניהם מחלוקת אלא שריבר"ב בשם ריב"ל מספר מנהג הכה"ג כל ימי הבית השני עד ימי מלכות הורדוס וארכילאוס בנו, אבל לאחר שהגלו הרומיים את ארכילאוס לגליא היא צרפת ונציבי הרומיים החלו למשול על ארץ ישראל וצבא היה להם גם בירושלים ובהר הבית אז שמו חוק כי בגדי הכה"ג יהיו מונחים במגדל הבירה שבהר הבית [ע' פסחים פ"ז ה"ח דף ל"ה ע"א] בלשכה נעולה ע"י פקיד הרומיים ורק בשבת ויו"ט פתח הפקיד את הלשכה והוציא את הבגדים ונתנם ביד הממונה על המקדש ואחר השלמת עבודת המקדש השיבו את הבגדים למקומם כמו שיספר יוסף בן מתתיהו הכהן בספר קדמוניות היהודים, ועל זמן זה סובבים והולכים דברי ר' עוקבא בשם ריב"ל).
footnotes: ¹ וע' חגיגה י"ז א' תוד"ה אין שהעתיקו הירושלמי בנוסח אחר.
איכן היו מעמידין אותו או מבפנים או מבחוץ אין תימר מבפנים כיי דתנינן תמן חמש טבילות כו'. — צ"ל: מבפנים או מבחוץ נשמעינה מן הדא דתנינן תמן חמש טבילות כו' הדא אמרה מבחוץ אין תימר מבפנים כולהן מחמת יוהכ"פ (פי' שאם היו מעמידין אותו בערב יוה"כ מבפנים היה צריך לטבול תחלה ומאחר שבליל יוה"כ לא היה ישן לא היה צריך טבילה בשחרית משום כניסתו לעזרה דכל עיקר טבילה זו לא תקנו אלא מפני חשש קרי ע"ל פ"ג ה"ג ומוכרח שאף טבילה ראשונה מה' טבילות היא מחמת יוהכ"פ אלא שיש לדקדק בזה דודאי שגם ביום שביעי דהיינו בערב יוה"כ היה כה"ג עובד עבודת התמידין וא"כ אף אם היו מעמידין אותו בשחרית מחוץ לשערי מזרח מ"מ היה צריך לטבול כדי ליכנס לעזרה לעבודת התמידין).
ולמה לא אמר שעיר א"ר בא קרטיגנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכח תני ושעיר כו'. — צ"ל: ולמה לא אמר שעירים אשכח תני ושעירים (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלקמן פ"ה ה"ז דף מ"ג רע"א).
מלמד שהוא נותן בה מעלה עשן ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן. — פי' מניין שנותן בה מעלה עשן לעיכוב ושאם עבר ולא נתן חייב מיתה וכרבא בבבלי נ"ג א' ע"ש.
אמר ר"א ב"ר שמעון יכול עונש כו'. — בבבלי שם וכן בספרא פ' אחרי הנוסח ר"א סתם.
וחוי ליה באצבעתיה צפר קבוטר. — ע' הקדמת ספר יוחסין שהעתיק לשון הירושלמי "ספר קבוטר", וביאור זה לפי דעתי שהראה לו באצבעו על ספר והבין שיש לקרות "קבוטר" ברי"ש שיש במלת "ספר" ולא בלמ"ד שאינה נמצאת ב"ספר".
הנה נוסח לשון המשנה שבבבלי "ולא היתה קריאת הגבר מגעת" כו' ("ולא" בוא"ו), ולפ"ז משמע דקאי ארגלים דסליק מהן וכן מפורש בבבלי כ' ב'; אבל נוסח המשנה בירושלמי "לא היתה קריאת הגבר" כו' ("לא" בלא וי"ו) ולפ"ז משמע שהוא חוזר על יוה"כ. וכן יסד הפייטן בסליחות למוסף יוה"כ (בהסליחה אשר תחלתה "אכפרה פני מלך") "בכל יו"כ בעוד עמנו ה' בקרות הגבר נתמלאת העזרה מישראל", ואולי סליחה זו היא מהקליר שכפי הנודע יסד דבריו כפי הירושלמי ע' בבלי חגיגה י"ג א' תוד"ה "ורגלי" ושבלי הלקט השלם הלכות מילה סימן ז', וראיתי במנהגי מהרי"ל הלכות יוה"כ בסדר מוסף שנדחק מאד ליישב ענין סליחה זו שלא תסתור דעת התלמוד הבבלי ביומא שם ע"ש ואין בדבריו טעם.