**לדבית ישראל למישחט חיותא וברה בחד יומא וכו'.**ז"ל הרא"ש בפ' אותו ואת בנו סימן ב' א"ל רבי אבא לשמעיה וכו' ובעל הלכות פסק דליתא לדחנניא בענין אותו ואת בנו וכן בשאלתו' וכן רב אלפס ז"ל. אמנם בסמ"ג ל"ת קמ"ט כתב פסקו ה"ג ורב אלפס שאין הלכה כחנניא וכו'. ולכאורה איכא למידק דלא הזכיר הסמ"ג לכלול הכא עמהם השאלתות כמו שרגיל על לשונו בכמה וכמה מקומות להביא דעת גאון רב אחאי בשאלתות. ואולם דע את אשר אודיעך כי מה שהעיד הרא"ש בשם השאלתות דליתא לדחנניא לא נמצא הכי להדיא בדבריו של גאון. ואי מהא שכתב גאון לעיל סימן צ"ט ד"ה ברם צריך וכו' דאמר ליה ר' אבא וכו' ואמר רב פפא רבן אוני' וכו' אלמא בתר אימיה אזלינן ואין חוששין לזרע האב ע"כ. אין שום ראיה דשפיר י"ל דדוקא לחומרא אמר הכי אבל לקולא לא. וכדמסיק הש"ס בסוגיין (עט.) דרב יהודה ספוקי מספקא ליה ולהכי י"ל באותו וא"ב נוהג נמי [*צ"ל בזכרים] בנקיבו' וכדעת הרא"ש דפליג אה"ג והרב אלפס ע"ש. אמנם נראה דהרא"ש דייק מהכא שכתב גאון דאסיר להון וכו' למישחט חיותא וברה וכו' ולא כתב חיוחא ובריה ככתוב בתורה אותו ואת בנו וכמו שדקדק הרא"ש שם [וכן איתא בתוס' ד"ה עייל וכו'] בזה"ל וגם מדמתרגמינן ושור או שה ותורתא או שית' לה ולברה משמע דאינו נוהג בזכרים ע"כ. הכי נמי איכא להוכיח מלשון גאון. ומהכא העיד הרא"ש לצרף דעת השאלתות בהדי ה"ג ורב אלפס דאותו וא"ב אינו נוהג בזכרים רק בנקיבות. אכן הסמ"ג שכתב [אחר שהביא פסק ה"ג ורב אלפס שאין הלכה כחנניא] בזה"ל אמנם פסק שפסק שמואל כחנניא יכול להתקיים לאסור מספק מאחר שר' אליעזר וחכמים ור' יהודה מסופקין אם חוששין לזרע האב אבל אינו לוקה מאחר שאנו מסופקין בדבר ואונקלוס שתרגס ושור או שה ותורתא או שיתא [לה ולברה] תפס דבריו באם ללקות עליו אבל מודה שאף באב ובבן אסור מספק כאשר בארנו ע"כ. וא"כ גם מדבריו של גאון אין שום ראיה ולהכי לא מצי הסמ"ג לצרף דעת השאלתות בהדי ה"ג ורב אלפס שפסקו להדי' דלא כחנניא: