מקפדידכתיב ואתם פרו ורבו: מלת מקפדי נראה דטעות הדפוס היא וצ"ל מיפקדי דכתיב ואתם פרו ורבו. ולכאורה יהיה דברי גאון נגד הברייתא סנה' נו. דתניא שבע מצות נצטוו בני נח וכו'. ומצות פריה ורביה לא קחשיב התם. ותו תזינן סוגיא ערוכה בסנה' נט: דפריך על ר' יוסי בר"ח דאמר כל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני חייבין עכשיו במצוה זו ב"נ כמו ישראל והרי פריה ורביה שנאמרה לב"נ דכתיב ואתם פרו ורבו ונשנית מסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואפ"ה רק ישראל נתחייבו בפ"ו עכשיו ולא ב"נ. וראיתי כי גם תו' בחגיגה ב': ד"ה לא תהו בראה וכו' כתב להדיא בסיום דבריה' פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען. ומצאתי שכבר עמד המהרש"א ע"ז שכתב על דברי תוס' הללו שהוא דבר תמוה דהא מצות פ"ו לישראל נאמרה ולא לב"נ וכו' וצ"ע עכ"ל. ומעתה ראינו כי דעת תו' נטו אחר עקבותיו של גאון דב"נ מצוין אפ"ו. וחובה עלינו לסלק מהם התמיה מגמרא ערוכה דסנה' שזכרתי ומהנראה קצת לומר ע"פ סוגיין דביצה ה: דמסיק שם דהא דצריך מנין אחר להתירו נפקא לן מדכתיב במשוך היובל ע"ש א"כ הך קרא לך אמור להם וגו' ע"כ למצות עונה הוא דאתא דאין לומר דלגופיה איצטריך להתיר להם דתקשה לא לכתוב לשלשת ימים אלא לכתוב שלשת ימים [והוי כחרמים שנותנין על זמן שאין צריך היתר ע' תו' שם ה'. ד"ה כל דבר וכו' ולא בעי ההיתר של לך אמור]. אע"כ לך אמור אתי למצות עונה. וא"כ הוי נאמרה ונשנית והארכתי בחדושי בס"ד. ועכשיו הזמן והמקום זה וזה גורם לקצר ובתשובת ש"י חלק ב' סי' קי"ד כת' דדעת תוס' בחגיגה אליבא דר' חידקא דס"ל דב"נ מצווין על הסירוס ע"ש כי האריך. והנה לדעת גאון שכתב לעיל סימן ק"ה דקיי"ל כר' חידקא יעלה דברי הש"י לרצון ועמ"ש בס"ד שם: מיהו ודאי זה שכתב גאון דמחייבין דבית ישראל למינסב נשי ואולודי בני ומיעסק בפ"ו ומייתי קרא דירמיה כ"ט דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות מצוה ליתן טעם דלא כתב מקרא דתורה דכתיב ואתם פרו ורבו. ואולי כוונתו אף לאחר שקיים מצות פ"ו שיש לו בן ובת מ"מ מצוה עדיין עליו חל כמבואר ביבמות סב: ובטור וש"ע סי' א' סעיף א' וכמ"ש בס"ד לעיל סימן ה' אכן ממ"ש גאון על זה ברם צריך וכו' מי אמרינן כיון דאית ליה בני הא קיים ליה פ"ו וכו' ליכא למימר הכי ומצוה ליישב: