**אלמא הלכה כר"ע ואפילו מחביריו.**לא נתברר לי מאי בעי גאון בדברים הללו גם במה שמפרש גאון אהא דא"ל רבא [לקמן סא:] פלגאה בעירובין לית דחש להא דר"ע בזה"ל דהא קי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. וכן פירש"י והסכימו תוס' על ידו. יש לדקדק למה לא ניחא להו לפרש לית דחש להא דר"ע היינו משום דרבים פליגי עליה דר"ע. שהרי הת"ק במתני' ס"ל דמהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. וכבר נודע דסתמא דת"ק הוי רבים בכל מקום כמ"ש תו' ריש ביצה (ב':) ובשאר דוכתא (וקי"ל כר"ע מחבירו ולא מחביריו לעיל מ"ו:) ואולי דהוכרח גאון גם רש"י ותו' לפרש הכי משום דדי קו ענין אמרו פלגאה בעירובין לית דחש וכו'. ולא השיב לו רבא בקיצור משמע להו דדייק רבא דדוקא בעירובין לית דחש להא דר"ע משום הא דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. אבל בזולת זה הוי מצי למיפסק כר"ע [מטעם הנודע לו כמו במקו' דפסיק כיחיד נגד רבים דמצינו לפעמים] וב"ה יש לכוון דעת גאון שדקדקתי למעלה שכתב אלמא הלכה כר"ע מחביריו: ברם לפי שעה נעלם ממני קצת אחת דמסיק רב פפא לעיל (מו:) איצטריך סד"א ה"מ בערובי חצרות וכו' ולכאורה אע"ג דקאמר סד"א ה"מ בע"ח וכו'. ומ"מ האמת כך הוא דדוקא בע"ח אמרי' הכי דהלכה כדברי המיקל. ולא נקיט לישנא דסד"א ה"מ וכו' אלא אל הענין המכוון דה"א דאין הלכה כר"י ב"נ. וכל זה מוכרח מדהוצרך ריב"ל לפסוק הלכה כריב"נ משמע דכללא של הלכה כדברי המיקל בעירוב היינו דוקא בע"ח דאלת"ה קשה דהל"ל הלכ' כדברי המיקל אפילו בע"ת ולא הוי צריך להאריך ולומר דהלכה כריב"נ. ותו מדמסיק ומנא תימר' דשני לן בין ע"ח לע"ת. משמע דקושט' הכי הוא דגיל הוה אמינא לא צריך שום ראים והנה הכא בעובד' דמברכת' דהיא גירובי תחומין אין הכלל מוכרח וכו' לתירוצו של ר' אשי שם נראה בשיורי עירוב דוקא אמרי' דהלכה כדברי המיקל דאלת"ה קשה דהל"ל הלכה כדברי המיקל אף בתחילת עירוב ולא הוי צריך להאריך ולומר הלכה כרי"בנ. ותו מדמסיק ומנא תימר' דשני לן וכו' משמע דקושטא הכי הוא וא"כ בבני מברכת' דהוה בתחילת עירוב. אין שייכות להך כללא: