Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Comment 75
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**זה ששנו חכמים חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה בזמן חכמים הראשונים שהיו בקיאים בחשבון וכו' היה יום הערבה בא בשבת ופורים בשבת ומקרא מגילה בשבת ומוציאין לולב בשבת ותוקעין שופר בשבת אבל היום שאין חכמים בקיאי' בחשבון וכו' גזרו חכמים וכו' וכן בשופר וכן במגילה וכו':**נאלמתי דומי' שהרי מתני' דהכא במגלה דתני' חל להיות בשבת וכו' בהכרח ודאי דאיירי בזמן שהיו בקיאים בחשבון [ומקדשין ע"פ הראיה דעכשיו דחינן הקביעות שלא יחול פורים בשבת כדי שלא יבא יום כפור בע"ש וכן מוכיחין דברי גאון שכתב בזמן שהיו בקיאים וכו' היה יום הערבה ופורים בא בשבת] ואפ"ה עיירות גדולות אין קורין בו ביום מטעמא דרבה כדאמר בסוגי' מגילה (ד':) דכ"ע מיהא מגילה בשבת לא קרינן מ"ט אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יעבירנו. וכן בשופר דבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה והיינו אפי' בירושלים לפירש"י ותוס' בר"ה (כט:) לא היו תוקעין מטעמא דרבה גזירה שמא יעבירנו וכו' דבשב ואל תעשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כמ"ש רוב המפרשים מיהו בהא י"ל דדעת גאון כמ"ש הר"ן פ"ד דסוכה ופ"ק דמגילה שהטעם שדוחין התקיעה מפני גזירה זו היינו משום דלא בקיאי בקביעא דירחא והביאו המג"א סי' תרפ"ח והקשה מדבריו ואני כתבתי ישוב נכון ובביאור הענין ואין כאן מקומו. עכ"פ במגילה ברור דגם כשהיו בקיאים לא הי' מקרא מגילה בשבת וכן מפורש בסוגי' ב'. דאמר ר' יהודה עלה דמתני' אימתי בזמן שהשנים כתיקנן [שהשנים מתעברות ע"פ ב"ד והחדשים המתקדשין בב"ד שולחין שלוחיהן וכו' רש"י] וישראל שרויין על אדמתם [והשלוחין מגיעי' עד הפסח לקצה א"י רש"י] וכו' וז"ל התי"ט פ"א דמגילה מ"ב ד"ה חל להיות בשבת למאי דכתיבנא בסוכה דאין עושין י"כ באחד בשבת הה"נ בע"ש דהני טעמי נמי שייכי ולפיכך הכא דוקא בזמן שמקדשין ע"פ הראיה דאל"כ כשיחול פורים בשבת יבא י"כ בע"ש וכ"כ המגיד ע"כ וכתבתי בקונט' שטרי המאוחרין תמוה שלא הקדים מארי דודי זקני הגאון תוי"ט מאמר זה בראש המשנה חל להיות יום י"ד בשני וכו'. כשיחול פורים בשני יבוא י"כ באחד בשבת. ובקדימתו כזריז היה נשכר שלא הי' מן ההכרח להאריך ולכתוב הה"נ בע"ש דהני טעמי נמי שייכי. ונעלמה ממני מדוע אחרו וכתבו ולמאן שלא יחסר המכוון חובה עלי ליתן תודע מ"ש בס"ד בחבורי יסל"מ ולישב הכרחית התי"ט שכתב דאל"כ כשיחול פורי' וכו' אמנם לדעת רבינו חננאל שהביא התי"ט פ"ה דסוכה מ"ה שהדחיות מסורות הלמ"ס ואף בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה לא היה תרי שבי בהדי הדדי ע"ש. אין תירוצו של התי"ט מספיק מיהו בזה י"ל דכוונת התוי"ט בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה אין הכרח לכללא דמילת' דאע"ג שחל פורים בשבת אפ"ה אין הכרח שיחול יה"כ בע"ש שהרי ע"פ הראיה מקדשין והעיקר כשנראית הלבנה בתחילת תשרי אכן כקושי' התי"ט דהכא איכא למידק במשנה וגמרא דחגיגה י"ז. ומודים שאם חל עצרת להיות בשבת שיום טבוח וכו'. היאך אפשר שיהיה עצרת בשבת שהרי אז בהחלט מטעם ספירת שבעה שבועו' הוא י"ט ראשון של פסח בששי לשבת וזה א"א ע"פ הקביעות לא בד"ו פסח ויקשה מזה לרבינו חננאל וגם לדעת ר"י שכתבו תו' בפסחים (נח.) ד"ה כאלו וכו' דאע"ג דהיו מקדשין ע"פ הראיה היו נזהרים שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי ע"ש. ולכן לולא דבריו של גדול התי"ט ה"א דזה שכתבו תו' בשבת קי"ד. ד"ה חלבו וכו' אומר ר"י דכל היכא דקתני תרי שבי דהוי בהדי הדדי דאתי' כאחרים וכו'. והכי מפרש הש"ס בסוכה עכ"ל. הנה אחרי שגלוי ומפורש בש"ס דסיכה לא ידענא מה הוסיף ומה חידש ר"י בזה יטול מה שחידש אחרי שהקדימו ש"ס ערוכה בסוכה וגם ז"ש דכל היכא וכו' צריך ביאור קצת. וע"כ כל מן דין סמוכין לנא דר"י לשיטתיה בפסחים (נח:) הנ"ל דאפי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה היו נזהרים על הקביעות ולכן כללא כייל דבכל מקומות דמצינו תרי שבי בהדי הדדי אתיא כלומר כמו דהש"ס בסוכ' מפרש למתני' דחלבי שבת וכו' דאתי' כאחרי' ה"נ בכל שאר דוכת' דהיינו משנה דחגיגה (יז.) שזכרתי וכן משנה דמגילה נקראת. אל יקשה עלינו אלא הטוב והישר לומר דאתי' כאחרים וזה מבואר בלשון ר"י דוק ותשכח. והנה על המשנה דמגילה בלא"ה שפיר אמרי' בריש הסוגי' א"ר יוחנן זו דברי ר"ע וכו'. ואנן חזינן דר"ע ס"ל להדי' גבי חלבי שבת וכו' דהוו תרי שבי בהדי הדדי. ובזה יתיישב היטב בפשיטות קושי' מד"ז התי"ט. ואגב גררא ראיתי להתעורר לדעת ר"ת ור"י שכתבתי למעלה איכא למידק בסוגי' נדה (סז:) אשה חופפת בע"ש וכו' שכן וכו' וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ר"ה שחל להיות אחר שבת. הגם שהדין דאמר רב הונא דחופפת בא' בשבת וטובלת בחמישי בשבת וכו' יוכל להתקיים שכן אשה חופפת בערב ראש השנה שחל ר"ה להיות בחמישי ובששי וטובלת ליל מוצאי שבת. אמנם מדנקט ר"ה להדי' במוצאי שני ימים טובים של ר"ה שחל להיות אחר שבת. וכן נקט ר' יימר בלשונו שם מוכח להדי' דעכ"פ נמצא ר"ה ביום ראשון בשבת והיינו כשהיו מקדשין ע"פ הראיה וכסברת רש"י בפסחים (נח:) שזכרתי למעלה. ואין לומר דסוגי' דנדה י"ל דמצינו שכן חופפת וכו' אליבא דאחרים דס"ל אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים כדאיתא ר"ה (ו כ'.) ובשאר דוכת'. אכן זה לית' שהרי אליבא דאחרים לא מצינו ר"ה רק יום אחד בשבת ולא שני ימים. מעתה אחזור אל הענין דכל דבריו של גדול בדבור זה מרישא לסיפא שהאריך גאון אית בה עמקות גדול. ולברר כולו אין פנאי עד אקח מועד בס"ד אדברה נא ולא אחדול:
מאי דריש ביה[ואולי ס"ל לר"א כרב או כשמואל לקמן בשבת (קי"ט.) וכבדתו רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר מיהו נראה דאפילו רב ושמואל דרשו ענין וכבדתו בענין מלבושים של שבת. והלכך הרמב"ם וטוש"ע סי' רס"ב פסקו שלא יהיה מלבו כך של שבת וכו' וגם פסקו לענין מקדים או מאחר הכל לפי מה שהוא אדם:
לא ידעתי מקומו בש"ס [וקצת אפשר לומר. דהמכוון של זה נזכר לקמן בשבת סוף (קי"ג:) אר"א ב"א א"ר יוחנן מנין לשינוי בגדים מן התורה וכו' ואפשר דאע"ג דנדרש כאן ממלת וכבדתו דר' יוחנן קרי וכו'. מ"מ משום דר"י ס"ל בתענית (ט.) דליכא דכתיבי בכתובים ולא רמיזי באורייתא לזה המציא ר' יוחנן לומר מניין לשינוי בגדים מן התורה. ולא סגיא ליה לומר מניין לשינוי בגדים משום דידוע כבר ממלת וכבדתו. לכך הוסיף לומר מן התורה כלומר דהיכי רמוז בתורה דיש בבגדים שייכות ענין מעלה ופחיתות ומשני שנאמר ופשט את בגדיו וכו':
פ' וישלח בראשון לציוןד"ה דברים הללו וכו' עפמ"ש רש"י ביבמות (מה.) ד"ה חייבי וכו' [נשכח וע"ע היטב ברש"י שם (סח ) ד"ה עבד כנעני וכו' מ"ש בשם שאלתות דרב אחאי ואין כאן מקום להאריך: