**התם בשולי' דנגרי אע"ג דכל יומא עביד ליה יקרא וכו' קמ"ל.**כי היכי דלא ליקשי בשולי' דנגרי דלא שייך שום כבוד התורה פשיטא דחייב בהסיבה. בשלמא בתלמיד אצל רבו שלמדו תורה דמורא רבך כמורא שמים מש"ה לא בעי הסיבה אבל בלומד אומנות מה"ת שיפטור. הילכך אסבריה גאון אע"ג וכו' וזה פשוט וברור. ולכאורה נראה דדוקא לשיטתו של גאון דמפרש לעיל בסמוך אשה אינה צריכה הסיבה דלאו דרכיה דנשי למזגא. וא"כ בשולי' דנגרי דלא שייך הך טעמא קשיא פשיטא. ולפיכך הוכרח גאון לאסבורי בכה"ג דאע"ג דכל יומא וכו'. אכן לפי' הראשון שכתב הרשב"ם בסוגיין (קח.) דאשה אינה צריכה הסיבה מפני אימת בעלה וכפופה לו. בפשיטות י"ל דאיצטריך בשולי' דנגרא דה"א מפני שיש לו אימה בפני הלומדו אומנות וכפוף לו לא בעי הסיבה קמ"ל דלא דמיא לכפיפת האשה לבעלה שניתנה לו רשות מן התורה והוא ימשול משא"כ בלומד אומנות שיכול לחזור בכל יום ואין אימתו החלטיית רק הנהגיית:

ז"להרא"ש פ' כל שעה סימן ט"ו ר"ת פסק כר"ל דקאמר סתמא דהש"ס לא דכ"ע מעשה אילפס פטורין ועוד דהך סוגי' וכו' ומיהו נראה דהלכה כר' יוחנן מדלא חשיב לה ביבמות דף לו. בהדי תלתא מילי דהלכה כר"ל וכן פסק בשאילתות וכו' ע"כ וז"ל הרב אלפס (דף קמ"ב: דפוס ז"ב) והילכתא כר' יוחנן והכי קא פסיק רב אחא משבחא וע"ש בפירכא שהקשה רב אלפס מפ' החולץ וכו'. והיינו הראיה שהביא גאון הכא: