ותניאודברת בם בתפלה אלא תפלה בלחש וכו': ז"ל רש"י ביומא יט: בם יש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך. ולא בתפלה שהתפלה בלחש שנא' וקולה לא ישמע [שמואל א'] כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון עכ"ל. ותו' שם ד"ה בם כתבו בזה"ל נראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה דאמרינן [ברכות ל:] אפ"לו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו וכו' ע"כ: ודע בערוך ערך בם כתב בזה"ל בם ולא בתפלה בסוף פ"ג דיומא פי' בק"ש אתה קורא בקול רם אבל לא בתפלה בקול אלא בלחש וכו' פירוש אחר בם ולא בתפלה שבק"ש אתה יכול להפסיק בין פרשה לפרשה ולהחזיר שלום לכל אדם דתנן בברכות [דף יג.] בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ירושלמי רב הונא בשם רבי יוסי ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר. אבל בתפלה אי אתה יכול להפסיק להחזיר שלום דתנן אפילו המלך וכו' איכא דאמרי ולא בתפלה שלא יאריך בתפלה שחיי שעה היא לבטל תורה שהיא חיי העולם עכ"ל. וכתבתי בהפלאה שבערכין בס"ד הפי' הראשון שכתב עולה כפי' של רש"י בשם השאלתות. והפי' אחר שכתב עולה כפי' התו' ביומא וכ"כ תו' עוד בברכות יג. ד"ה ובאמצע וכו' ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רבי יוסי אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם והיינו נמי דאמרינן בפ"ק דיומא בם ולא בתפלה פי' שאין משיבין בה מפני הכבוד ע"כ. ואולם הפירוש של איכא דאמרי שלא יאריך בתפלה שחיי שעה היא וכו' [כדאיתא שבת י' רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה] חידש לן רבינו הערוך פי' חדש שלא הזכירו רש"י ותו'. ואולי שלא רצו להחליט ענין זו משום דמסיק בשבת שם והוא [כלומר רב המנונא] סבר זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד: והנה בטור א"ח סי' ק"א כתב דיש אומרים הא דאמר שלא ישמע קולו בתפילתו שצריכה שתהיה בלחש עד שלא תשמע אפילו לאזניו ומביאין ראיה מן התוספתא יכול יהא משמיע לאזניו כבר פירש בחנה וקולה לא ישמע ומיהו בגמרא דידן אינו ממעט אלא השמעת קולו דמשמע שמשמיע קולו לאחרים אבל לאזניו יכול להשמיע וכו' וכתב הב"י זה לשון הרשב"א מכאן למתפלל שלא ישמיע קולו מסתברא שלא יאמר בקול רם וכו'. אבל להשמיע לאזנו רשאי ומצוה לכתחילה אלא שמצאתי בהפך בתוספתא דמכילתין פרק ג' וכו' [וכתבתי בתנא תוספאה שחברתי על התוספתא בשינוי הנוסחא דאי' לפנינו] ורבינו הטור הסכים לדברי ירושלמי ומשמעות גמ' דידן ודחה מפניהם דברי התוס' וכ"כ בהג"מ וכן הלכה עכ"ל הב"י. צא ולמד דללשון רש"י ביומא ע"פ השאילתות בם יש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך ולא בתפלה משמע קצת דס"ל דבתפלה אפי' להשמיע לאזנו לא כסברת היש אומרים שהביא הטור. אבל רבינו הערוך ס"ל כרשב"א והטור והג"מ וב"י דלהשמיע לאזנו בתפילה מצוה איכא והלכך דייק וכתב פירוש בק"ש אתה קורא בקול רם אבל לא בתפלה בקול אלא בלחש וכו' דהיינו כהרשב"א שהעתקתי לעיל שכתב מסתברא שלא יאמר בקול רם וכו'. והוי יודע דז"ש הערוך בק"ש אתה קורא בקול רם. אין הכוונה שהוא הכרח אלא ר"ל שראוי בהכי לאפוקי בתפלה שאסור להרים קול כדקיי"ל בטוש"ע סי' ק"א ע"פ הש"ס דברכות כ"ד: ע"ש וע' טוש"ע סי' ס"ב. וראיתי בדף האחרון של הים של שלמה בחילוקי דינים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל סימן מ"ג בזה"ל ב:ני בבל אוסרין שיתפלל י"ח אלא בלחש בני ארץ ישראל בקול גדול בשביל להרגיל את הצבור ע"כ. ומההכרח דבני ארץ ישראל לא דרשו ודברת בם ולא בתפלה. וכן נמי ר' יהודה. וכן ר"מ שם דאמר אחר כוונת הלב הן הן הדברים בברכות ט"ו. דס"ל דאפילו לכתחילה אין צריך להשמיע לאזניו גבי ק"ש א"כ כיון דאפילו בק"ש הוי בלחש ממש א"א שוב למדרש ולא בתפלה שהרי ודאי דצריך להוציא בשפתיו א"ו דהך ודברת בם דרשו לאינך דרשות דאיתא ביומא שם והביאם גאון ד"א בם יש לך רשות לדבר וכו' ד"א בם עשה קבע וכו':