ומצוהלהניח בשקפא דימין כד עייל שנא' וכתבתם על מזוזות ואמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך: הנה ביומא י"א: ובמנחות לד. ובחולין קל"ה: מפיק דמזוזה מן הימין דכתיב ביתך דרך ביאתך מן הימין דכי עקר אינש כרעי' דימינא עקר ברישא ולכן נראה דחסרון תיבה אחת יש כאן וכך צ"ל בדברי גאון ומצוה להניח וכו' שנא' וכתבתם על מזוזות ביתך כלומר דרך ביאתך וכו'. ושוב אסברי' גאון פסוק דכתיב ה' שומרך וגו' על יד ימינך ששם קביעות המזוזה וכן אי' במנחות לג: אר"ח בא וראה שלא כמדת וכו' מדת הקב"ה אינו כן עבדיו יושבי' מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנא' ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך ופרש"י ע"י ימינך דמזוזה ליד הימין הוא בכניסתו: ודע דבע"ג יא אונקלוס איגייר שדר קיסר וכו' כי נקט לי' ואזלי חזא מזוזתא אתיב ידיה עלה וכו'. ואלו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם ואיכא למידק דלמה לא אמר אונקלוס מהך קרא דמייתי ר"ח במנחות ה' שומרך גו' על יד ימינך דאיירו במזוזה וגם הוא מוקדם בתילים קכ"א פסוק ה'. אבל קרא ה' ישמור צאתך וכו' הוא שם פסוק ח' וקצת בדחיקא י"ל משום דנקטו לי' ואזלי ורצו להוציאו מהבית שהיה דר בו לכך קאמר להו הך קרא ה' ישמר צאתך גו'. עוד יש לומר לפמ"ש הב"י סי' רפ"ט בי"ד בזה"ל כתב המרדכי אהא דאמרי' מזוזה בימין מדכתיב על מזוזות ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש רגליה דימיניה עקר ברישא אין לדקדק דאם הוא אטר ברגליו ורגלא דשמאלא עקר ברישא ישים המזוזה דרך שמאל ביאתו מידי דהוה אתפילין דשאני מזוזה דהוי לשימור כל בני הבית משא"כ בתפילין דהויין ליה לחודיה עכ"ל. והפרישה אות ח' כתב בזה"ל ד"ה רק שתהיה בצד הימין לביאה ואין חילוק בין אטר יש לאחר (מרדכי) משום דמזוזה שמירה לכל בני בית לא לי' לבדו משא"כ בתפילין עכ"ל. מדברים הללו נראה היכי דליכא שום בני בית אלא אדם אחד לבדו והוא אטר יש לו לקבוע מזוזה בימין דידי' שהוא שמאל כל אדם כמו בתפילין. שהרי הוא בעי שמירה ואין בבית כי אם הוא דעקר רגליה דשמאלא בריש והוי שמאל דרך ביאתך. ובש"ע סי' רפ"ט ס"ב אהא שכתב המחבר וצריך לקבוע על ימין הנכנס הגיה הרמ"א ואין חלוק בין אם הוא אטר יד או לא מרדכי ה"ק עכ"ל. אכן מאטר רגל לא הערה כלום ובעי טעמא א"כ יתכן לומר דהמזוזה דאותיב אונקלוס ידו עלה הי' קבוע בשמאל של כל אדם שהיה בחדר שדר שם אטר רגל. ולפיכך לא הוי מצי למימר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך שהמזוזה ההיא לא היה בימין של כל אדם והיה הנך גונדא דשדר קיסר אבתרי' מתריזים נגד זה: ודאתא לידן אמינא הא שהעתיקו הרמ"א וגם הפרישה שכתבתי לעיל משמם בשם מרדכי. וקצת חידוש שלא אמרו בשם מרדכי על נכון דאיתא במרדכי בהלכות קטנות (דף פ"ד ע"ד דפוס ז"ב) אות באות כמו שהעתיקו הב"י אבל מאטר יד לא מצאתי לפי שעה שום דבר במרדכי. ולכאורה דבשל יד אין להסתפק כלל דמאי שנא. רק באיטר רגל משום דעיקר דיצא לנו שיהיה בימין מדכתיב ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש כרעי' וכו'. התעורר המרדכי דה"א לקבעו בשמאל דאיהו כרעיה דשמאלא עקר ברישא. כמו דאיתא לפנינו במרדכי והעתיקו הב"י שהבאתי למעלה. ולולא דמסתפינא ה"א דטעות הדפו' הוא וצ"ל ברמ"א וכן בפרישה אטר רגל והמדפיס טעה בין יד לרגל. ולענין דינא שזכרתי לעיל באטר שהוא לבדו דר בבית המיוחד לו ובני בית אין לו. נראה דהמרדכי לא כתב כל זה אלא לסוגיא דיליף דכי עקר איניש כרעי' וכו' דהיינו דרך ביאתך וכו' אכן לרב שמואל בר אחא דאמר קמי' דרב פפא משמיה דרבא בר עולא שם במנחות לג. מהכא ויקח יהוידע הכהן וגו' בימין בבא איש וגו' ופרש"י כשהיה אדם נכנס וכו' אלמא דרך ימין הוי ביאה כל דבר הנתן דרך ביאה צריך ליתנו מימין ע"כ. א"כ ילפינן מביתך דרך ביאתך וכל דבר הנתן דרך ביאה צריך ליתנו מימין. ופליג רבא בר עולא על מה שאמר דכי עקר איניש וכו' הוי טעמא דמזוזה דוקא בימין. וקשי' ליה אטר רגל מאי איכא למימר לכך קאמר רבה ב"ע דטעמא דדרך ביאתך הוא אמת אבל לא מטעם דכי עקר איניש וכו'. אלא דילפינן לה מקרא דכל דבר הנתן דרך ביאה וכו'. ומעתה איכא בינייהו בין רבא דאיתא ביומא יא דאמר רבא דרך ביאתך ועקר איניש וכו'. אבל במנחות ובחולין אי' אמ' רבה דרך ביאתך וכי עקר וכו' דלדידי' באטר רגל שהוא דרך יחיד צריך לקובעו המזוזה כדרך שהוא עוקר ברגליו. אבל לרב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא אין לחלק כלל. ואולי דנראה דר"ש בר אחא שהיה בתראי שהרי אמרה קמי דרב פפא וגם רב פפא שתק משמע דהודה לו והוא בתראי הילכתא כוותיה. והילכך לא חלקו הפוסקים הראשונים כלל. וכתבו בסתמא קביעת המזוזה בימין דמשמע אף שהוא אטר רגל ודר יחידי. משום דפסקו כרב שמואל בר אחא דאמר קמיה דר"פ: