שנת תרפ"ד

וגויקדוש בילקוט קראו גוי קדוש שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ויש להבין מה ענין גוי אחד לגוי קדוש:

ונראהדהנה תשוקת החומר הוא כל חומר לעצמו לבד וא"כ הם מופרדים ואינו נקרא גוי אחד אבל כשהוא קדוש ומובדל והתשוקה הוא אלקות לבד אז יתכן שכולם יש להם תשוקה אחת להשלים רצון העליון ולא לקבל פרס כל אחד לעצמו וע"כ כשהם נקראים גוי אחד בארץ בהכרח הם גוי קדוש:

אשרהוצאתיך מארץ מצרים. והקשו למה לא אמר שבראתי שמים וארץ, ונראה שמחמת בריאת שמים וארץ שהוא סדר הטבע מחויבים בעבודה שהוא בסדר הטבע. וע"ז ניתן לב"נ שבע מצות כמספר שבעת ימי הטבע, אבל לישראל שהוציאם מארץ מצרים בנסים ונפלאות למעלה מסדר הטבע, מחמת זה מחויבים להתנהג עפ"י דרכי התורה אף שהוא למעלה מהטבע כאמרם ז"ל אפי' היא בשמים צריך לעלות אחרי' וללמדה וכבר הגדנו שבאם נצטוינו כך אז הי' זה בכחינו ומכ"ש להתנהג בדרך התורה אף שנראה רחוק, היא קרוב מפני שכך נצטוינו:

עניןשנצטוו ישראל למ"ת שתי מצות פרישה והגבלה, יש לפרש עפ"י מאמר הש"ס שבת, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנא' נפשי יצאה בדברו ומאחר שבדיבור ראשון יצאה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד עליהם טל שעתיד להחיות בו את המתים והחי' אותם, ויש לדקדק דודאי זה שיצאה נשמתן הי' מחמת מתיקות ועריבות הדביקות באהבה כענין שאיתא בספר אור החיים בענין נדב ואביהוא שמחמת עריבות הדביקות נפרד נשמתן מעל גויתן, מכ"ש הדיברות שנקראין נשיקין, וא"כ מה הועיל הטל שעתיד להחיות בו את המתים, היאך יכולין לשוב נשמתן לגויתם, הן בעוד נשמתן צמודה לגופן יצאה מנרתיקן מחמת הדביקות מכ"ש שלא יפרדו משרשם לרדת להצמד לנרתיקן ושאני מיגני ממיקם:

ונראהדהנה בש"ס שם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהם שנים עשר מיל וגו', וע"כ מחמת גודל הפחד עד שחזרו לאחוריהם, והפחד והחזרה לאחוריהם הם היפוך הדיבוק ע"כ מחמת זה שוב היו יכולין לשוב ולהחיות ע"י הטל שעתיד להחיות בו את המתים, ולפי האמור יובן צורך הפחד והיראה רתת וזיעה דאל"ה לא הי' אפשר להנתן התורה שישארו בחיים ותרוייהו צריכי האהבה והנשיקין, ולעומתם היראה והפחד:

וישלומר שלזה באו השתי מצות שלכל דבר הבא ממעלה צריכין התעוררת ממטה, בפרישה שהיא סלוק אהבה חיצוניות זכו לעומתו האהבה והדביקות, ובהגבלה שעוררו בנפשם מדת היראה לעמוד מרחוק זכו לעומתו למדת היראה: