רגל שם משתתף וכו'. אחר שהביא ראיה מאונקלוס בהרחקת הגשמות הביא הרב פרק רגל למה שגם כן הרחיק בו אונקלוס הגשמות, והכלל העולה מזה הפרק כי רגל הוא שם משותף הוא, שם לרגל ב"ח כמו רגל תחת רגל, ושני יפול בענין ההמשך אחר הדבר כמו צא אתה וכל העם אשר ברגלך, ויפול ג"כ שלישית לענין הסבה כמו ויברך ה' אותך לרגלי ר"ל בסבתי וזה נעשה הרבה לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים. א"כ אמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים ר"ל קיום בו סבותיו, כלומר הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא יתברך סבתם, ואל תחשוב כי למה שהיה השם סבתם שיהיו מתמידות כי הנפלאות לא יתמידו מציאותם, לפיכך פי' הרב עושם ר"ל שהוא מחדשם עומדות הזמן הצריך לא יותר:

אמר שם טוב יראה לי כי כל אלו השתופים אשר הביא הרב על ענין רגל הם מורים על ענין א', כי רגל תחת רגל הוא מורה על רגל ממש וכן אמרו צא אתה וכל העם אשר ברגליך כי המלך הולך על סוס ורכב וכל העם הולכים ברגליהם, וכן ויברך ה' אותך לרגלי בעבור הרגל שהיה הולך ומתנועע תמיד לשמור צאנו, וכן לרגל המלאכה וכן לרגל הילדים אשר הרצון בו מה שאמר אתנהלה לאטי כפי מה שיתנהלו הצאן והילדים כי תנועתם היא באיחור ולאט, וכן עמדו רגליו, ר"ל כי הגבור יעמדו רגליו להלחם ולא יתנועע לנוס אלא להלחם עם אויביו, וכן השי"ת יהיה קיים ביום ההוא על הר הזיתים וזהו מה שאמר יונתן ב"ע ואתגלי בגבורתיה ביומא ההוא, אבל דרך הרב לפרש קצת כרצונו להוליד מה שכוונתו להוליד ולמה שכוונת הרב לומר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שהוא לשון סבה פי' שכל אלו על ענין אשר ידעת:

אמנם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר פי' אונקלוס בו כמו שידעת שהוא שם כנוי רגליו שב אל הכסא ואמר ותחות כורסי יקריה הבן זה והפלא מאד. והנה רבים אמרו כי זהו טעות נפל בנוסחא כי היה ראוי שיאמר תמורת הכסא, הכבוד, ולא הועילו דבר כי הכבוד ג"כ מיוחס אליו ית' כאומרו יקריה. ואמר החכם ר' משה הנרבוני והתפאר שהוא עמד עליו אחר דקדוק רב, והוא שאמרו שם כנוי רגליו שב אל הכסא לא ירצה בו שבעל הקנין הוא הכסא אבל ירצה שהוא שם הרגל המכונה אל הנסתר המיוחס אליו שב אל הכסא, ר"ל שהכסא הוא המכונה אל הנסתר והנסתר הוא הכבוד והנסתר הראשון הוא הנמצא *) לא שהרגל הוא אמתתו יתברך או חלק מאתו ואמר ותחות כורסי יקריה הנה הרגל קרא כסא ויחסו אל כבוד האל לא לאל בראשונה, והרצון בזה שאונקלוס שם כנוי יו"ד וא"ו שב אל הכסא, ר"ל כי הרגל המכונה עם יו"ד וא"ו שהוא לנסתר הוא הכסא ולא שיוחס אל השם יתברך ראשונה, כמו שפי' הרב, אבל פי' הרגל כסא ואח"כ אמר כי זה הכסא יתייחס אל יקר השם, אם כן ימצאו בכאן שלשה דברים כסא וכנוי הכסא ולמי יתיחס. והנה הכסא יש לו כנוי כמו שאמר ותחות כורסיה וזה הכנוי יתיחס אל הכבוד והכבוד הוא השי"ת לכן אמר והפלא מהרחקת אונקלוס ההגשמה וכל מה שיביא בחיוב ההגשמה כי אלו היה מייחס הכסא אליו היה לנו לחשוב שהוא יושב על כסא ויתחייב ממנו שיהיה השם גוף וע"כ ייחס הכסא לכבודו, והכוונה בכל זה הוא להרחיק אונקלוס הגשמות וכל מה שיביא אליה לא לבאר לנו אי זה דבר השיגו ולא איזה דבר נרצה בזה המשל, וכן בכל מקום לא יכניס עצמו בזה הענין כי אם להרחיק הגשמות לבד, ונתן הרב סבה בזה כי הרחקת הגשמות דבר מופתי והוא גם כן הכרחי באמונה כי מי שיאמין שהשם גשם הוא כופר בעיקר ולכן יגזור אונקלוס בו ויאמר כפי הצורך לזה, אבל ענין המשל הוא ענין מסופק אפשר שתהיה זאת הכוונה או דבר אחר ולכן לא יפרשהו אונקלוס, וגם מפני סבה שנית כי הם דברים נסתרים, וגם מפני סבה שלישית כי אין מיסוד האמונה הבנתם, וגם מפני סבה רביעית כי אין השגתם קלה על ההמון ולכן לא הכניס אונקלוס עצמו לפרש דבר מזה המשל. אבל אנחנו כפי ענין המאמר כי זה הספר חובר לסלק הגשמות ולבאר השמות המשותפים ולבאר המשלים הסתומים נאמר בו כי אמרו ותחת רגליו הרצון בו מסבתו ובגללו כמו שביארנו בשתוף רגל כי אין לפרש רגל כסא כי לא ימצא בכל התורה כלה רגל שיקר' כסא והנה השיגו אמתת החמר הראשון כי עם שנתבלבלו בהשגת הש"י כמו שביארנו בפרקים שעברו השיגו אמתת החמר הראשון אשר היה מאתו והש"י שהוא סבה לו כ"א לא ימצא נותן הצורה מהות ההיולי לא ימצא, והנה הרב ביאר כי ההיולי אין לו פעל בעצמו כי הוא מקבל לעולם ומציאותו בכח ואין פעולה לו כי אם במקרה, ודע כי כל גשם הווה נפסד מורכב מחמר וצורה וההיולי אין לו פעל בעצמו אחר שהוא בכח והוא מקבל אבל אם נמצא לו פועל הוא בעבור הצורה וכן הצורה אינה מתפעלת מצד שהיא צורה אלא מצד התחברותה לחמר ולכן ההיולי אין לו פעל אלא במקרה בהתחברו לצורה ולכן יצדק שיש לו כמעשה ואיננו עושה, וזהו מ"ש כמעשה לבנת הספיר והוא לשון על הזוהר לא על המראה הלבן אבל זוהר לבד והזוהר אינו מראה כמו שהתבאר בספר הנפש שאלו היה מראה לא היה מקבל המראים כי המקבל הדברים יחוייב שיהיה נעדר מהם אך כאשר היה הגשם המזהיר נעדר המראים כלם ויקבלם זה אחר זה כן ההיולי הראשון אשר הוא כפי אמתתנו נעדר הצורות כלם ולזה הוא מקבל הצורות כלם זה אחר זה והיתה השגתם אם כן החמר הראשון, אם כן בזה המשל השיגו החמר הראשון וממהותו כי אינו פועל אבל יש לו פעולה במקרה וכי מהותו הוא כספיריי אשר הוא נעדר כל המראים וכמו כן ההיולי נעדר כל הצורות אלא שהספירי הוא נמצא בפועל כלי מראה וההיולי אין לו מציאות אלא עם צורה, ואמנם ייוחס לשם ית' למה שזה ההיולי הוא סבת כל הדברים הנפסדים ולכן ראוי שתתייחס אל הסבה ראשונה כי מי שרצה במורכבים רצה ראשונה בזה החמר ולהיות גם כן הוא מחדשו והחדוש נמצא בו בשיתן לו הצורה המעמידו והמקיימו, וגם כפי דעת אונקלוס ראוי שנאמר כי מה שהשיגו הוא אמתת החמר הראשון כי ההיולי הראשון הוא תחת השמים כי השמים נקראים כסא ועוררו לרב לפרש ההיולי הראשון אפי' לדעת אונקלוס לענין שימצא בפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס, והכוונה כלה בין מאונקלוס בין מכוונתנו להרחיק הגשמות מהבורא בין שיהיה רגל סבה בין שיהיה כסא והמשכיל ראוי שישים ההשגות ההם כלם שכליות:

והבן זה והתבונן זה, הכפיל אלו הב' דברים בעבור שאמר כי החומר הראשון השם מחדשו תמיד והחידוש התמידי הוא נתינת הצורה, והתבונן בזה כי השגת זה המשל כלו השגה שכלית לא השגה חושיית, והרצון בו כי כל מה שנודע בחכמה יודע בזה המשל וירמוז בזה גם כן לכל מה שאמר בזה הפרק: