כבר ידעת פרסום זה המאמר אשר אמרוהו הפילוסופים בשם יתעלה וכו'. החכם ר' משה הנרבוני אמר כי נקשר זה הפרק עם מה שקדם על זה התואר, כי אחר שביאר שלשון אמירה בששת ימי בראשית נאמרה על הרצון, והמנוחה על הפסק הרצון או הפסק הבריאה, ביאר בזה הפרק מהו השכל והמשכיל והמושכל בשם ית', למה שהעולם נתחייב על דרך חיוב המושכל לשכל כמו שיתבאר במה שיבא, ואדוני אבי הה"ר יוסף ן' שם טוב ז"ל פי' זה הפרק פי' נפלא במאמר מיוחד לו ואמר, כי הביאו הרב לזה המקום למה שבפרקים הקודמים דבר בתוארים ואמר כי השם הוא אחד מכל צד ומכל פנה ואין לו תאר והשמות הנאמרים בנביאים עליו יתעלה הם כלם נגזרים אלא שם אחד והוא שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וכי השם הוא אחד מכל צד ומכל פנה ואין לו תואר וכי הוא נמצא ולא במציאות ואחד לא באחדות כ"ש שאין ראוי להאמין בו שיש לו דבור וכי האמירה והדבור הנאמרים בששת ימי בראשית כלם נאמרי' על הרצון באופן שהוא יתעלה אחד מכל צד, רצה הרב לבאר כי זה מה שאמרו הפילוסופים כי הש"י הוא השכל והמשכיל והמושכל ושאלו הג' עניינים בו ענין אחד אין בו רבוי, ולמה שיראה בתכלית הקושי עד שרבים יחשבו כי יבצר מהשכלים ויבא לחשוב שהשי"ת יש בו רבוי מצד אלו הג' שמות, רצה הרב לבאר כי אלו ג' שמות הם דבר אחד בחק כל שכל כ"ש בחק השי"ת, ואין ספק כי זה הביאור הוא אמתי ומסכים עם דעת המאמין בחדוש כי זולתו כפירה ויציאה מן הדת. ואחר שהונח זה ראוי שנפרש זה הפר' ביאור ארוך כי הוא עמוק:

כבר ידעת פרסום זה המאמר וכו'. ירצה אחר שכבר נסתלקו התוארים מהשם ית' וביארנו שאין לו דבר נוסף על עצמו ראוי שנסלק ג"כ זה הספק מצד פרסומו, כי הפילוסופים אמרו שהשי"ת הוא שכל ומשכיל ומושכל אשר הם אומרים שהוא ענין אחד אין בו רבוי, וכבר יחשוב חושב כי אמת הוא כי הוא שכל ומשכיל ומושכל אבל הם ג' דברים ראוי שנבאר איך הוא אחד אין בו רבוי כלל וזה לא למה שהיה זה דרוש פילוסופי:

שזה פנת דתנו וכו'. ר"ל היותו אחד לבד ולא יהיה אחד אם יצטרף אליו דבר אחר קדמון עד שיהיה הוא יתעלה בעל חלקים כי יהיה מורכב ולא יהיה מחוייב המציאות, ולא יהיה ג"כ בעל תארים עד שיהיה בתואר זולת המתואר כי יהיה הפועל והמקבל אחד, ולא יצטרף ג"כ אליו שום דבר למה שלא היה שם דבר קדמון זולתו יתעלה למה שהוא עלת העלות ואם היה בו שום הרכבה בין מהחלקים בין מתאר ומתואר היה אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות:

ולזה יאמר חַי ה' ולא יאמר חֵי ה' מפני שאין דבר חייו זולת עצמו, כי בין ההרגש השכלי בין ההרגש החושיי הם פעולות הנפש המרגשת והמשכלת ואלו הפעולות הם מקרים לאדם, ואולם בשם יתעלה הוא דבר אחד למה שהשי"ת אחד ואין בו תואר קדמון יצורף אליו, ואם יאמר חֵי העולם כמו שאמר וישבע בחי העולם כי הוא באמת חיי העולם כמשפט הצורה לבעל הצורה והוא חֵי העולם אבל חייו הוא עצמו:

ואין ספק כי כל מי שלא עיין בספרי' המחוברים לשכל ולא השיג עצם השכל מהו ולא יבין ממנו אלא כמו שיבין מענין הלובן והשחרות תקשה עליו הבנת זה הענין, ונתן הסבה בזה כי יחשוב החושב כי יהיה אמרנו שהוא השכל והמשכיל והמושכל אצלו כאלו אמרנו הלובן והמתלבן והמלבין שהם דבר אחד, וזה דבר שאי אפשר כי הלובן אינו המתלבן ולא המלבין והמלבין והמתלבן שני דברים האחד פועל והאחד מתפעל וא"א שישובו דבר אחד כי יהיה הפעל והכח דבר אחד ויתחברו הסותרים, ולמה שזה הדבר מבואר אמר כי רבים מהפתאים יאמרו כי א"א להיות המשכיל והמושכל והשכל בשם יתעלה דבר אחד כמו שא"א בלובן והמתלבן והמלבין, והנה יש מי שיחשוב שהוא חכם יקבל שבשם יתעלה אין בו רבוי וכי השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בשם יתעלה למה שיקבל שהשם יתעלה הוא אחד, אמנם יאמר כי זה א"א לשכל האנושי להשיגו כמו שא"א לדעת איך ידע הסוגים והמינים והדברים העוברים והווים בידיעה אחת:

אמנם החכם ר' משה הנרבוני אמר הרבה נפלאתי על הרב איך לקח זה המשל כי אין הלובן פעל המלבין במתלבן אבל ההלבנה, ויותר ראוי היה לקחת ההרגש והמרגיש והמורגש:

אמר שם טוב לא לקח הרב ההרגש והמורגש בעבור כי על דרך האמת ההרגש והמורגש הם דבר אחד ג"כ בחק החוש, ואם הפתאים יתחילו לסתור שאין השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד בשם יתעלה לא יסתרוהו בעבור ההרגש והמרגיש והמורגש כי רבים מהפילוסופים חושבים כי אלו הם דבר אחד גם כן, ולכן לקח הלובן והמתלבן והמלבין ולא לקח ההרגש והמרגיש והמורגש אלא לקח ההתלבנות בעבור שהתנועה היא קשת הציור אצל הפתאים ויציירו הלובן ולא ההתלבנות למה שהיא תנועה קיימת ולהתלבנות אין לו קיום כמו שיתבאר בשמע הטבעי, והנה אמר הרב כי זה לא יבצר מהשכלים אבל הוא ענין מופתי כפי מה שביארוהו הפילוסופים האלהיים, כי אמנם כנם הנה בשם אלהיים לגודל ידיעת השכל ומהותו וכי הוא מהדברים האלהיים כמו שנא' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:

ואמר דע כי האדם קודם שישכיל דבר הוא משכיל בכח וכו', וכדי להודיע זה הדרוש נקדים הצעות, ראשונה יש לדעת שהשכל האנושי הוא אחד מכחות הנפש ואין הנפש בכללו וזה הכח נקרא שכל למה שכל כח נקרא בשם פועלו כמו כח הרואה וכח השמע. שנית יש לדעת כי נפל בין הפילוסופים מחלוקת גדול בידיעת זה הכח, שכלם הסכימו שהשכל האנושי אינו כח בגוף זולת הרב שאמר בשתי מקומות שהשכל הוא כח בגוף, עם שאמר במקום אחד כי השכל אינו אלא הכנה לבד כדעת אלכסנדר, והנה כל המפרשים מסכימים שהכח השכלי אינו מעורב עם הגוף, ואריסט"ו הביא מופת עליו שאם היה מעורב לא היה משכיל הצורות על אמתתם ואם היה משכיל אותם ישנה אותם אל טבעו והיו הצורות חלקיות ופרטיות לא כוללות ולמה שפעולת השכל היא כוללת יחוייב שהמשיג לא יהיה פרטי וגשמי, והנה לפי דעת הרב ראוי שנאמר כי למה שהיה ההכנה צריכה אל נושא כמשפט כח ההכנות לכן אמר שהיא כח בגוף. שלישית ראוי לדעת כי אריסט"ו דמה השכל הדברי אל החוש ואמר כי כמו שהחוש שהוא בכח כל המוחשות כן השכל הוא בכח כל המושכלות, המשל בזה כי כמו שהעין הוא בכח כל המראים כן השכל הוא בכח כל המושכלים, והנה ימצאו בהרגש שלשה דברים, כח המקבל והוא כח הרואה, ודבר הוא חוץ מהנפש והוא הנקרא מושג, ודבר מתחייב ביניהם והוא הענין אשר יהיה בכח המרגיש מאותו המושג והוא ההרגש, ככה יתחייב שיהיה הענין בשכל, ר"ל שיתחייב שיהיו לו שלשה דברים, כח המקבל והוא השכל ההיולאני והוא דומה לכח המרגיש והוא המשכיל, ודבר אחר ישיג לכח הזה והוא גם כן דומה לענין אשר יהיה בכח המרגיש מהדבר המורגש אשר הוא השכל העיוני והוא השכל אשר בפועל, ודבר שלישי מצוי בפועל חוץ לנפש והוא המניע לשכל ההיולאני והמוציאו מן הכח אל הפועל ודמיונו בזה דמיון המורגש מההרגש והוא המושכל, ויתחייב שיהיה הנה דבר בפעל הוא שכלי יוציא מה שבכח אל הפעל והוא השכל הפועל והוא במדרגת האור אשר הוא המוחש הראשון לראות והוא סבת השגת שאר הנראים עד שיהיה השמש בעצמו הוא הנראה באמתתו, כן השכל והמשכיל והמושכל כשהם בכח הם שלשה, כח השכל ההוא המקבל והוא השכל ההיולאני הדומה לכח המרגיש והוא המשכיל, והצורה ההיולאנית האישית והיא הנמצאת חוץ לנפש בפעל המעורבת עם חמרה הדומה לצורה המוחשת, והיחס אשר ביניהם והוא הענין אשר יהיה בשכל ההיולאני מאותה הצורה המושכלת והיא ההשכלה הנקראת שכל הדומה להרגש, הנה שהכח ההוא ר"ל השכל ההיולאני הדומה לכח המרגיש הוא המשכיל בכח, ולמה שזאת ההכנה הנקראת שכל היולאני אין לה מציאות אלא עם נושא, לקח הרב המשכיל בכח האדם, ואמר כי האדם קודם שישכיל הוא משכיל בכח והכח ההוא הוא השכל בכח, והדבר המזומן שיושכל כאלו תאמר צורת האילן ואלו השלשה עניינים חלוקים. רביעית יש לדעת כי אריסט"ו אמר כי השכל ההיולאני יחוייב שיהיה בלתי מעורב, והבינו המפרשים על שהשכל ההיולאני עצם נצחי שכלי ר"ל מטבע השכל כי הוא מוכן בעצמו ואם הוא נבדל, וכי יחסו אל הצורות המושכלות יחס החמר הראשון אל הצורות המוחשות וזה הנבדל הוא נקשר עם ההכנה אשר בצורות הדמיוניות שקועה מוטבעת והשכל הפועל הוא כצורה. ואלכסנדר ירצה שהשכל ההיולאני היא הכנה מופשטת מכל הצורות החמריות והנבדלות והיא בלתי מעורבת בצורה מהצורות הדמיוניות ואם היא נקשרת בהם, ושהשכל בפועל הנמצא בנו הוא משפע השכל הפועל אשר מחוץ. וב"ר ירצה כי העצם הרוחני המוכן בעצמו א"א שימצא כי כל נבדל הוא שכל בפועל ונבדל ומוכן יסתור את עצמו, ואינו גם כן הכנה כמו שאמר אלכסנדר כי ההכנה אינה חלק עצם מהדבר והכח הדברי הוא חלק מעצמות הדבר לכן יאמר הכח הדברי כפי דעת אריסט"ו הוא עצם שכלי קרה לו ההכנה מצד דבקותו בנו וזה השכל הוא השכל הפועל, וכבר בארנו דעות כל המפרשים במאמר מיוחד אשר יעדנו לבאר הכח הדברי אשר לאריסט"ו, ואמרנו כי היותר נבחר מכלם הוא דעת אלכסנדר, כי ירצה כי הכח הדברי היא הכנה נבדלת מכל הצורות החמריות והנבדלות בלתי מעורבות ואם היתה נמצאת עם הצורות הדמיוניות יצטרך אל נושא, ובעבור זה אמר הרב שהוא כח בגוף ואם רצה בזה זולתי זה הוא דבר לא נודע לנו מאין לו כי כל הפילוסופים מסכימים כי השכל ההיולאני הוא דבר בלתי מעורב והוא כמושכל ראשון להם ואריסט"ו הביא מופת אשר אין בו שבוש וטעות. חמישית יש לדעת כי השכל ימצא בשלשה אופנים פעם משכיל בפועל פעם בכח והוא השכל האנושי ולא יוצא מעצמו מהכח אל הפועל אבל ישכילו עלתם והמושכל להם מה שלמעלה מהם ואלו הם השכלים הנבדלים כלם וידיעת כל אחד מהם הוא בהצטרף אל עלתו, ויש שכל שלישי למעלה מכל אלו אשר אינו יוצא מהכח אל הפועל ולא ישכיל דבר זולת עצמו עם שבהשכילו עצמו ישכיל הנמצאים כלם והוא האל ית'. ששית יש לדעת כי הצורות יש להם מציאות רבות, ראשונה מציאות החמרי אשר יש לה חוץ לשכל, משל זה שראובן עם גוונו ומראהו הוא נמצא חוץ לשכל והוא חמרי, ויש לו מציאות אחר בבת העין ובמראה שהוא מציאות רוחני, כי האש הנמצא חוץ לנפש ישרוף והנמצא בנפשו במראה לא ישרוף, יקבלו ענייני המוחשים לא המוחשים, ואחר זה יש לה מציאות שלישית במדמה כי ישיג הדבר יותר רוחני כי הבת עין לא יוכל להשיג שום דבר אם לא שימצא הדבר מחוץ כי כשיסתלק ראובן לא ישיגהו החוש, ואמנם המדמה עם שיצטרך אל החוש ראשונה להשיג אחר ההשגה אינו צריך וכ"ש אל המוחש ולכן היה מציאות הצורה יותר רוחנית, ולמה שהדמיון ישיג זה ראובן ושיעורו ותבניתו ולא ישיג מהות משום דבר אבל השכל ישיג המהיות הכוללים נעדרים מכל המקרים הזרים היה מציאות זאת הצורה בנפש יותר רוחנית ויותר דקה מכל הצורות הקודמות לה. שביעית ראוי לדעת כי השכל ההווה באדם אחר השכילו שום דבר אינו דבר אלא ידיעת הדברים הכוללים מבלתי שיתערב דבר זר וזה הדבר הכללי הוא מושכל והוא השכל אשר בפועל, ואחר שהונח זה ראוי שנפרש איך הוא השכל והמשכיל והמושכל, דע כי האדם קודם שישכיל דבר הוא משכיל בכח וכשישכיל דבר אחד כאילו תאמר כשהשכיל צורת זה האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו מהחומר שלו יצייר הצורה המופשטת, כי למה שהיה השכל השכלת המהיות הכוללים לא ימצאו חוץ לשכל אלא מצד שהם מעורבים עם החומר היה פועל השכל הפשטת הצורות אשר בחמרי' וישיבם צורות כוללות מופשטות מן החמר ומן המקרים כאנה והשעור והזמן וזולתו וזה בהשנות השבת האישי' ולקיחת עצמות הכולל מבלתי שיהי' הכולל חוץ לנפש, זהו פעל השכל, ואז יאמר שהוא משכיל בפעל ר"ל כאשר נדחקה בנפש הדבר הכללי, א"כ המושכל אינו הדבר אשר מחוץ ולא הצורה החושיית אשר בעין ולא אשר בדמיון למה שהיו אלו פרטיות והפרטי לא ישיגהו השכל אם כן הצורה המדומה אינה מושכלת וכ"ש החושיית וכ"ש הצורה הנמצאת חוץ לנפש כי זאת לעולם לא תמצא בנפש, אם כן הפשטת הצורה מהחמר הוא פועל השכל ואז יקרא הוא משכיל בפועל והשכל אשר עלה בידו בפועל הוא צורת האילן המופשטת אשר בשכלו כי אין השכל דבר זולת הדבר המושכל. הנה כבר התבאר כי הדבר המושכל הוא צורת האילן המופשטת והוא השכל ההווה בפועל הנשלם בו אשר בו תדבק הצורה ההיא, ויבא הדבר כן, האדם יקרא משכיל כשהפשיט צורת זה האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו וצייר הצורה המופשטת וזהו המושכל ואז יש לו פעל השכל ואז הוא משכיל בפועל, והשכל אשר יתקיים בפעל הוא צורת האילן המופשט אשר בשכלו כי אין השכל דבר זולת המושכל, הנה כשנבאר כי המושכל הוא השכל והשכל הוא המשכיל יתבאר שהמושכל הוא המשכיל, וכשיתבאר שהמשכיל הוא השכל והשכל הוא המושכל יתבאר ג"כ שהמשכיל הוא המושכל ואחר יתבאר שכלם הוא דבר אחד, והנה ראשונה ביאר הרב כי פועל המשכיל אינו זולת השכל ופועל השכל אינו דבר אלא מושכל, ואחר שהונח זה ביאר איך השכל והמושכל הוא דבר אחד, וזה אומרו הנה כבר התבאר לך כי הדבר המושכל הוא צורת האילן המופשטת והוא השכל ההווה בפועל ואינו שני דברים השכל וצורת האילן המושכלת כי אין השכל בפעל דבר זולת הדבר המושכל, למה שהדבר המושכל הוא הדבר המופשט והשכל אינו זולת זאת ההפשטה כי המושכל אינו הנמצא חוץ לנפש כמ"ש ולא הדבר הנמצא בחוש ולא הנמצא בדמיון א"כ הדבר המושכל הוא הדבר המופשט והדבר המופשט לא ימצא אלא כשהוא שכל בפועל ואז נאמר שיש לאדם שכל, והמשל בזה כי מה שהושכל לאדם אינו דבר אלא מה שיש לו ידיעה בנפשו וזה הדבר אשר הוא ידוע לא יקרא שכל כי נאמר לו אז שיש שכל בפועל, ואינו ב' דברים שכל וצורת האילן המושכלת כי אין השכל בפועל דבר זולת מה שהושכל, ואחר שהתבאר כי המושכל והשכל דבר אחד ביאר איך השכל והמשכיל הם דבר אחד, וזהו אמרו והדבר אשר בו הושכל צורת האילן והופשטה אשר הוא המשכיל הוא השכל ההווה בפעל, ירצה אחר שביארנו כי המושכל והשכל הם דבר אחד ראוי שנבאר כי המשכיל והשכל הם דבר אחד למה שהמשכיל יקרא משכיל כשהוא מפשיט הצורה מהחמר וכשיפשיט הצורה מהחמר אז נאמר לו שיש לו שכל בפועל כי אינו שני דברים משכיל ושכל כמו שהוא הענין בפעלים החמרים כי הפעלים הם זולת הפעולות אבל בידיעות וההשכלות אשר הוא הפשטת הדברים מהחמר אז נאמר לו שהוא משכיל ואז נאמר שיש לו שכל ואם כן המשכיל הוא השכל דבר זולת ההשכלה ויהיה המצייר את הצורה הוא עצם הציור אשר הוא אמתת המצוייר עד שתהיה הצורה המצויירת בעצמה בלתי נעלמת מאמתתה, ולמה שזה היה קשה הציור א"א מבלתי הביאור בו, עוד דע כי האדם קודם שירגיש הוא מרגיש בכח וכשירגיש הדבר בפועל אז נקרא מרגיש בפועל, והנה עם היות הנראה החיצוני סבה בשימנה בנפש דמותו וצורתו עם כל זה המורגש אינו הדבר החיצוני כי זה לא ימצא בעין אבל הנמצא בעין הוא דמותו ואותו הדמות הוא הנדבק בעין ואז המרגיש ירגישהו ואז אותה הצורה היא הנרגשת לחוש שהיא המורגשת אם כן יתבאר לך כי הצורה הנמצאת בבת העין היא המוחשת והיא הנרגשת אם כן המורגש וההרגש הם דבר אחד, ובעבור שהאדם יקרא מרגיש בפועל ויאמר שהוא רואה צורת האדם אשר מחוץ כשימצא צורת האדם בנפשו אז יאמר שהוא רואה האדם אם כן הצורה המורגשת הוא ההרגש והמרגיש שהוא הרואה לא ירגיש הדבר אלא בהיות ההרגש נמצא בפועל ובעבורו יאמר האדם שהוא מרגיש כי למה שנמצא בעין הרואה צורת האדם וזאת הצורה תשפוט שהוא רואה הדבר אשר מחוץ ואז יקרא רואה בפועל וזאת הצורה היא המורגשת והיא ההרגש, ואם זה נמצא בצורה החושיית כ"ש שתמצא בצורה השכלית כי הצורה שתמצא בשכל לא תמצא דמות חוץ לשכל כי הצורה הנמצאת בבת העין ימצא דמות חוץ לשכל והוא היותה פרטית וגשמית והיותה בשיעור ובמקום ואמנם הצורה המושכלת אין לה מציאות חוץ לשכל, אם כן כשהפשיטה השכל אז יקרא משכיל ואז יש לו שכל בפועל ולכן אין השכל בפועל דבר אחד ופועלו דבר אחר כי אמתת השכל ומהותה היא ההשגה:

ואמרו ולא תחשוב כי השכל בפעל דבר אחד נמצא לבדו נבדל מן ההשגה וההשגה ענין אחר בו, ר"ל עד שיהיה השכל זולת ההשכלה. אבל גוף השכל ואמתתו השגה, הנה השכל הוא ההשכלה בעצמו במה שהוא משכיל וכשתניח השכל בפועל תראה שהוא ההשגה למה שהשכל אשר הוא פעלו אשר בעבורו נאמר בו שהוא משכיל הוא השכל והמשכיל אחד, ויבא הדבר כן, המשכיל הוא המפשיט צורת האילן וזאת ההפשטה נאמרת לאדם שיש לו שכל אם כן המפשיט וההפשט הם דבר אחד, ולמה שהמפשיט הוא המשכיל וההפשט הוא השכל ואלו אינם שני דברים מפשיט והפשט למה שהמפשיט הוא נפש ההשגה וההפשט הוא נפש ההשגה אם כן המשכיל והשכל הוא דבר אחד, ואחר שהונח זה רצה לבאר ג"כ שהשכל הוא המשכיל כמו שהתבאר שהמשכיל הוא השכל, ואמר וכשתניח שכל נמצא בפועל הוא השגה למה שהושכל, וזה מבואר מאד כי ההשגה אינה דבר זולת דבר המופשט. הנה כבר התבאר כי השכל וכו' אינו דבר אלא ההשגה והוא אמתתו ועצמו. ואם כן הדבר אשר בו הופשטה צורת זה האילן והושגה בו אשר הוא השכל הוא המשכיל כי השכל ההוא בעצמו הוא אשר הפשיט הצורה והשיגה, וזהו פועלו אשר בעבורו נאמר בו שהוא משכיל, והדבר יבא כן, השכל אשר בפועל הוא השגה למה שהושכל וזאת ההשגה למה שהושכל אינו אלא נפש ההשגה ונפש ההשגה אינו אלא נפש ההפשטה וזו יקרא שכל, ונפש וההפשטה אינו דבר זולת היותה דבר משכיל אם כן נפש השכל הוא הנפש המשכיל כי כמו שהנחנו שנפש המשכיל הוא נפש השכל כי אינו שני דברים משכיל ושכל כן יתבאר שנפש השכל הוא נפש המשכיל ר"ל עצמות השכל הוא עצמות המשכיל למה שעצמות השכל הוא המשיג לדבר המושג:

וכאשר התבאר שהשכל והמושכל דבר אחד והמשכיל והשכל דבר אחד ג"כ יבואר ג"כ שהשכל והמשכיל הם דבר אחד הוליד איך השכל והמשכיל דבר אחד, וזהו אמרו ואין לזה אשר הונח שכל בפועל אלא צורת זה האילן, ירצה אחר שביארנו שהמשכיל והשכל דבר אחד וכבר ביארנו שהשכל הוא המושכל הנה כבר התבאר כשיהיה השכל נמצא בפועל שהשכל הוא הדבר המושכל. והתבאר שכל שכל פעלו אשר הוא היותו משכיל היא עצמו, ואם כן השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד בעצמו לעולם בכל מה שיושכל בפועל בין שיהיה בשם יתברך בין שיהיה בשכל האנושי. אמנם כשהונח בכח הם שני דברים בהכרח השכל בכח והדבר המושכל בכח, כאילו תאמר זה השכל ההיולאני אשר לראובן הוא שכל בכח, וכן זה האילן הוא מושכל בכח ואלו שני דברים בלא ספק וכשיצא לפועל ותהיה צורת האילן מושכלת בפועל אז תהיה הצורה מושכלת היא השכל, והשכל ההוא בעצמו אשר הוא שכל בפועל הופשט והושכל עד שנקרא בהפשטה ההיא ובהשכלה ההיא משכיל כי כל מה שיש לו פועל נמצא הוא נמצא בפועל, וזה השכל אשר יש לו פועל נמצא בעת שהוא יפשיט הצורה וישיגה אחר שהקנה הצורה ההיא המופשטת הנה בעת ההיא נמצא בפועל ויחוייב שיקרא משכיל אחר שימצא פועל השפל ואם כן יהיה השכל והמשכיל והמושכל הכל דבר אחד:

הנה כל שכל בכח ומושכל בכח הם שנים וכל מה שיהיה בכח אי אפשר מבלי נושא סבל הכח כי הכח הוא ממה שהתבאר בנושא כפי מה שהתבאר במאמרים הטבעיים:

ויהיו הנה ג' דברים האדם הנושא הכח ההוא והוא המשכיל בכח והכח ההוא והוא השכל בכח והדבר המזומן שיושכל והוא המושכל בכח, כאלו אמרת בזה המשל האדם והשכל ההיולאני וצורת האילן וכו' וכשהגיע השכל בפועל יהיו השלשה ענינים ענין אחד השכל והמשכיל והמושכל, ולא תמצא לעולם השכל דבר אחד והמושכל דבר אחר אלא כשילקחו בכח, ואחר שביאר שבחק האדם השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בפועל והם רבים בכח אמר למה שהיה הש"י שכל בפועל תמיד ואין בו כח כלל כמו שהתבאר וכמו שיבא עליו המופת ולא יהיה פעם ישיג ופעם לא ישיג וכו', יתחייב שיהיה הוא והדבר המושג דבר אחד והוא עצמו ופעולת ההשגה עצמה אשר בה יאמר משכיל הוא גוף השכל אשר הוא עצמו א"כ הוא שכל ומשכיל ומושכל לעולם, הנה כבר התבאר מה שהיה כוונתנו בו, ראשונה כי השם אחד מכל אופן ואם אמרו בו שהשם יתעלה הוא שכל ומשכיל ומושכל הם כלם דבר אחד ושנאמרו עליו אלו השמות בבחינות שונות הנה מצד שעצמותו מופשט ומצד שעצמותו נקי מהחמר יקרא משכיל והוא כי עצמותו גלוי לעצמו, ומצד שכל מקום שיש מושכל ומשכיל יש שם שכל הנה מצד שהוא משיג עצמו יקרא משכיל ומצד שהוא השגת עצמו יקרא שכל ומצד שעצמו הוא מושג לעצמו יקרא מושכל ולזה היה ה' אחד ושמו אחד. הנה כבר התבאר כי היות השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד אינו בחק הבורא לבד אבל בחק כל שכל והוא גם כן בחק השכלים הנבדלים ובנו ג"כ שהוא השכל האנושי, אלא שיש הבדל בינינו ובין הש"י כי הוא לעולם שכל בפועל תמיד ואמנם השכל האנושי יצא מן הכח אל הפועל ויש בו קודם שישכיל רבוי מה, וגם כן יבדל ה' מהשכל הפועל כי השכל הפועל יוצא מהכח אל הפועל כי יפעל עת ולא יפעל עת אחרת ויפעל במושכלות פעם ולא יפעל פעם אחרת בעבור חסרון המקבלים כי השכל הפועל הוא הפועל המושכלות בנו ויפעל עת ולא יפעל עת אחרת כפי מה שיכין האדם בנפשו א"כ היא תנועה אחת לשכל ההוא במקרה, והנה ימצאו בכאן שלשה מיני שכלים השכל האנושי שיש בו רבוי כשימצא בכח קודם שישכיל ויצא מהכח אל הפועל, ואולם השכלים הנבדלים הם בפועל תמיד עם שיפעלו עת ולא יפעלו עת אחרת הוא יציאה ותנועה מה, ואמנם הש"י הוא לעולם שכל בפועל תמיד כי אין לו מונע מצד עצמו מן ההשגה לא מעצמו ולא מזולתו, ורמז בזה הרב כי השכל הפועל לא ישכיל א"ע תמיד ואולם השם יתעלה אף שהוא צורת העולם לא יתדבק הוא בגשמים שום דבקות ולא יפעל פעם ופעם לא יפעל אבל הוא בפועל תמיד ולזה ראוי שיהיה הוא משכיל ושכל מושכל תמיד לעולם ועצמו הוא המשכיל והוא המושכל והוא השכל כמו שיתחייב בכל שכל בפועל:

ואמר החכם ר' משה הנרבוני וז"ל, נפלאתי על החכם איך יחדו יתעלה והשוה האחדות והוא מבואר למי שכלל החכמה האלהית שהתיחדות השכל והמשכיל והמושכל בעצם ובאמת הוא להש"י לבד כי, אנחנו אמנם נשוב בלתי המושכל בעצמו והם הצורות ההיולאניות מושכלות כשנשכילם וישוב שכלנו הוא מושכל מבלתי שיהיה גם כן השכלים הנבדלים במה שישיגו במה שלמעלה מהם אשר הוא עצמותם אין השכל והמושכל אחד בשלמות כי המצוייר הוא נכבד בנפשו למעלה מציורו והם לא ימלט מהצירוף והשכלה לא זולת, והראשון אמנם ישיג עצמו ובו השכל והמשכיל והמושכל באמת כי לא ימצא צרוף מזולתו ולא מקרה מן המקרים, א"כ היה ראוי שיאמר הרב כי השכל והמשכיל והמושכל אינו אחד אלא בשם יתעלה כי בזולתו יהיה צד מהרבוי:

אמר שם טוב אין ספק כי במה שישכיל השכל ההיולאני צורת הנמצאות והשכלים הנבדלים יציירו את הש"י שיש צד מהרבוי בהשגתם, אבל מצד כי השכל האנושי לא ישיג דבר מהדברים ההיולאניים וגם השכלים הנבדלים לא ישיגו כלל ממה שלמעלה מהם היה השגתם לעצמם היא השגה האמתית ואם בהשגתם עצמם ישיגו זולתם זה דבר קרה להם בעצם כי בכל דבר שהוא שכל המשכיל והמושכל והשכל הוא דבר אחד ואם קרה לו הצרוף הוא במקרה והמקרה לא יכנס בהכמות:

אמר שם טוב יש לעיין בזה הפרק למה האריך בו הרב כ"כ ואינו מדרך זה הספר לבאר מה שאמרו הפילוסופים האלהיים כי הוא כבר אמר פעמים רבות כי כשידבר בעניני החכמות שלא ידבר בהם אלא להתיר ספקי הדת, והתשובה בזה כי למה שהיה השם המיוחד לשם יתעלה היותו שכל בפועל תמיד כמו שהוא מיוחד אצל התורניים שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א לכן האריך הרב בביאור זה השם, גם כי יבאר האחדות בכל ענין ובכל זמן ויתחייב מזה ג"כ שאין לו מונע מהשגה לא בעצם כמו מה שיקרה לשכל ההיולאני כשימצא בכח, ולא במקרה כמו שיקרה לשכל הפועל, ולכן יהיה תמיד בפועל ולא יצא מהכח אל הפועל לא בעצמו ולא בפועלו, וזה יתחייב במה שהוא בפועל תמיד ולא יפעל פעם ויפעל פעם אחרת אבל לעולם יפעל כי השכל הוא בפועל תמיד א"כ המושכל המתחייב ממנו יהיה בפועל ואלו הם השכלים הנבדלים, והבן זה:

אמר שם טוב כבר הראת לדעת כי המשכיל והשכל והמושכל הם דבר אחד בחק כל שכל, והסבה בזה בעבור כי המשיג הוא המפשיט הצורות מהחמרים הוא משכיל, וזה אינו דבר אלא פעולת השכל והשכל אינו דבר אלא השגת המופשט ואם הדבר כן יתחייב שהאדם יקרא משכיל בעבור שבהשכילו צורה מהצורות והפשיטו אותה היא השכלתו כי לא ימצא חוץ ממנו דבר שישכיל כי הדבר אשר יקרא שהוא שכל הוא דבר חמרי ופרטי א"כ האדם יקרא משכיל בעבור היות צורת האילן מופשטת בשכל ואותה הצורה היא מושגת ואז ידע שהוא פועל השכל, וזה יקרה ברואה ובאחד מהחושים כי החוש הרואה לא ישיג דבר חיצוני אבל ירגיש הדבר המוטבע בבת העין ובאותה הצורה יאמר שהוא מרגיש הדבר החיצוני, ואם כן אותה הצורה הנמצאת בבית העין אנו מרגישים הנמצא מחוץ א"כ הוא המרגיש וההרגש והמורגש, כי הדבר החיצוני לא ימצא לעולם בחוש וא"כ למה אמרו הפילוסופים שהשכל והמשכיל והמושכל הם אחדים ולא אמרו כן בחוש כי החוש יראה כשהוא בפועל שהוא בשוה בו, והתשובה בזה כי כבר חשבו קצת מחשובי הפילוסופים לומר כי החוש והמוחש וההרגש הוא דבר אחד, וכבר ביאר זה הענין אבוח"מד אלג"זלי בג' מהאלהיות כשרצה לבאר שידיעת ה' אינה נוספת ע"ע ולבאר זה הענין עשה משל מהחוש, למה שראה זה החכם שההרגש והמורגש והמרגיש הם דבר אחד והוא נראה לעין ולקחו לבאר מה שהוא נסתר ממנו, והאמת הוא כי לפי דעתי ההרגש והמורגש והמרגיש הם דבר אחד כשהם בפועל, וכן ראיתי בספר הנפש במאמר השני ממנו, ואפשר שנאמר עוד כי למה שהיה חוש הראות דבר נמצא בפועל וצורה מהצורות מעורבת עם בת העין היה כשיטבע בה הצורה ירגיש הכח החיוני אותו ההרגש וא"כ המורגש זולת המרגיש ויתחדש מהמורגש והמרגיש פועל ההרגש ולכן היו ג', עם שיראה ג"כ החוש ישפוט על הדבר החיצוני ויהיה המורגש הדבר החיצוני מצד כשנעלם ממנו המורגש החיצוני לא ישפוט עליו כלל אם כן המורגש הוא הנמצא חוץ לשכל והמרגיש הוא הכח הרואה וההרגש הוא הפועל המתחדש משניהם כמשפט כל הפעולות ממניע ומתנועע, ואולם בשכל למה שלא ימצא מעורב עם צורה מהצורות ואינו אלא הכנה לבד כפי דעת הב וההכנה אינו עצם מהעצמים ואינו דבר נמצא בפועל אלא הוא תואר צירופי היה השכל כשיצא מהכח אל הפועל לא ימצא דבר שישכיל אותה הצורה אלא היא עצמה ואז השכל והמשכיל והמושכל אחדים, וגם מפני כי לא ימצא הדבר שהוא הדבר הכללי אין לו מציאות חוץ לשכל ולכן היה המושכל והשכל דבר אחד, ודע כי לפי דעת תמסטי"אוס ורבים מהמפרשים האומרים כי השכל ההיולאני הוא עצם נבדל מוכן מעצמו, ולפי דעת ב"ר שירצה כי השכל ההיולאני הוא עצם נבדל קרה לו ההכנה, א"א שיתאחדו המשכיל והמושכל מכל צד אלא כמו שימצא בחוש והמוחש וההרגש, כי השכל אשר הוא עצם נבדל מוכן עם הצורה המופשטת ישפוט על שהוא ישכיל וא"כ המשכיל והוא העצם הנבדל המוכן עם הצורה המופשטת ובעבורה ישפוט שהוא משכיל והוא המושכל והוא השכל כמו שיקרה זה בחוש, ואין לו יתרון לשכל על החוש אלא כי השכל הדבר אשר הוא ישכיל לא ימצא שהוא הדבר הכללי ואמנם מה שישיג החוש ימצא דמיונו חוץ לשכל והוא הדבר הפרטי, ולכן היה המוחש זולת ההרגש והמרגיש ואמנם השכל למה שלא ימצא הדבר הכללי חוץ לשכל המושכל הוא הדבר הנמצא ולכן היה המושכל והשכל והמשכיל דבר אחד מה שלא ימצא זה בחוש, ודע ג"כ כי השכל אחר השכילו צורה מהצורות החמריות יכול לחזור ולהשכיל צורה הנמצאה בנפש, ואף המשכיל הוא המושכל והשכל הם דבר אחד כי הצורה כשהיא מופשטת אין צריך אל ד"א שישימה שכל ויעשה שכל בפועל אבל עצמה גלויה לעצמה, ולכן אמר אריס"טו בשלישי מספר הנפש כי הידיעה העיונית המשיג והמושג וההשגה הם דבר אחד ואולם החוש למה שלא ימצא שיכול לחזור להשיג את עצמו באופן שהכח הרואה יראה את עצמו הנטבעת להרגיש את עצמה לא נאמר שהחוש והמוחש וההרגש הם דבר אחד. והבן זה כי הוא דק מאד נעלם מהרבה מבני אדם:

אמר שם טוב כבר יספק אדם אם השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בחק כל שכל כמו שאמר הרב יתחייב מזה שני בטולים גדולים, כי למה שהיה המשכיל עצם יחוייב כשישכיל שום דבר שיהיה אותו הדבר שישכיל עצם ג"כ שהמשכיל הוא המושכל ולמה שהיה פועל השכל מקרה כי החכמה היא בנפש יתחייב שישוב המקרה עצם או שיהיה עצם ומקרה ביחד, וגם אם המושכל הוא המשכיל והיו המושכלים מקרים אינו מעצמות הדברים יתחייב שיהיה המשכיל גם כן מקרה או שיהיה המשכיל עצם ומקרה, ויתחייב ג"כ כשישכיל השכל המקרים אחר שאלו המקרים הם עצמות המשכיל שישובו המקרים עצמים, וכל זה שקר ובטל, ויתחייב ג"כ בטול אחר והוא שאם היה השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד והיה כשיפסד המושכל יפסד המשכיל וכשיתהוה המושכל יתהווה המשכיל יתהווה האדם ויתפסד פעמים רבות וזה שקר ובטל. והתשובה בזה כי הכח וההכנה לפי דעת הרב הוא עצם האדם אשר בו יבדל משאר הב"ח כי הב"ח אין להם כח והכנה לשישכילו הדברים הנמצאים בדמיונם ואמנם האדם יש לו יתרון על הב"ח מצד זה הכח על שבעבור זה הכח וההכנה יוכל להפשיט הדברים מהחמרים ולעשותם כוללים, וזה הכח וההכנה אינם כחות מסויימים אל דבר מהדברים אבל כחות והכנות להשכיל כל הדברים ולכן זה הכח הוא אחד מכחות הנפש והוא עצמות האדם, וכשיתעצם זה הכח עם המושכל מהמושכלות נתבטל הכח כמו שאמר כי זאת ההכנה אינה פרטית אבל היא כללית מצד שהמושכלות בזה הכח וההכנה היו החכמות והידיעות מקרים בנפש כמשפט כל הפעולות, ולמה שהמשכיל היא הצורה המופשטת ואינה הכח וההכנה היה המשכיל והמושכל והשכל דבר אחד מבלתי שיתחייב מזה שישוב העצם מקרה ולא המקרה עצם כי כל צורה מופשטת איך שיהיה עצם או מקרה יוכל להשיג את עצמה כי עצמה גלויה לעצמה ולכן לא יתחייב אחד מהבטולים אשר זכרנו, וכבר הארכנו בזה הפרק לעומקו וקושי העמידה עליו ונשוב למה שהיינו בו מביאור דברי הרב: