הרבה פעמים יעלה בלב ההמון, אחר שביאר כי הרע הוא במקרה ובסבת ההעדר המחובר לחמר ושרוב הרעות הנופלות בבני אדם הוא לחסרון החכמה רצה לבאר שהוא על המעט, אחר שאין המכוון בעצמו ושהוא מפני טבע ההוייה וההפסד ומפני סכלות האנשים או סכלות עצמו ובכלל העדר החכמה, והתחיל ואמר שהרבה פעמים יעלה בלב בני אדם שהרעות יותר מהטובות עד שבהרבה מחידות רוב האומות ובשיריהם יכללו זה הענין ואמרו כי מן המופלא שימצא בזמן דבר טוב והוא מן הזרות או על המעט והרע הוא תמידי, ואם היה הדבר כן היה הרע נמצא בעצם והטוב במקרה, ואין זה טעות אצל ההמון לבד אבל גם על מי שיחשוב שהוא חכם עד שהר"אזי עשה ספר מפורסם קראו ס' האלהות כלל בו משגעונותיו וסכלותיו ומכלליו שהרע במציאות יותר מהטוב עד שמנה הרעות שימצאו לאדם מיום היותו עד יום מותו, ואמר כי מציאות האדם נקמה ממנו ורעה גדולה עד שהיה יותר טוב לאדם העדרו ממציאותו מצד שיש לאדם צירים ויגונות ומומים גדולים ומציאותו בזה התואר נקמה ממנו, וזה חולק על מה שיחשבו אנשי השם מגמילות חסדי השם למציאותו וטובתו המבוארת, ואם השם יתברך הוא טוב גמור יחויב שכל מה שיבוא מאתו שיהיה טוב גמור, כי זה השגעון אשר ישתגעו בו בני אדם ברוב רעות העולם אינם אומרים שהוא בחק המלאכים ולא בחק הגלגלים והככבים כי אלו הם נצחיים, ואינם גם כן ביסודות ומה שהורכב מהם ממחצב או צמח כי אלו אע"פ שישיגם הוויה והפסד אין להם הרגש שירגישו טובם או רעתם וג"כ לא בחק הב"ח אע"פ שירגישו כי אין להם נפש משכלת להרגיש הרעות, ואמנם תלך מחשבתם אל הסכלים כלם לקצת אישי מבני אדם ויתמהו מזה אשר היה הוא סבה להפסיד עצמו למה שאכל מן המאכלים הרעים עד שנצטרע וחלה בו זאת הרעה הגדולה, וכן יפלאו ממי שהרבה המשגל וכהו עיניו איך נוגע בזה העורון ומה שדומה לזה, וג"כ יתמהו מי שאוהב כסף ולא ישבע כסף וירכב באניות איך סער הים בגליו על זה האיש וכן בשאר הרעות הדומות לזו, כי רוב רעותינו הם ממנו ומתאוותינו, והבחינה אמתית היא שכל בני אדם הנמצאים כ"ש זולתו משאר ב"ח הוא דבר שאין לו שעור כלל בערך אל המציאות כלו הנמשך, כי אם נעריך גופותינו אל גוף אחד מן הכוכבים אין לו ערך כ"ש אל גוף השמים אין לו ערך כלל, ואם נעריך נפשותינו אין לה ערך אל נפשות השמים כ"ש שאין לו ערך עם המלאכים כמ"ש אדם להבל דמה, ואמר ג"כ אף כי אנוש רמה בן אדם תולעה ואף כי שוכני בתי חמר אשר בעפר יסודם הן גוים כמר מדלי, ורוב הרעות הנופלת באישיו הם מעצמם ר"ל באישי בני אדם החסרים, כי העוזר מנגד כמ"ש אעשה לו עזר זכה עזר לא זכה כנגדו ומחסרונותינו נזעק ונבקש עזר אשר החסרונות הם מן העדר החכמה, וגם רוב מהרעות נעשה אנחנו בעצמנו ובבחירתנו נכאב, ואם ניחס זה אל השם חלילה כמ"ש שחת לו לא בניו מומם, והרצון כי הרעות הבאות על האדם אינם מצד השם אבל מצד בניו שהם בעלי מום וחסרון, ואמר שלמה ג"כ אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, והנה ביאור זה שכל רע שימצא לאדם ישוב לאחד משלשה מינים, ומי שירצה שיהיה בעל בשר ועצמות ולא יהיה נפסד ירצה לקבץ בין שני ההפכים והוא לא ישער, וזאת שהוא ירצה להיות מקבל מעשה, ר"ל שיהיה חמרו המתפעל לקבל הצורה האנושית לא יקבל צורה אחרת, ואילו לא קבל הצורה האנושית לא היה מקבל צורה אחרת ואם קבלה יחויב שיהיה נפסד, כי אחר שנתהוה יחוייב שיפסד כי כל הווה נפסד, ואם היה בלתי מקבל מעשה לא נתהווה, ואמר המאמר שאמר גאלינוס באמרו לא תיחל נפשך בשקר שאפשר שיהיה מדם הנדות ומהשכבת זרע בעלי חיים שלא ימות או שלא יכאב או תדיר התנועה או בהיר כשמש, ודי שיתהוה מדם הנדות ומהשכבת זרע מין האדם לא זולת והוא האפשרות היותר מעולה שאפשר שיתהוה, והנה אדם עם שהוא בריה מעולה הוא חי מדבר מת, ולכן יחוייב שיתחברו אליו קצת מהרעות או החסרונות אחר שהוא מת ואינו לא חלק ממאה ולא חלק מאלף מן הנולדים על תכלית השלימות, אם כן הרע הנמצא בזה המין הוא במקרה ועל המעט ובעבור הטוב המכוון כמו שאמרנו:

המין הב' מהרעות הוא מה שיארע לבני אדם מקצתם אל קצתם ואלו הרעות יותר מרעות המין הא' וסבותם רבות וידועות, והם התאוה והכעס ובקשת הנצוח והשררה ובקשת הממונות, כי בעבור אלו הדברים והדומים להם כמו הקנאה והשנאה יהרגו קצתם לקצתם ויעשו אלו באלו רעות רבות. והם גם כן ממנו, ר"ל שהאנשים יעשו אלו באלו רעות מבלתי שום מכריח, אלא שאין לעשות בהם תחבולה כי לא ימלט איש אפילו שיהיה צדיק וחסיד ושר ושלטון מהיות לו אויב ושונא מבקש רעתו, ועם שאלו הרעות הם רבות עכ"ז אי זה מדינה שתמצא בעולם לא ימצא בין המדינה זה המין מהרע מתפשט מאד בכל המדינה ההיא אבל מציאותו גם כן מעט, כאיש שיתנכל להרוג את חבירו או לגנוב ממונו בלילה, ואמנם יכלול זה המין מן הרע אנשים רבים במלחמות גדולות וזה ג"כ אינו ברוב מהיישוב, ודע כי זה הרע אחר שהוא על המעט אינו מכוון בעצמו והיה זה בעבור היות האדם בעל בחירה ורצון ובעל תאוה וכעס וימשך מזה שיש לו יכולת להרוג את חבירו ולגנוב ממונו, והשם שנתן לו הבחירה לא היה בעבור שיבחר ברע אלא בעבור שיבחר בטוב כמ"ש ובחרת בחיים לא בעבור שיעשה הרע ולכן היה הרע מכוון במקרה לא בעצם:

המין הג' מן הרעות ממה שימצא כ"א מבני אדם מפעולתו בעצמו, ראשונה מהאכילה המגונה והשתייה הרבה מבלי סדר ומלקיחת הדברים המאוסים אצל הטבע אשר בעבור זה ימצאוהו רעות רבות, ואחר זה הרבות המשגל, ואחר זה בקשת המותרות אשר בסבת זה יכניס האדם עצמו בסכנות עצומות והנה ביום יכהו החום והקור ובלילה ג"כ ויכניס עצמו ברכיבת הים ועבודת המלכים אשר אלו הדברים הם סבות לרעות גדולות ולחלאים רעים ונאמנים, כ"ש אם זה האיש בעל כעס וחמה ובלתי שומר פיו ולשונו אשר בעבור זה יגיעו לו ממנו רעות גדולות. ואמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וכו', אשר הרצון בו כי האדם יחטא בחיותו בבלתי יושר ויגיע לו ממנו רע ומר ויתרעם מהאל, וכאשר תסיר ממין האדם אלו הרעות אשר הוא סבה להם לא ימצא רע אלא במעט מעט מאד, וכבר באו ג"כ בזה המין מן הרעות שהוא פעל האדם בעצמו, והוא אמרו לבד זה ראה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים והחשבונות ההם הם אשר הביאו עליהם אלו הרעות, והרצון בו כי האדם לצורך מחיתו הוא צריך אל דברים מעטים והוא יוכל להשיגם בנחת ובעבור גודל תאותו נמנע ממנו הכל וימצאו לו צרות רבות ורעות:

ואמר החכם רבי משה הנרבוני כי שלשת אלו הרעות כיון הרב לבאר חלוקת ספור מעשה השטן, כי הרע הראשון הבא אל איוב באמרו ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן ותפול שבא ותקחם וגו', זה המין מהרע שיבא מקצת האדם אל קצתו. המין הב' עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם, זה המין מהרע אשר מאותות השמים ומצד טבע ההוייה וההפסד. עוד כפל המין אשר יהיה מקצת האדם אל קצתו ולפי שהוא יותר נכפל שנית כי אמר וכשדים שמו ג' ראשים ויפשטו על הגמלים וגו'. המין הג' שהאדם סבתו להרע את עצמו והוא אמרו רוח גדולה באה מארבע פנות הבית כי זה המין מהרע הם היו סבתו כי לא היו חוששין אם יהיה הבית חלוש במקום בלתי נאות מצד שהיו אוכלין ושותין ולכן נפל עליהם בסבת הרוח, וגם ויך את איוב בשחין רע הוא מזה המין ג"כ, כי הוא מי שאכל המאכלים הרעים יחוייב שיחלה, ולפי שזה הרע הוא אשר על הרוב נכפל ויוחד בעצמו:

ואמנם החכמים החשובים כו'. כי הנה הסכלים הלאו הבורא בזה המציאות וחשבו כי עזב ה' את הארץ, אמנם החכמים החשובים כבר ידעו חכמת זה המציאות וידעו גם כן מצות התורה וידעו תכליתה התבאר להם צד החסד והאמת, והרצון בזה כי למה שהיה האדם אי אפשר שימצא אם לא נמצאו הדברים הטבעיים המוכרחים למציאותו לקיום אישו ולקיום מינו, ואף שיהיו אלו נמצאים אם לא ימצא תורה ומצות שינהיג המין האנושי אי אפשר להמצא, אם כן כשימצאו אלו השני דברים שהם הכרחיים בקיום האדם כשיכירו זה החכמים יתבאר להם צד החסד והאמת ושמרו טבע תכליתם מה שכיון בהם מאשר הוא אדם והוא השגחה, ומפני הכרח הגוף יבקשו צרכים ההכרחיים לחם לאכול ובגד ללבוש בלי מותר, וזה דבר קל ויגיעו אליו במעט טורח ויספיק להם ההכרחי, וכל מה שתראה מקושי זה הענין עלינו הוא מפני המותרות בבקשת מה שאינו הכרחי יקשה אפילו מציאות ההכרחי, כי כל אשר יתאוה האדם יותר מותרות היה הענין יותר כבד ויכלו הכחות והקנינים במה שאינו הכרחי ולא ימצא הכרחי, ולכן יתרעם האדם מהשגחת האל בשיכלה כחו וקנינו בבקשת המותרות ולא ישיגם:

ואמנם פרסום יושרו והשואתו ביניהם מבואר, כי כל אישי מב"ח אין בהם כח מיוחד או אבר נוסף על איש אחד ממנו אבל הכחות כלם הטבעיית הנפשיות והחיוניות הנמצאות באחד מהם לא יוסיף האחד על האחר, ואם יש באחד מהם חסרון הוא במקרה או על המעט והוא הכרחי כפי הכנת החמר והוא דבר שלא כיון בו, אמנם היות זה האיש אצלו כיסי מר דרור ובגדים מוזהבים וזה חסר זה המותר מן הפרנסה אין עול לו ולא חמס ולא מי שהגיע אל זה המותר שליט בדבר מוסף בעצמו, ואמנם הגיע לדמיון מכזב או לשחוק כי ברבות הטובה רבו אוכליה ומה יתרון לבעליה, ולא זה החסר מותר הפרנסה חסר דבר מחוייב לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו, וזה סוד המן כי ההכרחי הוא שוה לכל ואם העדיפו אלו על אלו הוא בדבר שאינו הכרחי וכל אחד לקח מהדברים הצריכים לו כי לא יועיל לו שום דבר אחר המות, זהו השגחת השי"ת בעולמו על הרוב בכל זמן ובכל מקום, ואם נמצאים שהם חסרי היצירה וחסר הפרנסה ולא יוכלו לפרנס עצמן אפי' מהדברים ההכרחיים הוא (בדבר) מועט מאד, ולכן משתי הבחינות הללו יתבאר לך חסדי השם על ברואיו בהמציאו ההכרחי על הסדר וההשוות בין אישי המין בבריאתם שלא יוסיפו אלו על אלו בכחות הנפשיות והחיוניות והטבעיות ולא באברים אלא על המעט ומשום הכנת החמר. ולפי זאת הבחינה אמתית אמר אדון החכמים כי כל דרכיו משפט ואמר דוד כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו, לנוצרי בריתו הם אשר שמרו טבע המציאות, ועדותיו הם אשר שמרו מצות התורה וידעו תכליתה, וזהו אשר בא בו הרמז, ראשונה באמרו החשובים החכמים כבר ידעו חכמת זה המציאות וכו', ואמר גם כן טוב ה' לכל כי המצאתנו הוא הטוב הגמור והוא אמרו טוב ה' לכל כי הוא המהווה ובריאת הכח המנהיג המהווה יתעלה לב"ח היא הרחמים עליו. זה הפרק אם שהוא מבואר יתבארו בו סודות גדולות מעניני ההשגחה והיודעו ומחשב בו יסור ממנו וידחה ספק ההשגחה, ושכרו למורנו מורה צדק המאיר לבעלי העיון בתכלית ההארה, והנה הם באורה ושמחה מה שלא זכו צדיקים וישרים, כמ"ש צדיקים לאורה שנאמר אור זרוע לצדיק וישרים לשמחה ולישרי לב שמחה: