מושכל ראשון הוא בלי ספק שהש"י צריך שימצאו לו השלמיות כולם וירוחקו מעליו כל החסרונות, למה שהרב בפרקים הקודמים שעברו דבר בהנהגה ובהשגחת הבורא יתעלה בעולמו והגיד דעת החכמים ואחר ביאר דעתו, רצה הרב בזה הפרק לדבר בידיעה והיא ידיעת הש"י, ואם היה ראוי שיקדם הדבור בידיעה להשגחה למה שכל משגיח יודע ולא כל יודע משגיח ולכן היה קודם בטבע הידיעה, אבל הרב קדם הדבור בהשגחה למה שבעבור העדר ההשגחה והוא רוע הסדור בבני אדם הביא האנשים להתגבר ולומר שהשם יתעלה לא ידע עניני בני אדם, ואחר שקדם סלוק זה הספק והיא שהשגחת השם נמצא בזה העולם השפל וכי השגחתו נמשכת כפי מה שהוא טבע המושגח, אם כן יתחייב שיאמין האדם שהשם יודע עניני בני אדם, ולכן יחוייב שידבר הרב בענין הידיעה ואיך היא באופן שיסכים עם האמת ולא נסבול הרחקות ולא דברים מגונים, ולכן התחיל ואמר מושכל ראשון הוא בלי ספק שהשם יתעלה צריך שימצאו לו כל השלמיות וירוחקו מעליו כל החסרונות, וכמעט שהוא מושכל ראשון שהסכלות באי זה דבר שיהיה הוא חסרון, ואחר שהדבר כן יתחייב כפי התמונה הראשונה שהשם ית' לא יסכל דבר, ויבא הדבר כן, הסכלות הוא חסרון באיזה דבר שיהיה וכל חסרון ראוי שירוחק מהשם יתעלה, אם כן הסכלות ראוי שירוחק באיזה דבר שיהיה, ואם כן השם יתעלה יודע כל דבר, והבן אמרו מושכל ראשון הוא שהשם יתעלה צריך שימצאו לו כל השלמיות וכמעט שהוא מושכל ראשון כו', ולא אמר הוא מושכל ראשון כמו שאמר ראשונה, והיה זה בעבור כי קצת החכמים חשבו כי קצת הסכלות הוא שלמות והוא השגת הדברים היולאניים כי המשיג אותם הוא בעל היולי כמו הם, ויודע בדברים הזמנים הוא נופל תחת הזמן כמו הם, והיודע הדברים אשר הוא למטה הוא למטה ממנו, ולכן אמר הרב כמעט שהוא מושכל ראשון בהחלט. והאמת כי אף שאינו מושכל ראשון שהסכלות באי זה דבר שיהיה הוא חסרון, עכ"ז אחר שהשתכלות האמתי יראה שהוא מושכל ראשון שהסכלות באיזה דבר שיהיה הוא חסרון, ואם תאמר שאחר שהדבר הוא כמעט מושכל ראשון מה הביא לקצת אנשי העיון כמו שזכרתי לך להתגאות ולהתגבר כו', התשובה הוא מהעדר ברור עניני בני אדם אשר רוב עניניהם אינם ענינים טבעיים, כי הדברים הטבעיים יש להם מהסדור והחכמה מה שלא יעלם אבל עניני בני אדם הם נמשכים אחר הרצון והבחירה ויעשו אלה באלה רעות גדולות כמו שאמר אולת אדם תסלף דרכו וכו'. ואם תאמר למה השם לא שם ברצון כל איש ואיש לעשות הטוב והישר, התשובה בזה כי אם יהיה הדבר כן לא יהיה האדם בעל בחירה ורצון ולא בעל יכולת, והשואל זה ישאל שיהיה האדם לא אדם. והבן מה שאמר הרב כי רוב עניני בני אדם אינם ענינים טבעיים לבד אבל נמשכים אחר היכולת, כי שעור הקומה והיופי והתמונה והתואר וכן רבים מעניניו הם מדברים הכרחיים נמשכים מענינים הטבעיים, אבל כל פעולותיו הם נמשכים אחר הרצון ולכן יתחייבו רעות רבות כמו שאמרנו:

והנה ביאר הרב שהנביאים זכרו בהרבה מקומות שראיית הסכלים על העדר ידיעת השם בפעולותיו אמנם הוא ראותם אנשי רשע בטובה ובנחת ובשלוה, והנה הביא ראיה מאסף וממלאכי ומדוד שהרשעים שסלקו כלם הידיעה מהשם ית' בעבור רוע סדר הנמצא בבני אדם, והתחיל לטעון ולבטל זה ממה שאמר הנוטע אוזן הלא ישמע וכו'. וזכר הרב ספק עשו לו שני אנשים רופאים ממשכילי אומתנו שהם תמהים ממאמר דוד ע"ה, אמרו כו' אם כן יתחייב לפי ההקש זה שהבורא הפה יאכל ויוצר הריאה יזעק וכן שאר האברים, והנה הראה הרב אמתית זאת הטענה הנוטע אוזן הלא ישמע וכו' למה שכל פועל כלי מן הכלים אי אפשר לעשות אותו כלי אם לא שיהיה מצוייר אצלו הפועל הנעשה בו. אבל זאת ההנהגה אשר יבא מהטבע דומה למלאכת מחשבת, כי כמו שהכלי אשר יניע האומן יעשה הדבר העשוי ויתקנהו ואין כח בכלי לעשות שום דבר אם לא כפי ידיעת האומן, כן הטבע אינו בעל יכולת לעשום שום דבר אם לא ימצא התחלה שכלית יותר קודמת ממנו אשר יניע הטבע לעשות הדברים הטבעיים:

אמר שם טוב עם שהרב לא הזכיר אלא חכמת העין ולהורות אל ידיעת השם יתעלה, הנה דוד זכר האוזן ראשונה כמו שאמר הנוטע אוזן וכו', ואמנם לקח אלו החושים עם שיש מהחכמה הנפלאה בכל אחד מהחושים האחרים למה שבאלו נמצא חכמה יתירה ואם נמצא בעין יותר מהאוזן אלו החושים הושמו באדם לא בעבור מחייתו לבד והוא החיות הראשון אבל יושמו גם כן בעבור ששני אלו הם כלים לשכל ובאלו השנים ישיג האדם מה שיאות לנפשו, כי באזן ישמע ויקבל תוכחות מוסר מאחרים ובעינים ישיג השמים והארץ וכל צבאם ולכן אמר אחר זה היוסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת. עוד אמר הרב אחר זה והתחיל לבאר שזה החסרון בהשגתנו וכו', רצונו לומר מה שיאמרו בו הסכלים מהעדר השגחת השם יתעלה מפני היות עניני בני אדם האפשריים בטבעם בלתי מסודרים, יראה אשר רוב עניניהם אינם ענינים טבעיים לבד אבל נמשכים גם כן להיות האדם בעל יכולת וכבר ידעת זה, וזה הביא לקהל הסכלים ולרשעים לומר שלא ידע הדברים שלמטה מגלגל הירח וע"ז אמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה', ובמדרש אמרו מה עמוד הזה אינו שומע ואינו מדבר, רוצים בו שהשם יתעלה דמות העמוד כי העמוד הכל נשען עליו כן ה' יתעלה הכל נשען עליו, וכמו שהעמוד אינו רואה ואינו שומע כך השם יתעלה אינו רואה ולא שומע, וכמו שהעמוד אינו מדבר כך חשבו הכסילים שהשם יתעלה לא יגיע מאתו לא מצוה ולא אזהרה בנביאים, וסבת הדמיון אצלם הוא היות עניני בני אדם בלתי נמשכים כפי מה שיראה כל איש ממנו וכשראו שאין הענינים כאשר ירצו אמרו אין ה' רואה אותנו, ואמר צפניה על אלה האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע. ואחר שהונח שאין ראוי להכחיש הידיעה מפני הסדור הנמצא בבני אדם ראה הרב להגיד דעתו בידיעת השם יתעלה, אחר הנחת ענינים מוסכמים אשר לא יוכל כל בעל שכל לחלוק בדבר מהם: