ענין מוסכם עליו שהוא יתעלה לא יתכן שיתחדש לו ידיעה עד שידע עתה מה שלא ידע הוא קודם וכו', כבר ביאר הרב בפרק הקודם כי מפני קצורנו מהשיג אמתתו יתעלה יתחדשו לנו אלו הספקות העצומות כמו שאמר המלמד לאדם דעת ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, רצה הרב בזה הפרק לבאר בכמה הבדלים נבדלה ידיעתו יתעלה מידיעתנו ושידיעתנו קצרה להשיג איך הוא יודע כמו שקצרה מהשיג אמתתו ושידיעה הנאמרת עליו יתעלה ובנו הוא בשתוף הגמור, ולבאר זה התחיל ואמר ענין מוסכם עליו שהוא יתעלה לא יתכן שתתחדש לו ידיעה עד שידע עתה מה שלא ידעהו קודם, וביאור זה השם יתעלה אינו יוצא מן הכח אל הפועל כי אם היה הדבר כן היה משתנה וכל שיתחדש בו שום ידיעה יצא מהכח אל הפועל וימצא בו שנוי, אם כן השם יתעלה אי אפשר לו שיתחדש בו שום ידיעה וזה ענין מוסכם מבעלי התורה ומן הפילוסופים. עוד אמר הרב כי הוא ג"כ מוסכם שלא יתכן שיהיו לו ידיעת רבות אפילו על דעת מי שיאמין בתוארים, ומופתו על זה התואר, השם יתעלה הוא אחד מכל צד ומכל אופן, ועצמו הוא ידיעתו, ועצמותו אין בו רבוי כלל, אם כן בידיעתו אין רבוי כלל, ואם היו לו ידיעות רבות יהיו הידיעות הרבות סבת הכל ויהיה מורכב ולא יהיה מחוייב המציאות, וכאשר הונחו שני אלו השרשים שהשם יתעלה לא יתחדש לו ידיעה ואין לו ידיעות רבות, נאמר אנחנו קהל עדת אנשי התורה אחר שאין אנו מסכימים שהשם יתעלה אין לו ידיעות רבות ואנחנו מאמינים גם כן שידע כל הדברים, יתחייב שבידיעה אחת ידע כל הדברים ולא בהתחלף הידועים יתחלפו הידיעות בחקו יתעלה, וכן יחוייב לנו אחר שאנו מאמינים שהשם ית' אין בו שנוי, שלא יתחדש לו שום ידיעה, אבל מקדם ידע כל הדברים העתידים המתחדשים להיות יחוייב שנאמין שידעם קודם היותם ולא סר מהיות יודע אותם ולזה לא יתחדש לו מדע כלל, כי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר וימצא בעת הפלוני ויתמיד נמצא כך ואחר כך יעדר, כשנמצא האיש ההוא כמו שקדמה ידיעה בו לא יתחדש מה שלא היה נודע אצלנו אבל יתחדש מה שהוא ידוע מקדם שיתחדש לא שיתחדש דבר בידיעתו, ואחר שכל בעל תורה יאמין שבידיעה אחת ידע הש"י כל הדברים, ויאמין ג"כ שבידיעה אחת ידע ההווה והעתיד והעבר. הנה יחוייב לפי זאת האמונה שיאמין האדם שתי אמונות אחרות והוא שיהיה מדעו נתלה בהעדר, והיה זה בעבור שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות והדורות העתידות להיות בלתי נמצאות עתה אם כן ידיעתו תתלה בהעדר, וג"כ יתחייב שיאמין אדם שיקיף ידיעתו ית' במה שאין תכלית לו, והיה זה בעבור כי הוא יודע הדברים העתידים והמתחדשים והאישים המתחדשים הם בלתי בעלי תכלית, והשי"ת ידע הכל א"כ ידע הבב"ת, ואמרנו כי העדר אשר קדמה בידיעתו והוא יכול להמציאו לא ימנע הידיעה בו לא מה שהוא נמנע שימצא, כי הנעדר יאמר על שני דברים אם על שאי אפשר שימצא כמו שהזוגי שיהיה נפרד, כי בזה לא תפול שום ידיעה והוא הנמנע להיות לא תפול ידיעה בו כמו שלא תתלה ידיעתנו אנחנו במה שהוא נעדר אצלנו, ואמנם הנעדר אשר תתלה בו ידיעת השי"ת הוא אשר הוא אפשרי להיות, ואמנם ההקפה במה שאין תכלית לו יש בו ספק כי הבב"ת לא תקיף בו ידיעה והאישים בלי תכלית אם כן לא תקיף בהם ידיעה, והנה אנחנו נאמין שבידיעה אחת ידע הבב"ת והבעל תכלית זהו דעת כל בעל תורה כפי מה שהביא אליו הכרח העיון, אמנם הפילוסופים קבלו שהש"י לא יתחדש לו שום ידיעה ולא ידע הדברים הרבים, אם כן יתחייב שלא תתלה ידיעתו בהעדר ולא תקיף ידיעה במה שאין לו תכלית, ואחר שלא תתחדש לו מדע מן השקר שידע דבר מן המתחדשים ולא ידע אם כן אלא הדבר הקיים אשר לא ישתנה, וקצתם נתחדש להם ספק אחר שאפי' הדברים הקיימים אילו ידעם יהיו לו דעות רבות אם כן לא ידע כי אם עצמו. אם כן ימצא בכאן בידיעת הש"י שלשה דעות, מי שיראה שהש"י ידע הדברים הרבים והדברים המתחדשים בידיעה אחת ותתלה ידיעתו בהעדר ובמה שאין תכלית לו, ודעת מי שיראה שידע הדברים הרבים בידיעה אחת והם הדברים הקיימים הנצחיים בלתי הווים ולא נפסדים, ולא תתלה ידיעתו בהעדר ובמה שעתיד להיות ולא ג"כ במה שאין לו תכלית, ודעת מי שיראה שאפילו הידועים הרבים והקיימים לא ידעם כי אילו ידעם היו לו ידיעות רבות, וכבר התבאר שאין לו אלא ידיעה אחת פשוטה א"כ לא ידע כי אם את עצמו, ואחר שהניח כל אלו הדעות סתר שתי דעות האחרונים למה שהם הפך יסודי התורה, כי הש"י ידע האישים ההווים ואשר עברו ואשר עתידים להיות מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר והמון נסתרות לאין תכלית וכלם ידעם בידיעה אחת כמו שבא הרמז, וכלם נסקרים בסקירה אחת עוברין לפניו כבני מרון וכלם נחתמים בחותם אחד ובידיעה אחת, ואמר שסבת כל מה שנכשלו הפילוסופים שומם יחס בין ידיעתנו וידיעתו ית' ותעיין כל כת בענינים נמנעו' בידיעתנו ויחשוב שהוא מחוייב בידיעתו או יסופק עליו הענין. וצריך שנרבה להוכיח הפילוסופים על זאת השאלה יותר מכל אדם, למה שהם ביארו במופת שעצמו ית' אין רבוי בו ואין לו תואר חוץ לעצמו, וביארו שמדעו הוא עצמו ועצמו הוא מדעו, וביארו הפילוסופים גם כן במופת ששכלנו וידיעתנו מקצרים להשיג אמתת עצמו על מה שהוא עליה כמו שכבר ביארנו בפרקי זה המאמר בחלק ראשון, וא"כ איך יחשבו הפילוסופים שישיגו ידיעתו ואם ישיגו ידיעתו ישיגו עצמותו כי ידיעתו אינו דבר חוץ לעצמו, אבל זה הקצור בעצמו אשר קצר שכלנו מהשיג עצמו הוא זה הקצור מהשיג ידיעתו הדברים בנמצאות איך היא, אין זאת הידיעה ממין ידיעתנו שנקיש עליה אבל היא נבדלת בתכלית ההבדל, וכמו שיש עצם מחוייב המציאות מאתו יתחייב כל נמצא לפי דעתם בקדמות ואין אנו משיגים עצמות זה מחוייב המציאות ולא איך יתחייבו הדברים ממנו או גם כפי דעת החידוש היא פועלת כל אשר זולתה אחר ההעדר לפי דעתנו, ולא נדע זאת התחלה פועלת וגם כן לא נדע איך פעל כל הדברים, כן נאמר שהעצם ההוא היא משגת כל מה שזולתה לא יעלם ממנה דבר בשום צד מכל מה שהמציא ואין שתוף בין ידיעתנו וידיעתו כמו שאין שתוף בין עצמנו לעצמו ואמנם ההטעאה הנה הוא שתוף שם הידיעה כי יחשוב האדם כי הידיעה בו ובנו נאמרה בהסכמה בינינו ובינו ית', ואין הדבר כן כי הידיעה בנו ובו הוא בשתוף הגמור ואין דבר שיכללם כי אם השם לבד, ומפני זה יתחייבו ההרחקות הרבות כי נחשוב שהענינים המחוייבים לידיעתנו מחוייבים לידיעתו:

עוד מניח הרב הבדל ה' שנבדל ידיעת ה' ית' מידיעתנו והוא יסוד התורה כולה, ואמר, ממה שיתבאר לי ג"כ מפסוקי התורה שידיעתו ית' במציאות אחר שעתיד להיות לא יוציא האפשר ההוא מטבע האפשר כלל, אבל טבע האפשר עומד עמו ושאין הידיעה במה שיתחדש על אחד משני אפשריים מחייבת היותם בהכרח, כי השם ית' ידע שראובן יהיה צדיק או רשע, שהוא אפשרי לכל אחד מהאישים וידיעתו אינה מכרחת להיותו צדיק או רשע, זה גם כן פנה מפנות תורת מרע"ה כי אחר שנאמין שכל הדברים מתחדשים ידעם השם ית' קודם היותם ואם היו מחוייבים להיות תפול התורה כלה, אם כן יתחייב שישארו הדברים אפשריים עם שהשם יתעלה ידעם קודם היותם והוא שידיעתו במה שיהיה לא יוציא הדבר האפשר ההוא מטבעו, וזהו הספק הגדול לפי השגת דעתנו הקצרה כי כמעט יביא אל סתירה שידע הדברים האפשריים וישארו אפשריים. עוד אמר הרב והתבונן בכמה דברים נבדל מדעו ממדענו לפי כל בעל תורה, הראשון בהיות המדע האחד יאות וישוה לידיעות רבות מתחלפות במין, כבר ידעת כי השם יתעלה דבר נבדל מכל חמר והתבאר בספר הנפש כי שכלנו אינו דבר שהוא בפועל אלא הפשטת הדברים מחמר, ואם הדבר החמריים ישובו שכליים אחר שיפשיט אותם השכל מחמרם, אם כן מי שהוא מופשט מעיקרו כל שכן שיחוייב שיהיה שכל ומדע, ויתבאר ג"כ שזה השכל הוא פועל העולם, ואחר שהוא אינו דבר אלא שכל וידיעה יחוייב שיפעל בידיעתו, ואחר שכל הדברים באים ממנו יחוייב שיהיו ידועים לו ואחר שהוא אחד יחוייב שידע דברים רבים בידיעה אחת, ואם כן לא לבד יחוייב שיהיה מדע אחת ישוה לידועים רבים בשם יתעלה כפי הדעת התוריי, אבל ג"כ כפי דעת הפילוסופים:

אמר שם טוב רבים מהפילוסופים מסכימים שהשם יתברך ידע בידיעה אחת פשוטה ידועים רבים, אלא שנתחלפו איך אופן זאת הידיעה, כי ב"ס ואבוחמ"ד יחשבו שאחדות זאת הידיעה שהוא בדמיון האור שהוא התחלה לגוונים רבים כשיתערב עם דברים מתחלפים, וכן יחשבו כי הבא מאת הש"י בכל הנמצאים הוא דבר אחד אלא שיתחלף פעולותיו כפי המקבלים, וקצת אנשים חשבו דמיון זה כמו שהאדם יוכל להפשיט מאישים רבים הטבע הכולל, כן השי"ת והשכל הנבדל יש להם כח להשכיל הטבע המשותף הנמצא במינים רבים ואם השכל האנושי לא יוכל לשער זה, וב"ר ירצה כי הש"י ידע ידועים רבים נפרשים זה מזה בידיעה אחת, כמו שהיא הדעת התורניית, כי דעת ב"ס בהפך יסוד התורה כי כמעט הוא מסלק ידיעת הש"י מהאישים והסוגים והמינים. והאמת הוא דעת הרב והחכם ב"ר, כי אחר שיתבאר שהשם יתעלה והשכלים הנבדלים הם עלות לזה הנמצא המוחש, יחוייב שיהיה זה עולם המוחש ידוע לאל ולשכלים הנבדלים, ואחר שהתבאר שאין רבוי ולא הרכבה בהם יחוייב שבידיעה אחת ידע כל הדברים:

והשני בהתלותו במה שלא נמצא, והרצון בו כי ידיעתו ית' יתלה בהעדר והוא הבדל שני שנבדל ית' ידיעתו מידיעתנו, שאנחנו אי אפשר שנדע הבלתי נמצא בין שיהיה נמנע להמצא בין שיהיה אפשרי להמצא, כי מהות הידיעה אינו דבר אלא לקיחת המשיג צורת המושג ואחר שהדבר בלתי נמצא לא תפול הידיעה בו:

אמר שם טוב ראיתי בכאן ספק גדול, כי אמר הרב שהאדם לא יוכל לדעת הבלתי נמצא ולא תתלה ידיעתנו בהעדר, כי זה שקר מבואר, כי אנחנו נדע רבים מההעדרים אשר אי אפשר שימצאו, כמו שנדע שהקוטר בלתי משותף לצלע ובזוג שאינו נפרד ובאבן שאינו חי, וג"כ נדע דברים רבים אפשריים אשר הם בלתי נמצאים עתה, כמו שאנחנו נדע שהשמש תלקה או הירח ואם אינו בלתי נמצא עתה, ואם כן ידיעתנו תתלה בהעדרים בין ההעדר האיפשרי בין ההעדר הנמנע, וא"כ איך גמר הרב שמדעו נבדל ממדענו בשמדעו ית' תתלה במה שלא נמצא*:

והשלישי הקיפו במה שאין תכלית לו, זה הבדל שלישי נבדל בו הש"י ממדענו, כי למה שמדענו היא לקחת מצורות הנמצאים והשכל יקח מושגם מהדמיון והדמיון לא יוכל לצייר שני דברים יחד, ולכן יזכיר הדברים בזה אחר זה, לכן כשיצייר האדם ואח"כ יצייר הסוס ואח"כ החמור וכן שאר הנמצאים יציירם בזה אחר זה, והידיעות האנושיות אף שיהיו רבות הם בעלות תכלית, אבל הש"י מאחר שקבלנו אנשי התורה שהוא יודע האישים כלם והאישיים הם בב"ת יחוייב שידעם ואחר שהוא אחד פשוט יחוייב שידע בידיעה אחת דברים שהם בב"ת, וזה אי אפשר לשכל האנושי להשיגו, ולא תביט במאמר אומר כי הוא ידע הדברים בב"ת מצד שצורת המין כוללת אישים בב"ת, כי זה יסלק ידיעת הש"י מהאישים והוא הפך יסודי התורה כלה:

והרביעי בהיות מדעו לא ישתנה בהשיג המחודשים, ונראה שהידיעה שהדבר העתיד להמצא אינו ידיעה בו שכבר נמצא אבל היא תוספת אחד, זה הבדל רביעי נבדל מדעו יתעלה ממדענו כי מדענו ישתנה בהשיג המחודשים, כי א"א שיהיה הידיעה האחת תשוה לאשר הוא עתיד להיות ואשר הוא נמצא כאשר ימצא כי העתיד להיות נודע בו שהוא עתיד, ואשר הוא נמצא נודע שהוא נמצא, ואי אפשר שהמקבלים יודעו בידיעה אחת כי יהיה שקר שההווה והעבר והעתיד יודעו בידיעה אחת, והשם יתעלה יודע בידיעה אחת אשר היה ואשר עתיד להיות ואשר הוא נמצא עתה ואחר כך גם כן נעדר, מה שאי אפשר לשכל האנושי להשיגו ולא לשער איך יהיה בידיעה אחת ידע הדברים המתחדשים העתידים להיות ואחר כך היו:

והחמישי לפי דעת תורתנו בהיותו יתעלה לא תברר ידיעתו אחד משני האפשריים ואף על פי שכבר ידע אחרית א' מהם, זה הבדל חמישי שבו נבדלה ידיעת השם יתעלה מידיעתנו, כי אנחנו כשנדע הדבר העתיד להיות יחוייב שיהיה ולא יהיה איפשרי ואם לא אלא שנדע שהדבר העתיד להיות שהוא יהיה ויהיה אפשר שלא להיות זה יהיה מחשבה לא ידיעה, אם כן כשנדע באמתות שדבר אחד משני איפשריים עתיד להיות יחוייב שיהיה, ואנחנו קהל עדת ישראל יחוייב שנאמין כשידע בא' משני האפשריים העתיד להיות כמו אם יהיה ראובן צדיק או רשע כי זה אם לא ידעהו קודם לא ידענו אחר שיהיה אחר שלא יתחדש עליו שום ידיעה כי אם נתחדש היה משתנה, אם כן יחוייב שידע כל דבר העתיד להיות קודם שיהיה, ואם נאמר או נאמין שידיעתו יחייב שיהיה יתבטל התורה כלה ולא יהיה הנה שכר ועונש, אחר שהדברים יחוייבו מידיעתו, וזהו הספק הגדול איך ידע האפשר וישאר אפשר וזה אי אפשר לאדם לשער בו, כי כמ"ש הרב זה כמעט יביא אל סתירה ועל זה ועל כיוצא בו אמר הנביא פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, אלו חמשה הבדלים אשר אמר הרב שנבדלה ידיעתנו מידיעתו יתעלה לפי דעת כל בעלי תורה יחוייב גם כן לפילוסופים כפי הקדמותיהם, ואם יגזור אל בחיים אדבר במאמר מיוחד בידיעת השם יתעלה ובהשגחתו, ואבאר כי כל אלו הבדלים אשר הניח הרב כפי דעת התורה יחוייבו לפילוסופי' ברב, וקצת המפרשים פירשו אלו הה' הבדלים בפירושים זרים הפך יסודי התורה והפך דעת הרב ואסור לזכרם כ"ש להאמין בהם, ואם ידיעת הש"י נבדלת מידיעתנו מאלו ההבדלים, אמר הרב אם כן אני תמה באי זה דבר דמתה ידיעתנו לידיעתו, ובאמת יתחייב הבדל ידיעתו מידיעתנו כהבדל עצם השמים לעצם הארץ. וזה כבר ביארו הנביאים ואמרו כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי וגו', אבל צריך להאמין על דרך כלל כי כמו שלא נשיג אמתתו ועכ"ז ידענו שמציאותו שלימה מכל מציאות לא יערב עמה חסרון ולא שנוי ולא הפעלות כלל עם היותנו בלתי יודעים אמתת ידיעתו, כן נדע שהוא לא ישיג פעם אחד ויסכל פעם אחרת שאם היה הדבר כן היה שם חסרון במה שיתחדש לו מדע, אבל אחר שאין שם התחדשות שום דבר לא יתחדש לך מדע ולא יתרבה כי בידיעה אחת ידע כל הדברים ולא יגיע לתכלית אחר שידע האישים כלם והם בלי תכלית, ולא יעלם ממנו דבר מהנמצאות כלם, ולא תבטל ידיעתו אותם טבעיהם אבל האפשר אפשר מטבע האפשרות, וכל מה שיראה בכלל אלו הדברים מסתירה הוא לפי בחינת מדענו אשר לא ישתתף עם מדעו כי אם בשם בלבד, וכן ראוי להאמין כי הכוונה נאמרה על מה שנכוונהו אנחנו ועל מה שיאמר בו שהוא כיון אליו שהוא בשיתוף, וכן השגחה נאמרת בשיתוף על מה שנשגיח אנחנו ועל מה שנאמר בו ית', וכשילקחו שתי ההשגחות או שתי הידיעות או שתי הכוונות על שיקבצם גדר אחד יבואו הספקות הנזכרות, וכשנדע שכל מה שייוחס אליו בין בכוונתו לעשות העולם בין בידיעתו בדברים בין בהשגחת העולם שהוא נבדל ממה שייוחס אלינו, יתבאר האמת ויותרו הספקות כלם, וכבר הגיד ההבדל בין המיוחסים אליו ובין המיוחסים אלינו באמרו ולא דרכיכם דרכי, כי לא מחשבותי מחשבותיכם רמז לידיעה ולא דרכיכם דרכי רמז לכוונתו ית' ולהשגחתו. כל מה שדבר הרב בידיעת הש"י הוא דבר גדול הערך והמעלה ומסכים לאמת ומסכים ליסודי התורה כי זה הוא תכלית זה הספר, ישתבח מי שנתן לנו מורה צדק שידריכנו בדרך אמת והבדילנו מן התועים והקריבנו לעבודתו כי הידיעה היא עבודה האמתית: