הפעולות יתחלקו לד' חלקים וכו', למה שהיתה תורתנו האלהית יכלול כל מיני השלמיות בין השלמות העיוני והוא המושכלות הנתלות בהאל ובמלאכיו ופעולותיו אשר הם השמים וכל צבאם, והעיון בתורה יכלול בזה מעשה בראשית ומעשה מרכבה ונמצא בתורה שלמות המעשים והם הפעולות הטובות ונקראו אלה חוקים ומשפטים צדיקים, והנה כבר ביאר הרב כל מה שראוי לבאר במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ובנבואה ומדרגותיה ובידיעת השם ובהשגחה, נשאר עתה לדבר בכמה דברים. ראשונה לתת טעם למצוות אשר הם מכלל סתרי התורה כי לא נתגלו טעמם כדי שלא יזלזלו בהם עמי הארץ, והנה רבים יחשבו כי אין להם טעם או אם יש להם שאינו מביא לשום שלמות, וביאר גם כן ספורים רבים בתורה אשר יראה שאין להם שום תועלת בא הרב מורנו מורה צדק לומר כי כל אמרת אלוה צרופה ויש להם טעמים נפלאים ואם נעלם ממנו תכליתם ושלמותם זה יהיה בקצת מצות אבל כל המצות יביאו לנו תועלות גדולות, והן לתקן שני דברים והם תקון הנפש ותקון הגוף וכל התורה כלה וכל מצותיה ואזהרותיה וספוריה תביא לשני אלו השלמיות, ואחר כך ידבר שלישית בהנהגת האדם עד אשר יעתק אל צרור החיים. ועתה התחיל להקדים פרקים לרמוז בהם טעמי המצות כמו שהקדים פרקים לבאר מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וכוונת זה הפרק לבאר שכל פעולות השם לא לבד נמשכות אחר הרצון כמו שיחשבו קצת מבעלי העיון אבל כל פעולותיו נמשכות אחר החכמה וחכמתו הוא רצונו וכל פעולותיו צדק ומשפט, והנה התחילה התורה כי כל מה שעשה השם בזה המציאות הוא טוב גמור כמו שאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה השלימה הצור תמים פעלו, וזהו דעת תורתנו ודעת הפילוסופים ואין בהם שום מחלוקת בזה ולא ימצא מחלוקת בינינו ובינם אלא שהפילוסופים סוברים שהעולם נאצל מהבורא בתמידות ואנחנו נאמין שהוא מחודש. והתחיל ואמר כי הפעולות יתחלקו לפי בחינת תכליתם, אם פעולת הבל אם פעולת שחוק אם פעולת הריק אם פעולה טובה:

ולא הגיע התכלית ההוא כי ימנעו המונעים. והיא הקללה הנמרצת כמו שאמר ותם לריק כחכם כי בה יוכללו כל הקללות, ופעולת ההבל היא הפעולה אשר לא יכוין בה תכלית כלל כמו שיעשו קצת בני אדם כשהם חושבים בדבר אחד או כאשר יעשו פעולות המשוגעים והנבהלים. ופעולת השחוק היא הפעולה אשר יכוין בה תכלית פחות, אשר יכוין בה ענין בלתי הכרחי ולא מועיל כמו שירקד אדם לא לכוונת התעמלות להטיב העיכול, או יעשה פעולת השחוק לא לבקשת המנוחה כדי להטיב הנפש ולהתענג כדי שיוכל לעיין לעבוד אלהיו אלא לבקשת השחוק בלבד:

וזאת החלוקה היא חלוקה הכרחית ואין חולק עליה והוא שכל פועל פעולה אחת לא ימנע אם יכוין בה תכלית ואם לא יכוין תכלית וכל תכלית או שתהיה נכבדת או תכלית פחותה ואם תהיה נכבדת יהיה פעולתו לטובה ואם תכוין לדבר פחות יהיה פעולתו לשחוק ואם אלו השני תכליות לא יגיעו יהיה פעולתו לריק. ואחר בארו באי זה אי אפשר לשום בעל שכל לאמר שדבר מפעולות השם ריק או הבל או שחוק, אבל לפי דעתנו ולפי דעת כל נמשך אחר תורת משה רבינו, ר"ל לפי דעתנו לפי דעת החכמים היודעים אמתת הדברים כפי מה שיחייבהו העיון וכפי דעת כל הנמשכים אחר התורה והיא תורת מרע"ה כי כל פעולותיו כלם טובות מאד. אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי כל פעולות השם בגלל דבר כי הפועל ההוא הכרחי במציאות הדבר ההוא ומכוין או מועיל מאד, כי כל מה שיעשה הש"י הוא ע"צ ההכרח או ע"צ היותר טוב, ע"צ ההכרח כחוש המשוש וחוש הטעם אשר אי אפשר שום בעל חי להיות בלתם, ואמנם שאר החושים הם לו ע"צ היותר טוב והם מועילים מאד וכן הוא דעת הפילוסוף, ואין בענינים הטבעיים דבר על צד ההבל כמו שימצא בפעולות האנושיות, וזה אמרו כי כל מה שאינו מלאכותי כפעולות האדם הם כלם פעולות שיבוקש בהם תכלית אין הפרש בין שנדע התכלית או שלא נדעהו:

אמנם זאת הכת מאנשי העיון אשר חשבו שהוא לא יעשה דבר בגלל דבר. כי לא יעשה השמש גשם מאיר בעבור שיאיר על הארץ ושימשכו ממנו התועלת הנראות והמפורסמות לכל, כי אלו רצה שיהיה הארץ עם היותה חשוכה שתהיה מאירה היה יכול על זה ולא שם השמש מאיר על הארץ אלא בעבור הרצון לבד, ואלו רצה שישמע אדם בעינים ויראה באזנים היה יכול אלא שרצה להיות הראיה בעינים והשמיעה באזנים, ויאמרו גם כן שאין ראוי לבקש תכלית לשום נמצא אבל אין לו תכלית אחר אלא רצונו ולא יבוקש להם תכלית, ואלו היה הדבר כן יהיו פעולות השם נכנסות בחלק ההבל או פחות ממנו, כי המתעסק בהבל לא יכוין תכלית והוא נבהל בלתי יודע ואין להאשימו על זה אם יפעל פעולות ההבל, והש"י אצל אלו יודע במה שיעשה ומכוון אליו לא לתכלית כלל ולא לצד תועלת. אך שיהיה בפעולותיו דבר על צד השחוק, זה ג"כ מבואר שקרותו בתחלת המחשבה. ולא תביט בשגעון מי שחשב כי הקוף נברא לשחוק בני אדם כי זה סכלות גמורה כ"א האנשים המעולים לא יפעלו דבר בעבור תכלית פחות כ"ש שיפעלהו השם, והמביא לחשוב שהשם לא יפעל בעבור תכלית נכבדת הוא הסכלות בטבע ההוייה והפסד, כי יחשבו כי האדם הוא תכלית זה המציאות ובפרט מזה העולם, ואין ראוי להאמין כן כי כבר נתבאר בפרקים שעברו הכוונה כלה להמציא כל מה שאפשר מציאותו כפי מה שתראה אותו, ואמנם חלוף זה לא גזרה אותו חכמתו כלל א"כ הוא נמנע בבחינת היות הענינים כלם נמשכים אחר גזרת חכמתו. ואמנם האומרים שפעולות השם לא כיון בהם תכלית כלל הביאם לזה הכרח עיון לפי דעתם וכבר ימצאו בתורה קצת פסוקים שמורים זה, אמנם הכרח עיון כפי מה שחשבו בטענותם הוא על זה התואר, המאמינים בחדוש העולם יחוייב שיאמרו בתכלית מציאות העולם שאין לו תכלית זולת כך רצה האל לא לעלה אחרת, וימשכו זה בחלקי עולם כי אמרו מה שיחוייב לכל יחוייב שיהיה לחלקים כן, ואם כל העולם אין לו תכלית גם חלקי העולם אין לו תכלית, ולא יחשבו שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרנים הוא מפני עבור הרוח הרואה עד שישיג מה שישיג, ר"ל לא ישימו זה סבתם בראות כלל, ולא ניקבה זאת המחיצה ולא הושמו אשר עליה בהירה מפני הראות אבל יאמרו כי זה הכלי עשאו השם על זה התואר למה שרוצה, וכבר היה אפשר שיהיה הראות על חלוף זה, זהו אמונתם וכוונתם וטענותם להאמין זה הדעת הנפסד:

וכבר נמצא אצלנו קצת פסוקים כו' וענין אלה הפסוקים כו' ולא כל איפשר אלא מה שגזרה חכמתו להיות כך. וכל פעולות הש"י הם מסודרות מידיעה וכל מה שיסודר מידיעה וחכמה הנה מסודר מרצון הפועל לא הכרח טבעי אחר שלא יחוייב מטבע הידיעה במהות הידיעה סדור הפועל ההוא ממנו כי יסודר ממנו השני הפכים אחר שהוא יודע ההפכים, כי סדור אחד משני הפכים ממנו הוא על תואר נוסף על הידיעה והוא הרצון, וזה אמרו הנה שהדברים שירצה השם יעשו בהכרח לפי שהיה הוא יתעלה יודע הנכבד ולא יסודר ממנו אלא הנכבד שבשני הפכים ולא יסודר הפחות ואם הוא יודע בשניהם:

עוד אמר אלא שהוא ית' לא ירצה אלא אפשר כי לא יהיה חכם אם ירצה הנמנעות ולא יוכל בהם ואינם מסדורו המשובח, וגם לא ירצה כל איפשר כי לא ירצה הפחות אבל הנכבד, אלא שגזרה חכמתו להיות כך כי רצונו הולכת בנמצאות כפי ידיעתו ולכן היה רצונו היא חכמתו שיסודר ממנו הפעל הנכבד משני אפשריים כחמש אצבעות על הששה ויכלתו לא תחסר מרצונו. והוא אמרו וכן הפועל הטוב בתכלית הטובה הוא שירצה השם לעשותו לא יבדיל בינו מונע ואין לו חשך, זהו הרצון באמרו כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, לא שיהיה פעולותיו על צד הרצון לבד, מבלתי שיכוין לתכלית כפי מה שחשבו המדברים, וזהו דעת כל בעל דת ודעת הפילוסופים גם כן, ואמנם לטענה האחרת שהעולם כולו נתחדש ברצון ואין לו תכלית וכן יחוייב שיהיו חלקי העולם אינו כן, כי אם שאנחנו נאמין שהעולם נתחדש ברצון האל אבל רצונו היא חכמתו אשר תבצר ממנו השגתה כי חכמתו חייב מציאות זה העולם בכללו בהכרח כאשר נמצא, והחכמה ההיא בעצמה אשר לא תשתנה חייבה ההעדר קודם מציאות העולם, והנה זה דעת חכמינו אמרו במדרש את כל אשר עשה יפה בעתו, כי זכרו כל זה לברוח ממה שצריך לברוח והוא שיעשה הפועל פעולה לא יכוין בה תכלית כלל. וכזה ביארו נביאינו והוא שחלוף הפעולות הטבעיות, ר"ל שאף שימצא בדברים הטבעיים פעולות מתחלפות כלם הוא בתכלית התיקון מסודרות נקשרות קצתם בקצתם וכלם סבות ומסובבים יראה שיש ביניהם יחס בין העלה והעלול ולכן היו כלם בחכמה ובתבונה ולא דבר בטלה בכל פעולות הטבע, כי אמר הפילוסוף בשני מהשמע כי הטבע לא יפעל דבר לבטלה והסכלות בטבע זה החמר השפל, ולכן יחשוב שימצאו בפעולות השם דברים רבים לבטלה והיו יותר ראוים שלא ימצאו, ואם ימצאו למה שלא יראו שימשך ממנו שום תכלית לאדם יאמרו שהם נמשכות אחר הרצון לבד, והנה טעו בחשבם שהאדם תכלית זה המציאות וכי כל המציאות בעבורו, וסכלות שני הענינים, האחד סכלותו בטבע החמר השפל, והשני סכלות ידיעת מה שהוא מכוון ראשון ממנו והוא המציא כל מה שאפשר מציאותו, מפני טעות אלו הענינים יתחדשו הספקות והמבוכות עד שידמו קצת פעולות השם שחוק וקצתם ריק:

ודע שאשר סבלו זאת ההרחקה עד שיהיו פעולות השי"ת פעולות ההבל אשר לא יכוין בהם תכלית כלל, אמנם ברחו משום אותם נמשכות אחר החכמה כדי שלא יביא אל מאמר בקדמות העולם, וסגרו השער בזה לאמר שהכל נמשך אחר הרצון, כדי שלא ישאר שום שאלה למה פעל העולם בזה העת ולא פעלו קודם כי זה נמשך אחר הרצון, וכן כל פעולותיו. ואמר הרב כי דעת תורתנו שראוי להאמין שכל פעולותיו נמשכים אחר החכמה, בין היות העולם נעדר קודם שהיה בין היותו נמצא אחר שהיה וכן כל הפעולות הבאות מהאל יתעלה הנמצאות במציאות והנעדרים, בין שיהיו נמצאים לעולם בין שיהיו נעדרים לעולם ובין שימצאו פעם ולא ימצאו פעם אחרת, הכל נמשכים אחר החכמה, עם שאנחנו נסכל הרבה מאופני החכמה בפעולותיו, ועל זה הדעת יסובב תורת משה רבינו בתחלתה וסופה, בתחלתה אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ובו השלימה כי אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, ודעהו, שהכל נמשך אחר החכמה וסדור אלהי נקשרים קצתם בקצתם לא להבל ולא לשחוק, אבל לתכלית מעולה, ואמר והבן זה מה שאמר הרב שאין מחלוקת בינינו ובין הפילוסופים אלא בחדוש העולם וקדמותו: