וענין צום כפור סבתו מבוארת כו', והוא הכרחי, שהתשובה לקיום נפשותינו ולקיום העולם, והתורה שעור שכלי והנהגת השם ית' אשר חנן השכל, וכל בעל שכל יחוייב שהנהגתו תהיה הנהגתו שלמה, הרצון בזה שהאדם אם שהוא נמצא טבעי לא תשלימהו הטבע שיהיה לו מדות מעולות ומעלות שכליות כי הטבע אינו בעל מחשבה והשתכלות להשלים, ומה שחסר הטבע בא התורה האלהית ומשלמת השכל בנתינת הדעות אמתיות צודקות בדרך קבלה מושכת אל מעלות המדות אשר בם יגיע אל המעלות השכליות:

אמנם תקיעת שופר הוא הערת בני אדם משנתם, כמו שביאר הרב במשנה תורה עורו משנתכם עורו הקיצו משנתכם שהוא העסק בהבלי העולם שתרדמת השם נפלה עליכם וזכרו נפשותיכם ולפני מי אתם עתידין ליתן דין וחשבון:

ואמר הרב שמאמר אריסט"ו הוא במאמר התשיעי ואנחנו לא נמצא אותו אלא בשמיני, אמר בזה הלשון הקרבנות הקדומים והקבוצים היו אחר האסף התבואות והפירות, ולכן היה נעשה הסוכות בזה הזמן והקרבנות הנעשות בו יותר משאר מועדים:

שזה ג"כ הוא יתד שהתורה תלויה בו. והבן אמרו ממה שהתורה תלויה בו והרצון בו שזהו מתחבולות הדת ולכן האריכה התורה בעניניהם בכלל ופרט:

אמנם ארבעה מינים שבלולב כבר סדרו ז"ל קצת סבה, ואמרו ז"ל לולב זה הקב"ה שנאמר צדיק כתמר יפרח וכן דרשו בשאר המינים:

והחלק השני הוא מבזה אותם ויחשב לשחוק ולעג על אמרם אחר שהוא מבואר נגלה שאין זה ענין הפסוק, וזה הכת הוא כת של רשעים ונידונים בצואה רותחת, אחר כי אין דבר יותר מאוס מהיותו רשע וכל רשע הוא סכל לא ידעו ולא יבינו, כי החכמים הבינו פשוטי הקרא יותר מהכל:

איני חושב שאחד משלמי השכל יחשב זה אבל הוא מליצת השיר, כי אפילו הרשעים לא יבינו שהחכמים ז"ל יבינו זה בזה הפסוק כי זה יהיה הפך זאת המצוה, וגם הבוערים לרוב סכלותם המקיימים דברי החכמים וחידותם לא יבינו שזה כוונת זה המצוה, אבל הוא מליצת שיר נאה מאד הזהיר בה על מדה טובה, והוא כי כמו שאסור לומר דבר מגונה כן אסור לשמוע וסמכו זה לפסוק על צד המשל השיר, וכן כל מי שיאמר בדרשות אל תקרי כך אלא כך זה ענינו, וג"כ ראוי שתבין זה בשאר הדרשות אך שלא יאמר אל תקרי כך אלא כך. ומה שאמרו לולב זה הקב"ה הוא גם כן נאמר על צד המליצה, כי יחשוב העובד כי המקיים מצות ארבע מינים הוא אהוב למעלה כמו שאמרו ויקחו לי כביכול אתם לוקחים לי לא מה שיחשבו הבוערים לרוב סכלותם כי הלולב הוא רמז להקב"ה וכן שאר המינים:

ואמר הרב סבת ארבע מינים שבלולב הוא אשר בעבור צאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה ורמון ומים אין לשתות אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות ויזכרו מה שהיה להם מקודם וישמחו בזה הטוב המגיע להם, כי כבר אמרנו כי הסוכות הוא זכר לעוני, ואלו הארבע מינים זכר שנעתקנו מזה הענין אל מקום הטוב שבארץ השמן וישמחו בזה במאד ויודו לשם:

אמר שם טוב ראיתי רבים שדמו בנפשם שהם חכמים מחוכמים שאומרים שטעה הרב בזה טעות גדול עד שחשבו שהוא כפירה, וכן גם כן חשבו ברבים מהטעמים אשר נתן למצות, ואמרו אם היה הדבר כמו שאמר הרב למה באו דקדוקים ופרטים בזאת המצוה, כמו שאמרו נחלקה התיומת פסולה וכן העלתה חזזית, וכן שאר הדקדוקים יהיו לבטלה וללא תועלת אבל יהיו לעמל וטורח, וכן הדקדוקים שבאו בשופר נקב נסדק לארכו או לרחבו וכן כל שאר הפרטים. והתשובה בזה כי אחר שהש"י צוה באלה המצות ראוי שיוגבלו שיהיו על צד יותר טוב שאיפשר שיהיה, והבן זה כי הוא נפלא. ולא בעבור זה אני גוזר כי הטעמים אשר נתן הרב במצות הוא אמת כי איפשר שהיו להם טעמים נפלאים יותר ממה שאמר הרב ולא הגיע דעתנו לדעת אותם עד שיבא מורה צדק, ואיפשר ג"כ שיהיה מה שאמר הרב אמת, כי כבר אמרו ז"ל למה לא נתגלו טעמיהן של מצות כדי שלא יזלזלו בהם עמי הארץ כמו שעשה שלמה, ואל יהי קל בעיניך הטעם שאמר הרב בארבע מינים, כי כשיזכור אדם מאין יצא או מאין בא מארץ ערבה ושוחה אל ארץ שיש בה כל טוב וארץ טובה ורחבה, יכיר גודל מעלת השם ויבוא להיות שפל וענו לפניו וישמח בעבודתו ולשרתו וישאל ממנו כל שאלותיו, כמו שנאמר השקיפה ממעון קדשך. ואלו הדברים עם שהם קטני ערך נגד הרבנים הם גדולי הערך ליושבים לפני ה':