אמר הרב הודיעני דרך זו אלך, והרצון בו אם אלך דרך התורה במוחלט או דרך הפילוסופיא במוחלט כי תשוקתי אליך שהוא האמת הראשון:

ואומרו אליכם אישים אקרא, ירצה לכם החכמים אקרא לעיין בזה הספר כי הם יקבלו תועלת בכל הפרקים, אמנם קול ההברה שלי יגיע לאנשים הבלתי חכמים:

ואמר עוד הט אזנך, ירצה כי בזה הספר ישמעו דברי החכמים הקודמים ואולם ראוי שישים האדם לב לדעת הרב כי הוא אמת:

אמר הרב המאמר הזה ענינו הראשון וכו'. זאת הפתיחה יכלול דברים רבים, ראשונה למה חיבר זה הספר ולמה שזה הספר חובר כמו שיראה מזאת הפתיחה לאיש אשר הוא נבוך בתורה מצד החכמה אשר ידע, והנה ימצאו בתורה דברים שהגלוי מותר, כי הרחקת הגשמות ממנו ית' עם שירצה ברוב הפסוקים שהשם הוא גשם אינו מכלל הסתרים אבל ראוי שישתתפו בה ההמון והסגולות וראוי לדרוש לקטנים ולנשים ולעמי הארץ ולהרגיל לקטנים שהשם אינו גשם, ובנה רוב ספרו על ביאור זה, והתחיל ראשונה בפרקיו בביאור אמיתת הצלם כי המובן ממנו כולל ההגשמה להמון וכאלו ששאר הענינים הגשמיים חלק לו ומשיגים לו. ואחר שהש"י אינו גשם יתחייב מזה שכל מקרי הגשם ישולל ממנו אחר שאינו גשם ולא כח בגשם ומזה יתחייב לדבר ברבים מסתרי התורה כמו שאנחנו עתידים לבאר כי הכל נמשך אחר הרחקת הגשמות, ואם יקבל האיש התוריי שהשם אינו גשם יחוייב שיקובל דברים רבים שבא המופת עליהם בחכמות, ואם באו בתורה דברים שהם סותרים לזה על הכל נאמר דברה תורה כלשון בני אדם וראוי שיפורשו, לכן היתה כונת זה המאמר הנכבד לבאר שמות המשותפים אשר באו מהם בספרי הנבואה:

ויקחום הפתאים כפי קצת הענינים אשר יאמר עליהם השם ההוא, ולבאר גם כן שמות המושאלים ויבינום ההמון כפי הענין הראשון אשר הושאלו ממנו. ומהם מסופקים ויחשבו ההמון שהם מוסכמים או יחשבו שהם משותפים:

ואמרו ואין הכונה במאמר הזה להבינם כלם להמון כו' ולא ללמד למי שלא עיין רק בחכמת התורה, ירצה לפי שחכמת התורה כוללת כל חכמה שתבאר מציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות וסתרי הטבע והאלהות ובכלל מעשה בראשית ומעשה מרכבה, הנה מי שעיין בחכמת התורה כבר יוכל במאמר הזה להבינו כלו, בשביל זה פירש מה נרצה אצלו הנה בחכמת התורה רוצה לומר תלמודה. והוא ביאור המצוה ודרך ארץ והוויות אביי ורבא:

אבל כוונת המאמר הזה להעיר האיש שיש לו שבעה תנאים. הא' שיהיה בעל דת. הב' שיהיה הדת מתורתנו הקדושה. הג' שיהיה שלם באמונתו ושיעשה הפעולות הטובות המכוונות במצות. הד' שיעיין בחכמת הפילוסופיא ושידע מה שיעיין. הה' ששכלו משכו להשכינו במשכנו רוצה לומר שידע לידע הענינים ושידע מדרגת הדברים העיוניים ושאי אפשר שישתנו על זולת הצד שהן. הששית שיציקוהו פשוטי התורה כי פשוטי התורה הם הפך מה שהתבארו בחכמה. השביעית מה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו רוצה לומר שידע פשטי השמות י"י יד ההם והם עיני י"י כו' שהם כפשוטו שהוא עין ממש ויד ממש ולכן התחדש לו מבוכה:

או הבינהו זולתו אחד מהחכמים אשר אין להם שם על פני חוץ בידיעת האמתיות אבל הורה לו כי עין ויד ורגל הם כפשוטם ואין להם תוך ולכן התחדש לו המבוכה מצד עצמו ומצד רבו. ואחרים פירשו שיהיה מבין מדעתו או מזולתו קצת ענייני השמות המושאלים כדי שיהיה לו הערה ואז יהיה לו מבוכה גדולה שאינו יכול לעשות הביאור בשלמות על עניני השמות ההם ומפני זה יועילנו זה המאמר, והפירוש הראשון נראה לי יותר. ואמנם תנאי הראשון שיהיה בעל דת הוא מבואר שאם אינו בעל דת לא יספק, וגם התנאי השני שיהיה מתורתנו הקדושה שאם לא יהיה מתורתנו זה הספר לא יועיל כלום אבל הוא סותר שאר הדתות הנמצאות. והשלישי שיהיה שלם באמונתו שאם לא יאמין בתורה אינו צריך מורה הנבוכים כי אינו נבוך. והרביעי שיעיין ג"כ הוא מבואר שאם לא יעיין בחכמת הפילוסופיא לא יהיה מספק כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מידיעת טבעי הנמצאות, הנמנעות. והחמישי הוא מבואר ג"כ שמשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו כי לא יחשוב מה שבא בחכמות הוא מעשה תעתועים כמו שחשבו הגוים שקראו לחכמות ערמומיות לכן אמר שמשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו כי אז יוכל לדעת מעלת השכל מה הוא כי יאמת שאין יכולת לסתור המושכלות הראשונות ולא התולדות הנמשכות מהם וזה דבר ידוע לבעלי השכל. הששי שהציקוהו פשטי התורה כי יחשוב כי וידבר י"י אל משה לאמר ופה אל פה אדבר בו הוא כפשוטו ואז תתחדש לו המבוכה. ואולם התנאי הז' הוא תנאי ברור ג"כ כי אם יבין פשטי השמות כפי מה שראוי שיובנו לא ישאר לו מבוכה וספק:

ואמרו ונשאר במבוכה ובהלה אם ימשך אחר שכלו וישליך מה שידע מהשמות ההם אשר אינו אלא ידיעה דמיונית ויחשוב שהוא השליך פנות התורה. וכשישאר עם מה שהבינו משפטי התורה ולא ימשך אחר שכלו אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו כאלו בחירת השכל היא לבטלה והיות האדם בדמות בהמה הוא יותר נכבד כאלו העינים לאחור נבראו ולא לפניו, ולא די זה שהוא נזק גדול אבל יביא נזק בתורתו, כי כבר יחשוב האדם כי התורה אינה לבעלי השכל אבל לבעלי הדמיון ויחשוב פעמים שהתורה אינה אמת אחר שלא תסכים עם השכל, לכן אמר הפסד ונזק בתורתו. זו היא הכונה הראשונה בזה הספר. והכונה הב' ביאורו משלים סתומות שבאו בספרי הנבואה ולא פי' שהם משל אבל יראה לסכל ולנמהר שהוא כפשוטו וכשיתבונן היודע בהם ויקחם כפשוטיהם תתחדש לו ג"כ מבוכה גדולה. וכשנבאר לו אחד משני הדברים והוא היותו משל ולמי הוא משל ומהו הנרצה במשל או נבאר לו היותו משל לבד, ימלט וינצל מן המבוכה. ולזה נקרא זה המאמר מורה הנבוכים אשר הרצון בו כי זה הספר יסיר המבוכה לאיש החכם המעיין בתורה כדי שלא יהיה נבוך ובכאב אנוש, ואחר שהניח כוונת זה הספר אמר שאף זה הספר לא ידחה כל ספק אבל ידחה רוב הספקות הגדולות:

ואמר ג"כ כי לא יבקש המשכיל ולא ייחל כשיזכור ענין מן הענינים מהשמות המשותפים שישלימהו ולא ג"כ כשיתחיל משל מן המשלים שישלים ענין כל המשל ההוא, ונתן בזה שתי סבות, ראשונה כי אי אפשר לעשותו לשום משכיל כשידבר עם אחד פה אל פה אף אם לא יהיו הדברים גלויים לבלתי ראויים אבל בכתוב הדברים אף שיהיו אמתיים יהיה זה הספר מטרה לכל סכל יחשוב שהוא חכם ויורה חצי סכלותו נגדו, ולא די שיבוז לשכל מליו אבל יאמר שהם כפירה וחוץ מן הדת, וזה אומרו יורה חצי סכלותו נגדו. והסבה השנית כי הוא דבר מנוע מצד התורה, כי מעשה בראשית הוא חכמת הטבע ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות וכבר אמרו ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו:

ואם הדבר כן אמר הרב לא תבקש ממני כי אם ראשי פרקים ואפילו הראשים ההם אינם מסודרים ולא זה אחר זה, ורצונו באומרו מסודרים שיהיו כללים ראשונה ואחר כך פרטי הסוד:

ולא זה אחר זה ר"ל אע"פ שאינם מסודרים היו יכולים להיות זה אחר זה לכן אמר כי כשידבר במעשה מרכבה לא יהיה כללות הסוד ואח"כ פרטי הסוד ולא ג"כ יהיו מסודרים זה אחר זה שידבר בשתי סודות במעשה מרכבה ויהיה בהם סדר שיהיה בפרק אחד קצת ממעשה מרכבה ויהיה בפרק האחר קצתו, אמר הרב שלא יעשה זה אבל יהיו מעורבים עם דברים אחרים:

כדי שלא תחלוק כוונתנו עם הכונה האלהית, ירמוז עם התורה כי שמה האמתיות המיוחדים בהשגתו נעלמות מהמון העם:

ואמרו וכן הדברים הטבעיים אין ראוי לגלותם ירמוז החמר הראשון וגם שאר ההתחלות שהם החמר והצורה וההעדר הנרמז במלת צור באמרו הנני עומד לפניך שם על הצור:

וכבר ידעת אמרם ולא במעשה בראשית בשנים שהיא חכמת הטבע רוצה לומר נמצאות מתחדשות בהתחלה הם בעצמותם כהישרת הטבע האלהי השכלי, הנה אמרנו מעשה בראשית נרצה בו מעשה נעשה בראשית ובהתחלה היא כעצם המתהווה וכאשר ההתחלה היא נבדלת עם שהיא צורת המתנועע וזאת הצורה מקנה לו התנועה אשר בו מציאותו ואינו כח מתפשט במתנועע אבל הוא נבדל ממנו נקרא מעשה מרכבה כי הסוס נקרא טפל לרוכב ואין הרוכב נקרא טפל לסוס. יתבאר מזה שביאור משלי הנבואה ממעשה בראשית וממעשה מרכבה אי אפשר לשום משכיל לגלותו אפילו שידבר עם האחר פנים אל פנים כ"ש שיעשה זה בחבור שיהיה מטרה וכו' וגם כי הוא מנוע מצד התורה כאמרם ולא במרכבה ביחיד ולא במעשה בראשית בשנים והסבה בזה כי אין ראוי לחלוק על הכוונה האלהות כמו שאמרנו:

ואמרו ודברו בהם החכמים בחידות ומשלים ירמוז אל אפלטון שהיה קורא החמר נקבה והצורה זכר ואמנם דברי בהם במשלים בעבור שיש ביניהם ובין החכמה האלהות קורבה גדולה והם ג"כ סודות מסודות החכמה האלהית כי חכמת הטבע והאלהות כבר ישתתפו עם חקירת החמר הראשון אלא שחכמת הטבע תחקור בהם מצד שהם התחלות לנמצא טבעי וחכמת האלהות מצד שהם התחלות לנמצא ותשלים מהותם:

ואחר זה אמר הרב שהמניעה מהבאור הוא גם כן מפני שהסודות עצומות בהם אינם ידועות על תכליתם ואחריתם לאחד ממנו לא כן אבל פעם יציץ לנו האמת ואחר כך יעלימוהו הטבעים ירמוז קוצר המשיג ועומק המושג והמנהיגים ירמוז כי אין מניעה יותר גדולה מהשגת האמת מההרגל והמנהג כמו שהתבאר בראשון ממה שאחר הטבע עד שנשוב למה שהיינו בתחלה בליל חשך כי הסכלות דומה לחשך, ונהיה בידיעת החכמות וסתרי התורה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם והוא בליל חזק החשך. ודע כי כל איש ממנו למה שהיה החמר מעורב בו היינו כאלו אנחנו בחשך והאור בא מחוץ ומי שזכה שיברק עליו הברק והוא מדרגת הנביאים שיציץ עליו שכל הפועל מאורו הגדול אם יברק עליו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש עד כאלו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום וזהו מדרגת גדול הנביאים נאמר לו ואתה פה עמוד עמדי ונאמר בו כי קרן עור פניו. והרמז בזה כי היו סודות הנמצאות גלויים לו לא יעלימוהו הטבעים והמנהגים אבל היה דבק עם ה' תמיד לא יבדל ממנו אפילו כהרף עין וישוב אצלו החשך כאלו הוא חצי היום, ויש מי שיש לו בין בריקה ובריקה הפרש רב והוא מדרגת רוב הנביאים, ומהם מי שיברק עליו פעם אחת בלילו שלא יתנבא אלא פעם אחת בכל ימיו וזהו מדרגת מי שאמר ויתנבאו ולא יספו. ומהם מי שיהיה לו בין הבריקה הפרשים רבים, והרצון בו כדי להשיג השגה אחת מסודות הנבואה ישיג קצת מהסוד ואחר כך יבא לו בריקה אחרת וישיג קצתו ואחר כך יברק לו אחרת עד שישיג כלו. הנה הבדיל הרב בנבואה ובהשגות האלהיות ארבע מיני מדרגות, שיבריק בהם הברק מדרגת משה שהבריק לו הברק פעם אחר פעם עד שהוא באור תדיר וישוב הלילה כיום. ואחר כך מדרגה שנית מי שיברק עליו פעמים רבות אבל היו בהפרש רב ביניהם ואינם כל ימיהם כאלו הם באור תדיר אבל הם בחשך ובאור ימים רבים. ויש שלישית מי שראה אור גדול פעם אחת בימיו ולא יסף עוד לראותו. רביעית מי שראה זה האור הגדול אבל ראהו בפעמים רבות לא כולו ביחד וז"א ויש בין הבריקה הפרשים רבים ומעטים, והבן זה ותסתלק מן הספק:

ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו כברק. ר"ל הדבוק עם השכל הפועל אבל בגשם טהור זך והוא ידיעת המופת ובכלל העיון המופתי וזהו מדרגת השלמים והחכמים:

ואמרו אבל יציץ ויעלם זה רומז למעשה בראשית באמרו ואת להט החרב המתהפכת כי הכרובים הוא המחשב והשכל באדם:

ואמרו כאלו טבע הענין הרב ממנו והמעט. הרצון בו שטבע זה הענין בין שתהיה ידיעה רבה כ"כ שיגיע להשפיע זולתו בין שתהיה הידיעה מועטת והוא ללמד לעצמו וכן הוא כי פעם יציץ ופעם יעלם:

ואמרו ובעבור זה כשכיון זה חכם גדול אלהי רבני בעל אמת מזה הענין לא ידבר בו כי אם במשלים וחידות ללמד דבר. הרצון בתאר אותו באלו התוארים. באמרו חכם יודע על דרך המופת. גדול שיהיה מקיף בסבות הכוללות. אלהי מחכמת האלהות. רבני שיהיה נכנע לדת אבל לא כבהמה הנמשכה ברסנה אבל בעל אמת, לא ידבר כי אם משלים וחידות יען יובנו כפי טבע המבין:

ואמרו כאלו החכמים נמשכים אחר הענין זה ברצון אלהי כמו שימשכום עניניהם הטבעיים כי הרצון האלהי גזר סדור הנמצאות והתמדתו והדברים הטבעיים והצורות והמצות ומה שיבא אל תקון הקבוץ כלם נתנו מרועה אחד:

ואמרו הלא תראה כי השם יתברך כשרצה להיותנו שלמים ולתקן עניני המוננו. ירצה להשלים לחכמים אשר הם נקראים שלמים כמו שאמרנו למעלה ובזה יתחלפו מדרגות השלמים כי התורה משלמת לחכם בתכלית השלמות ואמנם להמון התקון להם מהחמס ומהנאוף העושק ושאר הדברים מעשיים כי להשלימם אי אפשר:

ומה שהפליג הרב באמרו אם יעיין סכל מהמון הרבנים לא יקשה לו מאומה כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מידיעת טבעי הנמצאות הנמנעות. ולכן פתי יאמין לכל דבר ולא די זה אלא שיליץ על זולתו ומוציא עליו דבה שהוא כופר, והביא הרב כל זה ואמר כי התורה דברה בחידות ובמשלים וכן החכמים להודיע כי אינו כמו שיחשוב הסכל מהמון הרבנים שמעשה בראשית אין לו תוך ולא גם כן דברי החכמים אבל כל הדברים צריכין ביאור עם שהביאור גם כן ראוי שיהיה סתום לבלתי יחלוק על הכוונה האלהית כמו שאמרנו. וכלל כי המאמר הזה הוא למי שנתפלסף וידע באמת חכמות אמתיות והוא מאמין לדברים התוריים נבוך בעניניהם אשר יערבבוהו השמות המסופקים והמשותפים:

ואמרו או יהיה הפרק כולל ענינים זרים שמאמינים בהם הפך האמת וכו', יראה שהמעיין יקח מה שהוא משל כפשוטו או מה שהוא כפשוטו שהוא משל ובזה יטעה המעיין ולפי זה המאמר ישמרהו שלא יטעה. ואחר שזכרתי המקומות אשר בהם יטעה נקדים הקדמה אחת והיא זאת:

דע כי מפתח הבנת כל מה שאמרו הנביאים וידיעת אמתתו היא הבנת המשלים ועניניהם ופירוש מלותיהם והרצון בו כי רוב מה שאמרו הנביאים הוא על צד המשל והביא הרב ראיה שאמרו חכמים במדרש למה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה וכו'. והעיר הרב כי מה שאמרו מזה לא רצו על דיני סוכה ולולב ודין ד' שומרים אבל הכוונה היא הבנת הספקות העצומות מסתרי תורה:

והבן אמרו כך המשל הזה אינו כלום וע"י המשל אתה רואה. יראה כי החכמים דברו במשל וחידה והמשלים אינם כלום ואם לא ידליק האדם שכלו ויאיר אורו עליו יהיה בביתו המרגלית והוא לא יראנה ולא ידע בה. והנה בדברי הנביאים המשלים והחידות יש בנגליהם חכמה מתקון דרך ארץ ויש בתוכם מה שהוא יקר מכל אבן יקרה:

ומה נפלא מה שאמר הרב על תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו:

ואמרו אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה, ואמרו והנה סולם מוצב ארצה. רצה כי סולם מורה ענין אחד על השתלשלות המציאות וסדור חלקיו. מוצב ארצה, יורה על עולם היסודות שהוא מה שבתוך קבוץ גלגל הירח:

ואמרו מגיע השמימה, יורה על עולם הגלגלים. והנה מלאכי אלהים, יורה על עולם השכלים הנבדלים. ואמרו עולים ויורדים, יורה על כי מהם עלות מהם עלולים. ואמרו והנה י"י נצב עליו, מורה על ענין ז' כי הוא יתברך הסבה הראשונה והוא על הסולם נבדל מכל גשם:

ואמרו כי חמר האדם הקרוב הוא חמר שאר הבעל חי, כי סוג האדם שהוא חי וכן סוג שאר הבעל חי הוא החיות והיא אחת, ומה שכלל הרב בזאת הפתיחה להבנת כל מה שאמרו הנביאים באלו הדברים כי כל מה שדברו הנביאים הוא במשל וחידה. ויש משלים שאינם כלום והם משלי רוב החכמים והם הגדות הבאות בתלמוד, ואמנם משלי הנביאים נגליהם חכמה מועילה תקון עניני הקבוצים האנושים ותוכם חכמה מועלת בהבנת האמת על אמתתו. וכי משלי נבואה יש מהם ב' דרכים מהם שכל מלה שיש במשל ההוא יש בה ענין ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל הענין ההוא הנמשל ויבאו בו דברים רבים ליפות המשל או להפליג בהסתרת הענין, והזהיר הרב להבין זה מאד כי רבים יסתרו דבריו מצד שנמצא במשל תוספת דברים שאינם מכוונים אלא ליפות הענין או להסתיר ואם יבינו מה שאמר הרב לא ספקו עליו, ולכן תמצא רוב המפרשים בהרבה מקומות מהתורה יספקו על הרב ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו:

וגם ביאר הרב בזאת הפתיחה כי בהרבה דברים לא יבאר מהו הנרצה במשל אלא יבאר שהוא משל ויהיה הרב באומרו משל כאלו יסיר דבר המבדיל בין הראות והנראה:

צואת המאמר, הנה צוה הרב שמי שירצה לעיין בזה הספר ישיב פרקיו זה על זה כלם ולא יעיין בקצתם ובקצתם לא כי זה לא יועילהו כלל כי רבים מהפרקים הצעה לפרקים אחרים. שנית צוה שלא יהיה כוונתו מן המעיין להבנת כלל ענין הפרק אבל גם כן צריך להעלות בידו ענין כל מלה ומלה שבאו בענין כלל הדברים, ואמרו והשמר מקור והרצון בו שלא נפלו בו הדברים בהזדמן ובמקרה:

והשמר מלחסר ביאור אי זה ספק. כי הספקות נגלו בו כפי היכולת:

ואמרו אלא לבאר הענין במקומו. הרצון בו כי אף שהרב יביא בפ"א דבר שאינו מענין הפרק אמר הרב כי הביאו בזולת מקומו כדי לבאר דבר אח' במקומו שהוא מענין הפרק. ואחרים אמרו כשתראה שהביא הרב ז"ל אי זה ענין שלא במקומו לפי הדעת המשותף אינו כן אבל הביאו במקומו הראוי לו להתיר אי זה ספק. עוד שלישית צוה הרב שלא לעיין בזה הספר בעיון גס ובאומד ובמחשבה, אבל צריך שילמוד בו כל מה שצריך ללמד ושיעיין בו תדיר:

ולמה שצריך המעיין בזה הספר שיעיין כל פרקיו ויביא כלל כל פרק ופרק מלה ומלה וצריך המעיין בו שיהיה פילוסוף וידע החכמות האמתיות מאמין לדברים התוריים ונבוך בהם, צוה הרב שמי שיקרא זה הספר ויבין מאמרו שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד ולא יבאר ממנו לזולתו לפי שלא ירחיק הסכל הנמהר הנמנעות ויחשוב שהנמנעות הם מחוייבות ולכן ראוי שלא לגלות ממה שבזה הספר לזולתו וגם לא יהיה מדבר עם אחר דבר ממה שבא בזה הספר ואף שהוא מבואר בו, והרצון בזה כי אם איש א' מהסכלים יעיין בזה הספר ולא יבינהו שלא יפרשהו החכם וגם לא ידבר עם אחר דבר ממה שבא בזה הספר אלא אם יהיה מבואר בדברי החכמים הידועים אולם מה שיבין ממנו שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו אם שאמרו א' מחכמי אומות העולם:

עוד צוה הרב כי מי שיעיין בזה הספר כשיעלה במחשבתו שום סתירה על דברי הרב שלא יהרוס ויקפוץ להשיב על דבריו שאפשר שיהיה מה שהבינו מדבריו חלוף האמת אבל אחר שקידה גדולה ועיון גדול ויהיה מהחכמים אשר משכו השכל האנושי להשכינו במשכנו יסתור אם ימצא סתירה על דבריו כי אין ראוי לומר לשום איש קבל דעתי אבל המחויב לו לומר הוו מתונים בדין:

עוד אמר הרב מי יקבל תועלת בזה הספר ומי שיברח ממנו, כי כל מתחיל בבני אדם אף שלא יהיה לו מאומה מהעיון יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר אמנם השלם מן האנשים והוא החכם בעל תורה הנבוך יקבל תועלת בכל פרקיו ומה מאד ישמח בהם ויערבו לו כי לא טעם שום שמחה מי שלא טעם גלוי הספקות:

ואמנם האנשים אשר השתדלו בעיון והרגילו נפשם בדעות מזוהמות ומזויפות, והם אשר חשבו כי התורה כלה כפשטה וכי הידיעה האמתית היא ליקח הדברים כמו שהם או שיש להם תוך והתוך הוא כמו הקליפה (לפרי) או אשר למדו קצת מהחכמים ולקחו סברות הקדמונים להם למנה ויתערבו בדעות המוטעים, אלו כלם לא יקבלו תועלת בזה הספר אבל יברחו ממנו למה שבזה הספר יבאר פסולת דעתם וזיופם אשר הם סגולותם וממונם המוכן לצרותם, ואם איש אחד יחשוב שיש לו תפוחי זהב במשכיות כסף והכל יחשבו כי כן הוא אמת מי שבא ויבאר לכל שהם מנחשת ומברזל כמה שנאה ואיבה יהיה לו עם זה האיש כן גם כן יהיה לאנשים שמוחם מזוהם ויחשבו הם שיש להם שכל נבון מי שיגלה לכל זיופם כמה יברחו ממנו וישנאו אותו:

והנה אמר הרב שזה הספר לא היה מחבר אותו בעבור שהיה ירא לחבר אלו הדברים שיהיה מטרה לכל סכל מפני שהם ענינים נסתרים לא חובר בהם ספר כלל באומתנו מזמן הגלות הזה:

ונתן הרב שתי סבות לחבור זה הספר שלא קדם כמותו לבאר סתרי תורה בזמן הגלות אבל אמר הרב שנשען על שתי הקדמות:

האחת אמרם על זה הענין עת לעשות, והשנית אמרם כל מעשיך יהיו לשם שמים. והרצון שנשען הרב על שתי הקדמות אלו וגם כי יראה כי הראשונה היא השנית אמנם הביאור הוא זה, כי ההקדמה הראשונה הוא כי למה שהיתה התורה האמתית מפורשת בדעות מזוהמות ובאמרם דברים גשמיים באל ית' לכן אמר עת לעשות בעבור השם כי בזמן הרב רבים מגשימים ואם כן הפרו תורתך לא האמינו באל והפרו תורתו, ולכן היתה כוונת זה הספר ראשונה לסלק זה הדעת המזוייף אשר כל מה שבא בתורה מהרחקת עבודה זרה לא בא אלא להרחיק הגשמות ומי שיחשוב שהשם הוא גשם יקרא אויב ושונא כמו שאמר הרב בזה הספר הנכבד ואם הרב לא זכר הפרו תורתך אלא עת לעשות לא היה להעלם הענין כי לא יחשוב חושב שהיתה התורה בטלה עד שבא הוא, ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים שהיא ההקדמה השנית ירמוז כל שאר הדברים שבאו בזה הספר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה והנבואה, והבן אמרו, סוף דבר אני האיש אשר כשהציקהו הענין וגו' ולא ימצא תחבולה לבאר האמת שבא עליו מופת אלא כשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים ראוי לבחור לאומרו להציל המעולה ממה שנשקע בו ואורהו מבוכתו עד שישלם וירפא ולא ארגיש בגנות העם הרב. וכבר אמר חכם אחר מיתת אלף אלפים סכלים בעבור הצלת איש מעולה ולא מיתת איש מעולה בעבור הצלת אלף אלפים סכלים כי הסכלים דומים לבהמות ובא המצוה לשוחטן לבעלי שכל כל שכן שאין ראוי לחוש לגנות העם הרב אם יאות לאיש מעולה ובעבור זה יחוייב לחכם שיגלה האמת באופן שלא יסתור הכוונה האלהית אף שיגנוהו רבים מהסכלים ובזה סיים זאת הפתיחה: