Shemirat HaLashon, Book I, The Gate of Remembering
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוֹד בְּעִנְיָן זֶה.
וְעוֹד יֵשׁ טַעַם אַחֵר בָּזֶה, כִּי יָדוּעַ הוּא, כִּי לְפִי מַה שֶּׁהָאָדָם מַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כָּל מִדָּה לְפִי עִנְיָנָהּ. אִם דַּרְכּוֹ לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וּמִתְנַהֵג עִם אֲנָשִׁים בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, הוּא מְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, וּמְרַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ. וּמִפְּרִי פִּי אִישׁ תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ, וְזוֹכֶה הוּא גַּם כֵּן שֶׁיְּרַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו וְיַעֲבִירוּ עַל פְּשָׁעָיו, כְּמַאֲמָרָם (שבת קנ"א:): כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, (יומא כ"ג.) כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת אֱמֹר:
And there is yet another reason for this. It is known that in accordance with a man's ordering of his traits in this world is the corresponding arousal of this trait in the world above. If it is his way to overlook offenses and to deal with men with the traits of lovingkindness and mercy, he thereby arouses, above, the trait of mercy, and the Holy One Blessed be He is merciful to the world because of him. And "from the fruits of a man's mouth, his soul will be sated." And he, too, will merit the mercies of the Holy One Blessed be He, and his offenses will be forgiven, as Chazal have said (Shabbath 151b): "All who are merciful to men are granted the mercies of Heaven," and (Yoma 23a): "All who overlook offenses to themselves have their [own] offenses overlooked [by Heaven.]" As stated in the Zohar, Parshath Emor:
תְּנִינַן: בְּעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר עוֹבָדָא דִּלְעֵילָא, אִי בַּר נָשׁ עָבֵיד עוֹבָדָא לְתַתָּא כִּדְקָא יָאוּת, הָכֵי אִתְּעַר חֶסֶד לְעֵילָא וְשָׁארֵי בְּהַהוּא יוֹמָא וְאִתְעַטַּר בֵּהּ בְּגִינֵהּ, וְאִי אִתְדַּבַּר בַּר נָשׁ בְּרַחֲמֵי לְתַתָּא, אִתְּעַר רַחֲמֵי עַל הַהוּא יוֹמָא וְאִתְעַטַּר בְּרַחֲמֵי בְּגִינֵהּ, וּכְדֵין הַהוּא יוֹמָא קָאֵים עֲלֵהּ לְמֶהֱוֵי אַפּוֹטְרוֹפָּא בְּגִינֵהּ בְּשַׁעְתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵהּ וְכוּ', בְּהַהוּא מִדָּה דְּבַר נָשׁ מוֹדֵד בַּהּ מוֹדְדִין לֵהּ וְכוּ', זַכָּאָה מַאן דְּאַחֲזֵי עוֹבָדָא דְּכָשְׁרָא לְתַתָּא, דְּהָא בְּעוֹבָדָא תַּלְיָא מִלְּתָא בְּכֻלָּא לְאַתְעָרָא מִלָּה אַחֲרָא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
"We learned: 'The deed above is awakened by the deed below. If a man does a deed appropriately below, lovingkindness is awakened above, and it reposes [itself] on that day, and it [the day] is crowned by lovingkindness for his sake. And if a man conducts himself mercifully below, he arouses mercy on that day, and it is crowned with mercy for his sake. And then, that day stands for him to be a defense at the time that he needs it, etc. By the same measure that a man measures with, he is measured by. Happy is he who shows a "kosher" deed below. For on that deed depends everything, to arouse its [heavenly] counterpart thereby.'"
לָמַדְנוּ, בַּמַּעֲשֶה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה, אִם אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה כָּרָאוּי, כָּךְ מִתְעוֹרֵר הַכֹּחַ הָרָאוּי לְמַעְלָה, עָשָׂה אָדָם חֶסֶד בָּעוֹלָם, הִתְעוֹרֵר חֶסֶד לְמַעְלָה וְשׁוֹרֶה בַּיּוֹם הַהוּא וּמִתְעַטֵּר בּוֹ בִּשְׁבִילוֹ, וְאִם נוֹהֵג אָדָם בְּרַחֲמִים לְמַטָּה, מְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם וּמִתְעַטֵּר בְּרַחֲמִים בִּשְׁבִילוֹ, וְאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם עוֹמֵד לוֹ לִהְיוֹת מָגֵן בִּשְׁבִילוֹ בְּשָׁעה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ וְכוּ', אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּרְאֶה מַעֲשֶׂה כָּשֵׁר לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי בַּמַּעֲשֶׂה תָּלוּי הַדָּבָר לְגַמְרֵי לְעוֹרֵר [כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה] דָּבָר אַחֵר.
We learned, that in an earthly act, an act in the heavens is awakened, if a person act here properly,a mirror act will be awakened in the heavens, a person does kindness in the world, kindness is awakened above and it stays on that day and is adorned with it for him, and if a person acts with mercy below, he arouses mercy on that day and is adorned with mercy for him, and then on that day he is going to be a protector for him when he needs it, etc., blessed is he who does a kosher deed below, for it depends entirely on the deed to arouse [as mirror action above] something else.
וְאִם מִדָּתוֹ תָּמִיד לְהִתְנַהֵג עִם אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא לְוַתֵּר לָהֶם כְּלוּם מִשֶּׁלּוֹ וְשֶׁלֹּא לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הוּא מַגְבִּיר בָּזֶה לְמַעְלָה אֶת מִדַּת הַדִּין עַל הָעוֹלָם וְגַם לְעַצְמוֹ, דִבְמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, וְאֵין מְוַתְּרִין לוֹ כְּלוּם מִמַּעֲשָׂיו. וְזֶהוּ כַּוָּנַת מַאֲמָרָם זַ"ל (בבא מציעא דף ל:) "לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה, דְּלִכְאוֹרָה, הֲלֹא הָיָה לָהֶם כַּמָּה עֲוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב. וּלְפִי זֶה נִיחָא, דְּאִם הָיוּ מַעֲבִירִין עַל מִדּוֹתֵיהֶן, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לָהֶן גַּם כֵּן, אֲבָל הֵם הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶן שֶׁלֹּא לְוַתֵּר כְּלוּם לְחַבְרֵיהֶן מִכְּפִי גֶּדֶר הַדִּין, לָכֵן דִּקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן אַחֲרֵיהֶן (כמו שכתוב בספר תולדות אדם).
And if it is his trait in dealing with people never to forego anything that is his and never to be merciful to them, he intensifies thereby, above, the attribute of din against the world and also against himself. For by the measure that a man measures with he is measured by, and none of his deeds will be overlooked. And this is the intent of Chazal (Bava Metzia 30b): "Jerusalem was destroyed only because they set their ways on the din of Torah." Now did they not have many sins, as indicated in Scripture? But according to the foregoing, it is clear. If they had overlooked offenses, the Holy One Blessed be He would have pardoned them accordingly. But they had set their ways not to forego anything for their friends beyond the parameter of din, wherefore the Holy One Blessed be He was exacting with them likewise.
וְאִם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ וּמְעוֹרֵר מְדָנִים עָלָיו, הוּא מְעוֹרֵר בָּזֶה לְמַעְלָה עִנְיַן קַטֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל וְנוֹתֵן בָּזֶה כֹּחַ לַשָּׂטָן שֶׁיְּקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
And if one speaks lashon hara against his friend and arouses din against him, he arouses thereby, above, "prosecution" against Israel, and he thereby gives Satan power to prosecute Israel, as stated in the holy Zohar, Parshath Pekudei:
אִית רוּחָא חֲדָא דְּקַיְּמָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּכַד מִתְעָרֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּמִתְעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָא דְּאִקְרֵי סַכְסוּכָא, וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְעָרוּתָא דְּלִּישָׁנָא בִּישָׁא דְּשָׁארוּ בֵּהּ בְּנֵי נָשָׁא, וְאִיהוּ עָל לְעֵילָא וְגָרֵים בְּהַהוּא אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא מוֹתָא וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא, וַי לְאִנּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא, וְלָא נָטְרֵי פּוּמַיְהוּ וְלִשְׁנַיהוֹן וְלָא חָשְׁשׁוּ עַל דָּא וְלָא יַדְעֵי דְהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא תַּלְיָא אִתְעָרוּ דִּלְעֵילָא בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ כוּ', וְכֻלְּהוּ דֵּלָטוֹרִין לְאַתְעָרָא לְהַאי חִוְיָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי דֵּלָטוֹרָא עַל עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ בְּגִין הַאי אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא כַּד קַיְּמָא אִתְעָרוּתָא דִּילֵהּ לְתַתָּא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
"There is a certain spirit that stands over all those ‘men of lashon hara,’ and when men are roused with lashon hara, or when that one man is roused with lashon hara, there is roused up that unclean, evil spirit above called "sachsucha" [contention], and it comes to repose upon that arousal of lashon hara initiated by men, and it thereby causes the awakening of lashon hara, the sword, and slaughter in the world. Woe to those who arouse that power of evil and do not guard their mouths and tongues and are not fearful of this, not knowing that on the lower awakening depends the higher awakening, both for good and for evil, etc. And all [of these] are prosecutors to arouse that great serpent to prosecute the world. And all because of that lower arousal of lashon hara.”
יֵשׁ רוּחַ אַחַת, שֶׁעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, וּמָתַי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּנֵי אָדָם בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע, אָז מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָה הָרוּחַ רָעה הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעְלָה, הַנִּקְרֵאת סַכְסוּכָא, וְהִיא שׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁפָּתְחוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְגוֹרֶמֶת בְּזוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם, שֶׁמְּעוֹרְרִים לְאוֹתוֹ צַד הָרַע, וְלֹא שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם וְלֹא חוֹשְׁשִׁים עַל זֶה וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁבַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְלוּיָה הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַעַ וְכוּ', וְכֻלָּם מְקַטְרְגִים לְעוֹרֵר לְאוֹתוֹ נָחָשׁ הַגָּדוֹל, שֶׁיְּהֵא מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כְּשֶׁנִּמְצֵאת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לְמַטָּה.
There is one spirit that stands over all those who speak evil, and when people are awakened to speak slander, or one person who is awakened to speak with slander, then the same impure evil spirit above, called Saksocha [סַכְסוּכָא], awakens, and it connects with that awakening of evil speech, which humans started with, and it goes up and causes in it the awakening of slander, death and sword and killing in the world. Woe to those who stir up the evil side, and do not guard their mouths and tongues and do not fear it and do not know that the awakening below depends on the awakening above, whether for good or for bad, etc., and all of them conspire to stir up that great serpent, who will conjure up the world, and all for the sake of the same awakening of slander, when its awakening is found below.
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן רַק מְעַט בָּעִנְיָן הַנּוֹרָא הַזֶּה, נָבִין מִיָּד עַל יְדֵי זֶה מַה שֶּׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקפִּיד כָּל כָּךְ עַל עָוֹן זֶה יוֹתֵר מִכָּל עֲוֹנוֹת, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף כְּלָל עִם הַבַּעַל לָשׁוֹן הָרָע לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִצָּרוֹתָיו, וּכְמוֹ שֶׁיּוּבָא אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָּן בְּשֵׁם הַסִּפְרִי וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח: אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: עַל כֹּלָּא מָחַל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר מִן לִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּיָדוּעַ הוּא דְּאַהֲבַת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הוּא עַד מְאֹד, וְהֵם אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת בֵּן יַקִּיר וְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה ל"א י"ט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים" וְגוֹ', וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ לָאָדָם בֵּן יַקִּיר וְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, וְהוּא רוֹאֵהוּ, שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְחַפֶּה עָלָיו מֵרֹב אַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ, וְאַף אִם יְיַסְּרֶנּוּ לִפְעָמִים, יִהְיֶה בְּרֹב חֲנִינָה וְחֶמְלָה, אָכֵן אִם יָבוֹאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים פַּעַם וּשְׁתַּיִם, וִיסַפְּרוּ לוֹ מֵרֹב קִּלְקוּלֵי בְּנוֹ, אֵיךְ שֶׁהוּא מֵרִיב וּמִתְקוֹטֵט עִם אֲנָשִׁים עַל לֹא דָבָר, וְשֶׁהוּא מַלְבִּין וּמַחְפִּיר לַכֹּל, בְּוַדַּאי יִתְגַּבֵּר בְּאָבִיו כֹּחַ הַכַּעַס עָלָיו וְיַכֵּהוּ וִיבַזֵּהוּ עֲבוּר זֶה, וּמִי גָּרַם כָּל זֶה? הַמְסַפֵּר. כֵּן הַדָּבָר בְּעִנְיָנֵנוּ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרֹב אַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, אַף שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ" וְגוֹ', אַף עַל פִּי כֵן לֹא יְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת רַע, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ"ג כ"א): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, אָכֵן, אִם יָבוֹא אֵלָיו הַמְקַטְרֵג וִיסַפֵּר לוֹ מֵעִנְיָן זֶה, כִּבְיָכוֹל הוּא מֻכְרָח לְהָשִׁיב עַל זֶה שׁוּם תְּשׁוּבָה, [בְּאָמְרוֹ שֶׁמַּלְכוּתָא דְּאַרְעָא מְשִׁיבָה גַּם כֵּן, כְּשֶׁבָּא מִי לִצְעֹק לִפְנֵיהֶם עַל דְּבַר עַוְלָה שֶׁנַּעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַסְּפָרִים], כִּי כֵן יִסֵּד מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁעִנְיָנָיו שֶׁל אָדָם יִהְיוּ מִתְנַהֲגִים עַל פִּי הַמְלִיצִים וְהַמַּסְטִינִים.
And when we reflect but a little upon this awesome thing, we understand immediately why the Holy One Blessed be He is more severe with this sin than with all others, to the point that He refuses to associate with the man of lashon hara at all to rescue him from his troubles, as will be adduced, please G-d, below in the name of the Sifrei, and as is written in the Zohar, Parshath Shelach: "R. Shimon said: 'The Holy One Blessed be He pardoned all, except lashon hara.'" For it is known that the love of the Holy One Blessed be He for His people, Israel, is exceedingly great, as Scripture states (Jeremiah 31:19): "Is not Ephraim a dear son to me, or a child that I dandle, etc.?" When a man has a dear son or a child that he dandles, and he sees that he is not acting properly, still, he "covers up" for him in his great love for him. And even though he chastises him at times, it will be with compassion and pity. But if some men come to him once or twice and tell him about his sons' waywardness, how he argues and wrangles with people for nothing, how he shames and insults everyone, then certainly he will grow angry with him and beat him and shame him for this. And who caused all this? The teller. The same is true in our case. The Holy One Blessed be He, in His great love for Israel, even though He knows all that is done in secret and in the open (as it is written [Jeremiah 23:24]: "Will a man hide himself, etc.?"), still He will not arouse Himself against them to do them evil, as it is written (Numbers 23:21): "He has seen no iniquity in Jacob" [see Rashi there]. But, if the accuser comes to Him and tells Him of this, He must give him some kind of answer [just as "the kingdom of the earth" must respond when someone cries out before them over some injustice done to him.] For thus has the King of the world established it, that a man's affairs are mediated through defenders and prosecutors.
וְהִנֵּה יָדוּעַ הוּא דְּאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא תָּלְיָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא (שההתעוררות של מעלה תלויה בהתעוררות של מטה), לָכֵן אִם נִמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל מִדַּת הַשָּׁלוֹם וְאֵין בָּהֶם שׁוּם דֵּלָטוֹרְיָא מִלְּמַטָּה, גַּם לְמַעְלָה אֵין הַשָּׂטָן יָכוֹל לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ עַל עָוֹן הֶחָמוּר מִכֹּל, עֲבוֹדָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים, שֶׁאֲפִלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּבֵינֵיהֶם שָׁלוֹם, כִּבְיָכוֹל אוֹמֵר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין הַשָּׂטָן נוֹגֵעַ בֵּינֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד' י"ז): "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרַיִם הַנַּח לוֹ". וְהַכַּוָּנָה שֶׁכֵּן הִטְבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׂטָן שֶׁבְּאֹפֶן זֶה לֹא יוּכַל לִגַּע בָּהֶן כְּלָל. וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל, (ירושלמי פאה ה"א) שֶׁדּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב, אַף שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, הָיוּ יוֹרְדִין לְמִלְחָמָה וְנוֹצְחִין, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא, וְהָרְאָיָה שֶׁלֹּא הִלְשִׁינוּ עַל עוֹבַדְיָה, שֶׁהֶחֱיָה אֶת מֵאָה הַנְּבִיאִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְקַמָּן (בפרק ד'), דִּכְלָל הוּא בְּכָל הָעִנְיָנִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְלָכֵן כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם כּוֹבֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּבוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ וּלְעוֹרֵר מְדָנִים עָלָיו, כֵּן לְמַעְלָה אֵין הַמְקַטְרֵג יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר קַטֵּגוֹרְיָֹא. לֹא כֵן אִם נִמְצָא, חַס וְשָׁלוֹם, דֵּלָטוֹרְיָא בְּיִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה, לְבַד מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר בָּזֶה לְמַעְלָה הַבַּעַל דֵּלָטוֹרְיָא עַל עַצְמוֹ קַטֵּגוֹרְיָא עֲבוּר עֲוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְקַמָּן בְּשֵׁם רַזַ"ל, הוּא מְעוֹרֵר כֹּחַ הַקַּטֵּגוֹרְיָא עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא הַשָּׂטָן וּמְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל עֲבוּר עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְתוֹבֵעַ דִּין עֲלֵיהֶם וְכִבְיָכוֹל מֻכְרָח לְהַעֲנִישָׁם עֲבוּר זֶה, וּמִי גָּרַם כָּל זֶה? הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מִלְּמַטָּה.
Now it is known, that the upper "arousal" is dependent on the lower. Therefore, if the trait of peace is found in Israel, and there are no slanderers among them below, then in the upper world, too, Satan cannot prosecute them — even for the severest sin of all, idol worship, G-d forbid, as stated in Midrash Shir Hashirim, that even (G-d forbid) if Israel is idolatrous, but there is peace among them, the Holy One Blessed be He says, as it were: "Satan will not touch them," as it is written (Hoshea 4:17): "Ephraim is bound to idols — let him be!" The intent here is that the Holy One Blessed be He has implanted it in Satan that in such an instance [i.e., when Israel are at peace among themselves], Satan cannot touch them at all. And thus have Chazal said (Yerushalmi Peah 5:1), that the generation of Achav, even though they were idolators, would go down to war and win, because there was no slander among them. The proof — they did not slander [(to Achav)] Ovadiah, who sustained the one hundred prophets [who were hiding from Achav]. And, as I have written below, (Chapter IV), "measure for measure" is a [guiding] principle in all affairs. Therefore, if one suppresses himself and muzzles his mouth against speaking demeaningly against his friend and arousing strife against him, so, above, the Prosecutor, above, will not be able to open his mouth to speak accusingly. As opposed to a situation where there is slander in Israel below. For aside from the slanderer's arousing prosecution against himself because of his sins (as we shall explain below in the name of Chazal), he arouses the power of prosecution against Israel in general. For through this, Satan comes and prosecutes Israel for their sins, and calls for din against them; and [the L-rd], as it were, is "compelled" to punish them for this. And who caused all this? The speaker of lashon hara below.
הג"ה. [וּלְדַעְתִּי זוֹהִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְגוֹ' ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ" וְגוֹ'. פֵּרוּשׁ: אֵימָתַי לֹא הִבִּיט? בִּזְמַן שֶׁה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ, אֲבָל אִם יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם לְסִלּוּק הַשְׁכִינָה כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים, אָז, חַס וְשָׁלוֹם, מַבִּיט עַל עִנְיְנֵיהֶם.]
[And, in my view, this is the intent of the verse (Bamidbar 23:21): "He does not see iniquity in Jacob … the L-rd his G-d is with him": When does He not see iniquity in Jacob? When the L-rd his G-d is with him. But when there is, G-d forbid, lashon hara in Israel, which leads to departure of the Shechinah, as stated in Midrash Rabbah, Parshath Shoftim, then, G-d forbid, He does probe their deeds.]
וְהִנֵּה מִכָּל זֶה נוּכַל לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַשִּׂנְאָה, שֶׁיֵּשׁ לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמְסַפֵּר הַזֶּה, דִּכְמוֹ שֶׁהָאָב אַף שֶׁהוּא מַכֶּה לִבְנוֹ וּמֻכְרָח לְמַלְּאוֹת רְצוֹן הַמְסַפֵּר לוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם נִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ עֲבוּר זֶה שִׂנְאָה גְּדוֹלָה עַל הַמְסַפֵּר, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ בּוֹ כִּי אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן בְּסִפּוּרוֹ לְתוֹעֶלֶת בְּנוֹ רַקּ לְקַנְתֵּר עָלָיו, כֵּן הַדָּבָר יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה, כַּיָּדוּעַ דְּהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב לָאָדָם, יוֹתֵר מִשֶּׁהָאָדָם אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ וְרוֹצֶה רַק בְּטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עֲלֵיהֶם דֵּלָטוֹרְיָא כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק (ישעיה ו' ו'): "וּבְיָדוֹ רִצְפָּה", שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ: רְצֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דֵּלָטוֹרְיָא עַל בָּנַי, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע גּוֹרֵם הִפּוּךְ כָּל זֶה, עַל כֵּן הוּא נִתְעָב מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ.
And from all this we can understand the greatness of the hatred that the Holy One Blessed be He bears to the "teller." For though the father strikes his son, being compelled to do the teller's will, understanding the thing to be true — in any event, great hatred is aroused in his heart against the teller, recognizing that his motive is not to benefit his son, but to censure him. How much more so is this true in our case. For it is known that the Holy One Blessed be He loves a man more than he loves himself, and He desires only the good of Israel, and that they not be slandered at all. As Chazal have said on Isaiah 6:6: "And in his [the angel's] hand, a coal [ritzpah]," the Holy One Blessed be He saying to the angel: "Let the mouth be crushed [("retzotz peh," like "ritzpah")] that slandered My sons." And the speaker of lashon hara causes the opposite of all this [(love between G-d and His children)], for which reason he is detested in the eyes of the L-rd.
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם הַנִּלְבָּב בְּדִבְרֵי זֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וְיַבִּיט בְּעֵינָא פְּקִיחָא אֶת הַנּוֹלָד עַל יְדֵי דִּבּוּרוֹ, יִמָּלֵא פַּחַד וְרֶתֶת וְזִיעַ מִלְּדַבֵּר שׁוּם לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ. דַּהֲלֹא אִם יֹאמְרוּ לְאָדָם, שֶׁיִּכָּנֵס אֶל הֵיכַל ה', בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁיִּשְׁלַח אֶחָד תַּחְתָּיו, וְיַעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִיתוֹ וִיקַטְרֵג עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֹאמַר שֶׁקֶר עֲלֵיהֶם, רַק מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ לַאֲמִתּוֹ, בָּרוּר הוּא דַּאֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ לְסַכָּנָה, וְלֹא יַשִּׂיא אֶת נַפְשׁוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה כָּזֶה. וַהֲלֹא כֵן הוּא הַדָּבָר בְּעִנְיַן לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁהַדֵּלָטוֹרְיָא שֶׁהוּא מְעוֹרֵר בַּפֶּה הוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּהֶדְיָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ בְּפֶרֶק י"ח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהָרְשָׁעִים מְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרָע, וְעוֹלֶה עַד כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּמוֹ כֵן וְכוּ'. וְהוּא מְעוֹרֵר בָּזֶה אֶת הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְכַנַּ"ל בְּשֵׁם הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.
Now if the man of heart reflects upon the aforementioned holy Zohar, and sees with a "knowing eye" what is destined to result from his speech, he will be filled with fear and trepidation [at the thought of] speaking lashon hara against his friend. For if a man were told to enter the sanctuary of the L-rd by himself or to send a messenger in his place to stand before the ark of His covenant and prosecute all of Israel and not speak falsehood of them but only what he knows to be the truth, is it not obvious that even the worst man of Israel would not take upon his soul a sin as horrendous as this? And is this not exactly the case with lashon hara?, the slander that he utters with his mouth arising before the Blessed One's throne, as stated explicitly in Tanna d'bei Eliyahu, Chapter 18: "Just as the wicked speak lashon hara, which ascends before the Throne of Honor, etc." And by this he arouses the Great Prosecutor against the children of Israel, as per the aforementioned holy Zohar.
וְהִנֵּה מִכָּל זֶה נוּכַל לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ, שֶׁרָאוּי לָבוֹא עַל הֶעָוֹן הַמַּר הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וּלְפִיכָךְ הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁנַּחְפֹּץ לִחְיוֹת חַיֵּי עַד בָּעוֹלָם הַבָּא וְיָמִים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁתְּחִלַּת הַכֹּל לִנְצֹר הַלָּשׁוֹן מֵרַע. וְכַמָּה אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ וּלְהִכָּלֵם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים אֵלָיו בְּיָמִים נוֹרָאִים. הַס קַטֵּיגוֹר וְקַח סַנֵּגוֹר תַּחְתָּיו, וַאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ עַל יְדֵי הַלָּשׁוֹן הָרָע שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ כֹּחַ לְקַטְרֵג. הַשֵּׁם יָשִׂים בֵּינֵינוּ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת.
From all of this, we can understand the greatness of the punishment exacted for this sin in this world and the next. And, therefore, King David, may peace be upon him, exhorted us that if it is our desire to live eternally in the world to come and to enjoy good days in this world, the beginning of all is to guard our tongue from evil. And how much should we be ashamed and abashed before the Holy One Blessed be He to whom we pray on the Days of Awe: "Silence the prosecutor and let the defender take his place," when we ourselves, through our lashon hara, arouse him [the prosecutor] and give him the power to prosecute! May the L-rd repose among us love and brotherhood, peace and friendship!