Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Beitzah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
באילין קורפדייא וכו' דמיטענון תרי ותלת בגו ידא. וקשה אהא דפירש"י במתני' לפניו היינו בידו דהא משמ' כאן בידו כדרכו הוא ואסור אלא ודאי פי' בקונ' עיקר שמביאן על כתיפו ולפניו וניחא נמי בהא דלא תני ברישא בידו כדתני בסיפא ועיין בתי"ט בד"ה בידו וכו':
מתניתא כמ"ד לכל נפש וכו'. כ' המ"מ בשם הרשב"א כיון דקי"ל כר"י הגלילי אין מוציאין תבן ותבואה מרשות לרשות להאכיל לבהמתו שההוצאה מלאכה גמורה היא לא התירו אצל בהמה אלא טלטול לבד שהוא מד"ס ע"כ וקשה כיון דמתני' דהכא איירי במוציא תבן לצורך בהמה וכפי' רש"י והר"ב א"כ אס"ד דאף ההוצאה אסורה לר"י הגלילי ע"כ לומר דמתני' כרבנן אתיא א"כ קשיא סתמא אסתמא דהא סתמא דתלה כר"י הגלילי אתיא ועוד אם כן למה פסקו הפוסקים כר"י הגלילי משום סתמא דחלה הא איכא הך סתמא כר"ע ונהדרין לכללין הלכה כר"ע מחבירו וא"ל דמתני' במוליך להיסק איירי דהא משמע כאן דבמוליך להיסק גרע ממוליך לבהמה ועוד הא ודאי צ"ל דרש"י פליג וסובר דבמוליך לבהמה נמי שריא ומהתימא על המפרשים שלא הרגישו:
באילין פיצולייא. כתב הרא"פ בפ"ק דמעשרות גרוגרות מפוצלים ומקולפים ורגילים נמי להסריח דאי לאו הכי וכי לא ידע ר"ש דהגרוגרת שבחבית אינן מוקצה ובביצה ראיתי בפי' פיצולייא בצלים עכ"ל ואינו מחוור דפי' פיצולייא מבואר בקונ' וכן הוא בבבלי בסוף מכלתין דבעי' מיניה ר"ש בר ר' מרבי פצעילי תמרה וכו' ואינן אלא תמרים גם מ"ש וכי לא ידע דהגרוגרת שבחבית וכו' לא ידענו מאי קאמר דודאי לאו בגרוגרת שבחבית קמיבעיא ליה אלא בגרוגרת שעל הגג ומה שפירשתי בקונט' עיקר:
אבל אם התנה מותר. לא ידעתי למה השמיטו הפוסקים דין תנאי זה ועיין במג"א סי' תקי"ח סעיף ח':
ובלבד מן המפוזרי' שבקרפף. קצת קשה כיון דקאמר הלכה כדברי המחמיר ממילא ידעינן דכר' נתן ס"ל ואם נאמר ובלבד מן המפוזרי' שבקרפף שבבבלי נמי קאסר שמואל מפוזרין מן הקרפף קשה א"כ הוא דלא כמאן:
בשאין עליהן תואר כלי אבל יש עליהן תואר כלי ואפי' שנשברו בי"ט מותר. כתב המג"א סי' תק"א ונ"ל דאפילו היתה הקורה רעועה מקרי נולד דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי וכ"כ הרב"י בשם הירוש' אפי' כלי שנשבר מעי"ט ויש בו תואר כלי ונשבר בי"ט אסור ומיהו בירוש' ד"ק הגי' אם יש עליו תואר כלי אפילו נשבר ביום טוב מותר להסיקו וכ"כ הב"י עצמו סי' זה ומיירי שעושין עדיין מעין מלאכתן הראשונה וכו' ע"כ וגם הד"מ כתב אהא דכתב הב"י בשם הירוש' בקורה אבל אם יש עליה תואר כלי אפילו נשברה מעי"ט אסור ונראה שמאתמול היה עליו עדיין תואר כלי ואח"כ נשבר בי"ט ולכן אסור דאל"כ אף שנשאר בו תואר כלי שרי כמש"ל סוף סי' זה עכ"ל נראה דסברו שהרב"י שהעתיק דברי הירוש' דסתרו אהדדי לכך דחק הד"מ לפרשו בשנשבר בי"ט וכו' והמג"א סבר שהעתיק שני גירסאות ומן התימא עליו שלא ראה שאף בירוש' ד"ק הגירסא כמ"ש הב"י ושניהם אמת דבקורה אם נשאר עלי' תואר כלי לקורה אסור שהרי הקורה מוקצה היא לכ"ע ואסורה בטלטול ולענין הסקה בכלים המותרים בטלטול שיש עליהן תואר כלי שרי להסיק בהם והדברים ברורים:
מ"ד מבקעין במגל של יד וכו'. וצ"ע למה השמיטו הפוסקים חילוק זה וביותר יש לתמוה אמ"ש התי"ט מגל פי' הערוך מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים ע"כ וזה מפורש דלא כירוש' ואם נדחוק ונאמר דהירוש' לשיטתו אזיל דפסק דמבקעין בקרדום ואנן לא קי"ל הכי אף אנו נאמר דיש לנו לפסוק כירו' גם בזה כיון דשמואל אמר הלכה כמתיר ואע"ג דסתם מתני' תנן ולא בקרדום י"ל דאתיא כב"ש וכה"ג משני הבבלי ארישא מביאין עצים מן השדה וכו' ע"ש וצ"ע:
מ"ד ממתקין בשנתנו ע"ג הגחלת וכו'. בבבלי בשבת דף קל"ד גרסי' אין ממתקין בגחלת והתניא ממתקין בגחלת ל"ק כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ א"ל אביי לר"י ומ"ש מבשרא אגומרי א"ל הא איכא כיבוי והא ליכא כיבוי כן היא גי' הרי"ף בפ"ב דמכלתין והשיג עליו הרז"ה ע"ש ובספ' מלחמות ונ"ל דה"פ הא איכא כיבוי שדרך להניח הגחלת ע"ג החרדל ואיכא כיבוי משא"כ בבשר שמניח אגומרי אין הכיבוי ניכר בו ואינו מכבה כל כך ולכך לא מחלק בסוגיין בין גחלת של עץ לשל מתכת אבל הבבלי דמחלק בין עץ למתכת אורחא דמלתא נקט דדרך למתק הגחלת ע"ג החרדל לפ"ז אם נותן החרדל ע"ג גחלת אף הבבלי מודה דאפי' של עץ מותר:
תני לפסים סתומות וכו'. מהכא משמע שהאילפסין עירוניות הם סתומות וכדפירשתי בקונט' מדמסיק אתיא דיחידא' דהכא כסתמא דתמן וכו' וזהו סייעתא גדולה לפי' ר"ת בבבלי דף לב בתו' בד"ה אלפסין עירוניות וכו' וכ"כ הרמב"ם בהל' כלים ודלא כפירש"י ולא ידעתי למה לא הביאו תוס' סיוע לדבריהם מהכא וצ"ע:
הדא קילוריתא שרי מישוף ומכחול מיני' בי"ט. וקשה מאי איריא י"ט הא אפי' בשבת שרי דגרסי' בירוש' בשבת דף מ"ח א"ר סימון שרא לי ר' אבהו מיס' קילורי' בשבת וא"ל דהתם בשבת בחולה שיש בו סכנה איירי דא"כ מאי קמ"ל לרבי סימון אלא ודאי דבחולה שאין בו סכנה איירי א"כ מאי קמ"ל דבי"ט שרי וי"ל דבשבת איירי לשימור וכאן בי"ט קמ"ל דאפילו לרפואה שרי א"נ בהיפך בשבת איירי שצריך לו לרפואה התירו ובי"ט אפילו לשימור בעלמא נמי שרי:
ההן סיקירה וכו'. פי' בגליון מין צבע החותך השיער מן הגומא שלו ע"כ ואין פי' זה נכון כדמוכח בפ' כלל גדול דף כח ע"א ואף בגליון שם הרגיש בזה וע"ק מהיכא תסיק אדעתין להתיר לסוך בצבע בי"ט להסיר השיער ואפילו אינו חותך מן הגומא ועי' מ"ש בשבת שם ולפום סוגיין נ"ל שהוא מין מאכל ומגבל אותו בכלי בחוזק וכשהוא לוקחו מן הכלי חתיכות חתיכות חייב משום מחתך ופי' זה מסתייעא מאוד בסוגיא דפ' כלל גדול ע"ש והוא הנכון:
לעשות ציבור ביניהן. וקשה הא מפורש במתני' מאי בינייהו דלרבנן מגבב מלפניו דוקא אבל לא מן החצר וי"ל דקשיא ליה הא לעולם כשמלקט הוא לפניו לכן קאמר דלעשות צבור בינייהו ודוחק ובבבלי מייתא ברייתא ת"ר מגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין ור"ש מתיר ע"כ וסובר הירוש' דת"ק דמתני' איהו נמי ת"ק דברייתא וכ"כ הר"ן ע"ש וביש"ש בפרקין סימן י"ח וצ"ע:
הדרן עלך פרק המביא