בכל מערבין. פירש"י עירובי חצירות ותחומין ע"כ וכתבו תוס' וא"נ דבעירובי חצירות בעינן פת לכ"ע ועיין בתוס' פרק חלון דף פא ע"א בד"ה איתיביה וכו' ואף דמשמע בסוגיין מפורש כדברי תוספות י"ל דרש"י סמיך אבבלי דפרק חלון וכגירסת הר"א בתוספות:

מפני שיכול לילך לחוץ וליכול. הרמב"ם והר"ב פירשו דפליגי אי מותר להניח עירוב בבית הקברות ע"ש וקשה דבגמרא משמע דבמתניתין לא פליגי אלא באהל זרוק ובברייתא פליגי אם מותר להניח עירוב בבית הקברות ומה"ט פסק הרא"ש כת"ק ולא בר"י דאם נאמר דפליגי בהנחת עירוב בבית הקברות היה ראוי לפסוק כרבי יהודה ועיין בהרא"ש בפרקין ובהה"מ פ"ו ובמ"ש לקמן ר"פ הדר בתוס' בד"ה הלכה:

בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומלח בין בדבר שהוא נאכל וכו'. בקונט' הגהתי לפרש פשטא דשמעתת' ונראה לקיים הגירסא שלפנינו דה"ק דלעירוב מצטרפין דבר שאינו נאכל כמות שהוא כגון בצלים שנאכלים עם הפת אבל בכסף מעשר אין קונין דבעינן שיהא דבר הנאכל לבדו כמו כל הנך פרטי דכתיבי בקרא וגי' הקונט' נר' עיקר:

שהן מין קללה. מה שפירשתי בקונט' הוא מדברי הערוך ול"נ שמים מלוחים מין קללה הם שהרי כתיב ביחזקאל שלעתיד ירפאו המים ולא יהיו מלוחים ש"מ דמים מלוחים מין קללה הם ומימי אוקיינוס מלוחים הם וכל הנהרות ממי אוקיינוס שותים ומי הגשמים נמי ממי אוקיינוס באים אלא שהעבים ממתקים אותם וכ"ש המלח עצמו מין קללה הוא אך קשה אם נאמר דמים מין קללה הם א"כ לר"י לא יברך עלייהו דהא א"ר יהודה בפ"ו דברכות כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו וי"ל דר"י כר"ע ס"ל דאמר התם בספ"ו דברכות דמברכין על המים בנ"ר ובמקום אחר הארכתי:

וכן לעירוב אר"ח הדא דתימר ביין וכו'. בבבלי בפרקין דף כ"ט ע"א גרסינן רשב"א אומר עוכלא תבלין וליטרא ירק וכו' ואמר גורסק וכו' משמיה דרב מנשיה משמיה דרב וכן לעירוב א"ר יוסף שרא ליה מריה לרב מנשיה אנא אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא דתנן אין פוחתין לעניים וכו' ואמר רב וכן לעירוב ומאי אולמיה דהאי מהך וכו' אלא משום דקתני חצי לוג יין ואמר רב מערבין בשתי רביעיות של יין מדבעינן כולי האי ש"מ כי קאמר רב וכן לעירוב אמתני' קאמר ע"כ ופי' תמוה ועיין בתוס' בד"ה מאי אולמיה ואף דבריהם קשה להולמם דנימא דלא אמר רב מערבין בשתי רביעיות אלא דאתמר מכללא ותו אי מכללא איתמר מנ"ל לרב יוסף דפליג ארב מנשיה דלמא רב מנשיה לא יליף הא מכללא לכן נ"ל דה"פ מאי אולמיה דהאי מהך כיון דרב סובר דשיעור עירוב כשיעור מה שמחלקין לעני בגורן א"כ אף אלו הנזכרים בברייתא שיעורן שוה לעירוב. אלא מדקתני וכו' מדבעינן כולי האי כלו' דאיצטרך תרתי דרב אס"ד דלכל מילי שוה שיעור עירוב לשיעור חילוק מעשר עני בגורן הא תו ל"ל אלא ודאי דלא קאמר אלא איין וא"ת כיון דכבר אמר מערבין בשתי רביעיות ל"ל הא דקאמר וכן לעירוב י"ל לאשמועי' מנ"ל דשתי רביעיות הן מזון שתי סעודות לפיכך קאמר דממתני' יליף אבל אינך השנויין במעשר עני אינן אלא ליקח בהם מזון שתי סעודות וע"ש בסוגיא היטיב ועיין בת"ח:

כלבודא בגליון פי' מין מאכל שצריך בישול ול"נ דכלכודא גרסינן והם מיני דגים קטנים ונזכרים בש"ס זה פ"ו דנדרים:

מה נפיק מביניהון. וקשה הא איכא בינייהו בנודר מן המבושל דלר' יוחנן מותר בצלי ולר' יאשיה אסור בצלי וי"ל דלא פריך מאי בינייהו אלא למצוא שיהא ר' יאשיה לקילא ור' יוחנן לחומרא:

ע"ז שעשאה לחי. כתב הרמב"ם פי"ז מה"ש בכל עושין לחיי' וכו' עכו"ם עצמה או אשרה שעשה אותה לחי כשר ע"כ והפוסקים השמיטו הא דכתב עכו"ם עצמה והדבר מבואר שמסוגיין למד כן וא"ת עכו"ם עצמה ל"ל כיון דכתב דין אשרה המוזכר בבבלי י"ל דסד"א אשרה הוא דשרי דהא השריגים והעלים שלה מותרים בהנאה בדיעבד וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' עכו"ם הלכה י"א וא"א דלא ניתוסף משהו ראוי ללחי קמ"ל דאפי' עכו"ם עצמה מותרת:

תמן מ"מ נסתם המבוי. כתבו תוס' במכילתין דף פ' ע"ב בד"ה אבל קור' וכו' אע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רחב משהו מיהו בעי מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו ועוד תי' תירוצים אחרים וע' בהשגות פי"ז ובהמ"מ שם וקשה הא מפורש משני הש"ס כאן דשאני עכו"ם דהרי נסתם המבוי ודקשיא מ"ש קורה מלחי י"ל דלחי משום מחיצה והרי נסתם המבוי דמי לא מודה בזורק מרה"ר לבית עכו"ם אע"ג שהוא אסור בהנאה ועומד לישרף מ"מ חייב משום מכניס מרה"ר לרה"י ה"ה כאן אבל קורה משום היכיר' בעי שיעורא וכל העומד לישרף כשרוף ולא חשבינן ליה היכירא ועוד דהיכירא משום תקנת חכמים ואין לקיים המצוה בעכו"ם דאסורין לגבוה:

בהקדש ומעשר שני שנפדו. פירשתי בקונט' כשלא נתן החומש איירי וקמ"ל דאין החומש מעכב כן הוא בבבלי. וכתבו תוס' בפרקין דף ל"א ע"ב בד"ה וקמ"ל דאין חומש מעכב וא"ת אמאי לא פשיט מהכא בפ' הזהב דאין החומש מעכב וי"ל משום דאיכא למדחי ולאוקמיה כשנתן החומש ואע"ג דמילתא דפשיטא היא אגב מעשר ראשון נקט מעשר שני ע"כ וקשה טפי הל"ל דאגב הקדש נקט מעשר שני דהקדש אליבא דכ"ע בשבת אין החומש מעכב וכדא"ר יוחנן בפ' הזהב דף נד ע"א אך נ"ל דאין צריכין לכל זה די"ל דמתני' איירי בשאין בחומש שוה פרוטה דאמרי' בפ' הזהב דף נג ע"ב כשאין בחומשו שוה פרוטה פטור מן החומש וכ"פ הרמב"ם ובשער הזול בד' פרוטות מזון שתי סעודות דשער היוקר ב' סאין בסלע כדאמרי' אין יוצאין מא"י לח"ל אא"כ סאתיים בסלע ושער הבינוני ד' סאין בסלע ואז מזון ב' סעודות באיסר שהן ח' פרוטות כדתנן בפ"ח דפיאה וע"ש בפי' הר"ב ושער הזול ח' סאין בסלע ואע"ג דלר"י כשאין במ"ש שוה פרועה הוא דאינו חייב בחומש וא"א שיהא מזון ב' סעודות בפחות מפרוטה י"ל דלר"י לא קא מיבעי ליה:

אבל לא בטבל. בבבלי מוקי לה בטבל דרבנן וקשה דכתב המג"א בסי' ש"ז סעי' כ"ב דדבר דרבנן מעשרין בין השמשות בקריאת השם ושכ"כ הר"ש אם כן אמאי לא יערב בטבל דרבנן הא ראוי הוא לו לעשר בין השמשות ואפשר לדחוק דדוקא בטבל פירות שהן דרבנן הוא דשרי לעשר בין השמשות אבל פירות שמעשרותיהן דאורייתא אפילו זרען בעציץ נקוב אסור לעשרן כיון דעיקרן מדאורייתא. אך לא ראיתי מי שחילק בזה וגם הר"ר יהונתן כתב בטבל דרבנן כגון פירות העץ שאינן משבעת המינים או שזרען בעציץ שאינו נקוב הרי שלא חילק ביניהם וצ"ע:

תני בש"א וכו'. כתב הרמב"ם פ"א מה' עירובין ומערבין מ"ש בירושלים מפני שהוא ראוי שם לאכילה אבל לא בגבולין ע"כ והה"מ לא ביאר מוצאו ונראה שסמך אברייתא זו וכ"ה בתוספתא מערבין במ"ש בירושלים אבל לא בגבולין וזה ראיה לגירסתי שבקונט':

והכא את אמר הכין. וקשה ודקארי מאי קארי ליה הא בעירוב איירי בשליח פסול כמפורש במתני' ובמעשר איירי בישראל גדול וכשר ובקונט' פירשתי שצריך שיראה שגם המקבל שהוא גדול עושה שליחותו אך קשיא לי א"כ מאי קמ"ל מתני' פשיטא דה"ז עירוב לכן נ"ל דהא דקאמר במעשר א"צ לעמוד עמו היינו באומר לאחד שיאמר לחבירו שיעשר בשבילו ולא שהוא בעצמו רוצה לעשר עיבורו וכן יש לפרש כולא סוגיא:

נתנו בכלכלה ותלאו באילן וכו'. בקונטרס הגהתי למעלה מי"ט עירובו עירוב דאל"כ קשיא מ"ש למטה מי' דמותר לטלטלו בשבת הא קא מפיק מכרמלית לרה"ר וא"ל דביה"ש קאמר דמותר לטלטלו א"כ גם למעלה מי' מותר דהכא כשמהפך הכלכלה איירי וכדמסיק ומכרמלית לרה"ר מפיק וע"ק אי בשבת איירי למה יהא מותר להוציא מכרמלית לרה"ר בשבת:

ואסור לטלטלו וכו'. כתב רש"י בפרקין דף לג ע"א ואסור ליטלו ל"ג דאי גרסי' מאי מתמה לקמן אדרבנן ואמר לימא קסברי רבנן צדדין אסורין ואדר' לא מתמה ומשום דקיימי רבנן עליה ואמרין כל מקום שאסור ליטלו וכו' לפיכך נכתב בספרים ואי גרסי' ליה טעמא משום דקסבר צדדין אסורין עכ"ל ולפום ריהטא נראה מסוגיין דגרסינן ליה דהא לא קתני הכא דברי רבנן כלל וכולא סוגיין אליבא דרבנן ריהטא והא דלא מתמה הש"ס אדר' דידע טעמיה משום דקסבר צדדין אסורין אלא דפריך הש"ס לימא קסברי רבנן נמי דצדדין אסורין א"כ מ"ד צדדין מותרין דלא כמאן אך לפמ"ש בסמוך נראה כגירס' רש"י:

היא צדדי בהמה וכו'. בשבת פ' במה בהמה כתבתי דגרסינן בדברי רשב"א מותר להשתמש בצדדי אילן והיינו דגם התם גרס היא צדדי בהמה היא צדדי אילן והתם בבהמה איירי אך נ"ל דהתם אגב גרר' דהכא נקט היא צדדי בהמה היא צדדי האילן דקשה להגיה בשלשה מקומות:

הכא בשם חמשה זקנים. וקשה הא רבי יוסי אמר במתני' ספק עירוב כשר וי"ל דסיפא לפרושי רישא קאתי דהא דאמר ברישא ר"י אומר ספק עירוב כשר היינו משמיה דחמשה זקנים:

עירוב עשו אותו כספק חרש. וקשה מ"ש חרש דנקט ומ"ט דחרש הא אמרינן גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות דהרי איתרע אם כי הכא נמי:

ההן אם לא כי לא חד הוא. וקשה למה שאל על לשון כי לא וי"ל דקשיא ליה למה לא אמרו בני ראובן מתחלה רק כי לא ננחל אתם ולא אמרו לשון אם לא א"נ י"ל דה"ק כיון דאם לא וכי לא אחד הוא נאמר שצריך להתחיל בלאו ולסיים בלאו דהא בני ראובן אמרו תחלה כי לא ואס"ד דאינו צריך למה ליה למשה לחזור ולומר אם לא ומשני שאני הכא שהארץ היתה מוחזקת בידן לכך היו צריכין גם הם לומר כי לא:

על שם חומר הוא בעריות. וקשה הא ר"מ מייתי ראיה מבני גד ובני ראובן והתם ממון היה וי"ל דהתם שאני כיון שהיתה הקרקע בידן היה צריך תנאי כפול ומייתי ראיה כיון דחזינן דיש מקום שצריכין תנאי כפול יש להחמיר כן בעריות ונ"ל שזהו טעם הגאונים שכתב הרמב"ם בפ"ט מה' אישות שאין צריך תנאי כפול אלא בגיטין וקידושין ולא בדיני ממונות וראיה מבוררת היא להם וע"ש בהה"מ:

הרי שעירב וכו'. כתב הרי"ף בפ' משילין פי' כל אדם ששבת במקום יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם נתן עירובו בסוף אלפים למזרח יש לו להלוך עוד ממקום עירובו למזרח אלפים אמה והן האלפים אמה שהיה לו במערב כשנתן את עירובו סוף אלפים למזרח העתיק את האלפים אמה שהיה לו במערב לרוח המזרח ונאסר להלך לרוח המערב אפי' אמה אחת ואם נתן עירובו בסוף אלף אמה למזרח ממקום שביתתו נמצא שהעתיק אלף אמה למזרח מן האלפים שיש לו ברוח המערב ונשאר לו במערב אלף אמה ונמצא מהלך לרוח המזרח ג' אלפים אמה ולרוח מערב אלף אמה עכשיו שנים שיש להם בהמה בשותפות ונתן זה עירובו בסוף אלף אמה בצפון הרי נשאר לו אלף אמה בדרום ואין לו להלך בדרום אלא אותן אלף אמה בלבד וכיון שזו הבהמה קנתה שביתה כרגלי זה שעירב עליה לדרום אע"פ שעירב בסוף אלף אמה בדרום ויש לו להלך בדרום ג' אלפים אמה אין לו רשות להוליך חלקו בבהמה זו אלא עד אלף אמה בלבד שהוא כרגלי מי שעירב עליה בצפון וכן זה שעירב לצפון כיון שחבירו עירב לדרום בסוף אלף אמה ולא נשאר לו בצפון אלא אלף אמה בלבד אע"פ שיש לזה שעירב בצפון להלך לצפון ג' אלפים אמה אין לו להוליך חלקו בבהמה בצפון חוץ מאלף אמה בלבד שהיא כרגלי מי שעירב עליה בדרום וזהו פי' זה שעירב עליה לצפון מהלך לצפון כרגלי מי שעירב לדרום וזהו שעירב לדרום מהלך לדרום כרגלי מי שעירב לצפון ואם ממצע עליו את התחום ה"ז לא יזיזו ממקומם כלומר אם כל אחד מהם נתן את עירובו בסוף אלפים אמה נמצא מי שעירב בצפון אין לו להוליך בדרום אפי' אמה אחת ומי שעירב בדרום אין לו להוליך בצפון אפי' אמה אחת וכיון שהבהמה קנתה שביתה כרגלי שתיהן ה"ז לא יזיזוה ממקומה עכ"ל העתקתי פי' זה לבאר הבריי' וברייתא זו סייעתא לרב דבהמה אסורה והה"מ כתב דיש מתירים אפילו הבהמה מדשתק רב לר"כ ורב אסי וליתא דהא מברייתא מוכח דלא חששו לאיסור מוקצה וחששו לאיסור תחומין ורב דשתיק לא חש להשיב:

כיני מתני' באו עכו"ם מכאן ומכאן וכו' וקשה פשיטא דאעכו"ם קאי וע"ק דה"ל לפר' תחילה הך ברייתא דתני בה במזרח דארישא דמתני' קאי והא דבאו עכו"ם מכאן ומכאן וכו' אסיפא קאי ועוד א"כ גם גבי חכם היה להם לפרש כן לכן נ"ל דה"ג כיני מתניתא אם יבואו עכו"ם מן המזרח וכן בסיפא אם יבואו מכאן ומכאן וכו' וה"פ כיון דעכו"ם אף בשבת דרכם לבוא הלכך גרסי' במתני' אם יבואו משא"כ בסיפא גבי חכם הגירסא נכונה אם בא חכם וכו' שאינו יכול לבוא בשבת וכ"פ הרר"י אם יבואו עכו"ם וכו':

נתן בסל מוליך את הסל לשם. וקשה למה לא יוליך העירוב בידו וע"ק דקא"ר בא שמא ישכח ויאכלנו למה ישכח והי' נראה לומר דה"פ ובלבד שלא יתננו בסל היינו שלא יתן שני העירובין בסל אחד שמא ישכח ויאכל אחד מהם ביום טוב ראשון ויסבור שאוכל העירוב של יום הראשון דמצוה לאכלן ביו"ט ראשון ויאכל של יו"ט שני לכך לא יתן שניהם במקום אחד ואם נתנן לתוך הסל ונתערבו צריך להוליך שניהם למקום העירוב אך לשון ושוין קשה ועוד הא אסור לילך ביום ראשון למקום עירוב השני מיהו הא י"ל דאיירי כשהניחו סוף אלף אמה לכאן וסוף אלף אמה לכאן אי אתה מודה שאין מערבין לאדם בתחלה הוי קדושה אחת היא. וקשה התם היינו טעמא שאין יום טוב מכין לשבת וי"ל דרבנן סברי תחלת היום קונה עירוב ואין זה הכנה מיו"ט לשבת ותדע דהא קאמרי ומוליכו בראשון ומחשיך עליו:

שמא תתעבר. פי' רש"י בגולה מיירי ע"כ וקשה מאי אירי' בגולה הא בר"ה איירי ואפילו בא"י כל שהוא חוץ לירושלים לא ידעו אם נתעבר או לא ובאמת לא ראיתי לאחד ממפרשי המשנה שכתבו כן:

דאיתפלגון וכו'. הך לישנא לא שייך הכא מידי דמשמע דאדלעיל קאי אך אשגרת לשון דמסכת ביצה ששם עיקר הסוגיא ושם שייך שפיר לשון דאיתפלגון נקטיה גם כאן:

שירי פתילה וכו'. כתב הרא"ש בפ"ק דביצה וא"ת מ"ט אין אנו נוהגין איסור בשירי פתילה מאחר דפסקי' הלכתא כרב וי"ל דהירושלמי לא אסר ליה משום הכנה דלא שייך הכנה בכה"ג אלא מטעם קדושה אחת אסר לה ואנן קי"ל דשתי קדושות הן והרב בעה"ת כתב דר"ח לטעמיה דלית ליה הכנה בפרק בכל מערבין הלכך מפרש טעמי' דרב משום קדושה אחת אבל לדידן דאית לן הכנה לא מחלפא שיטתי' דרב וטעמא משום הכנה שיותר טובות הן להדליק כשהודלקו כבר וכבו כו' ע"כ וקשה תינח שירי פתילה ושירי מדורה שייך בהו הכנה אבל מותר שמן שכבה מאי הכנה שייך בי' וי"ל דמה שנכבה בשבת היינו הכנתו. וקשה לדעת בעה"ת מאי קשיא להש"ס מה מכפלה ביצה לפתילה הא ודאי דמיין להדדי ורב חסדא הוא דדייק דאין הטעם משום הכנה אף גבי ביצה אבל מעולם לא עלה על דעתם דשיורי פתילה אסורים משום הכנה וצ"ע:

הדרן עלך פרק בכל מערבין