צא מהן שליש וכו'. וקשה לפ"ז הרי שוין דבריהם לגמרי ובמאי פליגי וי"ל שאין החנוני משתכר במילואו אלא קרוב לשליש ובבבלי משני בענין אחר אך מדברי הירושלמי נראה שמפרש הא דאמר ריב"ב מככר בפונדיון וכו' היינו נמי משתי ידות מככר בפונדיון הלכך ל"ק להו שעדיין אינן קרובים כדפריך בבבלי ובאמת לשון המשנה משמע כדברי הירושלמי:

בתוך ג' טפחים. בקונ' פירשתי דתוך ג' לאו דוקא וי"ל דדוקא קתני וקמ"ל מתני' אע"ג דגם לעליונים אינו תשמיש נכון דכל פחות מג' לאו תשמיש הוא אפ"ה יהבינן ליה לעליונים:

היה משתמש בחורבה דרך חלון. פירשתי בקונט' והשני יכול להשחמש בה דרך פתחים דאל"כ אלא שאף השני אינו יכול להשתמש אלא דרך חלון פשיטא וקשה א"כ קשיא מתני' דהא דייקינן לעיל חורבת ראובן בתוך חצר שמעון שמעון משתמש בה הואיל ולזה בזניקה ולזה בנחת וי"ל:

אימתי בזמן וכו'. וכתבו תוספות דף פ"ה ע"א בד"ה שני בתים וכו' פירש בקונ' שאין לחורבות בעלים אלא בני הבתים האלה משמע דסבר דאם יש להם בעלים דאוסרים אותן הבעלים על בני הבתים וכו' וא"נ לר' יהודה לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין לאסור לטלטל בתוכו וכו' ע"כ ודברי רש"י הם דברי רבי יוחנן דבזמן שהאמצעית של אחד מן השוק מותר אחד מהן לכך מוקי לה רש"י שהן של בני הבתים והלכך האמצעית אסורה גם מכאן משמע דדירה בלא בעלים עושה דירה לחצאין ונ"ל דתוספות גורסין כמ"ש בקונט' ואין מכאן ראיה כלל לפירש"י:

הלכה כרבי יהודה. הרמב"ם פ"ד מה"ע פסק כרבי יהודה ודחק הכ"מ למצוא טעם למה פסק כן גם מ"ש שהטעם דהלכה כדברי המיקל בעירוב אין נראה כמ"ש לעיל ר"פ הדר ול"נ שפסק כר"י משום שסמך אדבי רבי ינאי שפסקו כרבי יהודה:

יכול לבא על ידי עירוב וכו'. כתוב בש"ע סימן שע"א סעיף ב' ישראל בן חצר זו שהלך לשבות בחצר אחרת ואין דעתו לחזור בשבת ואחר כך נמלך בשבת וחזר אינו אוסר ע"כ וכ"כ הרא"ש והה"מ ותימא דהכא מפורש דבחזר הלכה כר"מ דאחד עכו"ם וא' ישראל אוסר ואפשר שהם מפרשים דמר עוקבא פסק כר"מ ופליג אש"ס בבלי דפסק כר"ש אך לא ידעתי מנ"ל לחלוק השוין:

תמן א"ר יודן פוטר במים וכו'. וקשה הא דפוטר ר"י התם משום שאין המים ניכרין בעיסה וי"ל דמפרש מפני שאין בהן ממש שהמים נקראים דבר שאין בהן ממש וכמו דסובר ר"ט בשותה מים לצמאו שאינו מברך שהכל נהיה בדברו לפי שאין בהם ממש ולא שייך בהו הויה ועמש"ל בפ' בכל מערבין דף ח' ע"ב ובברכות פ"ו א"נ ה"פ ר"י פוטר לפי שכשהן נתונין בעיסה אינן ניכרין הא מים בעין ישי להן שביתה וכאן מיקל דסגי בכותל שע"ג הבור ומשני רב הונא דאף ר"י מצריך שתהא הכותל משוקעת בבור. אך לפי פירושי שבקונטרס ניחא לי הא דאיתא בבבלי דף פ"ו ע"ב אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן רבי יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה דאמר מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה וכתבו תוספות בד"ה עד כאן וכו' וא"ת ולימא משום דבמים הקילו חכמים ועוד אמאי קאמר ר"י בשיטת רבי יוסה אמרה לימא דכולהו תנאי דמכשירי במחיצה תלויה בשיטת ר' יוסי אמרו וכו' ע"ש ונראה דסובר ר' יוחנן דלר' יהודה במים לא צריכין כלל מחיצה דהא אין בהן ממש אלא משום גזרה דשאר דברים ואס"ד דר' יהודה לא סבר כר' יוסה מ"ט סגי ליה בכותל שעל גבה:

ולא נמצאו שתי רשויות וכו'. לעיל פריך כה"ג ומשני שיערו לומר אין הדלי מהלך יותר מד' טפחים ונראה דגם כאן גרסינן כן:

אין רה"ר בעולם הזה. וקשה מכדי כל מלאכות שבת ממשכן גמרינן ובמשכן לא היה רה"ר לדעת ריש לקיש וי"ל דסובר ר"ל דלא ילפינן מלאכות שבת ממשכן דאיכא תנאי דסברי הכי:

מתניתא פליגא על ריש לקיש. הדבר דחוק במאי פליגו ונ"ל דמשמע להמקשה דדוקא הר וגבעה ישפלו לעתיד אבל אי אפשר שתהיה כל הארץ במישור ובשוה כאלו נעשית ברהיטני ובשבילי בית הגלגל הם כתל המתלקט עשרה מתוך ד' ואפ"ה הן רה"י א"כ אף לעתיד אין רה"ר:

שלטון בא לציפורי וכו'. מה שפירשתי בקונטרס הוא ע"פ פירש"י בפ"ק דסוכה ויותר נ"ל שהיו הקטיות פרוסים מע"ש והיו גבוהים מן הארץ רק שהיו עשרה טפחים והתיר ר"י ברבי יוסי לטלטל על ידם בשבת בשיטת אביו:

רבי יודן ורבי יוסי וחנניא שלשתן אמרו דבר אחד. כתב הרמב"ן בספר מלחמות דודאי פי תקרה יורד וסותם לחוד ומחיצה תלויה לחוד ולא משכחת פלוגתא לתנאי בפי תקרה כלל ע"כ ותימא דהכא מפורש בהיפך:

הדא פליגא על רב ולית לי' קיום. מכאן נ"ל ראי' מבוררת לפסק ר"ת ור"נ גאון דפסקו דלא כרב בהא ודלא כרב אלפסי שפסק בפ' חבית כרב וכתב אף ע"ג דסתם מתני' דלא כוותי' כיון דרב סבר הכי שבקינן סתם מתני' ע"ש וקשה הא אמרינן כאן דלית ליה קיום לדברי רב וע"ק כיון דבר קפרא הי' קודם רב יש לנו לפסוק כוותי' דמאביי ורבא ואילך הוא דאמרינן הלכתא כבתראי ולא מקודם לכן ואני תמה מהפוסקים שלא הביאו דברי הירושלמי אלו:

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין