Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנודר מן הירק. ואסו' בפול המצרי לח ומותר ביבש. וקשה הא קודם שנתיבשו היו לחי' ואיסור שבהן להיכן הלך וי"ל דאיירי באותן שכבר נתיבשו בשעת הנדר וכה"ג משני בבבלי פ' הנודר מן המבושל דף נ"ג ע"ש:
אלא ר"ע סבר מימ' הדילועין בכלל ירק. וא"ת הא תנן במתני' א"ל כן הדבר משמע דמביא ראיה מדמימלך שלוחא עליה הוא בכלל הירק וי"ל לדבריהם דרבנין קאמר שאין המלכת השליח מוציא הדילועין מכלל הירק ומן הסתם הוא בכלל ירק וא"ת השתא דאמרינן שאין המלכת השליח מועלת לכללו בכלל הדבר ההוא א"כ מתני' דר"פ כל הבשר דתנן והנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבי' הא עוף אסור אמאן תרמיי' וי"ל קסבר הש"ס דאף בשר עוף הוא בכלל בשר ולאו משום המלכת השליח הוא ובבשר דגים וחגבים שרי אע"ג דמימלך שליח עלי' וא"צ לדחוק לאוקמי מתני' בדכאיב ליה עינא ועיין בבבלי בפרקין ובר"פ כל הבשר והרמב"ם כתב פ"ט מה"נ דדגי' לא מיתסרו אלא במקום דמימלך שליח' ועופות אסורים בכל מקום ותמהו עליו דבבבלי בפרקין משוינן להו ועיי' בר"ן. ותי' הכ"מ דיש לחלק בעופות מימלך ברישא דשליחותי' וקאמר מאי בישרא בעית דאוף או דבהמ' ואדגי' מימלך לבסוף כדלא משכח בשר ע"ש ותימא דבמעילה דף כ' גרסי' ולת"ק מ"ש בבשר עופות משום דרגיל איניש ואמר לא אשכחנא בישרא דחיותא ואתאי בישרא דציפר' א"ה ה"נ עבד איניש דאמר לא אשכחית בישרא דחיותא ואתאי דגי' הרי מפורש דאין חילוק בין המלכתן ודלא ככ"מ. ובלח"מ תירץ לדידן דקיי"ל כר"ע בשר עוף בחלב אסור הלכך אפילו לא מימלך עליה אסור כיון דמיקרי בשר לענין בב"ח ע"ש. ותימא א"כ מאי פריך הש"ס ר"פ כל הבשר הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע וכו' אימא סיפא הנודר מן הבשר וכו' הא עוף אסור כר"ע וכו' ע"ש. הא לדעת הלח"מ מ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא פשיטא דלא תליא בהמלכת השליח א"כ שפיר אתיא מתני' כחד תנא ועוד לדבריו צ"ל דרשב"ג כר"י הגלילי ס"ל דבשר עוף בחלב אפילו מדרבנן מותר וזה לא שמענו בכול' תלמודא וכ"ש למ"ד הלכה כרשב"ג בכל מקום אפילו בברייתא דה"ל למפסק כרשב"ג בבש' עוף בחלב דשרי וצ"ע:
קרבייא לאו בשר ואוכליהן לאו אינש. כתב הטי"ד סימן ק"י הרר"י הור' על קרקבן טרפה שנתערב באחרו' שהוא בטל דלא הוי ראוי להתכבד כדאמרי' בני מעי' אוכליהן לאו בר אינש ולפ"ז ה"ה בכל בני מעי' ע"כ וכ"כ בש"ע סימן ק"א. וקשה הא מסיק בבבלי דה"ק מי שמניח בשר וקונה אלו לאו בר איניש הרי אע"ג דאינן חשובי' כבשר מ"מ הן חשובי' במקום שאין בשר וע"ק הא ת"ק דהיינו ר"ע פליג עליה וסובר דבכלל בשר הן ואוכליהן בר אינש וקיי"ל כר"ע. ואף שמדברי רש"י בפרקין נראה דוכן היא רשב"ג וכו' שמעתתא באנפי נפשה היא והכל מודים בה. מ"מ אין לשון הש"ס משמע כדבריו והרשב"א חולק עליו וכ"נ מדברי המפרשים וצ"ע. ודברי תוס' במעילה דף כ' צ"ע ובחידושי' הארכתי ע"ש:
אבל בדלעת יונית ד"ה שהוא כירק. ונ"ל ראיה לדבריו מהא דתנן שפ"ב דכלאים תבואה נוטה ע"ג תבואה וכו' ירק ע"ג תבואה הכל מותר חוץ מדלעת יוונית ש"מ דדלעת יונית בכלל ירק הוא ואפשר לומר אף אם בכלל תבואה הוא מ"מ כיון שעלין שלו ארוכין מיחזי ככלאי':
הא הנודר מן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל. הרא"פ פי' בפ"ק דחלה דקושיא היא ובתמי' קאמר וכי סברי רבנן דהנודר מן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל והגיה בדברי ר"י כיני מתני' הנודר אף מן הדגן וכו' ע"ש. ואינו מחוור חדא דדוחק להגיה הכא והתם ועוד דא"כ צריכין להגיה עוד כאן במקום מתני' אמרם כן שצ"ל כיני מתני'. מיהו בבבלי בפרקין גרסי' אמר ר' יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאין אסו' אלא בה' מינין. לכך נ"ל דה"פ מתני' אמרה כן כלו' ה"ק מתני' רמ"א הנודר מן הפת וכו' אינו אסור אלא מהן וחכמים אמרו במקום אחר והיינו מתני' דהכא שהנודר מן הדגן אינו אסור אלא בהם והתם לאו עיקר פלוגתייהו דר"מ וחכמים אתי לאשמועינן. והיינו דקמ"ל ר"י בבבלי דהכל מודי' בתבואה לאפוקי ממשמעות דמתני' דחלה. ודלא כמ"ש הרא"ש בפירושו דלא נימא דפליגי בסברו' הפוכות ע"ש שזהו דוחק מהיכי תיתי לומר כן הא כללא הוא דלא מפשינן במחלוקות:
מעתה אף האומר תבואת תורה יהא אסור בכל וכו'. בבבלי בפרקין גרסי' אר"י הכל מודים בנודר מן התבואה שאין אסור אלא בה' מינין פשיטא מ"ד תבואה כל מילי משמע קמ"ל דלא משמע כל מילי הקשה הרשב"א מאי קא מתרץ ליה אדרבא היא גופא קשיא ליה מאי קמ"ל פשיטא ודחק לתרץ ע"ש והיה נ"ל דהש"ס מקשה פשיטא דבלשון בני אדם לא משמע אלא ה' מינין ומשני סד"א כיון דבלשון קרא תבואה משמע כל מילי כמפורש בסוגיין קמ"ל דאזלי' בתר לשון בני אדם דלא משמע אלא ה' מינין. אך קשה א"כ מאי פריך ר' יוסף מדכתיב וכפרוץ הדבר וכו' הא כבר אמרנו דבלשון המקרא כל מיני משמע וע"ק מאי פריך הש"ס פשיטא הא איצטרך לאשמועינן לאפוקי ממתני' דחלה וכמ"ש בסמוך. וע"ק דמסיק בבבלי אמר רבא תבואה לחוד וחבואת השדה לחוד. ורש"י פי' בפ' בהר ולא נאסוף את תבואתינו כגון יין ופירות האילן וספיחי' ולפי המסקנא תבואה דקרא לא משמע אלא חמשה המינין ודוחק לומר שפי' לפי הירושלמי וצ"ע:
דרגש נזקפת אינה נכפית. בקונט' פירשתי נזקפת על צדה וכ"פ רש"י והר"ן במ"ק. והרא"ש כתב בפירושו דרגש לא היה כופהו אלא זוקפו כלו' מניחו כמו שהוא זקוף וא"ל זוקפו על צדו דא"כ הל"ל זוקפו ודיו כדאמרינן לקמן גבי מטה שנקליטיה יוצאין ועוד לקמן ניחא שמן הדין צריכה כפי' אלא שאינו יכול מפני הנקליטין אבל הכא יכפה אם היא טעונה כפי' ואם אינה טעונה למה צריך לזקפה ע"כ. הנה הראיה הראשונה קשיא אדמסייע ממימרא דר' יעקב תיקשי ליה מברייתא גופא לפירושו ליתני א"צ לכפותו ותו לא כדתניא בסיפא גבי מעה המיוחד' לכלים. ומאי דקשיא ליה יכפה אם היא טעונה כפי' י"ל דסגי בזקיפתו שניכר בזה כפייתו משא"כ בשאר מטות ועוד מדקאמר רשב"א שומט קלמנטרין שלה ודיו משמע דלהקל על הת"ק קאתי ואס"ד דת"ק אינו מצריך כפיי' כלל רשב"א להחמיר קאתי א"כ מאי ודיו דקאמר. גם מ"ש הנ"י במ"ק רשב"א אומר מתיר קרביטיו לא סגי ליה בזקיפה אלא מתיר הקשירה שבין הירועות והאמצעי ומיד הוא נופל לארץ והזרועות עומדים במקומן ע"כ. משמע מדבריו שרשב"א מתמי' וקשה הרי מפור' כאן שרשב"א מיקל מדקאמר דיו וצ"ע:
מטה שנקליטיה עולין וכו'. עמ"ש במ"ק דף ו' ע"ב בתו' בד"ה מטה וכו':
הוה יריחו. כתב בי"מ פי' יריחו ממש הוה ול"ק לי' מיריחו סוגרת ומסוגרת דאפשר מעשה היה אחר כבישה ואין מוקדם ומאוחר בתורה ע"כ ומלבד שדוחק לומר אין מוקדם וכו' כמ"ש תו' בפסחים אלא לפי פי' עיקר חסר מן הספר לכך נ"ל פי' בקונט' עיקר:
ייבא כיי וכו' עד ג' גרנות אסורים והרביעית מותרת. גרסי' בבבלי דף נ"ט ע"ב אר"י בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר ומוקי ליה בגידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה ופריך והתנינן טבל גידולי גידולין אסורי' בדבר שאין זרעו כלה וכו' ע"ש. וקשה אמאי לא מוקי לה בגידולי גידולין בגורן הרביעי דשרי. והרמב"ם פ"ו מה' מעשרות פסק כן דגורן הרביעי מותר. וא"ל ר' ינאי סתמא קאמר דהא כי היכי דמוקי ליה בגידולי גידולין אפשר לאוקמי נמי בגורן הרביעי וצ"ע:
הדרן עלך פרק הנודר מן הירק