Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תני ר' חייה אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך בבבלי בפירקן דף ק"ז ע"ב גרסינן אמר ר' יוסה אבל מטביל הוא במיני תרגומא ר' יצחק מטביל בירקא תנ"ה השמש מטביל בבני מעיים ונותנן לפני האורחין ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומי דפסחא כי היכא דנגרריה ליביה ע"כ והנה לפום ריהטא הסוגית חלוקות אך נ"ל דלא פליגי דבבבלי איירי במיני תרגומא שגוררין המאכל וכדפירש הרשב"ם שהירק גורר המאכל ולכך מייתי הא דרבי יצחק והא דרבא והטעם שהן גוררין המאכל לפי שמשלשלין ומנקין הבני מעיים וכן אכילת בני מעיים עושין והיינו דקאמר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים היינו על המאכל שנתעפש בבני מעיו ועיין ברשב"ם ותוספות שדחקו מאוד בפי' הברייתא אבל הירושלמי איירי בדברים שאין גוררין המאכל ואפילו הטעימה אסורה:
ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא וכו'. בקונט' הגהתי. ואפשר לפרש דה"ק אס"ד דטעמא דר' לא הוה אלא משום דהוה איסטניס היה לו לאכול מעט ביממא כדי שלא יכנוס לשבת כשהוא מעונה אלא ודאי דטעמיה משום דהיה בכור והיה משלים התענית כתב הרא"ש בפרקין ואמרינן בירושל' ר' לא אכיל לא חמץ ולא מצה ובעי למימר דר' בכור הוה ומסיק דר' איסתניס הוה וכו' ומכאן יש סעד למאי דנהגו הבכורות להתענות בע"פ למאי דאמר ר' בכור היה ע"כ ותימא אדרבא תידוק איפכא מדפריך עליה דהא ר' יונה אבא בכור הוה והוה אכיל ומוכרח למיהדר מאוקימתא קמייתא ש"מ דאין הבכורות מתענין ואין לומר דשמעינן דיש לבכורים להתענות אם ירצו להחמיר על עצמן דהא ודאי ליתא דא"כ לישני דר' החמיר על עצמו ואלו היה מפרש כמו שפירשתי למעלה דאף המסקנא דר' היה בכור היה ניתא אבל מדכתב ומסיק דר' איסתניס הוה קשה וצ"ע:
הדא אמרה וכו'. מה שיש לדקדק בסוגיא זו כתבתי במס' שבת פרק המוציא יין ד' לא:
יין והבדלה יין קודם. כתב הר"א במסכת ברכות ר"פ אלו דברים בד"ה מדברי וכו' וא"ת מ"ש בקידוש והבדלה מברכין תחלה על היין ובברכת המזון אין מברכין עד לאחר ברכת המזון וי"ל דאם נברך וכו' ע"ש והנה קושיא זו ופירוקא דידיה היא כתובה בחי' רבינו יונה שם ול"נ דמעיקרא לא קשה דבה"מ תדיר דאף אם אין לו יין מברך בה"מ וגם אין היין גורם לבה"מ אלא אדרבה בה"מ גורם ליין שיבוא וכבר נתחייב בבה"מ עד שלא בא היין:
מקום שאין יין ש"ץ יורד לפני התיבה ואומר ברכה מעין שבע. וקשה מאי מהני ברכה מעין שבע וא"ת שתהיה במקום קידוש דקר' כתיב זכור את יום השבת והרי זכר אותו במדכ' זו קשה הא כבר זכר אותו כל יחיד בתפלה וי"ל שתקנוהו להוציא עמי הארץ שאינן יודעין להתפלל ולא זכרו קידוש היום כלל ועיין במג"א סימן רע"א ולפ"ז היה נ"ל לפרש דמיבעיא ליה אם מותר לילך ממקום אכילתו למקום אחר לשמוע קידוש ופשיט ליה מדנהגו תמן לקדש בב"ה שמעינן דיוצאין אפילו שלא במקום אכילה וא"ת הא מי שאינו יודע להתפלל אינו יודע לקדש א"כ אפילו במקום שיש יין נמי וי"ל במקום שיש יין מקדש על היין ובמקום שאין יין צריך לומר מעין שבע ועוד נ"ל לפרש דבמקום שיש יין מתעכב הציבור קצת בבה"כ לאחר התפלה עד לאחר שקידש הש"ץ על היין ובמקום שאין יין תקנו לומר ברכה מעין שבע כדי לעכב הציבור שבתי כנסיות שלהם היו בשדה ויש בני אדם מאחרים לבא ויש סכנת מזיקין לפיכך תקנו שיעכבו הציבור עד כדי שיגמרו גם המתאחרים תפלתו וניחא לן בזה מה שמתמה הטור על שמקדשין בבה"כ האידנא דהוי ברכה לבטלה די"ל דאנן עבדי' תרווייהו קידוש וברכה מעין שבע כדי לעכב הציבור:
אשר צוה ה' אלקינו אותנו. בקרא לא כתיב אותנו אלא אתכם ומפני דקשיא להו א"כ אף הבן החכם מוציא עצמו מן הכלל באמרו אתכם כמו הרשע כאמרו לכם ולפיכך הגיהו אותנו ולא הועילו דקרא לא כתיב כן אבל נ"ל דלק"מ דבן החכם שואל על החוקים שהם מצות שאין להם טעם ושאלתו אם הם גם לכם חקים שאין לכם טעם או שממנו נעלם ולא מהם ועל זה הם משיבים בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים וכשם שאין לעבד לשאול טעם מרבו על אשר מצוה לו כן אין לנו רשות להרהר אחר הדברים שהם חקים ובדברינו מיושב הרבה קושיות שמקשה הי"מ ע"ש:
Which the Lord our God commanded us. In the verse, it is not written “us,” but instead “you,” and because it was a challenge for them, if so, the wise child also excludes themselves from the collective in saying “you,” like the wicked child who says “for you,” and therefore they emended “us,” but it doesn’t help because the verse is not written so. But it seems to me that there is no problem, because the wise son is asking about the statutes (chukim), which are the commandments that do not have a reason. And his question is if they are also statutes (chukim) for you, that you do not know a reason, or if it is unknown to him and not to them. And on that they answer with a strong arm God took us out from Egypt from the house of slavery (Exodus 13:14), and just as a slave cannot ask for the reason from their master of what they command them, so too, we do not have permission to wonder about the things that are statutes. And with our words are settled many other difficulties that the Yefeh Mareh has raised.
כל שכתוב בו מקרא קדש צריך להזכיר בו זמן. ותימא הא גבי שבת נמי כתיב מקרא קדש וליכא מ"ד שאומרים בו זמן וי"ל:
למה מפני הסיע דעת. בקונט' הגהתי אך קשה דלקמן נשנית דבר זה ומסיק דהטעם מפני היסח הדעת ויש לפרש דפריך למה לא יאכלו כשישנו כולן אם מפני היסח הדעת שאין שם מי שישמור הפסח או מפני שיעבור חצות קודם שיעורו משנתם ומשני תדע שהוא משום היסח הדעת שאם יש שם חבורה אחרת שמעוררים לאלו ואינן מניחים לעבור חצות בשינה ואפ"ה לא יאכלו א"כ ע"כ הטעם משום היסח הדעת וא"ת א"כ אפילו ישנו מקצתן לא יאכלו וי"ל מפני היסח הדעת היינו כמו שפירשתי במתני':