Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ל כבר אמרנו שיש ממך תוחלת. וקשה דלקמן אמרו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי ואיך אמרו שקר ח"ו ונראה שהם אמרו איפשר שיש ממנו תוחלת דיש לפרשו בשני פנים שאמרו בלשון בתמיה וכי איפשר שיש ממנו תוחלת או שאמרו כמסתפק אולי יש ממנו תוחלת לכך אמרו על שניהם כבר אמרנו בלשון דמישתמע לתרי אפי:
היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קצבה וכו'. וה"ה דהמ"ל לא אם אמרת בתמיד שכן תדיר אלא דעדיין הוה קשיא ניליף משתי הלחם דדחו שבת לכך הוצרכו לומר שכן יש לו קצבה וניחא בזה קושית תוספות בבבלי דף סו ע"א בד"ה מה לתמיד שכן תדיר ותימא ונילף מביניא דתמיד ומילה או משתי הלחם גרידא עכ"ל ולפמ"ש ל"ק דכולן יש להן קצבה לגבי פסח:
כמה דר' ישמעאל אומר מובחר דוחה וכו'. וקשה א"כ קשיא דר"י אדר"י דלעיל גרסי' תני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת ולדידיה ליכא לשנויי דסובר כר"ש דהא גומר כל ההפשט ס"ל וי"ל דאף רבי ישמעאל סובר דאינו גומר ההפשט כדרכו אלא חותכן לחתיכות דקות ואין בה מלאכה וכדמסיק בבבלי בשבת א"נ סובר ר"י דאף בהפשטת העור איכא מובחר שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנבלה:
לא ילין חלב חגי וכו'. כתב הרב במשנה למלך פ"ק מהק"פ הלכה ז' ראיתי לסמ"ג בסי' שמ"ח שכתב בפ' תמיד נשחט מקשה כתיב לא ילין חלב חגי הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת וגו' ואיני יודע אם הוא ט"ס דבגמרא לא הקשו אלא מקרא דזבח חג הפסח ולומר שהסמ"ג כיון על קושית הירושלמי גם זה לא יתכן חדא דליתא בפ' תמיד נשחט אלא בפ' א"ד ותו שהסמ"ג סיים דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת איירי ולפי הירושלמי לא מיתוקם דהא חגיגת י"ד אינה דוחה שבת ע"ש שהאריך והגיה בש"ס ולא ידעתי מאי קשיא ליה בקושיא השנייה הא מסקינן כאן דאיירי בי"ד ובשעבר והביא חגיגה איירי א"כ דברי הסמ"ג נכונים וניחא לן נמי הא דמקשי תוספות בדף נ"ט ע"ב בד"ה בי"ד שחל להיות בשבת וכו' הקשה רשב"א לבן תימא דדריש חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח דזבח חג זה חגיגה היכי מיתוקם האי קרא בשבת הא מודה דלא דחייא שבת כדמוכח התם ע"ש אבל לפמ"ש דהירושלמי מסיק דקרא איירי בשעבר והביא חגיגה בי"ד לק"מ:
אלו עבר והביא שמא אינו כשר וכו'. וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' שגגות וקשה הא קי"ל כרבא בפ"ק דתמורה כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכבר כתבתי לעיל בפ' תמיד נשחט דף י"ח בתוס' בד"ה אין לי וכו' שהירושלמי סובר כרבא א"כ למה יהא כשר וי"ל דוקא בעבר ושינה בגוף הדבר אבל הכא אין הפסול מחמת הזבח אלא מחמת שהוא שבת וצ"ע:
הא חוץ לעזרה מותר משום שבות שהתירו במקדש. נראה דמפרש הרכיבו דלא כר' נתן דאמר החי נושא את עצמו והבאתו מחוץ לתחום כר"ע דאמר תחומין דאורייתא וכדמסיק לקמן אך קשה א"כ מאי קאר"א אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת הא הני נמי מלאכות דאורייתא הן וכן מקשה בבבלי בעירובין דף קג וי"ל דסובר הירושלמי כיון דסבר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת הני אינן אלא שבות ואע"ג דאפשר לשנויי כיון דבמקדש הוא לא גזרו אשבות ודוחק וצ"ע בעירובין שם בשינוייא דרבא:
אר"א לא תני כן ריב"ח אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא ותימא הא לעיל אריב"ח כאן ביד כאן בכלי משמע דתני במתניתין חתיכת יבלתו וי"ל דלר' יוחנן קאמר ולי' לא ס"ל ודוחק:
מין יבלת ראויה ליחתך מאתמול. גרסי' בבבלי בסוכה דף ל"ג ע"ב ואין ממעטין הענבים שעלו על התמרה ביו"ט דאשחור אימת וכו' אלא לאו דאשחור ביו"ט נראה ונדחה הוא וכו' וקשה אי אשחור ביו"ט למה אין ממעטין אותו הא הוי מלאכה שאי אפשר לעשותו מעיו"ט ודוחה יו"ט לכ"ע והשחא ניחא לן דכיון דמין ענבים ראויה למעט בעיו"ט אינו דוחה את יו"ט:
ותני חגיגה הבאה עם הפסח מתבערת עמו. בבבלי בפירקין דף ע' גרסינן ונאכלת לשני ימים כו' מתניתין דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו' וקשה דלמא אף בן תימא לא קאמר דנאכל ליום ולילה אלא משום תערובות פסח וכדמסיק בסמוך אבל מדאורייתא מודה דנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועל כרחך לומר דהבבלי לא ס"ל לחלק בכך א"כ קשה על הרמב"ם שבפ"י מהק"פ כתב להך דירושלמי להלכ' ושבק להבבלי:
אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים וכו'. בבבלי במנחות דף מ"ט גרסי' תני רבב"ח קמיה דרב כבשי עצרת ששחטן לשום אילים כשרין ולא עלו לבעלים לשום חובה א"ל רב עלו ועלו אר"ח מסתברא מילתא דרב בכסבור אילים ושחטן לשום כבשים שהרי כבשים לשום כבשים נשחטו אבל כסבור אילים ושחטן לשום אילים לא עקיר' בטעות הויא עקיר' ורבה אמר עקיר' בטעות לא הויא עקיר' וכתבו תוס' עקיר' בטעות הויא עקיר' וצ"ע בתוספתא בפ"ק דזבחים כבשי ציבור ששחטן לשום כבשים ונמצאו אילים עלו לציבור לשם אילים אילים של צבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הויא עקירה ושמא משום שלמי נדבה קאמר ותנא הוא דלא מפרש ע"כ ופי' תמוה מי איכא שלמי נדבה לציבור והני קרבנות ציבור נינהו ועוד דא"כ הל"ל בין ברישא בין בסיפא עלו לשם שלמים ועוד מי שרי לזרוק דמן ביו"ט למ"ד אין נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ונ"ל דאין גירסת התוספתא מכוונת ועיקר הגירסא כדתני הכא אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים כבר עלו לציבור לשם חובה ול"ק לר"ח דה"נ אילים לשם אילים נשחטו מיהו שפיר שמעי' אפילו עקר במזיד כשר דא"כ קשיא מתניתין דכל הזבחים וכו' וכדפירשתי בקו' אך ק' דלמ' מתניתין דכל הזבחים דכשירים ולא עלו איירי בעקירה בטעות וכי פליגי ר' מנא ור"י בעוקר במזיד ואם נגיה גם כאן כמו ששנויה בתוספתא שמביאין תוס' ניחא מיהו י"ל דסובר הירושלמי שאין לחלק בין עוקר בטעות לעוקר במזיד וצ"ע והרב בספר ברכת הזבח שם כתב ומכאן תימא על הכ"מ שכתב על מ"ש הרמב"ם דין א' דעקירה בטעות לא הוי עקירה דטעמו שפוסק כרבא שהו' בתרא וכו' ולא שת הרב בכ"מ לבו למ"ש דודאי צ"ל רבה ולא רבא והטעם שפסק כרבה נ"ל דהתוספתא שהביא בתוס' היא סייעתא לרבה דלא הוי עקירה עכ"ל וגם זה מן התימא שיסמוך הרמב"ם על התוספתא ואין הש"ס מביאה והל"ל תניא כוותיה דרבה ועוד שבירושלמי היא שנויה בענין דליכא לסייעה לרבה אבל הדבר מבואר שהרמב"ם סמך אהא דמסיק הש"ס כאן מסתברא דרבי מנא בקדמייתא ש"מ דעקירה בטעות לא הויא עקירה מדמכשיר אפילו בעוקר במזיד וכמ"ש:
רשב"ל אומר יש בעשייתו מצוה. בקונט' ללישנא בתרא פירשתי דרשב"ל מיקל ור"י מחמיר דכן משמע בסמוך דקאמר רבי יוסי בשם ר"י דלר"מ בעינן שיהא שה תמים וכו' וש"מ תלת דבעי' דבר שיש בעשייתו מצוה אך קשה מהא דא"ר יוחנן דר"מ היא דדבר שאין בעשייתו מצוה מחלוקת ור"מ כר' יהושע ס"ל ואפילו אין בעשייתו מצוה פוטר וכן משמע לקמן דקאמר אתיא דרבי אליעזר כרשב"ל ש"מ דלרשב"ל בעינן לר"מ שיהיה דוקא בעשייתו מצוה אבל לר' יוחנן פוטר אפילו אין בעשייתו מצוה כלל כל שהוא טרוד בדבר מצוה והיינו כלישנא קמא לכן נ"ל דאמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן ולשון ראשון עיקר:
שכן נצרכה לחלל הא בגלוי חייב אר"י דר"ש היא. כתבו תוספות בפירקין דף עג בד"ה שחטו ונמצא טריפה בסתר תימא לר"י אמאי פטור והלא לא עשה מצוה ומתניתין אוקימנא כר"ש דמחייב אפילו לר"י היכא דלא עשה מצוה וליכא למימר דהכא פטור דאנוס הוא דע"כ לאו מטעם אנוס פטר ליה אלא משום דטעה בדבר מצוה דפריך ואי ר"א חטאת נמי מחייב דהא לית ליה טעה בדבר מצוה פטור ותירץ ר"י דכל זה מדברי רבי מאיר ע"כ וקשה דבסוגיין מסקינן דר"ש היא ולא דר"מ וגם אקושיית' יש לתמוה דבסוגיין אמרינן דפטור מטעם דאנוס הוא שכן נצרכה לחלל והא דמייתא סייעתא מהא דפריך בבבלי ואי ר"א חטאת נמי חייב תמוה לי דהתם איירי שמשכו הבעלים את ידיהם או שמתו או שנטמאו קודם שחיטה דומיא דמשכו דדוקא קודם שחיטה הוא דמהני המשיכה כדמסיק לקמן וה"ל לשיולי ולעיין בדבר אבל בנמצא טריפה בסתר אנוס גמור הוא דמאי ה"ל למעבד וא"ת הוא אוקימנא למתניתין כר"ש ור"ש הוא דמחייב בקרבן דמאי הוה ליה למיעבד כדתנן בר"פ האשה שהלך בבבלי דף פז ע"ב וקושיא זו קשיא נמי אתוס' דלמה להם לסייע מקושי' הש"ס מר"א הא מר"ש גופא איכא לדייק וכדכתיבנא וי"ל מי לא מודה ר"ש דניסת ע"פ ב"ד פטור' מן הקרבן והאי נמי כהוריית ב"ד הוא שהרי כופין אותו לשחוט פסחו בשבת:
הדרן עלך פרק אלו דברים