מפני שחשיכה וכו'. וא"ת מנ"ל למידק דאם לא חשיכה לא דלמא היא גופא קמ"ל דאם חשיכה אין מקדשין אע"ג דאיפרסמא מילתא וכדפרישית במתני' וי"ל דמראוהו בית דין דייק דל"ל דהא לא איפרסמי מילתא והתנא או או קתני כדאמר בסמוך:

בשאר כל החדשים. כתבו תוס' בבבלי דף ך' ע"א בד"ה הא בניסן ובתשרי פי' בקונטרס שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך בשאר ירחי לא וי"מ איפכא ע"כ ומסוגיין מתבאר שפי' הקונטרס עיקר:

אם בא חדש וכו'. בשביעית פ' בתרא פי' הרא"פ דקושית הש"ס כיון דמשמיעין על השקלים מא' באדר לפי ששואלין ודורשין בענין ל' יום קודם ולא משכחת ל' יום אא"כ ניסן מעובר וש"מ דניסן נמי מעברין ומשני אם בא וכו' כלו' התנ' דתנ' מא' באדר משמיעין מיירי אם עיברו ניסן ור' אמר דלא בא שלא אירע שעיברו ניסן ע"כ ודבריו תמוהים מאוד א"כ למה שבק הש"ס העיקר ולא פריך ממתני' דא' באדר משמיעין והיא המשנה הראשונה דשקלים והך מתני' אם בא חדש אין לה מקום כאן לפי פי' לא לשיטת המקשה והמתרץ ותו נראה דשואלין ודורשין חדש א' סגי דמהיכא קילפת ליה דבעינן ל' יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני אס"ד דבעינן ל' יום דוקא מנא ידע משה שיהיה ניסן מלא אולי יבואו עדי' ויעידו שראו החדש וצריכין אנו לקבל אותן אם א"א להכחישן והיה לו להקדים יום א' אלא ודאי דאחדש הוא קפיד קרא ועיין בבכורות דף נ"ח ע"ב בתוס' בד"ה בפרוס וכו' אלא ודאי פירושי שבקונטרס עיקר ואף שהרמב"ם והר"ב פירשו בשקלים אם בא החדש בזמנו שהביאו שקלים חדשים קודם ר"ח ניסן שהוא זמן תרומה חדשה לוקחין מותר הקטרת מתרומה חדשה וכו' ע"כ קשי' לי לישנא דמתני' דתני אם בא החדש כיון דאתרומה קאי ה"ל למתני אם באה התרומה חדשה בזמנ' לוקחין אותם ממנו וכ"ה לשון הרמב"ם סוף ה' שקלים משיגיע ר"ח ניסן מקריבין קרבנות ציבור מן החדשה ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה ע"כ ועוד בשביעית פ"ב מפורש בירושלמי אם בא החדש והרא"פ הגיה ללא צורך וא"ת לפי פירושי מאי קמ"ל התנ' י"ל דטובא קמ"ל דבשחרית ביום ל' מקטירין הקטורת מן הישנה אם לא באו עדים קודם הקטרת קטרת והשתא ל' המתרץ נכון ופירושי זה במתני' דשקלים נר' ברור ודלא כהרמב"ם והר"ב:

ר"ז בשם ר"ח אותה השנה נתקלקלה. כתב הרא"פ בשביעית והא דר"ח לא קאי לתרוצי דרב רק דהוא אומר על הברייתא שהיו עושים ר"ה ביום ל' כשלוחי אלול וגם היכא דלא מטו שלוחי תשרי היו מקולקלים ביוה"כ וסוכות וכו' ואגב שיטפ' מייתי הא דר"ח קודם שמתרץ דברי רב וכו' ע"כ ודבריו תמוהים דודאי באושא היה מקום הועד ושם לא סמכו כלל על שלוחי אלול. וגם בזה לא שייך לומר לשון מקולקלת גם דוחק לו' דמפסיק בדברי ר"ח בין קושי' לפירוקא ופירושי שבקונטרס נראה עיקר:

מקרן כתיב. קצת קשה א"כ למה תנן במתני' חוץ משל פרה הל"ל שור דבי' כתיב קרא וכ"כ בבבלי וי"ל לפי המסקנא ניחא דהטעם דאין קטיגור נעשה סניגור וה"א דוקא שור פסול דומיא דעגל כדכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור וגו' אבל של פרה כשר קמ"ל דאפי' של פרה נמי דבפרה נמי שייך האי טעמא כדאמרי' תבא אמו ותקנח בנה:

אר"י הדא אמרה וכו'. והרמב"ן גורם אמר ר"י הדא אמרה פשוטה ששמע מקצתה מן המתעסק יצא הדא אמרה דאתקע בראשונה ומשך בשנייה אין בידו אלא א' ר' בא בר זבינא אומר אפי' א' אין בידו וכו' וה"פ הדא אמר פשוטה ששמע מקצתה מן המתעסק שלא כיון לשם מצוה ובא חבירו ואמר לו איכוין ותקע לי להשלים את התקיעה ולשם מצוה והאריך בהשלמה כשיעור תקיעה יצא ומייתי ראיה מהא דתנן דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' וכיון דאין בידו אלא אחת נמצא דכמה שהאריך יותר מכדי תקיעה אינו אלא כמתעסק א"ה עולה מקצתה לאחת ואתא רבי בא לפלוגי דזה ששמע פשוטה מן המתעסק אפי' א' אין בידו כיון דבתחלת התקיעה היה מתעסק נמצא דרישא לית ליה סיפא וכו' ולא דמי למשך בשניי' כשני' דהתם מיהא מתחלתו ועד סופו היתה כוונתו לשם מצוה והל"ל לר' בא בר זבינא לא יצא אלא אגב דאמר משך בשניי' כשתי' אין בידו אלא אחת נקט נמי גבי מתעסק אין בידו אפי' א' אע"ג דלא שייך גבי מתעסק האי לישנא וניחא השתא אין בידו אלא א' היינו שניה ע"כ ולפי גירסתינו ופירושינו בקונטרס עולה דברי הש"ס כהוגן אלא דלפום ריהטא פליג אבבלי וכבר תי' הרא"ש לקיי' שניהם ואף הר"ן פליג אפי' הרמב"ן ע"ש:

עניים במקומן וכו'. כתב מהר"ש יפה עניים במקומן שלא נכתב כל הצורך במקומן אבל הענין מפורש במקומות אחרים כהא דאיפליגו ר"י ור"י במה יובל תלוי אם בשילוח עבדים או בתקיעת שופר ומייתי רבי יוסי ראיה קראי דדוכתא אחריתי והיינו כאניות סוחר שמביא צרכו מארץ מרחק וקשה אדרבה ר"י מביא ראיה מסברא ולא מקרא ומה שפירשתי בקונטרס הוא נכון:

והשמטת כספי' וכו'. ותימא דתניא בת"כ פ' בהר ומה אם היובל שאינו משמיט כספי' וכן הוא בספרי פ' ראה וכ"כ הרמב"ם פ"י מהל' שמיטה ויובל אבל השמטת קרקעות נוהגת ביובל ויובל משמט בתחילתה וצ"ע ובדרושים הארכתי ליישב ואין כאן מקומו:

כיני מתני' אם היה וכו'. כ' הרא"ש והא דקאמר בירושלמי אם הי' מעכב התקיעה וסתמו צריך לפרש אם היה מעכב לאחר שסתמו ואפילו אי פליגי גמרא דידן אירוש' גמרא דידן עיקר ע"כ וקשה אם נפרש אם היה מעכב לאחר שסתמו א"כ מאי קמ"ל רבי יוחנן והרי מתני' מפורש כן ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול וי"ל דהרא"ש קאמר לפי גירסת הירושלמי דגרס במתני' אם עיכב את התקיעה וטובא קמ"ל ר"י אך קשה א"כ ע"כ לפרש דברי ר"י כמ"ש הרא"ש דאי כפשטא מאי קמ"ל א"כ מאי קאמר ואפי' אי פליגי וכו' הא מוכח דל"פ:

לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסי' שלו. ונ"ל דהיינו טעמא שהקב"ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום להראות שאין מזל שולט בהם אלא הם תחת ממשלתו של הקב"ה:

הדרן עלך פרק ראוהו בית דין