מהו בין שקורין בהן וכו'. וקשה הא מפורש תני במתני' דאין קורין בה אכתובים קאי שאין קורין בהן מפני ביטול בה"מ וי"ל דסובר ומפני מה אין קורין בהן מילתא באנפי נפשה היא וטעמא קאמר מפני מה אין קורין בכתבי קדש בשבת מפני ביטול בה"מ ולפ"ז יש לקיים הגירס' שלפנינו הדא אמרה בין תורה לנביאים לכתבי הקדש אין מצילין אותן וכו' וה"פ מדתני במתני' דכתבי הקודש אין קורין בהן מפני ביטול בה"מ משמע שאין כתובים בכלל כתבי הקודש דרישא דמצילין:

שתים ושלש טעיות בכל דף וכו'. וקשה השתא שלש מתקנים ואינה טעונה גניזה שתים מיבעיא וי"ל לא זו אף זו קתני ועיין במשנה למלך פ"ח מה' סוכה:

שונין כגון מדרש שיר השירים וקהלת כן פרש"י דף קט"ז ע"ב וקשה למה פרט את אלו וי"ל דרבותא קאמר אפי' הני שונין בהן וכ"ש שאר כתבי הקדש דבהנך תרתי פליגי ר' יהודה ור' יוסי במסכת ידים אם מטמאין את הידים:

למדנו שלשה דברים וכו' ואין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה. וקשה וכי לא ידע ריב"י מתני' שאין קורין בכתבי הקודש בשבת וכבר פליגי בה תנאים הקודמים וע"ק מנ"ל דאין קורין אלא מן המנחה ולמעלה דלמא הא דלא קרא רבי מקודם כיון דשבת היה אין לקרות בקינות קודם מנחה דהיינו קודם חצות כיון דיכול לקרות בדברים אחרים אילו היה בחול ולא אסרו אלא בעט"ב לאחר חצות וי"ל דה"ק שלמד שאין קורין אלא מן מנחה קטנה ולמעלה וכן הוא במדרש פ' תזריע ובקינות. היו יושבין ועוסקין במגילת קינות עט"ב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה דהיינו מנחה קטנה וכן פי' שם המ"כ אך מ"ש שם דוקא מן המנחה ולמעלה קורין אבל קודם לזה הזמן אסור משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות ולאחר מנחה לא גזרו ע"כ וקשה אי משום שטרי הדיוטות לעולם אסור וכן הוא בבבלי ובתוספתא בדברי ר' נחמיה אלא הטעם מפני ביטול בה"מ והלכך לא אסרו מן המנחה ולמעלה שכבר עבר זמן בה"מ וכ"כ גם הי"מ:

קמ"ז מזמורים שבתהילים. כתב הי"מ ואע"ג דלספרינו ק"נ הוו הרי אמרו בפ"ק דברכות אשרי האיש ולמה רגשו חד הוא וה"נ יש עוד ב' מקומות שבספרינו שנים הם והם מנו אותן לאחד ע"כ ונ"ל דס"ל כרבי יוחנן דאמר כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח באשרי וסיים באשרי ולא מצינו פרשה חוץ מאשרי האיש ולמה רגשו לכן נראה שאשרי נשוי פשע דהיינו מזמור ל"ב ול"ג ול"ד אחד הם וסופו אשרי הגבר יחסה בו ואע"ג שהוא באמצע מזמור י"ל כיון שהמזמור מסיים ולא יאשמו כל החוסים בו ה"ל כאלו סיים ביחסה בו וע"ק בתוס' פרק קמא דברכות:

קכ"ג פעמים הללויה וכו'. מה שפרשתי בקונטרס קכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה דעל כל דבר וכו' כן פירש בי"מ וכתב עוד ואע"ג דאיתא בגמ' פרק לולב הגזול הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה הוא אומר הללו עבדי ה' וכו' משמע דלא היו עונין הללויה אלא ב' פעמים כבר פירש רש"י שם דאין זו כקריאת הראשונים שהיו עונין הללויה על כל דבר וכו' ע"כ ודבריו תמוהים והלא בהלל יש יותר מן אלף תיבות והן היו עונין על כל דבור הללויה ועוד קשה שצריכין לומר כל זה אסמכתא כמ"ש הי"מ בסוף דבריו דקריאת הלל דרבנן וסדר קריאתו תלוי במנהג לכן עמדתי למנין ומצאתי שכל לשונות של הלל האמורים בתהילים הם קכ"ג ועליהם קאמר קכ"ג פעמים שישראל עונים הללויה ואם יאמר לך אדם קכ"ד הם אמור לו המתהללים באלילים אינו מן המניין:

חונה מלאך וכו'. מה שפירשתי בקונט' הוא מדברי הי"מ ודחוק קצת שההצלת הצדיק הוא בזכות מצותיו וגם פשטא דקרא לא משמע הכי ונ"ל דודאי הצדיק עדיף מהמלאך כדאמרי' לעיל ס"פ במה אשה דף כג וגם הרי הנשמר גדול מהשומר וכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך והשתא ה"פ חונה מלאך ה' סביב ליריאיו והקב"ה יחלצם להצדיק ולהמלאך והמלאך נחלץ בזכות הצדיק הואיל והוא סביב לצדיק וה"ה התיק שהוא סביב הס"ת מצילין בזכות הס"ת וכן מייתי מקרא באדין וכו' וכתיב בסיפיה הא אנא חזי גוברין ד' וכו' וריויה די רביעאה וכו' דילפי' מיניה לעיל ס"פ במה אשה דף כג ע"ב שהן היו מכבשין האור לפני המלאך ש"מ שהמלאך ניצול בזכות הצדיק והדברים ברורים:

מפני הסכנה. כתב בכנסת הגדולה סי' של"ד ויש לתמוה על הרי"ף והרא"ש והטור ורי"ו שכתבו הא דמצילין מיה"כ לשבת אבל לא משבת ליה"כ שהוא דבר שאינו נוהג האידנא שהרי א"א שיחול יה"כ בע"ש ולא באחד בשבת ע"ש שהאריך בדחוקים ועי' במג"א סי' הנ"ל סעיף ד' ול"נ פשוט שהם סוברים שברייתא זו דתני בה אבל לא משבת ליה"כ פליג אהירושלמי דאס"ד דטעמא משום סכנה אפי' משבת נמי יהא מותר להציל והלכך מייתי לה להך ברייתא שמביאה הבבלי והשמיטו דברי הירושלמי דסוברים דאף ביה"כ עצמו אין מצילין ואף אם נאמר דביה"כ עצמו מצילין מזון סעודה אחת וכדדייק הר"ן מדקאמר אבל לא משבת ליה"כ ול"ק מיה"כ ליה"כ מ"מ קמ"ל דאין הטעם מפני הסכנה אלא משום עגמת נפש וכמ"ש הר"ן ונ"מ דמשבת ליה"כ אין מצילין וה"ה לט"ב שחל להיות בא' בשבת דלהטעם של הירושלמי מצילין לט"ב במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל לטעמא מפני עגמת נפש לעולם אין מצילין:

מצילין לחולה ולזקן וכו'. גירסת הרשב"א והה"מ מצילין לחולה ולזקן ולרעבתן כבינוני וכן העתיק בש"ע סי' של"ד וקשה כיון שהורגל בכך לאכול הרבה אם לא יציל כפי הצורך למזונו יסתכן ואף דבככותבת מייתבא דעתא היינו לפי שעה דאלת"ה למה מצילין לכל אדם כפי מזונו לא יציל לכל א' אלא ככותבת אלא ודאי כדאמרן וע"ק הא לעיל בסמוך אמרי' דלכך אסרו להציל יותר מג' סעודות שלא יציל מן היום למחר א"כ ברעבתן שיאכלם היום למה לא יציל הלכך נראה הגירס' שלפנינו עיקר:

מתניתא דר"ש וכו'. כתב הה"מ פכ"ג מה"ש מתוך שלא נזכר זה במשנה ולא בגמרתינו יש כעין סיוע לרבינו ז"ל שהוא פוסק בכמה מקומות דלא כר"ש ולפי שאין הלכה כמותו סתמו במשנה ולא הזכירו כיבוי בשום צד ומ"מ אפשר שדעת משנתינו שלא כל השבותים נדחין מפני כתבי הקדש שהרי לא התירו הצלתן למבוי המפולש אעפ"י שאיסורו מדבריהם וזה נ"ל עיקר לדעת הפוסקים [צ"ל כר"ש] כר"י ע"כ ול"נ שע"כ לומר כן דלא כל השבותים התירו שהרי אמרי' לעיל בריש פרקין דמתני' דר"ש דאמר אין לך דבר משום שבות וכו' ואס"ד דלר"ש מותר לכבות דכל השבותים התירו למה לא תני שמכבין וכ"ש שמצילין אלא ודאי שאפי' לר"ש לא התירו בכל השבותים אך לשון ר"ש קשה קצת דקאמר אין לך דבר משום שבות וכו' משמע דכל השבותים התירו וע"ק כיון דלא קיי"ל כר"ש בעירובין אם הספר מונח ע"ג הארץ שגוללו אצלו א"כ היה ראוי לאסור נמי הצלת הדליקה וי"ל דבדליקה כ"ע מודים לדר"ש:

הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור. כתב הרשב"א בחידושיו ונראה דלא גרסי' אסור אלא מותר ומדאהדרינהו שמואל אפוי קא מייתי ראיה והיינו דקא דחי ליה ר' יונה דשנייא היא דאין מטריחין על האדם לצאת מביתו ואקשי ליה אי מהאי טעמא א"כ מעיקרא אמאי אהדרינהו שמואל לאפוי ע"כ וגם הסמ"ג וס' התרומות כתבו שהגי' מותר ע"ש וקשה מאי הדא אמרה דקאמר ר' יעקב הא מפורש קאמר שמואל דמותר ועוד קשה להגיה מן אסור מותר ועיי' בב"י שהאריך בדבר הזה לקיים הגירסא הראשונה וגם לשון ש"ס שנייא היא משמע דממילתא אחריתא הביא ר"י בר אחא ראיה ולא מדשמואל ולולי דמסתפינא היה נ"ל דה"ג ידע דלא בגיני' אדלק' והפך שמואל אפוי דתני' הכניסה לרבקה ודשה כשרה בשביל שתינוק ותידוש פסול' אר"י בר אחא הדא אמרה לצרכו ולצורך ישראל אסור אר"י שנייא היא וכו' וה"פ מתחילה פשט הש"ס להיתירא מהא דשמואל ובתר הכי דייק ר"י בר אחא מהא דהכניס' לרבקה וכדס"ד דש"ס בב"מ דף ל' ע"א א"נ דפשט לה מהא דתני התם נזדמנו לו אורחי' לא ישטחנ' לא ע"ג מגוד ולא ע"ג מטה בין לצרכו בין לצרכה וע"ז אקשי ליה ר' יונה דלמא הכא שאני שאין מטריחין את האדם לצאת מביתו ור"א הוא דקאמר אס"ד דטעמא דשמואל משום שאין מטריחין וכו' מתחלה לא היה לו לשמואל להפוך פניו. והרב במג"א כתב בסי' רע"ו סעיף ב' אם עשה לצורך שניהם אסור כמ"ש סי' שכ"ה סעיף ו' ע"כ ואין ראיה משם דהתם שאני דאיירי בלקיטת עשבים אבל הכא אין מטריחין לאדם לצאת מביתו כמ"ש הרשב"א והר"ן והסמ"ג וסה"ת והרב"י אף שהוא כותב שיש לגרום בירושלמי הדא אמרה אסור מ"מ אינו מביא ראיה מליקט עשבים וצ"ע:

הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש